לדלג לתוכן

פולט נרדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פאולט נרדל)
פולט נרדל
Paulette Nardal
לידה 12 באוקטובר 1896
Le François, מרטיניק, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בפברואר 1985 (בגיל 88)
פור-דה-פראנס, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Félix Jeanne Paule Nardal עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אבירה בלגיון הצרפתי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פולט נרדל (בצרפתית: Paulette Nardal;‏ 12 באוקטובר 1896 - 16 בפברואר 1985) הייתה סופרת צרפתייה ממרטיניק, עיתונאית, ואחת מחלוצות התודעה הספרותית השחורה. היא הייתה אחת המחברים המעורבים ביצירת ז'אנר ה-Négritude (אנ') והנגישה לאינטלקטואלים צרפתים את יצירותיהם של חברי הרנסאנס של הארלם באמצעות תרגומן.[1][2]

בטקס הפתיחה של אולימפיאדת פריז 2024 צוינה נרדל כאחת מעשר גיבורות ההיסטוריה הצרפתית.[3]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולט נרדל נולדה ב-12 באוקטובר 1896 בלה פרנסואה, מרטיניק, ללואיז לבית אשיל ולפול נרדל, הבכורה מבין שבע אחיות.[4] אביה היה מהנדס בניין שעבר הכשרה בצרפת ואמה הייתה מורה לפסנתר.[5][6] בבגרותה עבדה נרדל כמורה, ונסעה לפריז כדי להשלים את השכלתה. ב-1920 נרשמה לאוניברסיטת סורבון כדי ללמוד אנגלית, והייתה לאדם השחור הראשון שלמד בסורבון.[7]

שנותיה בפריז

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום לימודיה חזרה נרדל למרטיניק לתקופה קצרה ועבדה שם כמורה, אך תוך זמן קצר חזרה לפריז והחלה לעבוד כעיתונאית במספר כתבי עת, בין היתר ב-Le Soir.[8] בפרסומיה העיתונאים סקרה נרדל את החיים בפריז מנקודת המבט של אדם שחור ממרטיניק.[9] כתביה מתקופה זו כוללים את "En Exile" (בגלות; 1929) ו"Une femme sculpteur noir" (אישה שחורה פסלת; 1930). "En Exile" הוא סיפור קצר על חייה של אישה מהקריביים שגולה בצרפת. דרך הדמות הראשית, ממחישה נרדל את חוויית הבדידות של נשים גולות רבות באותה התקופה. "Une femme sculpteur noir" היא יצירה על הפסלת האמריקאית אוגוסטה סאבאג'. במאמר הזה סוקרת נרדל את הישגיה של סאבאג', ודנה בקשיים שחוותה כאישה שחורה. בכתביה של נרדל רווחה הצגת הסולידריות השחורה, וכן ביקורת על המוסר כפול של דחיקת נשים לשוליים.[9]

נרדל השתלבה בחוגי האליטה האינטלקטואלית הצרפתית, והחלה להיות מושפעת מסופרי הרנסאנס של הארלם.[10] יחד עם אחיותיה הקימה סלון ספרותי פופולרי, Le Salon de Clamart, שבו התקיימו דיונים על קורותיה של הפזורה האפריקאית. בסלון היו מתאספים אנשים מכל המינים, הגזעים והדתות כדי לדון בפוליטיקה, בתרבות ובאמנות, ולהתמקד בסולידריות שחורה בינלאומית. הסלון אירח אישים מרכזיים ממקימי תנועת ה-Negritude, כמו אמה סזר ולאופולד סדאר סנגור.[6] כעיתונאית וסופרת, פרסמה נרדל יצירות שקידמו מודעות פאן-אפריקאית והשוותה בין האתגרים העומדים בפני אנשים עקב גזענות ובין אלו שחווים אנשים בהשפעת סקסיזם. היא הפגישה אינטלקטואלים שחורים מאפריקה, מהאיים הקריביים ומארצות הברית כדי לדון בחוויותיהם של השחורים בפזורה. על אף שהייתה פמיניסטית נלהבת, היא לא הייתה רדיקלית, ועודדה נשים להשתלב בתוך המבנים החברתיים הקיימים כדי להשיג השפעה פוליטית.[1]

באוקטובר 1931 ייסדה יחד עם אחיותיה ועם סופרים ומתרגמים נוספים כתב עת בשם La Revue du Monde Noir ("כתב העת של העולם השחור").[4] נרדל שימשה כעורכת וכמתרגמת של כתב העת, ואף הייתה אמונה על התאמתו לקהל פאן-אפריקאי. כתב העת נועד להיות מרחב שבו אמנים ואנשי רוח שחורים יכלו לפרסם את יצירותיהם וליצור קשרים עם אנשים שחורים אחרים. העיתון עודד סולידריות בינלאומית בין אנשים שחורים ושילב אמנות שחורה ודיונים מכל רחבי העולם. על אף שלא תמיד נזקפה לזכותה תרומתה לתנועת ה-Négritude, פעילותה זו מילאה תפקיד מפתח בהשפעה על הגברים שהקימו את התנועה.[11] המונח Négritude המתייחס לתנועה לא היה קיים לפני 1935, אך עבודתה שיקפה ועודדה את סולידריות וגאווה שחורה בינלאומית עוד לפני כן. עבודתה ב"ביקורת על העולם השחור", כמו גם הדיונים שהתקיימו בסלון, היוו השראה לשלושת מייסדי Négritude להקמת העיתון l'Étudiant Noir, שם נעשה לראשונה השימוש במונח Négritude.[12] בגיליון האחרון של "ביקורת על העולם השחור" פרסמה חיבור שנקרא "Eveil de la conscience de race" (התעוררות תודעת הגזע).[13] המנהיגים של תנועת ה-Négritude הושפעו באופן משמעותי ברעיונותיהם מהמאמר הזה, שבו דיברה נרדל על גאווה אפריקאית ועל הכרה בהיסטוריה המשותפת של העבדות. השקפתה של נרדל דגלה בשילוב הזהות הצרפתית עם הזהות האפרו-קריבית, והיא לא תמכה בהפסקת השלטון הצרפתי במושבות.[14] כתב העת הוצג במקור כא-פוליטי ולפיכך קיבל מימון חלקי, אולם עצם הסקירה הרב-גזעית בפריז של שנות ה-30 נחשבה לפרובוקטיבית. מכיוון שכתב העת לא נמנע לגמרי מהצגת פרשנות פוליטית, הופסק מימונו, מה שגרם גם להפסקת הפצתו ב-1932, לאחר שפורסמו שישה גליונות בלבד.[15]

לאחר סגירת כתב העת, החלה נרדל לעבוד כמזכירתו של גלנדו דיוף (אנ'), הנציג הסנגלי באספה הלאומית הצרפתית.[8] היא הייתה מעורבת באופן פעיל בהפגנות שהתקיימו בעקבות הפלישה האיטלקית לאתיופיה ב-1935, ונסעה לסנגל ב-1937 כדי לנסות לגייס אחרים למחאה נגד הפלישה. בשנות ה-30 הייתה נרדל פעילה בארגונים הפמיניסטיים Ad Lucem Per Caritatem ("אל האור דרך צדקה") ו-Union Féminine Civique et Sociale ("איגוד נשים אזרחי וחברתי").[16]

בתחילת מלחמת העולם השנייה, נמלטה נרדל מצרפת, ועלתה על ספינה של הצלב האדום. הספינה טורפדה מול החוף האנגלי. כאשר קפצה לסירת ההצלה, שברה נרדל את שתי ברכיה ונאלצה להתאשפז באנגליה. היא מעולם לא החלימה לחלוטין מפציעותיה, ונותרה נכה לשארית חייה.[10]

חזרתה למרטיניק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהחלימה במידה מסוימת מפציעתה, שבה למרטיניק. היא התיישבה בפור-דה-פראנס ובתחילה עבדה כמורה לאנגלית למגויסים שתמכו בשארל דה גול.[17] מכיוון שהמגויסים מהאיים הקאריביים אומנו באיי הודו המערבית הבריטיים, היה הכרחי שילמדו אנגלית בטרם קבלת ההכשרה הצבאית.[18]

עם הגיעה למרטיניק המשיכה נרדל בפעילותה החברתית, ובפרט עסקה בקידום מתן זכות הבחירה לנשים. ב-1944 ייסדה את הארגון הפמיניסטי Le Rassemblement féminin (מפגש הנשים) כדי לעודד נשים להשתמש בזכות הבחירה החדשה שקיבלו בבחירות של 1945.[19] כמו כן, היא הקימה כתב עת בשם La Femme dans la Cité (אישה בעיר), שבו הדגישה את החשיבות של מעורבות נשים בפעילות פוליטיקה ובפעילות חברתית, ועודדה אותן להיות אקטיביות. כתב העת היה העיתון היחיד באזור ונרדל השתמש גם בו כדי לנסות לגרום לנשים להצביע בבחירות של 1945.[20] נרדל השתמשה בכתב העת לפרסום מאמרי דעה שהדגישו בפני נשים את החשיבות של הבנה של הסוגיות הפוליטיות ושל ההצבעה. היא תמכה בשוויון של נשים ושאפה לקדם אותו באמצעות חינוך נשים. לשם כך גם מימנה הכשרה לנשים עניות לעבודה בכלכלת בית, וייסדה גני ילדים.[21] נרדל סברה כי השינוי צריך לקרות בהדרגה ולא תמכה בהפלת משטרים קיימים.[22] היא הסבירה במאמריה כי פעילות פוליטית וחברתית של נשים היא המפתח לשיפור חברתי אפשרי, וכי נשים יכולות להילחם בפטריארכיה באמצעות השתתפות בפוליטיקה. היא המשיכה לפרסם את כתב העת עד לשנת 1951.[23]

בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, ב-1946, הייתה נרדל מועמדת להיבחר כציר באומות המאוחדות. בשל היכרותה עם הנושאים המעסיקים את אוכלוסיות האיים הקריביים, נשכרה נרדל באותה השנה לעבוד כמומחית בסוגיות האזור. נרדל הגיעה לניו יורק, והייתה לאישה השחורה הראשונה שכיהנה בתפקיד רשמי במחלקה העוסקת בשטחים שאינם תחת שלטון עצמאי באו"ם (אנ'). היא כיהנה בתפקיד במשך 18 חודשים.[24] בתקופת כהונתה באו"ם עבדה גם עם ועדת האו"ם לקידום מעמד האישה. הוועדה התאימה במיוחד לאמונותיה של נרדל מכיוון שמטרתה הייתה להבטיח כי זכויות הנשים יינתנו ברחבי העולם, ועבודתה אפשרה לה לעבוד עם נציגים ממדינות שונות וללמוד מהם.[25]

בשנת 1948, לאחר סיום תפקידה באו"ם, שבה נרדל למרטיניק, והחלה לפעול לשימור המסורת המוזיקלית של המדינה. באותן השנים, ירדה הפופולריות של המוזיקה המסורתית והיא פינתה את מקומה לג'אז. לנרדל היה חשוב לחנך לשימור המסורת. לרגל ציון מאה שנים לביטול העבדות באי, היא כתבה אודות ההיסטוריה של סגנונות מוזיקה מסורתיים, ויסדה מקהלה ששרה שירים המזוהים עם השורשים האפריקאים של המוזיקה של מרטיניק (אנ').[1] בשנות ה-50 וה-60 תמכה בקמפיין של מרטין לותר קינג למען זכויות האדם בארצות הברית.[1][26]

על אף שבתקופת שהותה בפריז התמקדה בעיקר בעידוד סולידריות בינלאומית עם הקהילה השחורה, לאחר שחזרה למרטיניק העבירה נרדל את המיקוד שלה לעיסוק בנשים.[27] למרות המעבר מעיסוק בגזע לעיסוק במגדר, המשיכה נרדל לעודד דיונים בינלאומיים על עניינים פוליטיים וחברתיים. נקודות המבט הפמיניסטיות הטרנס-לאומיות שלה אפשרו לה להתחבר לארגוני נשים ממדינות שונות ולעסוק בדיונים על זכויות נשים מנקודת מבט גלובלית.[27]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נרדל, שמעולם לא התחתנה, נפטרה בפור-דה-פרנס ב-16 בפברואר 1985 בגיל 88.[1] לאחר מותה של נרדל, בשנת 2004, יצרה ז'יל סרוואנט סרט ביוגרפי בשיתוף עם הטלוויזיה הצרפתית-אנטילית בשם Paulette Nardal, la fierté d'être négresse (פולט נרדל, גאה להיות אישה שחורה), על חייה של נרדל.[1] ב-2009 תורגם ויצא לאור אוסף מחיבוריה שהודפס ב"אישה בעיר".[28]

נרדל הייתה קתולית וערכיה הנוצריים באו לרוב לידי ביטוי באמונותיה הפמיניסטיות. היא האמינה שהשוני בין נשים לגברים נובע מהמהות הנשית שלהן שניתנה להן על ידי אלוהים. היא חשה שטבען השלו והמרגיע של נשים יכול להפוך אותן לדמויות מפתח מוצלחות בעניינים חברתיים ופוליטיים.[29] על אף אמונתה הקתולית של נרדל, ארגוני הנשים שהקימה הוצגו כארגונים לא-דתיים והיא טענה שארגונים אלה מקבלים אנשים מדתות לא-קתוליות ואנשים לא מאמינים.[30]

הוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Etienne Lock, Paulette Nardal (1896-1985) •, ‏2018-12-25 (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ Patricia Coloma Penate, Review of The Changing Face of Afro-Caribbean Cultural Identity: Negrismo and Négritude, CLA Journal 56, 2012, עמ' 105–108
  3. ^ 1 2 Paris 2024 Opening Ceremony: Meet Heroines Of French History Whose Statues Emerged From The Seine, Outlook India, ‏2024-07-27 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 T. Denean Sharpley-Whiting, Bricktop's Paris: African American Women in Paris between the Two World Wars, State University of New York Press, 2015-01-31, עמ' 149, ISBN 978-1-4384-5502-0. (באנגלית)
  5. ^ Brent Hayes EDWARDS, Brent Hayes Edwards, The Practice of Diaspora: literature, translation, and the rise of Black internationalism, Harvard University Press, 2009-06-30, עמ' 152, ISBN 978-0-674-03442-6. (באנגלית)
  6. ^ 1 2 Paulette Nardal - Programmes - Histoire, web.archive.org, ‏2009-10-09
  7. ^ Qui est Paulette Nardal ?, Témoignages.RE - https://www.temoignages.re, ‏2006-07-12 (בצרפתית)
  8. ^ 1 2 Brent Hayes EDWARDS, Brent Hayes Edwards, The Practice of Diaspora: literature, translation, and the rise of Black internationalism, Harvard University Press, 2009-06-30, עמ' 154, ISBN 978-0-674-03442-6. (באנגלית)
  9. ^ 1 2 Imaobong Umoren, Race Women Internationalists: Activist Intellectuals and Global Freedom Struggles by Imaobong Umoren, Palimpsest: A Journal on Women, Gender, and the Black International 9, 2020, עמ' 114–114 doi: 10.1353/pal.2020.0001
  10. ^ 1 2 Paulette Nardal - Programmes - Histoire, web.archive.org, ‏2009-10-09
  11. ^ Robert P. Smith, Black Like That: Paulette Nardal and the Negritude Salon, CLA Journal 45, 2001, עמ' 53–68
  12. ^ Jennifer Anne Boittin, In Black and White: Gender, Race Relations, and the Nardal Sisters in Interwar Paris, French Colonial History 6, 2005, עמ' 120–135 doi: 10.1353/fch.2005.0003
  13. ^ Ropartz, Elisabeth (31 בדצמבר 2018). "Women History Forgot: Paulette Nardal". Harness Magazine. נבדק ב-10 בינואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Shireen K. Lewis, Race, Culture, and Identity: Francophone West African and Caribbean Literature and Theory from NZgritude to CrZolitZ, Lexington Books, 2006-03-10, עמ' 61, ISBN 978-0-7391-5984-2. (באנגלית)
  15. ^ Mamadou Badiane, The Changing Face of Afro-Caribbean Cultural Identity: Negrismo and Négritude, Rowman & Littlefield, 2010, עמ' 47, ISBN 978-0-7391-2553-3. (באנגלית)
  16. ^ Qui est Paulette Nardal ?, Témoignages.RE - https://www.temoignages.re, ‏2006-07-12 (בצרפתית)
  17. ^ Les femmes Paulette Nardal et Gerty Archimède bientôt au Panthéon?, Outre-mer la 1ère, ‏2013-05-15 (ב־)
  18. ^ Association ARCHIVE, web.archive.org, ‏2007-10-25
  19. ^ Les femmes Paulette Nardal et Gerty Archimède bientôt au Panthéon?, Outre-mer la 1ère, ‏2013-05-15 (ב־)
  20. ^ "U. N. Personality, The New York Age, (New York City, New York), 11 January 1947, p 7". The New York Age. 1947-01-11. p. 7. נבדק ב-2024-08-06.
  21. ^ Clara Palmiste, Le vote féminin et la transformation des colonies françaises d’Amérique en départements en 1946, Nuevo mundo mundos nuevos, 2014-06-05 doi: 10.4000/nuevomundo.66842
  22. ^ Shireen K. Lewis, Race, Culture, and Identity: Francophone West African and Caribbean Literature and Theory from NZgritude to CrZolitZ, Lexington Books, 2006-03-10, עמ' 66-67, ISBN 978-0-7391-5984-2. (באנגלית)
  23. ^ Paulette Nardal, Beyond Negritude: Essays from Woman in the City, State University of New York Press, 2014-02-07, עמ' 73, ISBN 978-1-4384-2948-9. (באנגלית)
  24. ^ Shireen K. Lewis, Race, Culture, and Identity: Francophone West African and Caribbean Literature and Theory from NZgritude to CrZolitZ, Lexington Books, 2006-03-10, עמ' 68, ISBN 978-0-7391-5984-2. (באנגלית)
  25. ^ Review—Race Women Internationalists: Activist-Intellectuals and Global Freedom Struggles, Toynbee Prize Foundation (באנגלית)
  26. ^ U. N. Personality (עמ' 7), The New York Age, ‏11 בינואר 1947
  27. ^ 1 2 Paulette Nardal, Beyond Negritude: Essays from Woman in the City, State University of New York Press, 2014-02-07, עמ' 7, ISBN 978-1-4384-2948-9. (באנגלית)
  28. ^ Paulette Nardal, Beyond Negritude: Essays from Woman in the City, State University of New York Press, 2014-02-07, ISBN 978-1-4384-2948-9. (באנגלית)
  29. ^ Paulette Nardal, Beyond Negritude: Essays from Woman in the City, State University of New York Press, 2014-02-07, עמ' 18, ISBN 978-1-4384-2948-9. (באנגלית)
  30. ^ Paulette Nardal, Beyond Negritude: Essays from Woman in the City, State University of New York Press, 2014-02-07, עמ' 43, ISBN 978-1-4384-2948-9. (באנגלית)
  31. ^ OV Digital Desk, Unveiling the Remarkable Legacy of Paulette Nardal: Afro-Feminism Icon, Observer Voice, ‏2024-02-16 (באנגלית אמריקאית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פולט_נרדל&oldid=39536083"