ז'ידו יבה
| תדירות | ירחון |
|---|---|
| מייסד | משפחת פרישמן |
| עורך ראשי | דז'ה פרישמן, הנריק פרישמן, מיקשה פרישמן |
| תאריכי הופעה | מ 1930 עד 1940 – הווה |
| שפה | הונגרית |
| מדינה | רומניה, הונגריה |
  | |
זִ'ידוֹ יֶבֶה (בהונגרית: Zsidó Jövő, מילולית: עתיד יהודי) היה כתב עת ספרותי וחברתי חודשי (ירחון), שפורסם בשפה ההונגרית בסאטו מארה בין 1930 לבין 1940, בעריכת בני משפחת פרישמן.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשבע השנים הראשונות של הירחון הוא הופיע לפי לוח השנה העברי והמהדורה הראשונה יצאה שנת תרצ"א, כלומר באוקטובר 1930. המהדורה האחרונה לשנה עברית זו יצאה באוגוסט-ספטמבר 1931. מספר הגליונות שפורסמו בשנים שלאחר מכן היו:
שנתון 2 בשנת תרצ"ב 1932-1931 - 10
שנתון 3 בשנת תרצ"ג 1933-1932 - 8
שנתון 4 בשנת תרצ"ד 1934-1933 - 8
שנתון 5 בשנת תרצ"ה 1935-1934 - 12
שנתון 6 בשנת תרצ"ו 1936-1935 - 8
בשנתון 7 בשנת 1937 הופיעו רק 3 גליונות ולאחר מכן ההופעה הותאמה לשנה האזרחית עד שנת 1940, שנת ההופעה האחרונה של הירחון.
גם מיספור העמודים היה כאוטי והמספור לא היה עקבי משנתון לשנתון.
העורכים והמו"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגיליון הראשון, העורך האחראי היה דז'ה פרישמן (Frischmann Dezső), רופא, והעורך המשותף היה הנריק פרישמן (Frischmann Henrik). בשנתון השני (שנת תרצ"ב 1932-1931) מגיליון 4 (ינואר 1932) העורך הראשי היה דז'ה פרישמן והעורך האחראי הנריק פרישמן בעוד מיקשה פרישמן היה המו"ל האחראי שהודפס על הגליונות. נציג העיתון בבודפשט היה משה פרישמן. כך התחלפו ביניהם העורכים השונים עד הגיליון האחרון. בשנתון התשיעי (ספטמבר-אוקטובר 1938) ועד סוף הופעת הירחון בשנת 1940, הנריק פרישמן היה הן העורך והן המוציא לאור היחיד. מגיליון זה של 1938 שונה גם עיצוב עמוד השער.
מטרת הירחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאמר המערכת של הגיליון הראשון נכתב: "הדרך לעתיד היהודי עוברת דרך האמונה העתיקה! אם ברצוננו להציל את העתיד היהודי, הבה נחזור ליהדות עתיקת יומין, הטהורה!" ואז ההמשך היה: "התוכנית הספרותית שלנו מתאימה את עצמה למטרותינו האידאולוגיות. ה"ז'דו יבה" רוצה להיות מאגר מאמרים בעלי רוח מרוממת. אנו רוצים לתת ספרות בונה, כתבים חגיגיים חדורי רוחניות יהודית, שמכל שורותיו יבקע החיפוש אחר גבהות הנפש המתפתלת בכבלי ההוראה והחומר". המדריך והמכוון הרוחני של העיתון הוא בתחילה הרב של ג'רג'וסנטמיקלוש (Gyergyószentmiklós), הרב מור קראוס ובהתאם לכך קו הירחון היה קרוב יותר לזרם האורתודוקסי. בשנה הראשונה הירחון היה השופר הטרנסילבני של תנועת "שמור על השבת". בשנתונים המאוחרים יותר הזרם הדתי האורתודוקסי נדחק לרקע.
העורכים והכותבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני העורכים כתבו ותירגמו שירה ופרוזה, הצוות היהודי-הונגרי הטרנסילבני-באנאטי היו אינטלקטואלים יהודים אורתודוקסים, סופרים וכמה רבנים וביניהם: יצחק בלקני קוהן (כהן), טיבדאר פקטה, רודיון מרקוביץ ואימרה סבו שפרסמו ספרות יפה. המתרגם החרוץ ביותר היה הרב קלמן לוונקופף (Löwnkopf), הרב של אורשובה. שמואל פלדמן, הרב של נאג'סנטמיקלוש (Nagyszentmiklós), הציג מחקרים ודברי הגות, מור קראוס הציג ביאורים והסברים דתיים. נשיא קהילת טרגו מורש (Marosvásárhely), שאנדור גאבל וליפוט פליישר מורה בתיכון בטימישוארה בלטו במחקריהם. הטור הקבוע של ליפוט פליישר היה: תשובות והסברים, שבו ענה על שאלות הקוראים על דת והיסטוריה יהודית. גם מור שטרן, היועץ המשפטי של הקהילה היהודית בסטמאר (ניספה באושוויץ), כותב ההיסטוריה של יהודי העיר, הציג מחקרים ושירים.
העורכים היו בקשר מתמיד עם החוגים היהודיים של ממלכת הונגריה ושל ה"ספר העליון" ההונגרי (בהונגרית: Felvidék, באנגלית: Highlands) שנמצא היום בדרום סלובקיה בצמוד לגבול ההונגרי הצפוני, וכן עם הסופרים, המשוררים והעיתונאים אנדרה בראט, דיולה צ'רמיי (מקודם יהודה ברוק), טמאש אמד (מקודם ארנה פליישר), פטר פקטה, ז'יגמונד פליישר, לאסלו היינל (מקודם גרין), ארנולד איז'אק, טמאש קובור (מקודם אדולף ברמן) אנדור פטרדי ואשתו, ז'ני וארנאי, בלה רווס, לאיוש שלמה שויום, זולטאן שומיו, פטר אויווארי. הרב הראשי של שארושפטק, פילפ פישר וכן בלה קרמר כתבו מחקרים. ראויים לציון גם המאמריו של הצייר רז'ה באלינט על האמנים היהודים.
תכנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הירחון פרסם את תרגומי יצירותיהם של הסופרים/משוררים/הוגים הגדולים ביותר של היהודים כותבי העברית או היידיש מספרות העולם: שמואל יוסף עגנון, שלום אש, שלמה אשכנזי, חיים נחמן ביאליק, ליון פויכטוונגר, יצחק לייב פרץ, מוריס רוזנפלד, יוסף טונקל, שלום עליכם פרנץ ורפל, ארנולד צווייג .
המדורים הפחות או יותר קבועים בירחון היו: "ממלכת הספרים" (סקירת ספרים), טור ילדים, נוער יהודי, אישה יהודייה, ראשים. "ראשים" תיאר ביוגרפיות וקריירות של אישים יהודיים בולטים. כמו כן פרסם הירחון חדשות ואקטואליה מהעולם היהודי.
חלק מהפרסום היה רומנים בהמשכים. הרומן של של ז'יגמונד פליישר מסארוש בשם "הבן החמישי" היה רומן נוער שהתפרסם בשמונה עשר פרקי המשך (שנתון 2–4) ולאחר מכן בצורת ספרו של דז'ה פרישמן בשם "אמי" פורסם (בשנתון 4). בשנה הלפני אחרונה, הובא הרומן של יואל פישר, הרב הראשי של העיר דווה, ששמו היה: "עוד יעלה השחר".
הירחון עסק גם באזכור והנצחה של מות אישים בולטים ביהדות הונגריה וביהדות טרנסילבניה כאחד, ובמיוחד של עמיתי צוות הירחון. מקיץ 1933 עסק הירחון יותר ויותר בגורל יהדות גרמניה ושל יהדות אירופה בכלל. משנת 1939 הוקם מדור בירחון בשם "אפשרויות התיישבות ליהודים", שהציג איך היחס לקליטת יהודים ב-14 מדינות שלא היו אירופיות. במאמר המערכת של הגיליון הלפני אחרון, העורך הנריק פרישמן כתב: "כמה זמן יכול להימשך הלילה?" שעודד את היהדות להחזיק מעמד.
בהוצאת הירחון פורסם בעריכת הנריק פישר גם ה"אנתולוגיה יהודית" (סטמאר, 1936).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Romániai magyar irodalmi lexikon: Szépirodalom, közírás, tudományos irodalom, művelődés V. (S–Zs). Főszerk. Dávid Gyula. Bukarest–Kolozsvár: Kriterion; Kolozsvár: Erdélyi Múzeum-Egyesület. 2010. (לקסיקון הונגרי ספרותי ברומניה)