עיראק אל-מנשייה
 | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז עזה |
| נפה | נפת עזה |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 13,838 דונם עות'מאני (1945) |
| תאריך נטישה | 1949 |
| יישובים יורשים | קריית גת |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 2,010 (1945) |
| קואורדינטות | 31°36′17″N 34°46′59″E / 31.60472222°N 34.78305556°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת השפלה רגילה)   עיראק אל-מנשייה  מצפון ומדרום: __ מועצה אזורית לכיש ממזרח: __ מועצה אזורית יואב מדרום, ממערב ומצפון: __ מועצה אזורית שפיר | |
  | |
עיראק אל-מנשייה (בערבית: عراق المنشيّة; תעתיק מדויק: עראק אלמנשיה), היה כפר ערבי גדול בשפלה כ-20 קילומטרים ממזרח למג'דל (היום אשקלון), בצד הכביש מג'דל-חברון (היום כביש 35, במיקום של אזור התעשייה של קריית גת). הכפר היה שייך לנפת עזה שבמחוז עזה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש המשערים כי בימי בית שני שכן במקום היישוב היהודי העתיק כפר שחליים. בתקופת השלטון העות'מאני בארץ ישראל הכפר נקרא בשם מנשיית א-שחלין, ושמו התגלגל ברבות השנים לעיראק אל-מנשייה.
במלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקרבת הכפר הוקמה ב-1915 אחת מתחנות הרכבת הצבאית העות'מאנית על מסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה וב-1917 המנחת הראשון של הטייסת הבווארית ה-304 על אדמת ארץ ישראל.
תקופת המנדט
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 שכלל את נתוני הכפר ביחד עם גת, שטחי אדמותיו היו 17,901 דונם טורקי, מתוכם 13,838 בבעלות פרטית של ערבים, והוא מנה 2,010 תושבים ערבים[1].
במלחמת העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במלחמת העצמאות במאי 1948, זמן קצר לאחר הכרזת העצמאות ופלישת צבאות מדינות ערב נתפס הכפר על ידי חטיבה 9 של חיל המשלוח המצרי (1948) שהתבססה באזור הכפר והעיירה אל-פאלוג'ה הסמוכה.
ב-16 באוקטובר 1948 עם תחילתו של "מבצע יואב" הותקף חיל המשלוח המצרי. הכוח התוקף הורכב מהגדוד השביעי של חטיבת הנגב ומגדוד הטנקים של חטיבה 8. לכוח התוקף לא היה ניסיון בתקיפה משולבת של חיל רגלים ושריון. כוח הרגלים נתקל בהתנגדות קשה ונאלץ לסגת. המצרים החלו להפגיז את הכוח התוקף בתותחים. תוך זמן קצר נגרמו אבדות כבדות והחלה נסיגה מבוהלת. ארבעה טנקים מסוג "הוצ'קס" נפגעו וגם האחרים יצאו מכלל שימוש.
ב-22 באוקטובר עם סיומו של "מבצע יואב" נותקה חטיבה 9 המצרית משאר הצבא המצרי שהיה בעזה ונשארה בשטח שנודע כ"כיס פלוג'ה". הכיס כלל בחלקו המערבי את העיירה פלוג'ה ובחלקו המזרחי את הכפר עיראק אל-מנשייה.
ב-28 בדצמבר 1948, נר שני של חנוכה, הותקף הכפר עיראק אל-מנשייה על ידי חטיבת אלכסנדרוני במסגרת "מבצע חיסול". ההתקפה נהדפה באבדות כבדות – 87 הרוגים, רובם בני הפלוגה הדתית.[2]
בתחילת 1949 נמצאו בכיס פלוג'ה חטיבה מצרית וכ-3,140 אזרחים ערבים, כ-2,000 מהם היו תושבי הכפרים פלוג'ה ועיראק אל-מנשייה, והשאר היו פליטים שהגיעו לשם קודם לכן מאזורים אחרים בדרום הארץ. בעקבות חתימת הסכם שביתת נשק בין ישראל ומצרים, פינו המצרים את המובלעת ב-26 בפברואר. בהסכם נקבע שישראל תערוב לביטחונם, לזכויותיהם ולרכושם של האזרחים בכיס, ובנספח של חילופי מכתבים שצורף להסכם, היא התחייבה להתיר לאזרחים להישאר בכפרים אל-פלוג'ה ועיראק אל-מנשייה. חלק קטן מהם, אולי מאות, רובם פליטים, יצאו מהכיס יחד עם הצבא המצרי או יום או יומיים לאחר מכן.[3] הם עזבו את הכפר בחסות כוח בינלאומי,[4] ככל הנראה, אונטס"ו. הרוב המכריע של התושבים נשארו והוטל עליהם שלטון הממשל הצבאי, אולם מספר ימים לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק, גרמו יחידות צה"ל למנוסתם של כ-2,000 עד 3,000 תושבים משני הכפרים.[3]
על חורבות עיראק אל-מנשייה נמצא היום חלק מהעיר קריית גת.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על עיראק אל-מנשייה בקטלוג הספרייה הלאומית
עיראק אל-מנשיה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970 דפים סרוקים באתר פלסטין רממברד המתייחס לעיראק אל מנשיה וגת
- ^ החללים נקברו בפלוג'ה ובדצמבר 1949 הועברו לקבורה בבית הקברות הצבאי נחלת יצחק (חללי עיראק אל-מנשיה הובאו למנוחת עולם, דבר, 9 בדצמבר 1949).
- ^ 1 2 בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 324.
- ^
הגר שיזף, מערכת הביטחון מסתירה בכספות מסמכים על הנכבה. זה מה שהם מספרים, באתר הארץ, 4 ביולי 2019
