עזרה זהר

עזרה זהר
לידה	ספטמבר 1922; וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה
פטירה	3 בפברואר 2014 (בגיל 91); ירושלים
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת ז'נבה
השתייכות	צה"ל; פלמ"ח
תקופת הפעילות	1950–1973 (צה"ל); 1942 – 1944 (פלמ"ח)
דרגה	סגן אלוף
תפקידים בשירות
	מפקד בית החולים ברפידים
עיטורים
	פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית (1965)

עזרה זהר
לידה	ספטמבר 1922; וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה
פטירה	3 בפברואר 2014 (בגיל 91); ירושלים
לאום	ישראל
תאריך עלייה	1928, 1934
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
לימודי רפואה	אוניברסיטת ז'נבה
התמחות	רפואה פנימית
תפקידים	מנהל המחלקה הפנימית בביה"ח תל השומר
מחלקות ובתי חולים	בית החולים תל השומר
פרסים והוקרה	פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית (1965)

עזרה זֹהר (ספטמבר 1922 – 3 בפברואר 2014) היה רופא ישראלי, ממקימי בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ופעיל פוליטי. מחקרו הוביל לביטול "משמעת המים" בחילות השדה בצה"ל.

קורות חיים

ילדותו ונעוריו

זהר נולד בווינה בירת אוסטריה, בנו של המחנך איש "השומר הצעיר" ד"ר צבי זהר.^[1] בילדותו עברה המשפחה ללודז' בפולין, האב שימש מורה ומדריך נוער ועזרה "למד לפטפט בפולנית".^[2]

כשהיה עזרה בן 6 עלתה המשפחה לארץ ישראל.^[2] עזרה גדל בתל אביב ולמד זמן מה בבן שמן,^[2] לאחר מכן למד בבית הספר "תל נורדאו" עם משה שמיר ובנימין גלאין.^[2]

לאחר מספר שנים חזרה המשפחה לוינה, והוריו של עזרה נפרדו. אביו של עזרה חזר לפולין ועזרה נשאר עם אמו בווינה. ב-1934 חזר אביו של עזרה לישראל ועזרה הצטרף אליו.^[2]

לאחר החזרה לישראל התגוררו עזרה ואביו בקיבוץ משמר העמק, ועזרה השתלב בקבוצת ילדים דוברי גרמנית.^[2]

בנעוריו למד עזרה בשומריה, המוסד החינוכי של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בקיבוץ. לדבריו, בשנים אלה ספג את האמונה בשחרור העם מהגלות ויישובו בארץ ישראל ויצירת משטר כלכלי שבו יהיו לכל אדם אפשרויות וזכויות שוות ובו תגן החברה על החלשים^[3] ואת ההזדהות עם הרעיונות שלימים עמדו בבסיס גוש אמונים.^[2] באותן שנים היה מקורב לחוגי הכנענים והיה חבר בתנועת "העברים הצעירים" ובקבוצה שהוציאה לאור את כתב העת "אלף".^[4]

בגרות

עזרה שירת בפלמ"ח בין 1942–1944. ב-1947 הוא יצא ללמוד רפואה באוניברסיטת ז'נבה יחד עם חברו דניאל הרמן. עם פרוץ מלחמת השחרור מונה להעביר קורס מ"כים במחנות העקורים בנמי שבאיטליה. בעת ההפוגה הראשונה חזר ארצה והתגייס לחיל הרפואה. עם תום מלחמת העצמאות חזר לשווייץ לסיים את לימודיו וב-1950 קיבל תואר דוקטור לרפואה. סמוך לפני כן, בדצמבר 1949 נישא לללה פינקלשטיין ובהמשך נולדו לזוג שתי בנות. הם התגוררו במשמר העמק ולאחר מכן בירושלים.

זהר התמחה ברפואה פנימית בבית החולים תל השומר.

עם שובו משווייץ לישראל התגייס זהר לחיל הרפואה. באוגוסט 1959 ערך מחקר שבו עקב במשך 25 ימים אחרי 20 חיילים שערכו מסע מאילת למטולה,^[5] ומסקנותיו היו שכמות השתייה אינה משפיעה באופן משמעותי על כמות הזיעה ועל כן הובילו לביטול "משמעת המים" בחילות השדה בצה"ל^[6] (שאסרה על חיילים לשתות מים כאוות נפשם במטרה לחשל אותם, והתבררה כמסכנת את חיי החיילים שאינם שותים מספיק). החוקרים הגיעו עוד למסקנה שאין צורך בלקיחת תוספי מלח.^[7] ב-1963 פרסם מחקר שטען שהנגב הצפוני הוא המתאים ביותר להתיישבות בישראל מבחינה אקלימית.^[8]

זהר פיקד על בית החולים הפיקודי ברפידים במלחמת יום הכיפורים,^[9] ולאחריה השתחרר מצה"ל, בדרגת סגן-אלוף. זהר היה חתן פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב-יפו לשנת 1964/1965, ביחד עם פרופ' הרי הלר וד"ר יוסף גפני. בין 1967–1985 ניהל את המחלקה הפנימית בבית החולים שיבא. ב-1967 הקים ועמד בראש המרכז לפיזיולוגיה רפואית בבית החולים שיבא (שלימים נקרא "מכון הלר למחקר רפואי"). במקביל לימד באוניברסיטת תל אביב. ב-1966 הועלה לדרגת פרופסור חבר.^[10]

ב-1970 מונה למועצה הלאומית למחקר ופיתוח.^[11] בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 היה חבר ב"ועדת מן" לרפורמה בשירותי הבריאות, שהמליצה על הידוק הקשרים בין מרפאות קופת החולים לבתי החולים,^[12] ב-1977 עמד בראש "ועדת זהר", שמונתה על ידי שר הבריאות אליעזר שוסטק לבחינת דרכים לביצוע רפורמה במערכת הבריאות בישראל על ידי הנהגת חוק ביטוח בריאות,^[13] ומסקנותיה אומצו על ידי שוסטק ב-1979. ב-1990 פרש מעבודתו באוניברסיטה. הוא שימש גם כיועץ תזונתי לחברת "שומרי משקל" בישראל והיה מהרופאים שנתנו חוות דעת ליהושע בן-ציון, שהביאה לשחרורו המוקדם מהכלא.^[14]

החל מ-1982 שימש כמרצה במכללת אריאל (לימים אוניברסיטת אריאל בשומרון).^[15]

זהר נפטר ב-3 בפברואר 2014 ונקבר למחרת בהר הזיתים, בירושלים. הוא מונצח בטיילת על שמו בשכונת גבעת המבתר בירושלים.

פעילות ציבורית ופוליטית

בסוף שנות ה-60 יצא למאבק ציבורי בעד חימום הכיתות בבתי הספר.^[16] בתחילת שנות ה-70 היה פעיל למען איכות הסביבה וקרא להקמת רשות לאקולוגיה.^[17] הוא הקים ועמד בראש האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה.^[18]

זהר היה חבר במזכירות גוש אמונים.^[19] הוא חבר לאריק שרון להקמת מפלגת שלומציון ועמד בראש ועדת המצע של המפלגה.^[20] לקראת הבחירות לכנסת העשירית פרש ממנה, הקים מפלגה משלו בשם "עצמאות", ועמד בראשה במשך שתי מערכות בחירות, אך זו לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה. מפלגה זו הוקמה על בסיס המסר שניתן להגיע לעצמאות כלכלית (ובמפורש לוותר על עזרתה הכלכלית של ארצות הברית), בין היתר בעזרת ביטול מס ההכנסה.

עמדותיו

לאחר מלחמת יום הכיפורים החליט זהר להקדיש את זמנו הפנוי להוצאת ספר שיציג את עוולות המשטר הריכוזי במדינת ישראל במטרה לאפשר יותר חופש כלכלי. לטענתו, המשאב העיקרי של מדינת ישראל הוא היכולת לפתח תעשיית מדע, אך ניצול המשאב נמנע על ידי הריכוזיות של השלטון, שגרמה לכוחות מדעיים רבים לרדת מישראל.^[21] ביקורתו עוררה הד מסוים.^[22]

בשנת 1994 פרסם את הספר "פילגש במזרח התיכון", בהוצאת דביר, שאף תורגם לאנגלית. בספרו זה טען כי התמיכה האמריקאית רבת השנים בישראל גורמת לפגיעה באינטרסים ישראלים, מחלישה את היכולת הצבאית של ישראל וגורמת לדה-לגיטימציה של ישראל בעולם.

זהר אף עמד בראש ועדת ההיגוי של מרכז אריאל למחקרי מדיניות וכתב בירחונו "נתיב". הוא פרסם ניירות מחקר על הדמוגרפיה הפלסטינית. הצטרף לפורום נהלל, התומך ברעיון ארץ ישראל השלמה.

יוסי ברנע הגדיר את הייחודיות בעמדותיו של זהר: ”המזיגה המיוחדת שהתקיימה ברופא-החוקר-המדינאי הזה, היא דוגמה לתפיסה לאומית העולה בקנה אחד עם אחוות עמים אזורית ועם חשיבה רב מערכתית וריאליזם צבאי-מדיני מפוכח המלווה חזון אידיאליסטי... התחבר אצל זהר אתוס ההגשמה והשוויון של תנועת העבודה עם השפעה ממשנת ז'בוטינסקי, עם תפיסה שמרנית של טבע האדם ועם תפיסה כלכלית ימנית מובהקת של חופש, צמיחה ושגשוג”.^[2]

ספריו

עזרה זהר ומרדכי ניר, הגוף ותפקודו: ספר לימוד לפיזיולוגיה, אנטומיה ותזונה, תל אביב: אשמון, 1967.
- עזרה זהר ויאיר שפירא, הגוף ותפקודו: ספר לימוד לפיזיולוגיה, אנטומיה ותזונה; ציורים: עמינדב ברנשטיין, תל אביב: עם עובד, תשל"ו. (ראה אור במהדורות נוספות)
האדם ומזונו, חיפה: הוצאת שקמונה, 1971.^[23]
בצבת המשטר: או, מדוע אף אחד לא קם, ירושלים: שקמונה, 1974.^[24] (ראה אור במהדורות נוספות)
עזרה זהר, בהשתתפות יאיר שפירא ובעזרת צוות היחידה לפיזיולוגיה סביבתית במכון הלר, אדם ואקלים; איורים: חיה בכר, ירושלים: כתר, 1980.
איך יוצאים מזה?, תל אביב: הוצאת אדם חופשי – עצמאות, תשמ"ה 1985. (ביקורת על השיטה הכלכלית)
סדום או חלם, תל אביב: דביר, תשמ"ח 1987.
בריאות ללא אמונות תפלות, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ז 1987.
פילגש במזרח התיכון, תל אביב: דביר, תשנ"ד 1994. (ראה אור בתרגום לאנגלית ב-1999)

Ezra Sohar, Israel’s Dilemma: Why Israel Is Falling Apart and How to Put It Back Together, New York: Shapolsky, 1989.
Ezra Sohar, A Concubine in the Middle East: American-Israeli Relations; translated from the Hebrew by Laurence Weinbaum, Jerusalem: Gefen, 1999. (אנגלית: פילגש במזרח התיכון)

בעריכתו

ע' זהר (עורך), אקולוגיה: החברה המודרנית והסביבה, תל השומר: האגודה הישראלית לאקולוגיה, 1971. ("על פי הרצאות בימי עיון של רשות שמורות הטבע והאגודה הישראלית לאקולוגיה")
עזרה זהר (עורך), המדבר: עבר הוה עתיד, תל אביב: רשפים, תשל"ז. ("בעקבות סימפוזיון שנערך באוניברסיטת תל אביב")
עזרה זהר (עורך), מה קורה פה?: מדינת ישראל – עובדות יסוד, שערי תקוה: מרכז אריאל למחקרי מדיניות, תשס"ב 2002.

לקריאה נוספת

'Sohar, Ezra,' in: Who's who in Israel and in the work for Israel abroad, 1980, p. 319.

קישורים חיצוניים

רשימת הפרסומים של עזרה זהר, בקטלוג הספרייה הלאומית
רשימת המאמרים של עזרה זהר באתר רמב"י
הספרים של עזרה זהר, באתר "סימניה"
אריה ארד, ריאיון עם פרופ' עזרה זהר, דבר, 28 במרץ 1969, המשך
תצלומים מהניסוי שערך פרופ' זוהר ב-1959, בו הוכח שחוסר שתייה מסכנת את חיילי צה"ל, ובעקבות ניסוי זה בוטלה "משמעת המים" בצה"ל, בבלוג של ארכיון צה"ל
עופר אדרת, מת סא"ל פרופ' עזרה זהר, שהיה אחראי לביטול "משמעת המים" בצה"ל, באתר הארץ, 4 בפברואר 2014
יוסי ברנע, ‏"לציונות, לקפיטליזם, לאחוות עמים", השילוח, 16, אוקטובר 2019
עזרה זהר (1922-2014), דף שער בספרייה הלאומית

ממאמריו:

כדי לפתור בעיות על הקרקע דרוש הרבה מעוף, מעריב, 3 באוקטובר 1976
השידרה הכפולה - בכייה לדורות, דבר, 17 בספטמבר 1976
דמוגרפיה – סכנה קיומית או מיתוס?, עזרה זהר, נתיב, נובמבר 2004

הערות שוליים

^ מת הסופר והמחנך ד"ר צבי זהר, דבר, 17 בפברואר 1975
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ יוסי ברנע, ‏"לציונות, לקפיטליזם, לאחוות עמים", השילוח, 16, אוקטובר 2019
^ עזרה זהר, כבוד ולא שנאה, דבר, 31 במאי 1976.
^ יעקב שביט, מעברי עד כנעני, ירושלים: דומינו, 1984.
^ החלה צעדת המחקר מאילת למטולה, מעריב, 4 באוגוסט 1959; נחום פונדק, הם שותים ושרים, דבר, 21 באוגוסט 1959; שפני הנסיון הגיעו למטולה, חרות, 28 באוגוסט 1959.
^ גן עדן של שותים, דבר, 13 באפריל 1962.
^ בעקבות הכותרות, המלח ואנחנו, דבר, 26 במאי 1961.
^ איזור הנגב הצפוני - הנוח ביותר במדינה מבחינת האקלים, מעריב, 7 באוקטובר 1963.
^ עדית זרטל, הנשק הסודי - חיל הרפואה, דבר, 21 באוקטובר 1973.
^ העלאות ומינויים באוניברסיטת ת"א, דבר, 19 ביולי 1966.
^ ג. מאיר: הגאון היהודי יעשה את ישראל מדינה גדולה בתחום המדע, דבר, 15 ביולי 1970.
^ מנחם שמואל, רופאי קופ"ח זעמו והכשילו, מעריב, 8 בדצמבר 1970.
^ מונתה הוועדה להתווית רפורמה בשירותי הבריאות, דבר, 31 באוגוסט 1977.
^ גוברת התסיסה בפרשת בן-ציון, דבר, 11 בספטמבר 1977.
^ עפרה לקס, המכללה עולה כיתה - בגליון השבוע, באתר ערוץ 7, 13 בנובמבר 1987
^ ילדים מכורבלים בכיתות צוננות, מעריב, 10 בנובמבר 1969; גישה מיושנת, מעריב, 5 בנובמבר 1970.
^ קריאה להקמת רשות לאקולוגיה, דבר, 28 בינואר 1971; מוצע להקים מיניסטריון מיוחד לאיכות הסביבה, דבר, 10 בנובמבר 1972.
^ רם עברון, האקולוגים אינם דון קישוטים, דבר, 4 בפברואר 1972.
^ גוש אמונים למאבק גלוי, דבר, 8 במרץ 1978.
^ מועמדי שלומציון לכנסת ייבחרו ב-4 באפריל, דבר, 20 במרץ 1977.
^ אלי קינן, מדוע אף אחד לא קם, דבר, 14 בפברואר 1975, המשך.
^ יהודה גוטהולף, החוטאים (הנמושות) והמחטיאים, דבר, 14 במאי 1976; יהודה גוטהולף, חופש במקום סוציאליזם, דבר, 22 באוקטובר 1976.
^ מרים גורן, הדיאטה המוצלחת היא זו המצליחה, דבר, 24 במאי 1971.
^ מדוע אף אחד לא קם, דבר, 28 בנובמבר 1974.

[1] מת הסופר והמחנך ד"ר צבי זהר, דבר, 17 בפברואר 1975

[ברנע-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ יוסי ברנע, ‏"לציונות, לקפיטליזם, לאחוות עמים", השילוח, 16, אוקטובר 2019

[3] עזרה זהר, כבוד ולא שנאה, דבר, 31 במאי 1976.

[4] יעקב שביט, מעברי עד כנעני, ירושלים: דומינו, 1984.

[5] החלה צעדת המחקר מאילת למטולה, מעריב, 4 באוגוסט 1959; נחום פונדק, הם שותים ושרים, דבר, 21 באוגוסט 1959; שפני הנסיון הגיעו למטולה, חרות, 28 באוגוסט 1959.

[6] גן עדן של שותים, דבר, 13 באפריל 1962.

[7] בעקבות הכותרות, המלח ואנחנו, דבר, 26 במאי 1961.

[8] איזור הנגב הצפוני - הנוח ביותר במדינה מבחינת האקלים, מעריב, 7 באוקטובר 1963.

[9] עדית זרטל, הנשק הסודי - חיל הרפואה, דבר, 21 באוקטובר 1973.

[10] העלאות ומינויים באוניברסיטת ת"א, דבר, 19 ביולי 1966.

[11] ג. מאיר: הגאון היהודי יעשה את ישראל מדינה גדולה בתחום המדע, דבר, 15 ביולי 1970.

[שמואל-12] מנחם שמואל, רופאי קופ"ח זעמו והכשילו, מעריב, 8 בדצמבר 1970.

[13] מונתה הוועדה להתווית רפורמה בשירותי הבריאות, דבר, 31 באוגוסט 1977.

[14] גוברת התסיסה בפרשת בן-ציון, דבר, 11 בספטמבר 1977.

[15] עפרה לקס, המכללה עולה כיתה - בגליון השבוע, באתר ערוץ 7, 13 בנובמבר 1987

[16] ילדים מכורבלים בכיתות צוננות, מעריב, 10 בנובמבר 1969; גישה מיושנת, מעריב, 5 בנובמבר 1970.

[17] קריאה להקמת רשות לאקולוגיה, דבר, 28 בינואר 1971; מוצע להקים מיניסטריון מיוחד לאיכות הסביבה, דבר, 10 בנובמבר 1972.

[18] רם עברון, האקולוגים אינם דון קישוטים, דבר, 4 בפברואר 1972.

[19] גוש אמונים למאבק גלוי, דבר, 8 במרץ 1978.

[20] מועמדי שלומציון לכנסת ייבחרו ב-4 באפריל, דבר, 20 במרץ 1977.

[21] אלי קינן, מדוע אף אחד לא קם, דבר, 14 בפברואר 1975, המשך.

[22] יהודה גוטהולף, החוטאים (הנמושות) והמחטיאים, דבר, 14 במאי 1976; יהודה גוטהולף, חופש במקום סוציאליזם, דבר, 22 באוקטובר 1976.

[23] מרים גורן, הדיאטה המוצלחת היא זו המצליחה, דבר, 24 במאי 1971.

[24] מדוע אף אחד לא קם, דבר, 28 בנובמבר 1974.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]