סרקזם
סַרְקַזְם (המונח אינו כלול במונחי האקדמיה ללשון העברית ומוצעות החלופות: עוקצנות, לעג מר) הוא סגנון דיבור המתאפיין בעלבון חבוי; להבדיל מהבעת עלבון גלוי, סרקזם נאמר במסווה של רצון תמים "להעביר מסר" או "לחנך" את הצד שאליו כוון, אם כי בהגדרה מטרתו להעביר מסר עוקצני. לעיתים קרובות הסרקזם נאמר בצורה הומוריסטית.[1]
מאפיינים בולטים של סרקזם הם אמירת דבר והתכוונות להיפוכו (לשון סגי נהור), שימוש בשאלה רטורית, או הצגת מסקנה קיצונית בגנות אדם, על תכונה או פעולה תמימה שביצע.
לעיתים הגבול בין סרקזם להומור נייטרלי או השתאות או מסקנה קיצוניות, אינו מאוד ברור, אך במקרי סרקזם תמיד ישנה כוונה להעלבה או הגחכה של האדם שאליו הופנתה התגובה הסרקסטית.
אמרה סרקסטית איננה בהכרח מניפולטיבית (ראו בהמשך - סרקזם בפסיכולוגיה) אם כי לעיתים הוא מגיע מתוקף מניפולציה או כחלק מתהליך מניפולטיבי.
בהגדרה מטאפורית נקרא הסרקזם "דיבור מריר" שכן הוא בדרך כלל נובע מתחושה נפשית "מרירה" בעניין מסוים.
מקור המילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור המילה ביוונית - סרקסמוס (σαρκασμός). מילה זו באה מהפועל סַרְקַזין (σαρκάζειν), שפירושו "לקרוע בשר בשיניים", ובהשאלה, לדבר במרירות.
אירוניה, ציניות וסרקזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעברית נפוץ הבלבול[דרוש מקור] בין אירוניה (צחוק הגורל), ציניות (חוסר אמון בטוב לבם של אנשים) וסרקזם (דיבור מריר).
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינה מבנית, מאפיינים בולטים של דיבור סרקסטי הם:
- שימוש בלשון סגי נהור - אמירת דבר והתכוונות להיפוכו. לדוגמה: כאשר יוני הפיל את ארוחת הצהריים שלו על רצפת המטבח, אמו אמרה לו "כל הכבוד!". האם לא התכוונה לשבח בכנות את טעותו של יוני, אולם היא אמרה זאת בטון מסוים ובהבעה מסוימת שגרמו ליוני להבין שהיא מתכוונת להיפוכו של דבר.
- שימוש בשאלות רטוריות (בפרט בטון תוקפני או בהקשר מחלוקתי) - לדוגמה, כאשר אדם א' מבקש מאדם ב' לבצע מטלה מסוימת ב עשוי להשיב "למה לא", או "מה עוד" וכדומה; חייל יכול לומר לרעהו: "בטח שאני אחליף אותך בשמירה. למה לא", כשכוונת הדברים היא למעשה תשובה שלילית, סרקסטית כביכול לבקשה. קיום התוקפנות תלוי בטון או בהקשר בו נאמרים הדברים.
- הצגת מעשה נייטרלי כמביך - לדוגמה: פלוני מצהיר שאיננו אוכל בשר ופלמוני עונה לו שהוא "רגיש", בעוד שבפועל ייתכן שהוא בכלל עושה זאת מרחמים, מסיבה של טעם אישי, מסיבה דתית, מסיבה חינוכית, מסיבות אחרות, או ממגוון סיבות גם יחד. לחלופין, פלמוני מוחא לו כפיים במטרה להגחיכו (מחווה גופנית ללא שימוש במילים).
סרקזם ושפת גוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]כדי להבין סרקזם, לעיתים נדרש המאזין להבין לא רק את המשמעות המילולית של הדברים, אלא גם את כוונת הדובר, את הקונוטציה שלו, והאם הוא באמת מתכוון להיות סרקסטי או לא. על פי כלל, הבנת סרקזם בשיחה מוחשית שונה מהבנת סרקזם בשיחה כתובה (כמו באינטרנט).
המקורות להתנהגות סרקסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרקזם בפסיכולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימים מספר הסברים תאורטיים לסרקזם בפסיכולוגיה. הפסיכואנליזה נוטה לגישה שאמרות סרקסטיות מסוימות מכוונות מן הלא מודע, ובמקרה זה יש הרואים בה דוגמה לתוקפנות פנימית, היוצאת כפיצוי רגשי על טראומות מן העבר. גרסה ספציפית יותר נוגעת לצורך להרגיש עליונות לכאורה, על אדם אחר מתוקף פגיעה רגשית כזו.
ייתכנו גם הסברים ביהייביוריסטים לסרקזם כגון חיקוי התנהגות (אימיטציה בנדוריאנית) והרי סוגים נוספים של אלימות, לאו דווקא מילולית קיבלו הסבר אימיטציוני כזה.
סרקזם קשור בציניות, ונתפס כאלימות שמפעיל אדם הנוטה לתפיסת-מציאות צינית.
מיעוט מהאנשים המרבים להשתמש בסרקזם בהזדמנויות שבהן הוא מיותר, ועושים זאת באופן עקבי, עשויים לתאום להגדרה המקובלת בעולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה להפרעת אישיות נרקיסיסטית, או אף להפרעת אישיות אנטי סוציאלית.
פילוסופיה של המונח
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש הנמנעים באופן מכוון משימוש בסרקזם, משום שלדעתם שימוש בו, באופן כללי, גורם לעוינות בין בני אדם ופוגע באינטראקציה חברתית לטווח הארוך לפחות (ולפעמים גם לטווח הקצר).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דניאל זיידמן, תוכנה המזהה סרקזם? ממש..., במדור "חדשות מדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 8 בספטמבר 2016
- Shamay-Tsoory and R. Tomer, J. Aharon-Peretz - The Neuroanatomical Basis of Understanding Sarcasm and Its Relationship to Social Cognition
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Definition of SARCASM, www.merriam-webster.com (באנגלית)
