ספר גיא חיזיון
 | |
| כריכת הספר בהוצאת מרכז זלמן שזר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אברהם בן חנניה יגל  |
| שפת המקור |
עברית |
| סוגה |
קבלה |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1578 |
  | |
ספר גיא חיזיון הוא ספר פילוסופי-קבלי שנכתב בשנת 1578 על ידי אברהם בן חנניה יגל במתכונת של אוטוביוגרפיה המשלבת מסע אלגורי בעולמות עליונים של המחבר ורוח אביו. הספר נכתב כאשר יגל שהה בכלא במנטובה, עקב הסתבכות עסקי ההלוואה בריבית בהם עסק. תוכניתו האינטלקטואלית של יגל, כפי שבאה לביטוי בספר, הייתה ניסיון למזג את חוכמות החול עם העולם הדתי ובפרט עיצוב התרבות היהודית באמצעות הדגשת הערך הדתי שיש להבנת עולם הטבע, כפי שחשף אותו המדע של המאה ה-16. החוקר דוד רודרמן מסכם את התוכנית במילים: "ניסוח מחודש של המסורת הקבלית בשפת הדיון המדעי של המאה ה-16, ובכך להעלותה (את הקבלה) למעלת צורת הדעת האנושית הגבוהה ביותר... ומתן גושפנקה של לגיטימיות לחוכמת הנסתר כביטוי הנעלה ביותר של יצירתיות אנושית ביהדות."[1].
על המחבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אברהם בן חנניה יגל
אברהם בן חנניה יגל (1553 – 1624) היה רופא, פילוסוף ומקובל יהודי איטלקי, נולד בעיירה מוֹנטסֶליצֶ'ה (Monselice), מדרום לפדובה, בתחום הטרה פירמה (שטח שלטון הרפובליקה של ונציה בשטח חצי האי האפניני). בראשית שנות ה-70 נמלט עם אביו ללוצרה (Luzzara) שליד מנטובה בשל הגירוש הזמני של יהודי וונציה. זמן קצר לאחר מכן מת אביו והוא נשא לאשה את דינה בת בת-שבע פאנו והושע דה סלווטורה דה קולוניה, שהיה בנקאי בעיר. בתקופה זו עסק יגל במסחר והלוואה בריבית ועקב כך הסתכסך עם בני משפחת אלמג'טי. עקב סכסוך זה הוצא כנגדו צו מעצר מאת הדוכס, הוא נמלט מן העיר וכאשר שב אליה נאסר בכלא העירוני במנטובה. בעודו בכלא, ב-1578, החל בכתיבת ספרו הסוקר את חייו עד אותה נקודה "ספר גיא חיזיון", המשלב גם עיונים פילוסופיים.
ספר גיא חיזיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהו ספר הביכורים של יגל, אותו כתב במשך כשנה בה שהה בכלא של מנטובה.
ספר גיא חיזיון הוא "ספר יחיד במינו בספרות העברית"[2] הוא משלב אוטוביוגרפיה, מסע בעולמות שמימיים, עיבוד לסיפורי פולקלור ואירועים היסטוריים, אלגוריות מספרות הרומנסה הימי ביניימית ועיונים פילוסופיים, מדעיים ותאולוגיים וכל זאת בעברית השואבת ממקורות מקראיים, תלמודיים וקבליים ותוך שליטה בכתבי הרמב"ם ואריסטו אך גם באמנות הסיפור של הרנסאנס האיטלקי.
הספר נפתח עם רוחו של אביו המת של יגל הבאה לבקרו בתא כלאו:
בחלום בחזיון לילה בתנומות עלי משכב בהיותי אל משמר אף אני בחלומי והנה קול קורא באזני. הקול קול יעקב וירא אל אברהם ויאמר אליו: "מה לך פה ומי לך פה? האתה זה בני אברהם? ואני נשארתי כאיש נדהם מקול הקריאה וכמעט שלא נשאר בי רוח ואסתיר את פני באדדת אשר עלי כי יראתי מהביט הנה והנה. ויהי בראותו כי יראתי וכי אחזני השבץ ויחזק בי ויאמר אלי בקולו הערב כאשר היה בהיותו חי על פני האדמה: "אל תירא אברהם בני כי אנוכי אביך קונך ולא אזיק לך כי רחמי האב על הבן לעולם עומדים עליו.
— "ספר גיא חיזיון", מרכז זלמן שזר, 1997 עמ' 67
יגל מתבקש לספר לאביו על נסיבות חייו שהובילו למאסרו, בתוך סיפור תולדות חייו, העמוסים סכסוכים כספיים ובין-אישיים נשזר סיפור מסעו עם נשמת אביו בעולמות "צבא השמיים" (בדומה לורגיליוס ודנטה ב"קומדיה האלוהית"). כל הדמויות עוסקות בשאלה מהי מטרת חיי האדם ומגיעות למסקנה כי המטרה היא ביקוש החכמה.
במהלך המסע השמיימי נפגשים השניים עם נשמות שונות. חלק מן הנשמות נושאות נאומים וסיפורים המזכירים יצירות כדקאמרון של בוקאצ'ו)[3] למשל מלמד שהתרשל בחייו וכעת נאלץ ללמד נשמה שנייה, של מהמר כפייתי, המציג את עולמו בנאום סנגוריה סאטירי על התמכרותו (למשל הוא דורש את "גלגול עצמות המתים" בחזון העצמות היבשות לגלגולן של הקוביות העשויות עצם).
בין הנשמות שפוגשים השניים גם אישים הקשורים למאורעות היסטוריים כגון נשמות התאומים הסיאמיים מוונציה ונשמתו של איוב.
בחלק השני של החיבור רואים יגל ואביו בחזונם (שהוא חזון-בתוך-חזון עבור יגל) שלוש נשים המייצגות את לימוד הפילוסופיה, המדע (כולל אסטרולוגיה) ואת המדע האלוהי (לימוד תורה וקבלה). האב והבן מתקדמים לעבר הגבעה ("גבעת הלבונה אשר בראש הר המור"[4]), תוך שיגל ממשיך את סיפור חייו ומעצרו. בדרך הם פוגשים אשה נוספת שמים זורמים משדיה ומזינים נהר שהוא מקור כל חי. אשה זו, מסתבר היא חכמת הלשון:
האשה הזאת היא חכמת הלשון ולדבר נכוחות בכל לשון ולשון משבעים לשונות כי הוא הפתח להכנס לטרקלין לדעת ולהבין בכל חכמה. והיה האיש אשר שתה בצמא ממי הנחל הזה עד כי הבין לדבר צחות ולשון ערומים יקל בעיניו להבין אחר כך בכל חכמה. ומה שיבין תהיה שמורה בלבו כמו שאמרו רז"ל בעירובין "אמר רב יהודה אמר רב בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתם בידם בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימה תורתם בידם".
— "ספר גיא חיזיון", מרכז זלמן שזר, 1997 עמ' 219
לאחר מעבר הנהר עוברים האב והבן ב"מעבר האהבה" אל ארמון גבעת הלבונה. בארמון אולם ובו ארבעה קירות, על אחד מצויר עץ, על השני אדם ועל השלישי לא ידוע, הקיר הרביעי הוא מראה המשקפת את שלושת הקירות האחרים. האשה השלישית מסבירה שהאולם מייצג את ההרמוניה ביקום בין שלושת העולמות: האלוהי, השמיימי והחומרי, בהמשך מוסבר כיצד עשר הספירות מתאימות לייצוג עשרת הגלגלים של העולם השמיימי וכיצד עקרונות אלה משתקפים בעולם הטבע (העץ) ובגוף האדם. לכך מכוון ציור האדם, העץ מסמל את עץ החיים, היא התורה, הקיר הרביעי הוא חיי העולם הבא. ביציאה מן הארמון עולה הבוקר ויגל מקיץ משנתו.
הספר כאוטוביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוסף דן קובע בספרו "הסיפור העברי בימי הביניים" כי ספר זה הוא ככל הנראה האוטוביוגרפיה הראשונה בעברית של "אדם פשוט"[5]. אולם יגל לא ראה בעצמו "אדם פשוט" ואף אם כן הרי הספר לא היה ראשון מסוג זה[6]. עם זאת, זהו אחד החיבורים האוטוביוגרפיים הראשונים בעברית בעת החדשה המוקדמת (יחד עם יומנו של דוד הראובני, האוטוביוגרפיה של יהודה אריה ממודנה, זכרונותיהם של יוסף מרוסהיים ויום-טוב ליפמן הלר וספרה של גליקל מהמלין). הספר השתלב במגמת כתיבה אוטוביוגרפית-עיונית באיטליה של התקופה. סמוך לכתיבתו ראו אור "חיי" של בנוונוטו צ'ליני ו"ספר חיי" של ג'רולמו קרדנו.
ליגל אין מטרה להאדיר את שמו, להפך, הוא מרבה להכות על חטא וסוקר את חייו עד כתיבת הספר בנימה ביקורתית ולפיכך הוא דומה יותר לוידוי מאשר ליומן. בנוסף לכך, הספר שונה משאר אוטוביוגרפיות שנכתבו בסמוך, כיוון שהציר האוטוביוגרפי הוא רק כלי בעל חשיבות משנית למסר הדתי והפילוסופי.
מקורות ספרותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי הניתוח הספרותי המשווה ברור כי יגל השתמש במקורות ספרותיים נוצריים שהיו מוכרים לו ובהם במיוחד הדקאמרון של בוקאצ'ו, קובץ הסיפורים חמור הזהב, "נחמת הפילוסופיה" של בואתיוס, אותו כתב המלומד בן המאה ה-6 בבית הכלא בעודו ממתין להוצאתו להורג וספרי נובלות של בני התקופה[7].
מהדורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני כתבי יד של הספר שרדו, האחד בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי (מספרו 743) והשני בספרייה הבריטית (875), ציון הצנזור על כתב יד הספרייה הבריטית נושא את השנה 1600. כתב יד סינסינטי נכתב, ככל הנראה בידו של יגל.
ב-1880 פרסם רבי אברהם ברוך מני מחברון[8] את חלקו הראשון של הספר בדפוס באלכסנדריה, לפי כתב יד סינסינטי (הכולל מספר הערות שוליים ייחודיות).
ב-1997 ראה אור הספר בהוצאת מרכז זלמן שזר בעריכתו של דוד רודרמן שהתקין את הספר לדפוס על סמך כתב יד סינסינטי כמקור עיקרי, תוך הסתייעות בכתב היד של הספרייה הבריטית ומהדורת הדפוס של מני. הספר כולל כ-850 הערות, ביאורים ומראי מקום לכל מקור חיצוני שזוהה, כמו כן הוסיף המהדר כותרות משנה לנושאים שונים, שלא נמצאות בכתבי היד.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספר גיא חזיון, מרכז זלמן שזר, 2007 עם מבוא ופירושים מאת דוד רודרמן
- ספר גיא חזיון, והוא משל ומליצה וספור חזיוני עם קורות ימי המחבר ונעשה לו הגהות והערות ומראה מקום ומבוא לחקור על אודות הספר ומחברו מאת אברהם ברוך מני, נא אמון (אלכסנדריה), 1880 (חלק ראשון בלבד)
- דוד רודרמן, מגמות ספרותיות ואמנותיות בחיבורו של אברהם בן חנניה יגל "ספר גיא חזיון", בתוך: תרביץ נז,ב (תשמח) 271-279
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוד רודרמן, מבוא ל"ספר גיא חיזיון" עמוד 20
- ^ דוד רודרמן, על כריכת הספר
- ^ דוד רודרמן, מבוא ל"ספר גיא חיזיון" עמוד 31
- ^ לפי מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק ו'
- ^ יוסף דן, הסיפור העברי בימי הביניים, כתר ספרים, 1974 עמ' 217-221
- ^ ישראל יעקב יובל, אוטוביוגרפיה אשכנזית מהמאה הארבע עשר". תרביץ נה, ד (תשמו"ו) עמ' 541-566
- ^ דוד רודרמן, מבוא ל"ספר גיא חיזיון" עמ' 31-54
- ^ דוד תדהר (עורך), "אברהם ברוך מני", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 107