סמל העיר תל אביב-יפו

סמל העיר תל אביב-יפו

סמל העיר לאחר האיחוד עם יפו
גרסאות
גרסתו הראשונה של סמל העיר כפי שצויר על ידי גוטמן ב-1925
פרטים
המחזיק בסמל	תל אביב-יפו
תאריך אימוץ	1925

סמל מיתוג העיר הנוכחי

סמל העיר תל אביב-יפו נקבע ביוזמת העירייה בשנותיה הראשונות של העיר. הסמל המקורי עוצב על ידי נחום גוטמן וכולל מספר אלמנטים ציוניים בהקשר של העיר העברית הראשונה ועם השנים חלו בו מספר שינויים. לצד הסמל המקורי נעשה שימוש על ידי העירייה בתוספות גרפיות שונות. הסמל בגלגולו הנוכחי כולל סמליל בדמות עיגול צבעוני לצד סמלו המקורי של גוטמן.

עיצוב הסמל

ההצעות הראשונות

הצורך הראשון בסמל לעיריית תל אביב הועלה על ידי ראש העיר הראשון, מאיר דיזנגוף, עוד בשנת 1921, עקב קבלת מעמד רשות מוניציפלית נפרדת של תל אביב מיפו בימי המנדט הבריטי, ורצון להעמיד את תל אביב בשורה אחת עם הערים הגדולות בעולם.

בשנת 1923 פנה אל מאיר דיזנגוף פרופסור בוריס שץ, אז ראש האקדמיה בבית הספר לאמנות בצלאל, בבקשה לעצב את סמל העיר. שץ ראה בתל אביב עיר מודרנית, מנוגדת לירושלים המיושנת, ושאף לרקום קשרים בין בית הספר בצלאל לבין העיר הצעירה. שאיפה זו באה לידי ביטוי בין השאר בתערוכות של תלמידי האקדמיה שהוצגו בתל אביב, ובהן יוזמה של המחלקה לקרמיקה לעטר את בתי שכונת נווה צדק באריחים מצוירים. למרות היוזמה והצורך, הצעתו של ש"ץ נדחתה בתואנה של שיקולים כלכליים.

בראשית דצמבר 1924 הכריזה העירייה על תחרות לעיצובו של הסמל בלשון הבאה:

"עיריית תל אביב מזמינה הצעות לסמל עבור עיריית תל אביב ומקציבה פרס של 15 לירות מצריות להצעה הכי טובה. את ההצעה המצוירת צריך להגיש בגודל 25 ס"מ X 25 ס"מ. הצעות מתקבלות עד השעה 12 ראשון לינואר".

לעיריית תל אביב היו דרישות ברורות מהמתחרים. המעצבים התבקשו שהסמל יכיל את חזון העתיד משולב עם אזכור לעבר, אך בו בזמן יהיה "פשוט, לא מגובב ומובן לכל". לתחרות הוצגו מספר הצעות, ביניהן גם הצעה של בוריס שץ אך אף אחת מהן לא התקבלה. תיעוד לתחרות ולהצעות שהוגשו בה לא נשמר.

הצייר נחום גוטמן, שגדל בנווה צדק והפיכתה לעיר תל אביב הייתה אבן דרך בחייו, הוא זה שעיצב לבסוף את סמל העיר. גוטמן התחנך בבצלאל אצל בוריס שץ מגיל צעיר, ורחש הערכה וכבוד למורו. עם שובו ארצה בשנת 1925 מצרפת, שם המשיך את לימודי האומנות, פנה אליו מאיר דיזנגוף בבקשה לעצב את סמל העיר.

יצירת הסמל ומשמעויותיו

עוד אבנך ונבנית בתולת בת ציון, אריחים מזוגגים מתוצרת בית-המלאכה לקרמיקה ב"בצלאל", שנות ה-20, אוסף זאב הולצמן, תל אביב. יצירתו של "בצלאל" מקום בו התחנך גוטמן, מופיע הכיתוב: "אבנך ונבנית"

דגל שבעת הכוכבים כפי ששרטט הרצל, בכתב ידו

במשימת העיצוב נועץ גוטמן בן ה-27 עם אביו, ש. בן ציון, סופר מאותה תקופה, עם מאיר דיזנגוף ועם הסופר והמשורר חיים נחמן ביאליק. על פי סברה אחת, בן ציון הוא זה שהציע את הכיתוב "אבנך ונבנית". בכתב העת עת־מול הועלתה סברה אחרת, על פיה שמעון רוקח, מייסד שכונת נווה צדק ומהאנשים הבולטים בתל אביב באותה התקופה, הוא שהציע את הסיסמה, שכן נהג לחתום את מכתביו בביטוי "אבנך ונבנית".

כיתוב זה, שהיה לסיסמת העיר, לקוח מן הפסוק בתנ"ך:

"עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים" (ספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוק ג').

לפסוק זה ישנן משמעויות ופרשנויות רבות. מצודת ציון פירש את שבר הפסוק "עוד אבנך ונבנית": "עוד ר"ל (=רצה לומר) הנה הבית הראשון והשני בנו בני אדם ונחרבו ועוד אבנך אני את השלישי ותישאר בנויה עד עולם, או ר"ל הנה בגולה אתה מפוזר בין העמים כבניין הנהרס אשר יתפזרו אבניו ואני אקבצך להיות יחד כאבנים בכותלי הבניין ועד עולם תהיה בנויה ולא תגלה עוד". ואילו רש"י פירש: כ"בניינים שנים היו לך על ידי אדם לכך חרבו עוד אבנך אני בעצמי בניין שלישי ונבנית לעולם תעדי תתקשטי". את המילים "בתולת ישראל" פירש מצודת דוד כ"את עדת ישראל החביבה עלי כבתולה אשר לא ידעה איש שהיא חביבה לבעלה".

בנוסף, ייתכן שהסמל הושפע מיצירת אמנות המציגה מביטוי הדומה לו, אך שבמקום "בתולת ישראל" זוהי "בתולה בת ציון".

גוטמן בחר בדימוי שמסמל כמה משמעויות על מנת להציג את תל אביב כעיר העברית הראשונה, סמל התיישבות עולי הגולה בארץ הבתולה. בסמל מופיעים מגדלור המפיץ קרני אור ותחתיו שער כניסה מעוגל, "מאור לגולה ושער כניסה פתוח לארץ". אלמנטים אלו מסמלים את הקריאה ליהודי הגולה לשוב ארצה, המגדלור כמראה דרך וכנקודת ציון והשער בתחתיתו כשער בלב ים, דרכו יכנסו הגולים ארצה. בסמל מתוארים גם גלים וחוף תל אביב. הים והחולות הם למעשה שני היסודות שחברו יחדיו כדי לעצב את צביונו של הנוף התל אביבי ולגבש את דפוסי האדם שבו. כל המאפיינים הללו מונחים על רקע של מגן דוד.

בחלקו העליון של הסמל מופיעה הכתובת "אבנך ונבנית" ובתחתיתו שם העירייה. הסמל שומר על פשטות ומנסה לקלוע למשמעותה של העיר תל אביב.

בנוסף הוספו שבעת הכוכבים, המסמלים יום עבודה בן שבע שעות כחלק מחזונו של בנימין זאב הרצל (אלו היו מספר שעות העבודה בעיריית תל אביב לפני המעבר לשבוע עבודה בן חמישה ימים). שבעת הכוכבים נמצאים גם בהצעתו המקורית של הרצל לדגל ישראל:

אין לנו דגל. אנו זקוקים לדגל. בשעה שרוצים להנהיג אנשים רבים מן ההכרח הוא להניף סמל מעל לראשיהם. אני מתאר לעצמי דגל לבן עם שבעה כוכבי-זהב. היריעה הלבנה מסמלת את החיים החדשים, הטהורים; הכוכבים הם שבע שעות-הזהב של יום העבודה שלנו, שכן בסימן העבודה הולכים היהודים אל הארץ החדשה.

— מדינת היהודים

באמצע שנות החמישים כתב גוטמן למזכיר העיר, יהודה נדיבי, שרצה לדעת על תהליך עיצוב הסמל: "כמקובל אצלנו בענייני סמלים, העמידו דרישות רבות מדי לשטח קטן זה שתופס הסמל, רצו לתת ביטוי להרבה כוונות שבלב, ביחס לעבר ולעתיד. יחד עם זאת דורש הסמל שיהיה פשוט, לא מגובב ומובן... מתוך הטעמים שהזכרתי למעלה, בחרתי בעצם אחד שיש לו כמה משמעויות. שער כניסה ומגדל אור. כך הדחסתי לשם עוד כמה רעיונות (שבעת הכוכבים) והשתדלתי לעשות את הסמל לפשוט". לדעתו של גוטמן הדרישות הרבות מדי הן אחת הסיבות לכישלון תחרות עיצוב הסמל. במכתבו טוען גוטמן כי הסמל עוות במשך הזמן על ידי האמנים השונים שציירו אותו, הקווים שונו והקונטרסט של הצבעים ירד. הוא התרעם על העיוותים שנעשו בסמל ועל כך שלא השתמשו בפורמט החותמת שעיצב, וכתב בעקבות כך ליהודה נדיבי: "כשאני רואה את הסמל בעיתון עיריית תל אביב, אם בשער ואם בפנים, אין זה גורם לי נחת".^{[דרוש מקור: מדויק]} הוא אף הציע לצייר מחדש את הסמל. גם לדברי דורה גוטמן, אלמנתו של נחום גוטמן, הסמל השתנה משמעותית מאז עוצב לראשונה על ידי בעלה.

החלטה רשמית על קבלת הסמל התקבלה בישיבת העירייה בשנת 1925 והחל מסוף שנה זו הופיע הסמל על פרסום רשמי. בשנת 1927 עוצב הסמל מחדש ובסוף שנות ה-30 נערכו בו שינויים נוספים. בשנת 1950, לאחר קום המדינה ואיחודן של תל אביב ויפו, החליפה הכותרת "תל אביב-יפו" את הכותרת "עיריית תל אביב" שבסמל המקורי.

תוספות לסמל משלהי המאה ה-20

קו הרקיע

במשך שנים רבות השתמשה העירייה בדפיה הרשמיים ובפרסומיה בקו מתאר (הלקוח מחלקו העליון של המגן בסמל המקורי של נחום גוטמן, בגרסתו המחודשת) כאובייקט גרפי בצד הסמל המקורי.

סמל קו המתאר הישן

בשנות ה-2000 החליפה העירייה את השימוש בסמל המקורי ובקו המתאר לסמליל חדש, השואב את השראתו מקו הרקיע של העיר ניו יורק כמודל לחיקוי. הסמל הציג את קו הרקיע של תל אביב-יפו כפי שהוא נראה מכיוון הים. עיריית ירושלים ומאוחר יותר חיפה ואילת צעדו בעקבותיה של תל אביב והחלו שימוש בסמל קו רקיע דומה של עירן.

סמליל קו הרקיע

קו הרקיע המאויר הוא כללי ביותר אך ניתן לזהות בצידו הימני את הגבעה עליה נמצאת יפו העתיקה, מצדו השמאלי את ארובת תחנת הכוח רדינג ובמרכזו את גורדי השחקים החדשים של העיר.

• 
  כנסיית פטרוס הקדוש, העומדת בראש "גבעת יפו" (בצידו הימני של סמל קו הרקיע)
• 
  גורדי שחקים בתל אביב (במרכז סמל קו הרקיע)
• 
  תחנת הכוח רדינג (בחלקו השמאלי של סמל קו הרקיע)

לאור קול מחאה שהקימו חברי מועצת העיר על הזנחת הסמל המקורי ולאחר דיון שנערך בנושא התקבלה החלטה להחזיר את סמלו של גוטמן לפרסומי העירייה, לצד סמליל קו הרקיע החדש. החלטה זו החלה מגמה של ערים נוספות, דוגמת חיפה, הרצליה ורחובות, לשמר את סמלן ההיסטורי בצד הסמליל הממותג שאמצו.

שנת המאה

סמל חגיגות המאה לעיר

בשנת 2009, לרגל חגיגות המאה לעיר, נבחר במשאל הסמליל עוצב על ידי ברוך נאה אחרי תהליך אסטרטגי שנעשה על ידי מקאן. נאה הציג לדובר העירייה הלל פרטוק שניהל את תהליך המיתוג לעיר 4 סמלילים שונים. אחד שמכיל איור של חמור שאפיין חלק מציוריו של גוטמן, שני שכולל איור של יונה שמסמל את אווירת השלום וההכלה בין מגזרי האוכלוסייה השונים בעיר, השלישי כלל שדרוג לקו הרקיע של העיר, שעוצב על ידי משרד הפרסום יהושע והאחרון שכלל איור של עיגול המסמל כניסה למרכז העיר באירופה. פרטוק לא אהב אף אחד מהאיורים וביקש מנאה להציג לו את עבודות הגרפיקה הראשונות שהובילו לכל סמליל. הגרפיקה הראשונית לסמליל העיגול כללה איור גרפי של מעגל ובו עשרות צורות גרפיות שונות בצבעים שונים שסימלו את חלקי האוכלוסייה השונים בעיר שמתקבצים לכדי עיגול אחד. פרטוק ביקש להשתמש בגרסה הזו הראשונית, להצגה בפני הציבור ביחד עם סמליל נוסף. הדינמיות של הסמליל הנבחר כמו גם הצבעוניות ואלמנטים גרפיים שהזכירו שמש, הובילו את ההחלטה של הדובר. החלטה נוספת שהתקבלה הייתה להוריד את המילה עירייה מהסמליל כדי לבטל את הפער בין תפיסת התושבים את העיר לבין תפיסתם את העירייה. הסמליל כלל את שם העיר בעברית ובאנגלית מתוך מחשבה על בינלאומיות העיר, מחשבה שהחלה עם אירועי העיר הלבנה ואח״כ הובילה להקמת מינהלת עיר עולם. על מנת להתאים את סמליל העיר לחגיגות ה-100 הוחלט לצרף את המעגל הצבעוני למספר 100, מתוך כוונה להוריד אחרי החגיגות את המספר 100 ולהישאר רק עם הסמליל. לאחר דיון במועצה הוחלט להשאיר את סמלו המקורי של גוטמן צמוד לסמליל החדש שנבחר. הסמליל הופיע בכל פרסומי העירייה בשנת המאה וסמליל קו הרקיע נזנח. בסיום שנת המאה הוחלט לשמר את המעגל הצבעוני כאובייקט גרפי נפרד וזה, בצד הסמל המקורי, מהווה את סמל העיר הנוכחי. החל בשנת 2009 נשמעו קריאות לשלב בסמל החדש את שם העיר גם בערבית, לצד הכיתוב בעברית ובאנגלית, אך בישיבתה מיום 6 באוגוסט 2012 דחתה מועצת העיר את הדרישה. ביום 9 במאי 2013 הוגשה עתירה מנהלית כנגד החלטת מועצת העיר, על ידי חבר המועצה מטעם סיעת מרצ, אחמד משהראווי.

נקודות דמיון לסמלי ערים אחרים

הסמל המקורי, שכיום נמצא בתוך הסמל החדש, מוקף בצורה המזכירה מעין סביבון. צורה דומה מאוד במבנה מקיפה את סמלה של כפר סבא. שבעת הכוכבים של הרצל, שנמצאים בסמל תל אביב, נמצאים גם בסמלה של הרצליה ונס-ציונה. בהקשר זה יש לציין כי תל אביב קרויה על שם ספרו של הרצל "אלטנוילנד", הרצליה קרויה על שמו של הרצל ונס ציונה קרויה על שם הציונות.

סמל דומה לסמליל קו הרקיע שהיה בשימוש אומץ גם על ידי העיר טאלין, בירת אסטוניה. בסמל זה נראה קו הרקיע של טאלין כשהוא משתקף במימי המפרץ הפיני.

בנוסף, לאחר מיתוג הסמליל מחדש לרגל שנת המאה, ערים נוספות מיתגו עצמן מחדש בדומה לתל אביב. ביניהן: הרצליה, רחובות, פתח תקווה, ראשון לציון ומהלך כושל של עיריית נתניה.

ייצוגיו בתרבות בישראל

סמל העיר על גבי מכסה ביוב

כסמלי ערים אחרים, הסמל מופיע על כל מסמך רשמי של עיריית תל אביב-יפו: דברי דואר, כרזות, פרסומים, אתר האינטרנט של עיריית תל אביב ועוד. כמקובל כמעט בכל עיר הוא גם מוטבע על מכסי הביוב בעיר. על גבי מכסי ביוב רבים ברחובות העיר ניתן עדיין למצוא גרסאות ישנות יותר של הסמל שטרם הוחלפו.

הכתובית שעל הסמל, "אבנך ונבנית", נהפכה במהלך השנים לסיסמה לא רשמית של תל אביב ובמיוחד הבנייה בה. כך העיתונאי וחוקר ההיסטוריה הארץ ישראלית אילן שחורי פרסם ספר בשם "אבנך ונבנית" על ראשית הבנייה בתל אביב. "אבנך ונבנית" משמש לעיתים גם כסמל להתיישבות הארץ ישראלית בכלל, וכמחאה על פינוי גוש קטיף נוצרו צמידים כתומים והונפו דגלים כתומים הנושאים כתובת זו.

זכויות יוצרים של הסמל

בשנים שלאחר עיצוב הסמל הועלתה סוגיית זכויות היוצרים שלו. עוד בשנת 1934 פנתה העירייה ל-"Royal College of Arms" בלונדון, הסמכות החוקית בתקופת המנדט הבריטי. עקב שיקולים תקציביים לא נרשם הסמל. באותה תקופה היה סמל העירייה היחידי מסוגו בארץ.

עם השנים עלתה חשיבות הסוגיה. מזכיר העיר, יהודה נדיבי, דחף את הנושא אל מול עורך הדין של העירייה, ראש העיר וראשי ערים נוספות (בינתיים נפוצה תופעת הסמל בערים נוספות). ב-1952 הוקמה וועדה ממשלתית לקידום החוק ובשנת 1958 הוא אושר. בישיבתה ה-96 של מועצת העירייה ב-7 בספטמבר 1958 אישרה את החלטתה בעניין קביעת סִמלה הקיים של עיריית תל אביב כסמל רשמי, בהתאם לסעיף 4 בחוק הרשויות המקומיות, וכך גם לסמל זה היו זכויות יוצרים.

דגל העיר תל אביב

דגל תל אביב

דגל תל אביב מבוסס על דגל ישראל: הוא מורכב משני פסים כחולים על רקע לבן; הפסים הלבנים בראש הדגל ובתחתיתו דקים כדי עשירית מרוחב הדגל, עם הפסים הכחולים הם תופסים מחצית הרוחב, את המחצית האחרת תופס הפס הלבן האמצעי, ובמרכזו סמל תל אביב המקורי במקום מגן דוד הקיים בדגל הלאום. בדגל מופיעים שבעה כוכבים על פי חזונו של הרצל בדגל שבעת הכוכבים. מבנה דגל תל אביב דומה לזה של דגל ירושלים ודגלי ערים נוספים בישראל.

ראו גם

• סמל העיר ירושלים

לקריאה נוספת

• אילן שחורי, "גלגולו של סמל", הארץ 25/20/1990, דף 6ב'

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סמל העיר תל אביב-יפו בוויקישיתוף

• עיריית תל אביב מקבלת סמל, אתר עיריית תל אביב-יפו.
• מידע נוסף על הסמל באתר עיריית תל אביב
• אילן שחורי, "הבן עיצב את הסמל האב קבע את הסיסמה", 1990, עת־מול, 5:12, 16