סיתות באמצעות הקשה

סיתות באמצעות הקשה הוא עיצוב של אבני צור, אובסידיאן ואבנים אחרות באמצעות תהליך של הסרת חומר בהכאה. זאת לשם יצירת כלי אבן, אבנים ליצירת ניצוץ בכלי ירייה מיושנים או לשם ייצור אבנים שטוחות לבניין או לחזיתות בניינים.

שיטה

מגן רגליים מעור מגן על המסתת מפני פגיעה של שבבי הצור.

הסיתות נעשה במגוון דרכים בהתאם למטרת המוצר הסופי. עבור כלי אבן ומצתים לכלי ירייה מיושנים צור מעובד באמצעות כלי כגון מקבת אבן או עצם כדי להסיר נתזים מהחלוק (המוגדר כ"גרעין") ואז לעבדם בסיתות עדין יותר או בשיטות אחרות להפקת צורות כלי האבן הרצויות. לחלופין, הסרת הנתזים משמשת ליצרת כלי האבן עצמו, דוגמת אבן יד. עיבודי משנה יכולים להיעשות באמצעות כלים עדינים יותר כמקבת קטנה, עצם, קרן אייל, נחושת או פלדה לשם ביצוע שיברור לחץ.

כשעיבוד האבן נעשה לטובת מטרות בניה נעשה שימוש בפטישי מתכת או מקושים כדי לפצל גושי צור בעודם מונחים על הברכיים. שיטות סיתות מתוחכמות יותר מאפשרות יצור קוביות כמעט מושלמות המשמשות כלבנים.

כלי עבודה

ישנן שיטות רבות לעיצוב אבן לכלים שימושיים. סתתים קדומים יכלו להשתמש בפטישים פשוטים עשויים עץ או קרני איילים כדי לעצב כלי אבן. הגורמים המשפיעים על תוצאות הסיתות הינם מגוונים, אך ה-EPA (זווית הפלטפורמה החיצונית) משפיעה משפיעה על תכונות רבות, כגון אורך ועובי של השבבים.^[1]

טכניקות פטיש קשיח משמשות להסרת שבבי אבן גדולים. סתתים קדומים וכן מי שעוסקים בתחום כתחביב המשכפלים את שיטותיהם משתמשים לעיתים קרובות במקבות מאבן קשה מאוד, כגון קוורציט. טכניקה זו יכולה לשמש על ידי הסתתים כדי להסיר שבבים רחבים שניתן להפוך לכלים קטנים יותר. מאמינים ששיטת ייצור זו שימשה לייצור כמה מכלי האבן המוקדמים ביותר שנמצאו אי פעם, חלקם מלפני למעלה מ-2 מיליון שנה.

טכניקות פטיש רך משמשות לעבודה מדויקת יותר. טכניקות פטיש רך מאפשרות למסתת לעצב אבן לסוגים רבים ושונים של כלי חיתוך, גירוד וכן כראשי חץ וחנית. טכניקות פטיש רך אלו מייצרות גם שבבים ארוכים ודקים יותר, מה שמאפשר פוטנציאל שימור חומר או יצירת כלי אבן כלים יותר.

שיברור לחץ כרוך בהסרת נתזים צרים לאורך שולי כלי אבן. טכניקה זו משמשת לעיתים קרובות כדי לבצע דיקוק ועיצוב מדויקים של כלי אבן, למשל ביצירת ראשי חץ. שיברור לחץ כרוך בהפעלת כמות גדולה של כוח על פני אזור מסוים בקצה הכלי כדי לגרום להתזת שבר צור מדויק. חובבים בני התקופה המודרניתמשתמשים לעיתים קרובות בכלי שיברור עם קצה מנחושת או פליז, אבל סתתים קדומים יכלו להשתמש בקרני איילים. היתרון העיקרי של שימוש במתכות רכות ולא בעץ או עצם הוא שכלי המתכת עמידים יותר לעומת החלופות.

שימושים

בתרבויות שלא אימצו טכנולוגיות עיבוד מתכת, נפוץ ייצור כלי אבן על ידי סתתים, אך בתרבויות מודרניות ייצור כלים כאלה היא נחלתם של ארכאולוגים ניסויים וחובבים. ארכאולוגים בדרך כלל לוקחים על עצמם את המשימה כדי שיוכלו להבין טוב יותר כיצד נוצרו כלי אבן פרהיסטוריים.

סיתות צור נלמד לעיתים קרובות על ידי מתרגלים של מלאכות קדומות ואנשים האוהבים לשהות בטבע.

ייצור מצתי חלמיש (צור) הייתה בעבר תעשייה מרכזית במקומות בהם היה שפע של צור כמו ברנדון בסאפוק, אנגליה, והערים הקטנות מיוזן וקופי בצרפת.^[2] למיוזן יש מוזיאון קטן המוקדש לתעשייה.

בשנת 1804, במהלך מלחמות נפוליאון, ברנדון סיפק למעלה מ-400,000 מתי צור בחודש לשימוש הצבא והצי הבריטי.^[3] סתתי מברנדון ייצרו מצתים לאקדחים שיוצאו לאפריקה עד שנות ה-60 המאוחרות.

סיתות למטרות בנייה היא עדיין מיומנות שמתורגלת באזורים בהם יש שפע של צור בדרום אנגליה, כגון סאסקס, סאפוק ונורפוק, ובצפון צרפת, במיוחד בריטני ונורמנדי, שם ישנה התעוררות של המלאכה בשל מימון ממשלתי.^[4]

סכנות בריאותיות

שאיפה מתמשכת של אבק צור שנוצר על ידי סיתות עלולה לגרום לסיליקוזיס. זו כונתה "המחלה התעשייתית הראשונה בעולם".^[2]^[5] עם זאת, לא ברור עד כמה הבעיה הייתה חמורה בפועל בתנאי עבודה פרהיסטוריים, שכן סיליקוזיס מחמירה בשל חוסר אוורור ושימוש בכלי מתכת שמייצרים יותר אבק. מסתתים קדומים, שעבדו באוויר הפתוח ועם כלי אבן ועצמות, סבלו פחות מחשיפה ממושכת לאבק לעומת מסתתים בבתי מלאכה מודרניים יותר.^[6]

כאשר סיתות אבני הצתה לרובים הייתה תעשייה בקנה מידה גדול בברנדון, סאפוק, סיליקוזיס נודעה ב"ריקבון של הסתתים". נטען כי סיליקוזיס הייתה אחראית למותם המוקדם של שלושה רבעים מסתתי הצור ברנדון. בסדנה אחת מתו שבעה מתוך שמונת העובדים לפני גיל חמישים בשל המחלה.^[2] גיל המוות הממוצע לסתתים היה 44 שנים, לעומת 66 עבור גברים עובדים אחרים באותו אזור.

לסתתים מודרניים מומלץ לעבוד באוויר הפתוח כדי להפחית את סכנת האבק, וללבוש מיגון עיניים וידיים. חלק מהסתתים המודרניים לובשים מסכת סינון אוויר כדי להתגונן מפני אבק. סקר שנערך בשנת 2020 בקרב 173 סתתים מצא כי 86% השתמשו בהגנה על העיניים, 57% ענדו כפפות ורק 5% השתמשו במסיכות או מאוורר כדי לבקר את החשיפה לאבק (68% העדיפו לעבוד בחוץ). כמחצית מהנשאלים דיווחו כי נפצעו לפחות "לעיתים קרובות" בעת סיתות, ו-23% הודו כי נאלצו לפנות לפחות פעם אחת לטיפול רפואי מקצועי. הפציעות השכיחות ביותר היו חתכים וחבורות, בדרך כלל באצבעות ובידיים, בעוד שגם שבבים שחדרו לעין דווחו כבעיה שכיחה.

מחקר עכשוי

ניתן לייחס את ההתעניינות האמריקאית המודרנית בסיתות למחקר על אינדיאני יליד קליפורניה בשם אישי שחי בתחילת המאה העשרים. אישי לימד חוקרים ואנשי אקדמיה שיטות מסורתיות לייצור כלי אבן וכיצד להשתמש בהם לחיים בטבע. מגלי ארצות אירופיים מוקדמים שהגיעו לעולם החדש נחשפו גם הם לטכניקות של סיתות צור. בנוסף, ידוע על מספר סתתים ניסויים חלוציים מאירופה מהמאה התשע-עשרה, ובסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 של המאה העשרים פרסם הארכאולוג הניסיוני דון קראבטרי טקסטים כגון ניסויים בעבודת צור. פרנסואה בורדס היה סופר מוקדם על סיתות בעולם הישן; הוא התנסה בדרכים לייצר מחדש כלי אבן שנמצאו ברחבי מערב אירופה. מחברים אלה סייעו להצית את העיסוק בסיתות בקרב ארכאולוגים ופרהיסטוריונים.

הארכאולוג האנגלי פיל הארדינג הוא מומחה עכשוי נוסף, שחשיפתו בסדרת הטלוויזיה Time Team הובילה להיותו דמות מוכרת בבריטניה ומחוצה לה. כיום ניתן למצוא קבוצות רבות העוסקות בסיתות, המכילות חברים מגוונים, ברחבי ארצות הברית, אירופה וישראל. ארגונים אלו ממשיכים להדגים וללמד דרכים שונות לעיצוב כלי אבן.

בישראל

בישראל ישנם מספר גופים ואנשים פרטיים העוסקים בלימוד וייצור של כלים מצור וחומרים אחרים בטכניקה של סיתות באמצעות הקשה. אלה כוללים ארכיאולוגים העוסקים בארכיאולוגיה ניסויית וכן כאלה העוסקים בתחום כדרך ללימוד של דרכי חיים קדומות שלא במסגרת אקדמית. בין העוסקים בכך שלא במסגרת אקדמית ניתן למנות את דוד בן עמי אשר היה חלוץ בתחום. כמו כן המיומנות הזאת נלמדת במסגרת קורס המדריכים של ארגון שומרי הגן וארגון בני אדמה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סיתות באמצעות הקשה בוויקישיתוף

מוזיאון כלי אבן - מודלים תלת־ממדיים אינטראקטיביים של חפצי כלי אבן

הערות שוליים

^ Dibble, Harold; Whittaker, John (1981). "New Experimental Evidence on the Relation Between Percussion Flaking and Flake Variation". Journal of Archaeological Science. 8 (3): 283–296. doi:10.1016/0305-4403(81)90004-2.
^ ¹ ² ³ "Basic Tool Production Techniques, Health and Safety". ancientcrafts.co.uk. אורכב מ-המקור ב-14 בספטמבר 2015. נבדק ב-23 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
^ Whittaker, John (2001). "The Oldest British Industry: continuity and obsolescence in a flintknapper's sample set" (PDF). Antiquity. 75 (288): 382–90. doi:10.1017/s0003598x00061032. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2020-04-28. נבדק ב-2015-08-18.
^ "Architectural flintwork".
^ Kalin, Jeffery (2010). "Flintknapping and Silicosis". Pudget Sound Knappers. נבדק ב-24 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
^ Shaw 1981, p. 156.

[1] Dibble, Harold; Whittaker, John (1981). "New Experimental Evidence on the Relation Between Percussion Flaking and Flake Variation". Journal of Archaeological Science. 8 (3): 283–296. doi:10.1016/0305-4403(81)90004-2.

[ancientcrafts-2] ¹ ² ³ "Basic Tool Production Techniques, Health and Safety". ancientcrafts.co.uk. אורכב מ-המקור ב-14 בספטמבר 2015. נבדק ב-23 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)

[whittaker-3] Whittaker, John (2001). "The Oldest British Industry: continuity and obsolescence in a flintknapper's sample set" (PDF). Antiquity. 75 (288): 382–90. doi:10.1017/s0003598x00061032. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2020-04-28. נבדק ב-2015-08-18.

[4] "Architectural flintwork".

[pugetsound-5] Kalin, Jeffery (2010). "Flintknapping and Silicosis". Pudget Sound Knappers. נבדק ב-24 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)

[FOOTNOTEShaw1981156-6] Shaw 1981, p. 156.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]