סטלה קורין-ליבר
 | |
| לידה |
1948 (בת 76 בערך) עיראק  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | 1979–2019 (כ־40 שנה) |
  | |
סטֶלָה קורין-ליבֶּר (נולדה ב-1948) היא עיתונאית ופרשנית ישראלית, שכתבה בשבועון "העולם הזה" ובעיתון גלובס.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קורין-ליבר נולדה בעיראק בשלהי שנות ה-40, וכשהייתה בת שנתיים עלתה משפחתה לישראל. עבדה במשך שנתיים כדיילת אוויר. לאחר שהשלימה לימודי סיעוד והוכשרה בבית הספר לאחיות בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, התגייסה לצה"ל ושירתה כאחות צבאית ראשית[דרוש מקור]. יצאה לקצונה והשתחררה בדרגת סרן.[1] עבדה כאחות בחדר מיון במרכז רפואי הדסה בירושלים[דרוש מקור].
לאחר שעזבה את הדסה פנתה אל אורי אבנרי וביקשה להשתלב בעולם העיתונות, ב-1979 החלה לכתוב לשבועון "העולם הזה", שם סיקרה את הנעשה ביהודה ושומרון וחבל עזה.[2][3]. לאחר שנתיים עזבה את "העולם הזה" לאחר אי הסכמה בינה לבין אבנרי באשר ליחס השבועון כלפי נשים.[2]
לאחר שעזבה את "העולם הזה" כתבה קורין-ליבר בירחון מוניטין. לבקשתם של אדם ברוך וחיים בר און החלה לשמש פרשנית כלכלית בשבועון "כספים", והמשיכה כשזה התאחד עם העיתון גלובס.[4]
בשנת 2009 הוענק לה אות אומ"ץ מטעם תנועת אומ"ץ. ב-2016 הוענק לה פרס מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים בתל אביב[5].
בשנת 2019 פרשה מעבודתה בגלובס,[6] וכיום היא כותבת טור שבועי באתר הכלכלי ביזפורטל ומשמשת פרשנית כלכלית בעכשיו 14[דרוש מקור], וגם משתתפת כמגישה לצידו של יעקב ברדוגו בתוכנית רבע לחמש ברדיו גלי ישראל.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בלי מורא, בלי משוא פנים, "העולם הזה", גיליון 2162 מ-7 בפברואר 1979, עמוד 30
- ^ 1 2 ליאת רון, "גלובס" נפרד מאגדות העיתונות: "הכתבים של היום מטפחים פוליטיקאים", באתר גלובס, 30 בינואר 2020
- ^ בלי מורא, בלי משוא פנים, "העולם הזה", גיליון 2187 מ-1 באוגוסט 1979, עמוד 3
- ^ אנדרה טבקוף, "גלובס" חוגג 35 שנה: מדינת ישראל השתנתה, אבל היד נשארה על הדופק, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2018
- ^ יונתן כיתאין, פרס מפעל חיים לעיתונאים רוני דניאל וסטלה קורין-ליבר, באתר גלובס, 30 באוקטובר 2016
- ^ איתמר ב"ז, אלי ציפורי: אני לא משוגע ולא מטורלל, באתר העין השביעית, 17 בפברואר 2021
