סם פקינפה
 | |
| לידה |
21 בפברואר 1925 פרזנו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
28 בדצמבר 1984 (בגיל 59) אינגלווד, ארצות הברית |
| סוגה מועדפת |
מערבון, סרט מתח, סרט הרפתקאות, סרט דרמה, סרט פעולה, סרט מלחמה |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
1957–1984 (כ־27 שנים) |
| מקום לימודים |
|
| מספר צאצאים |
5 |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
סם פקינפה (באנגלית: Sam Peckinpah; 21 בפברואר 1925 - 28 בדצמבר 1984) היה במאי קולנוע ובמאי וידאו קליפים אמריקאי. היה אחד הבמאים המשפיעים ביותר של שנות ה-60 וה-70. הוא מפורסם כבמאי ששינה את הדרך שבה הקולנוע מתעסק באלימות ופעולה. הקריירה שלו הייתה שערורייתית אז והיום בגלל תיאוריו המפורשים והברורים של ברוטליות אנושית. הוא גם ידוע כאחד מהבמאים הרוויזיוניסטים הבולטים של ז'אנר המערבונים.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פקינפה נולד בפרזנו שבקליפורניה ב-1925, בן משפחת חואים שכללה שופטים, עורכי-דין וחברי הפרלמנט המקומי. אביו, דייוויד, היה שופט מדיני, שהשפעתו עליו הייתה מן המובהקות בחייו. ב-1943 התגייס לצבא האמריקאי ושירת בסין במלחמת העולם השנייה. בתקופת המלחמה היה עד לכמה מראות זוועה, שהסעירו מאוד את רגשותיו. יש הטוענים, שהשפעתם של ניסיונות אלה ניכרת בתיאורי האלימות והברוטליות בסרטיו.
לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטת דרום קליפורניה וקיבל תואר ב-1950. הוא התחיל לעבוד כבמאי תיאטרון ואחר-כך כתסריטאי ובמאי טלוויזיה.
הוא כתב תסריטים לפרקים עבור כמה מסדרות המערבונים בטלוויזיה המצליחות של אותה תקופה, כמו Gunsmoke ו- "Rifleman". לבסוף יצר סרט משלו, "איש המערב", שכשל לגמרי, אם כי המבקרים התלהבו ממנו.
הצלחתו של פקינפה בטלוויזיה הובילה אותו לתעשיית הקולנוע ואל הקריירה שהקנתה לו את שמו. הוא ביים ארבעה-עשר סרטים במשך הקריירה שלו, כולל כמה מן הסרטים האמריקאים הבולטים ביותר של שנות ה-60 וה-70. סרטיו, כמו למשל "חבורת הפראים", "כלבי הקש", "הבריחה", ו"פט גארט ובילי הנער" (אנ') היו שנויים במחלוקת, אלימים ומהפכניים. הם שינו את הגבולות המקובלים בקולנוע לגבי תיאורי אלימות, סגנונות עריכה והאפשרות לגלם דמויות לא-סימפתיות ובעייתיות. כיום נתפסים סרטים אלה, על ידי רוב המבקרים, כיצירות מופת.
השם שיצא לו כבריון קשוח העיב, במובנים רבים, על מורשתו המקצועית. חבריו טוענים, כי יש בכך משום עוול לאיש, שהיה בעל אישיות מורכבת מעבר למה שמייחסים לו. הוא סבל במשך כל חייו מאלכוהוליזם, היה מכור לסמים ויש טוענים, שהיה חולה נפש ממש (הפרעה דו-קוטבית או פאראנויה). הוא התחתן שלוש פעמים, בכולן ללא הצלחה. הפרעתו הנפשית עולה מתיאורי פקינפה כאיש רגוע, נוח לבריות ואמנותי בדרך כלל, עד שהיה נתקף בחמת זעם ואלימות כלפי עצמו וכלפי אחרים. פקינפה היה בעל אובססיה לכלי נשק ובהתקפי השיגעון היה יורה במראות שבביתו. הדמות הזאת מופיעה כמה פעמים בסרטיו. על אף שמו שיצא לשמצה, היה בפקינפה משהו, שעורר רגשות כבוד ונאמנות מובהקים אצל חבריו ושותפיו לעבודה, וכמה מהם עמדו לצדו עד סוף חייו.
פקינפה גר במקסיקו במשך זמן רב, ואחת מנשותיו הייתה מקסיקנית. אהבתו למקסיקו ותרבותה הייתה גלויה ועזה באופן יוצא מן הכלל, כפי שהיא באה לביטוי רומנטי וסנטימנטלי בסרטיו.
פקינפה היה חולה מאוד בשנים האחרונות לחייו. הוא מת ב-1984, בגיל 59. הוא המשיך לעבוד עד מותו.
סגנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]פקינפה התפרסם ביותר בסצנות הפעולה שלו. הוא השתמש בכלים כמו הילוך איטי, עריכה מהירה, וצילום בעדשות טלפוטו. רוב מבקרי קולנוע תופסים אותו כיוצר הסוגה של סרט הפעולה המודרני.
פקינפה גם נתפס כאחד מבמאי מערבונים החשובים ביותר. הוא הביא ריאליזם חדש לסרטי מערבון, והחיה את המרכיבים הישנים והנדושים של הסוגה.
נושאי סרטיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב סרטיו של פקינפה עוסקים בשאלות הכבוד והצדק בעולם אלים וחסר משמעות. הדמויות הראשיות בו הם גברים, החותרים לחיים של כבוד וצדק, אלא שאינם מסוגלים להחזיק מעמד בעולם המושחת שבו הם חיים.
בניגוד לטענת מתנגדיו, פקינפה לא תפס את העולם כברברי ולא-אנושי. הוא ראה את האלימות כתוצר של החברה האנושית. הוא מציג בכל סרטיו סתירה בין העולם הטבעי והטהור לבין העולם החברתי, האלים והמושחת, שהוא יציר האדם.
פקינפה גילה עניין גם בסוגיית חורבנו של העולם הישן בידי החברה התעשייתית המודרנית. בניגוד לרוב המערבונים שקדמו לו, סרטיו ממוקמים בתחילת המאה ה-20 ולא בסוף המאה ה-19. הוא מציג את גיבור המערבון כמי שנלכד בין העולם המודרני, שהוא מנסה למצוא בו את מקומו על אף הקשיים והניכור, לבין העולם הישן והגווע שלו. הנושא הזה משווה לסרטיו נופך טרגי, שלא נמצא ברוב המערבונים שקדמו לשלו.
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | שם הסרט | במאי | תסריטאי | שחקן | מפיק | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1961 | The Deadly Companions | כן | לא | לא | לא | |
| 1962 | Ride the High Country | כן | לא | לא | לא | תסריט ללא קרדיט |
| 1965 | Major Dundee | כן | כן | לא | לא | |
| 1969 | חבורת הפראים | כן | כן | לא | לא | |
| 1970 | The Ballad of Cable Hogue | כן | לא | לא | כן | |
| 1971 | כלבי הקש | כן | כן | לא | לא | |
| 1972 | Junior Bonner | כן | לא | כן | לא | תפקיד: גבר בבר הארמון (ללא קרדיט) |
| 1972 | הבריחה | כן | לא | לא | לא | |
| 1973 | Pat Garrett and Billy the Kid | כן | לא | כן | לא | תפקיד: ויל (ללא קרדיט) |
| 1974 | Bring Me the Head of Alfredo Garcia | כן | כן | לא | לא | |
| 1975 | The Killer Elite | כן | לא | לא | לא | |
| 1977 | צלב הברזל | כן | לא | לא | לא | |
| 1978 | שיירה | כן | לא | כן | לא | תפקיד: כתב טלוויזיה (ללא קרדיט) |
| 1983 | The Osterman Weekend | כן | לא | כן | לא | תפקיד: עוזרו של דנפורת' (ללא קרדיט) |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זאב רב-נוף, מסך גדול. הוצאת כתר 1982.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סם פקינפה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סם פקינפה, באתר AllMovie (באנגלית)
סם פקינפה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
סם פקינפה, באתר Discogs (באנגלית)- שוקי טאוסיג, היסטוריה של אלימות (חייו ומותו של סם פקינפה), בארכיב של אתר "המאסף", 29 באוגוסט 2007
- יורם פורת, תפילת אשכבה למערבון, מעריב, 18 ביוני 1970
- ד. אהרון, סרט רע באמת, "כלבי הקש", מעריב, 1 בינואר 1973
- סרטי השבוע בטלוויזיה, חבורת הפראים, מעריב, 6 בינואר 1984
- סם פקינפה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סם פקינפה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)