ניצה בן-ארי
 | |
| לידה |
11 באוקטובר 1946 (בת 78) קהיר, מצרים  |
|---|---|
| ענף מדעי | ספרות |
| מקום מגורים | ישראל |
| מנחה לדוקטורט |
זהר שביט |
| מוסדות |
אוניברסיטת תל אביב |
| פרסים והוקרה |
פרס טשרניחובסקי |
  | |
ניצה בן-ארי (נולדה ב-11 באוקטובר 1946) היא פרופסור אמריטה בחוג לצרפתית ובחוג לספרות, וראש התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב, תוכנית שאותה ייסדה כדי להכשיר מתרגמים עם רקע בתורת התרגום. היא חוקרת ספרות ותרגום ומתרגמת לעברית מאנגלית, מגרמנית, מצרפתית ומאיטלקית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניצה בן ארי נולדה בקהיר ועלתה לארץ עם הוריה בגיל שנה. בשנים 1969 עד 1979 עבדה כמורה לאנגלית ומחנכת, בעיקר בבית-הספר התיכון ע"ש בליך ברמת-גן. למדה ספרות באוניברסיטת תל אביב ועבדה בתרגום בו-זמנית. את עבודת הדוקטורט שלה עשתה אצל פרופ' זהר שביט. בשנת 1986 הצטרפה לסגל החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב ומאז 1999 עמדה בראש התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטה.
בשנים 1995 עד 2000 שימשה כעורכת פרוזה ראשית בהוצאת זמורה-ביתן-דביר. כמו כן הייתה במשך שש שנים יו"ר המפעל לתרגום ספרות מופת. היא עורכת, עם פרופ' רינה בן-שחר, את הסדרה העברית שפה חיה.
בן ארי נשואה לישראל סמילנסקי, בנו של ס. יזהר, ואם לשני בנים. מתגוררת ברמת-גן.
מחקר ועריכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקריה של בן-ארי מרוכזים בעיקר בסוגיות של ספרות ותרגום, וחוקרים נורמות של תרגום בשפות שונות ותרגום אידאולוגי "מגויס" ומניפולטיבי.[1][2] בן-ארי טבעה את המונח "תרגומית" – עברית של תרגומים.[3]
היא חקרה, בין היתר, את הרומן ההיסטורי היהודי שנכתב בגרמניה של המאה ה-19,[4] ואת תפקידו ביצירתה של ספרות לאומית בארץ ישראל. כמו כן חקרה את תפקיד התרגום ביצירת הנורמות הפוריטניות בספרות העברית לפני ואחרי קום המדינה - משנות השלושים ועד שנות השמונים. לפי ניתוחה, המתרגמים בתקופה זו נמצאו במתח בין הצורך לחדש תרבות מודרנית לבין צרכים תרבותיים דחופים של המדינה הצעירה. מתח זה הוביל, לשיטתה, לצנזורה עצמית בתרגום ולדחיקה הצדה של כתיבה ארוטית ופמיניסטית.[5]
בן-ארי ערכה את "רותי שלי: מכתבי משה דיין מכלא עכו 1941-1939", 2001.
היא ערכה את ארבעת ספריו האחרונים של ס. יזהר. החל מ-2006 ערכה מחקר מקיף על חייו של ס. יזהר, וב-2013 ו-2017 פרסמה את סיפור חייו בשני כרכים. בנוסף, ערכה את ספר השי דברים ליזהר לס. יזהר בהגיעו לגיל 80.[6]
תרגום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בן-ארי תרגמה שלושים ספרים מאנגלית, מגרמנית, מצרפתית ומאיטלקית, וערכה ספרים רבים, מקוריים ומתורגמים.[6] ב-2008 זכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת מטעם עיריית תל אביב-יפו על מכלול יצירתה בתחום התרגום. ב-2015 זכתה בפרס שרת התרבות הגרמנית ושרת התרבות הישראלית על תרגומי "פאוסט" ו"הרמן ודורותיאה" לגתה.[6]
ספרים שכתבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רומן עם העבר, הרומן ההיסטורי היהודי-הגרמני מן המאה ה-19 ויצירתה של ספרות לאומית, מכון ליאו בק, ירושלים, והוצאת דביר, תל אביב, 1997.
- דיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית 1980-1930, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2006.
- ס. יזהר: סיפור חיים, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, חלק א' 2013, חלק ב' 2017.
ספרים בולטים שתרגמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הספר אשר לאמי, מאת אלבר כהן, 1981; (מהד' מחודשת ומעודכנת עם פתח דבר מאת המתרגמת, 2002)
- בכבלי אנוש, מאת סומרסט מוהם, 1986
- קוצר רוחו של הלב, מאת שטפן צווייג; 1986 (מהד' מחודשת, 2007)
- הבושם, מאת פטריק זיסקינד, 1987
- כשהייתה ילדה טובה, מאת פיליפ רות, 1987
- ציד הסנרק, מאת לואיס קרול, 1989
- כל אתמולינו, מאת נטליה גינצבורג, 1990
- צבע הפנינה, מאת אנה מריה יוקל, 1991
- חמדת, מאת טוני מוריסון, 1994
- ברלין, אלכסנדרפלאץ, מאת אלפרד דבלין, 2004
- פאוסט, מאת גתה, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2006
- סיפור חלום, מאת ארתור שניצלר, הוצאת גוונים, 2008
- הנזירה, מאת דני דידרו, הוצאה לאור - ספרות יפה, 2008
- הרמן ודורותיאה, מאת גתה, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2011
- האופרמנים, מאת ליון פויכטוונגר, 2023
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי אשד, ריאיון עם בן-ארי, באתר "e-mago"
- מיכל זמיר, הצבר אולי היה פוריטני, אבל בשוליים דווקא הזדיינו, באתר הארץ, 24 ביולי 2006
- יותם שווימר, ניצה בן-ארי: "הריאליטי הוא הספרות של ימינו", באתר ynet, 7 במאי 2012
מיכל ארבל, כך הפך יזהר סמילנסקי לס. יזהר, באתר הארץ, 19 במרץ 2014- אריק גלסנר, על "ס. יזהר – סיפור חיים, כרך ראשון", של ניצה בן-ארי, 14 במרץ 2014, פורסם במקור בשבעה לילות "ידיעות אחרונות"
- ורדה רזיאל ז'קונט, בקורת על יזהר סיפור חיים מאת ניצה בן ארי, באתר נוריתה - בקורת ספרים, 23 ביוני 2016
- ניצה בן-ארי, דף שער בספרייה הלאומית
- ניצה בן-ארי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ניצה בן-ארי, רשימת פרסומים באנגלית ובגרמנית
- ^ ניצה בן-ארי, רשימת פרסומים בעברית
- ^ ניצה בן-ארי בתוך אדרת לבנימין -ספר היובל לבנימין הרשב כרך א' זיוה בן-פורת, עורכת., תרגומית או עברית של תרגומים, תל-אביב: המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר , הקיבוץ המאוחד, 1999, עמ' 292-304
- ^ ניצה בן-ארי, הרומאן הפופולארי היהודי בגרמניה במאה ה- 19 ויצירת תודעה לאומית-היסטורית, התרבות העממית, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1996, עמ' 257-276
- ^ N.Ben-Ari, Puritanism in Translation: The Role of Translation in "the Shaping of the New “Puritan Sabra”, The Unifying Aspect of Culture 1, 2004
- ^ 1 2 3 נ. בן-ארי, רשימות-מאי 2021, 18.5.2021
- מתרגמות ישראליות
- מתרגמים ישראלים
- חוקרי ספרות ישראלים
- סגל אוניברסיטת תל אביב: ספרות
- זוכות פרס טשרניחובסקי
- זוכי פרס טשרניחובסקי
- ישראליות ילידות מצרים
- ישראלים ילידי מצרים
- מדענים ישראלים
- חוקרות ספרות ישראליות
- עולים לאחר מלחמת העולם השנייה
- עולות לאחר מלחמת העולם השנייה
- מורות בישראל
- מורים בישראל
- מתרגמים מאנגלית לעברית
- מתרגמים מגרמנית לעברית
- מתרגמים מצרפתית לעברית
- מתרגמים מאיטלקית לעברית
- מתרגמות מאנגלית לעברית
- מתרגמות מגרמנית לעברית
- מתרגמות מצרפתית לעברית
- עורכות ספרותיות ישראליות
- עורכים ספרותיים ישראלים
- רמת גן: אישים
- ישראליות שנולדו ב-1946
- ישראלים שנולדו ב-1946
- מתרגמי יוהאן וולפגנג פון גתה