נוסח לא-אורתודוקסי

"ומפני חטאינו גלינו מארצנו" בסידור ההיכל בהמבורג, 1818, הרפורמי המובהק הראשון.

נוסחים לא-אורתודוקסיים או לא-מסורתיים הם נוסחי התפילה המשמשים בזרמים הלא-אורתודוקסיים ביהדות, ובכלל זה בתנועות הרפורמית, הקונסרבטיבית, הרקונסטרוקטיבית, ובקהילות עצמאיות שונות. נוסחים אלו שונים באופן מהותי מהסידורים המסורתיים המקובלים בבתי הכנסת האורתודוקסיים. הם מותאמים למקום ולזמן, ומשקפים את התפיסות הדתיות ותפישות העולם המקובלות על הקהילה. מטרתם היא להפוך את התפילה למובנת ורלוונטית למתפללים, לאפשר להם להתפלל מתוך הזדהות עם תוכן הטקסט, ולהעצים את החוויה הרוחנית שבתפילה. הנוסחים מתאפיינים במחיקת קטעים המתייחסים לאמונות תאולוגיות שאינן מקובלות על התנועות הלא-אורתודוקסיות ובקיצור התפילה, אם כי הם מוסיפים להישען על השלד המסורתי של הסידור.

היות שמטרתם המוצהרת של הנוסחים הלא-אורתודוקסיים היא התאמה לרוח הזמן והמקום, מטבע הדברים הם שונים בין קהילות שונות ואף משתנים באותה קהילה לאורך זמן. קיימים מספר רב של סידורים ומחזורי תפילה לא-אורתודוקסיים. לדוגמה, בתנועה הרפורמית (והליברלית) באירופה בלבד, יצאו בשנים 1816–1967 כחמישים סידורי תפילה שונים ביותר מ-175 מהדורות. כמו כן, קהילות ומנייני תפילה שונים עשויים לבחור להשמיט או להוסיף קטעי תפילה על מה שמופיע בטקסט הכתוב.

היסטוריה

מגוון מסידורים ליברליים בגרמניה. למעלה: תחליף לברכת קיבוץ גלויות מ-1870; באמצע: ברכת "אלוהי נשמה", ללא התייחסות לתחיית המתים, 1894; למטה: קדושה דיוצר, בהשמטת ההתייחסות למלאכים, 1881.

ההצעות לרפורמה בנוסח התפילה החלו בסוף המאה ה-18 בגרמניה. תנועת ההשכלה היהודית החלה לשים דגש על החוויה הרוחנית-דתית בתפילה, בניגוד ל"עבודת האלוהים" שיש לקיימה כמצווה פורמלית. תהליך החילון המהיר הביא להפחתת מספר באי בתי הכנסת, בעיקר בערים הגדולות, והביא את חלק מהמשכילים להמליץ על שינויים בנוסח התפילה שיחזירו לבתי הכנסת את החילונים החדשים.

מלכתחילה, היו שתי מגמות עיקריות בתיקון התפילה. הזרם המתון לא רצה לצור פילוג בקהילות, ולכן ביקש להכניס שינויים מעטים יחסית בנוסח ובצורת התפילה. בקהילות אלה המשיכו להתפלל מן הסידור המסורתי לפחות עד אמצע המאה ה-19, תוך הכנסת שינויים באופן שבו נאמרו התפילות בפועל.

הזרם הקיצוני יותר פרש מלכתחילה מהקהילות והתפלל במניינים נפרדים, ולכן יכול היה להרשות לעצמו לערוך שינויים מפליגים בנוסח. כבר בשנת 1818 הוציאו מתפללי "ק"ק בית חדש" בהמבורג סידור משל עצמם, שנכתב עברית וגרמנית ונקרא משמאל לימין. בברלין, האגודה לרפורמה ביהדות התקיימה וקיימה תפילות בנוסח רדיקלי משלה משנת 1845 ועד חורבן הקהילה בשואה.

בארצות הברית, כמעט מלכתחילה התפללו האורתודוקסים והרפורמים (ואחרי כן בני הזרמים האחרים) בבתי כנסת נפרדים. בשנת 1857 פרסם הרב יצחק מאיר וייז סידור בשם "מנהג אמריקה", שנועד לשמש בכל בתי הכנסת במדינה. אבל גישתו נדחקה, כאשר חלק מן היהודים שם דבקו בנוסח המסורתי, ואילו הרפורמים בחרו להתפלל בנוסחים שכללו שינויים רבים יותר, כמו "עולת תמיד" של הרב דוד איינהורן משנת 1885 וספר התפילה של איגוד הרבנים הרפורמיים משנת 1894.

חידושים ושינויים מהנוסח המסורתי

למרות הגיוון הרב של נוסחי התפילה הלא-אורתודוקסיים, ישנם מאפיינים ועקרונות שרבים מהנוסחים מקיימים לפחות את חלקם.

תפילה בשפת המדינה

בקהילות הרפורמיות (אך לא בקהילות הקונסרבטיביות) מחוץ לישראל נהוג לעיתים קרובות לומר חלק מהתפילה או רובה בשפת המדינה הידועה למתפללים, ולא בעברית. לעיתים קרובות הסידורים מודפסים כך שהנוסח העברי והנוסח בשפת המקום מופיעים זה לצד זה (וכן לצידם, לעיתים, הנוסח העברי בתעתיק), כך שכל קהילה יכולה לבחור באיזה שפה לומר כל תפילה, וכן, אם התפילה נאמרת בעברית, יכולים מי שאינם דוברי עברית לעקוב אחריה ולהבינה.

התאמת התפילה למצבה של האמונה

באופן כללי, נוסחי התפילה הלא-אורתודוקסיים משמיטים מן התפילה נושאים שסותרים את תפיסת העולם הדתית של הקהילה המתפללת. בין הנושאים שנחשבו בעייתיים לאורך ההיסטוריה והושמטו מחלק מהסידורים:

• הציפייה למשיח בן דוד ורעיון תחיית המתים מוחלפים ברעיונות מופשטים יותר של גאולה רוחנית והישארות הנפש. לדוגמה, בסידור המקובל בקהילות הרפורמיות בארץ, בפיוט "יגדל אלוהים חי", העוסק בעיקרי האמונה, מוחלפות שתי השורות האחרונות שעניינן ביאת המשיח ותחיית המתים בשורות "ישלח לקץ ימין גאולתו (במקום "משיחנו")/לפדות מחכי קץ ישועתו; חיים מכלכל (במקום "חיים מְחַיֶּה") אל ברוב חסדו/ברוך עדי־עד שם תהילתו".
• שיבת ציון - הזרם הרפורמי הקלאסי במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 בגרמניה ובארצות הברית התנגדה או הפחיתה בחשיבות השיבה לארץ ישראל, וקטעים שעסקו בנושא הושמטו מהתפילה. עם השנים, חלה התקרבות בין הזרם הרפורמי לציונות, והזיקה לארץ ישראל חזרה לסידורי התפילה. כיום גם סידורים לא-אורתודוקסיים כוללים מעמדים מיוחדים ליום העצמאות, יום השואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
• בניית בית המקדש וחידוש עבודת הקורבנות - מרבית היהודים הלא-אורתודוקסים אינם שואפים לבניינו של בית המקדש בירושלים ולחידוש עבודת הקורבנות בו. בהתאם לכך, החל מימיה הראשונים של הזרם הרפורמי, חלק מהסידורים השמיטו קטעי תפילה המזכירים שאיפה זו. לדוגמה, סידור התפילה של הקהילה הרפורמית בהמבורג משמיט את אזכור הקורבנות מתוך תפילת המוסף של שבת.
• מאחר שביטול עבודת הקורבנות נתפסה בראשית הזרם הרפורמי כהתקדמות דתית, הטיפו חלק מהרבנים הרפורמיים הראשונים לביטול מנהגי האבלות בתשעה באב, ותפילות יום זה הוצאו מנוסח התפילה. כיום, הקהילות הלא-אורתודוקסיות מציינות את המועד, בהתאם לתפיסת עולמן. נוסחים רבים מקשרים בין אירועי החורבן של ירושלים ושל בית המקדש לבין הרעות שפקדו את עם ישראל במשך השנים מאז, ובעיקר השואה.
• היותו של עם ישראל העם הנבחר.
• פדות מרדיפות ונקמה בשונאים.
• המלאכים.

קיצור התפילה וביטול חזרות הש"ץ

הושמטה חזרת הש"ץ בחלק מן התפילות. בסידורים בגרמניה במאה ה-19, הושמטו כמעט כל הפיוטים והקרובות שנאמרו באותה תקופה בארצות אשכנז. עם זאת, אומצו במקביל מספר פיוטים ממסורת יהדות ספרד. בחלק מהנוסחים המקובלים היום, מושמטת חזרת הש"ץ כליל, ומותירים ממנה רק את החלקים שאינם נאמרים בתפילה בלחש (כגון קדושה).

שילוב של טקסטים מודרניים

נוסחים רבים כוללים קטעי שירה ומחשבה של יוצרים והוגים מודרניים, שאינם בהכרח מאמינים בדת היהודית. חלק מהסידורים כוללים אנטולוגיות נרחבות, שמאפשרות למתפללים הבודדים או לקהילות להחליף את התפילה או להרחיב חלקים ממנה, בהתאם לרצונם ולצורכיהם הרוחניים.

נוסח שוויוני

רבים מנוסחי התפילה הלא־אורתודוקסיים עושים מאמץ להפוך את הנוסח לשוויוני מגדרית על מנת לאפשר לכל באות ובאי בית הכנסת להביע את עצמם. הנוסחים הלא־אורתודוקסיים מחליפים בדרך כלל את הברכה, "ברוך ... שלא עשני אישה", בברכה "ברוך ... שעשני בצלמו" או ברכה אחרת. הם מתייחסים לאמהות לצד האבות (לדוגמה: "ברוך אתה ה' אלוהי אבותינו ואמותינו", ו"ברוך אתה ה', מגן אברהם ועזרת שרה" בברכת אבות שבתפילת העמידה), ומזכירים את הנשים לצד הגברים (למשל, בהחלפת הנוסח "משה ובני ישראל לך ענו שירה", בברכת גאל ישראל, בנוסח "מרים ומשה ובני ישראל לך ענו שירה"). בחלק מהסידורים הרפורמיים נהוג לפנות אל אלוהים גם בלשון נקבה, לצד השימוש בלשון זכר.

שמרנות וחדשנות

נוסחי התפילה הלא־אורתודוקסיים נתונים במאמץ מתמיד לאזן בין השינויים והחדשנות, כפי שפורטו לעיל, לבין הזיקה לנוסח התפילה המסורתי. כך לדוגמה, לעיתים השמטת האזכורים של עבודת הקורבנות או תחיית המתים היא שיטתית בכל חלקי התפילה, ולעיתים משאירים נושאים אלה בחלק מהתפילות המרכזיות. בחלק מהנוסחים ההיסטוריים, נותרו התפילות העבריות בנוסחן המקורי, ואילו התרגום לשפת המקום כלל שינויים והשמטות.

ישנו גם הבדל בין הזרמים השונים ובדרך שהם בוחרים לתפילה. לדוגמה, הסידורים הקונסרבטיביים שמרניים יותר מהסידורים הרפורמיים, ואינם משמיטים אזכורים של עבודת הקורבנות והמקדש באותו אופן בו נוהגים הרפורמים, אך הם כן מכילים גישה שוויונית לגברים ונשים.

בישראל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בתנועה ליהדות מתקדמת בישראל (התנועה הרפורמית), נעשה באופן כללי שימוש בסידור "תפילת האדם" בעריכת דליה מרקס ואלונה ליסיצה (ראה אור בשנת 2021 בהוצאת זמורה ביתן ומחליף את סידור "העבודה שבלב", שנערך על ידי ועדת הסידור של התנועה בראשות יהורם מזור, שהוצא לאור לראשונה בשנת תשמ"א). הסידור מכיל תפילות לימות חול, לשבתות ולמועדים. מספר עקרונות שהנחו את עריכתו כפי שנכתבו בהקדמתו הם: קיצור התפילה, התמודדות עם מציאות החיים המשתנה של עם ישראל, וזיקה לנוסחים קדומים.

לתנועה ליהדות מתקדמת יש גם מחזור תפילה לראש השנה וליום הכיפור, "כוונת הלב", שערכו יהורם מזור ומרדכי (מוטי) רותם. העקרונות שמייחדים את הסידור, על פי אתר התנועה, הם הסרת הבקשות לחידוש עבודת הקורבנות ונוסח יותר שוויוני מבחינה מגדרית.

בקרב התנועה המסורתית בישראל (התנועה הקונסרבטיבית) נעשה שימוש נרחב בסידור "ואני תפילתי", המוצא לאור על ידי התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל בשיתוף עם הוצאת "ידיעות ספרים". רוב הסידור מבוסס על הנוסח האורתודוקסי, אך הוא עבר שינויים והתאמות בהתאם את לרוח התנועה.

בשנת 2013 הוציאה התנועה המסורתית בישראל מהדורה ראשונה של מחזור ליום הכיפורים בשם "פותח שער", ולפני ראש השנה תשע"ח הוציאה מחזור בשם "פותח שער - מחזור ישראלי" לראש השנה ויום הכיפורים, בהוצאת "ידיעות ספרים".

לקריאה נוספת

• מאיר אזרי, חושבים יהדות מתקדמת – מסע להכרת היהדות הרפורמית, הוצאת בבל, 2005.
• מיכאל מאיר, בין מסורת לקידמה – תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, הוצאת מרכז שזר, 1990.
• Die deutsche Synagoge, סידור התפילה של אגודת ברלין, 1817
• סדר העבודה לשבתות השנה ומועדי יי מקראי קדש כמנהג קהל בית חדש אשר בהמבורג, סידור התפילה מ-1819
• סידור רפורמי רדיקלי מברלין, 1847.
• סידור תפילה רפורמי רדיקלי (כמעט ללא עברית) מהקהילה של שמואל הולדהיים בברלין, 1852.
• סידור התפילה של אברהם גייגר, 1870.

קישורים חיצוניים

• שמואל רוזנר, הסידור הכי מסורתי של התנועה הרפורמית, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2007 - על הסידור הרפורמי החדש בארצות הברית
• יאיר שלג, תפילת שבת חילונית למהדרין, באתר הארץ, 20 בינואר 2005
• יאיר שלג, אחרי שהכירו את ארון הספרים היהודי, החילונים רוצים גם להתפלל, באתר הארץ, 9 ביוני 2006
• דליה מרקס, התפילה הרפורמית למרכזיה ולדורותיה.
• Annette Boeckler,‏ Prayerbook Reform in Europe Continued: Bibliography and Developments in Progressive Jewish Liturgy 1967-2015. השלמה עדכנית לביבליוגרפיה של פטוכובסקי.