לדלג לתוכן

מתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מתיו)
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
המונח "מתיוס" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו מתיוס (פירושונים).
מתי
Μαθθαῖος
השליח מתי, איור בכתב יד של ספרי הבשורה, המחצית הראשונה של המאה ה-9
השליח מתי, איור בכתב יד של ספרי הבשורה, המחצית הראשונה של המאה ה-9
לידה ארץ ישראל
הוצאה להורג האימפריה הפרתית
חג 21 בספטמבר (הכנסייה הקתולית), 16 בנובמבר (נצרות אורתודוקסית) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
השליח מתי בציור מאת רמברנדט, 1661

השליח מַתַּיארמית: ܡܰܬ݁ܰܝ, ביוונית קוינה: Μαθθαῖος, מַתַּיוֹס), ממוצא עברי ושמו המקורי לֵוִי בַּר־חַלְפַי (בארמית: ܠܶܘܺܝ ܒ݁ܰܪ ܚܰܠܦ݂ܰܝ), היה אחד משנים-עשר השליחים, תלמידיו הראשונים של ישו. על פי מסורות נוצריות, הוא גם היה אחד מארבעת האוונגליסטים והוא ידוע גם בתור מתי האוונגליסט.

על פי המסופר בברית החדשה, הבשורה על פי מתי, מתי היה מוכס על שפת הכנרת בשירות הרומאים והוא נענה לבקשת ישו "ויָקָם וילך אחריו"[1] ובהמשך הוא מכונה "מתי המוכס".[2] בבשורה על פי מרקוס, נזכר אותו סיפור, אלא ששם המוכס שהלך אחרי ישו היה: "לֵוִי בן חַלְפִי"[3] בהמשך, כשמוזכרים שנים עשר השליחים של ישו, הוא נזכר כ"מתי"[3] וכך הוא מופיע גם בבשורה על פי לוקס[4]

על פי מקצועו, מתי היה בעל מעמד והשכלה גבוהה יותר מהשליחים פטרוס ואנדרו שהיו דייגים בכנרת, או מיעקב ויוחנן, בני זבדי, אך בשל עבודתו, היהודים כעסו עליו כי המוכסים נתפסו כסוכנים של הכובש הרומי.

שם אביו, חלפי, מרמז על האפשרות שהוא אחיו של השליח יעקב בן חלפי.[דרוש מקור]

הבשורה על פי מתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת הנוצרית, מתי הוא המחבר של הבשורה על-פי מתי, הראשונה מבין הבשורות; &&לאחר מות ישו פעל להפצת תורתו בין הגויים באימפריה הפרתית ומת תוך כדי כך כמרטיר.&&

הכנסייה הקתולית מציינת את זכרו ב-21 בספטמבר, והאורתודוקסית - ב-16 בנובמבר.

התייחסות למתי בתלמוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי מוזכר "מתאי" כאחד מחמישה תלמידי "ישו" שהובאו לפני בית הדין (במהדורות הדפוס הושמט הקטע בהוראת הצנזורה על ספרים עבריים, שהנהיגו הנוצרים) .

תנו רבנן [שנו חכמים]: חמשה תלמידים היו לו לישו: מתאי נקאי נצר ובוני ותודה. אתיוהו למתי [הביאו את מתי]. אמר להו [נשאלו החכמים]: [האם] מתי ייהרג? הכתיב [שהרי כתוב בספר תהילים, מ"ב, ג'] "מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים"! אמרו לו: אין [אכן כן]. מתי יהרג, ; דכתיב [ככתוב בספר תהילים, מ"א, ו'] "מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ".

סנט מתי. פסל של San Giovanni. מוצג ברומא ב: Archbasilica of St. John Lateran

התייחסות למתי בנצרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווו

התייחסות למתי באסלאם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוראן מזכיר את תלמידיו של ישו, לא מזכיר את שמותיהם ומתייחס אליהם כאל "תומכי אללה".[2] מסורות ופרשנות הקוראן מאוחרות יותר, כוללים את מתיו בין התלמידים. פירוש מוסלמי משמר את המסורת שמתיו ואנדרו היו שני התלמידים שיצאו לאתיופיה להטיף את בשורת האל.[דרוש מקור]

התייחסות למתי אצל הדרוזים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכור השם מתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם הופיע לראשונה בעיר הקדומה כלח, באשור, במצבור תעודות מנהליות המתוארכות לשלטון תגלת פלאסר השלישי וסרגון השני התגלה השם 'מתיא' (Mati) חקוק על גבי לוח טין, כאחד מראשי משפחת גולים ישראלים המונה ארבע נפשות[5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הברית החדשה, "הבשורה על פי מתי".
  • מתי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
  • מתי, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תרגום: פרנק דליטש (מיוונית), הברית החדשה, הבשורה על פי מתי, ירושלים: קרן אחוה משיחית, 2003, עמ' פרק ט, פסוק 9
  2. ^ 1 2 תרגום: פרנק דליטש (מיוונית), הברית החדשה, הבשורה על פי מתי, ירושלים, 2003, עמ' פרק י' פסוק 3
  3. ^ 1 2 תרגם: פרנץ דליטש, הברית החדשה, הבשורה על פי מרקוס, ירושלים: קרן אחווה משיחית, 2003, עמ' פרק ב', פסוקים: ט"ו-י"ז, פרק ג', פסוק י"ח
  4. ^ מתרגם: פרנץ דליטש, הברית החדשה, הבשורה על פי לוקס, ירושלים, 2003, עמ' פרק ו', פסוק ט"ו
  5. ^ גרשון גליל / "ויגל ישראל מעל אדמתו אשורה": עיון מחודש בתעודה מנהלית מכלח / בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, כרך נב', חוברת ב' (תשס"ז /2007), עמ'-44