משתמש:Yaronbutler2/מיגל אסין פלסיוס

מיגל אסין פלסיוס (ספרדית: Miguel Asín Palacios; ‏ 5 ביולי 1871 – 12 באוגוסט 1944), היה חוקר לימודי אסלאם וערבית ספרדי וכן כומר קתולי.

הוא ידוע בעיקר בשל ההשערה שהעלה בדבר המקורות האסלאמיים שהשפיעו על הרעיונות והמוטיבים המצויים בקומדיה האלוהית של דנטה אליגיירי, בהם הוא דן בספרו La Escatología musulmana en la Divina Comedia (האסכטולוגיה המוסלמית בקומדיה האלוהית, 1919). הוא כתב בהרחבה על אל-ע'זאלי ועל האסלאם בימי הביניים. ספרו המרכזי, El Islam cristianizado (האסלאם המנוצר, 1931), מציג מחקר של הסופיות, דרך חיבוריו של אבן ערבי, ממורסיה, אל-אנדלוס, ספרד. אסין אף פרסם מאמרי השוואה נוספים בהתייחס להשפעות אסלאמיות מסוימות על הנצרות ועל המיסטיקנים הסגפנים מספרד .

חייו

מיגל אסין פלסיוס נולד בסרגוסה, אראגון, ב-5 ביולי 1871, למשפחה שעסקה במסחר והייתה בעלת הכנסות צנועות. כשהוא, אחיו ואחותו, היו ילדים קטנים, נפטר אביו מדלקת ריאות. אמו, האלמנה הצעירה, המשיכה את עסקי המשפחה כשהיא מקבלת סיוע כלכלי, ומצליחה לגמור את החודש, אולם לא כפי שהיה בעבר. מיגל התחנך בסרגוסה בבית ספר ישועי, שם החל לרכוש חברים שיישארו איתו למשך כל חייו. לאחר מכן, בשנת 1895, הוא נכנס לסמינר, שם החל להשתתף במיסה הראשונה שלו, גם כן בסרגוסה.

באוניברסיטת סרגוסה, התוודע מיגל לפרופסור לערבית חוליאן ריברה והחל ללמוד תחתיו. את תזת הדוקטורט שלו השלים ב-1896, שעסקה בפילוסוף והתאולוג אל-ע'זאלי, בהדרכתם של שני פרופסורים נוספים: פרנסיסקו קודרה וכן מרסלינו מננדז פלאייו (Marcelino Menéndez y Pelayo). שלושת הפרופסורים חברו יחדיו כדי להדריך את מיגל אסין בלימודי ההמשך שלו. לאחר מכן, התקדם אסין במחקרו על אל-ע'זאלי והוא פרסם את ספרו הראשון בתחום ב-1901. בנוסף הוא עסק בכתיבתו באבן ערבי, שנחשב כדמות הבולטת ביותר בסופיות האסלאמית. לכן ניתן לראות את אסין כמי שהלך בנתיב המקביל, נכון לאותם ימים, למאמץ הכלל אירופאי להבין את הרוחניות באסלאם.

פרופסור קודרה פרש לאחר מכן כמופקד הקתדרה לשפה הערבית באוניברסיטת מדריד, כדי לפנות שם את מקומו לאסין; בעוד שחוליאן ריברה, מאוניברסיטת סרגוסה, אפשר לאסין לעזוב כדי לקבל על עצמו את התפקיד במדריד ב-1903. פרופסור אסין התגורר באותה אכסניה שבה התגורר קודרה, שהייתה ידועה בשל הקשרים החברתיים והאקדמיים שנרקמו בה; הוא אף התקבל בספר פנים יפות באוניברסיטה. ב-1905, הצטרף אף פרופסור ריברה לאוניברסיטת מדריד; עד מהרה, בשיתוף פעולה עם אסין, הם החלו להוציא לאור את כתב העת Cultura Española (1906–1909). אסין השתתף בועידות בינלאומיות באלג'יריה ובקופנהגן (בשנים 1905 ו-1908), שם התערה עם ערביסטים ואנשי אקדמיה המומחים ללימודי אסלאם. במדריד הוא המשיך להצליח ולבסוף התקבל לחצרו של אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד, עמו רקם קשרי חברות. ב-1921, הוא התקבל כחבר זר לאקדמיה המלכותית ההולנדית לאמנויות ולמדעים.

אסין מוכר בזכות עבודתו האקדמית, שעסקה במפגש המוסלמי-נוצרי בתקופת ימי הביניים, בתחומי התאולוגיה, המיסטיקה והפרקטיקה הדתית, תוך התמקדות בספרד. גישתו האקדמית התבססה על היסטוריה אינטלקטואלית. בין האישים שחקר, ניתן למנות את אל-ע'זאלי, אבן ערבי, אבן רושד, אבן מסארה ואבן חזם, כמו גם הרמב"ם, (כולם מאל-אנדלוס, למעט אל-ע'זאלי). אסין ביצע עבודה השוואתית, נצרות אל מול אסלאם, שהתייחסה לרמון ליול, תומאס אקווינס, דנטה אליגיירי, תרסה מאווילה, יוחנן מהצלב ובלז פסקל.

גישתו המחקרית של אסין הייתה להתמקד בנושא מסוים, להמשיך ולחקור אותו שוב ושוב ובכל פעם להוסיף להבנה. שיטת העבודה שלו התבססה על תכנון מדוקדק: תחילה תכנן בפירוט את סדר ההצגה, ולאחר מכן המשיך ישירות, ללא טיוטה (ספרדית: "sin borrador"), כאשר כל הערת שוליים מופיעה בעמוד המתאים לה.

ב-1932, החל לצאת לאור כתב העת אל-אנדלוס, בניהולו של אסין פלאסיוס; כתב העת היה ערוך מבחינה טכנית, כך שיענה על צרכיהם של קוראים מהתחום האקדמי. אסין עצמו היה תורם תדיר לכתב העת. באוניברסיטאות החל לצמוח דור חדש של ערביסטים ספרדים, למשל אמיליו גרסיה גומז, שהושפע אף הוא מאסין. ב-1936, נבחר אסין לחבר כבוד זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

פרוץ מלחמת האזרחים הספרדית, ביולי 1936, תפס את אסין פלאסיוס בזמן ששהה בסן סבסטיאן שבחבל הבסקים, בביקור אצל אחיינו ומשפחתו. מוראות המלחמה נותרו כזיכרון כאוב עבור שני הצדדים; מעל ששת אלפים כמרים נרצחו על ידי סיעות הרפובליקה הספרדית השנייה. הסכנה ארבה לאסין באופן אישי, אך בספטמבר אותה שנה, כבשו הכוחות הלאומנים את סן סבסטיאן. במהלך המלחמה הוא לימד לטינית וכן עלה בידו להשיג עותקים מצולמים של כתבי יד בערבית. לאחר הטראומה של מלחמת האזרחים, הצליח אסין לשוב למדריד ולחדש את משרתו כפרופסור באוניברסיטה. שם הוא המשיך למלא את חובותיו האקדמיות וכן לעבוד על ספר המחקר רב-הכרכים אודות אל-ע'זאלי.

לדון מיגל אסין פלאסיוס היו עיניים שחורות בוהקות וידיים מעודנות; התמונות לא הצליחו ללכוד את הבעות פניו ואישיותו. הוא היה לבוש למשעי. הוא שאף לשלווה שתאפשר לו לעבוד, על אף שלא היה חדור מטרה או אמביציוזי ובכל זאת היה חבר טוב ונדיב. עמיתיו זיהו אצלו תמימות נצחית, כך שהיה 'בלתי מודע' לסערות הכאוס השוררות בעולם. הוא הקרין בהירות מחשבתית (ספרדית: "diafanidad"); מחשבתו התפתחה והפכה ליצירת מופת מעודנת. כשנפטר, נותר מיגל כומר אדוק, מעריץ של ג'ון הנרי ניומן, ובעל חזות של 'ילד בן 73'.

הוא נפטר בסן סבסטיאן ב-12 באוגוסט 1944 ומותו דרבן חוקרים רבים לשוב ולעיין בעבודתו.

חיבוריו

בעקבות פרסום חיבוריו המוקדמים על אל-ע'זאלי ואבן ערבי, כפי שצוין לעיל, אסין פלאסיוס דן, ערך והכין לתרגום לספרדית כתבים רבים בערבית, ואף חיבר ספרים ומאמרים בנושאים קשורים, כולל לעתים חיבור יצירות בלטינית, צרפתית או איטלקית.

תומאס אקווינס ואבן רושד

אסין פלאסיוס חקר את ההשפעה המוסלמית על תומאס אקווינס, שהגיעה, ככל הנראה, דרך הפילוסוף אבן רושד, מקורדובה, בין אם כהשפעה חיובית ובין אם כשלילית. שמו של אבן רושד נכתב בלטינית כ-Averroës. תוצאת המחקר הייתה מאמר מ-1904, "El Averroísmo teológico de Santo Tomás de Aquino" (תאולוגיית אבן רושד על פי תומאס אקווינס), מאת אסין פלאסיוס, הפרופסור שזה עתה הגיע מסרגוסה למדריד.

באשר לפילוסופיה היוונית, ובמיוחד לאריסטו, מסיק אסין שהעולם הדתי-פילוסופי כפי שהוא משתקף בעיני אבן רושד, אנלוגי לזה של אקווינס, ואף לזה של הרמב"ם, הפילוסוף ופרשן התלמוד והמשנה הנודע, אף הוא מקורדובה. אסין הבין כי דווקא אדיקותו הדתית של אבן רושד אפשרה לו להשתמש בלוגיקה בבואו לפרש את אמונתו באסלאם. הוא בחן נושא זה לעומק, זאת במטרה להבדיל בין אבן רושד לבין חכמים לטיניים אחרים שלא היו כה אדוקים בדתם אך התיימרו ללכת בדרכו (כינוי בספרדית: "Averroístas").

אבן מסארה

בספרו משנת 1914, "Abenmasarra y su escuela. Orígenes de la filosofía hispano-musulmana" (אבן מסארה וההולכים בדרכו: מקורות הפילוסופיה הספרדית-אסלאמית), פותח אסין בתיאור התפתחות הפילוסופיה והקוסמולוגיה המוסלמית, כפי שהתפתחו במוקד ציוויליזציית האסלאם במזרח, ומשווה אותן להתפתחויות המאוחרות יותר באל-אנדלוס (איבריה המוסלמית). בהמשך מובאת ביוגרפיה קצרה של אבן מסארה (883–931). שם טוען אסין להמשכיות התרבות האיברית הקדומה בקרב ילידי ספרד, אשר לאחר כיבושה המירו דתם לאסלאם. בשל מעמדו הפוליטי של אביו של אבן מסארה (כלקוח של אדונו הברברי), מסיק אסין שאבן מסארה היה ספרדי במקור שהתאסלם (مولد; Muladí). אסין מתאר את זיקתו של אבן מסארה לפילוסופיה היוונית, ובפרט לנאופלאטוניות, ומציין את האשמות המינות שהופנו נגדו שהניעו אותו להסתיר בתחילה את תורתו. באותה תקופה אתגר אי-השקט הפוליטי את האמיר האומיי עבדאללה אבן מוחמד מקורדובה ומורדים חמושים, למשל עומר אבן חפסון, הפגינו סובלנות מועטה כלפי מתנגדים דתיים כמו אבן מסארה. אבן מסארה חש צורך להימלט ונסע לקירואן ולמכה. לבסוף חזר לקורדובה, שהייתה תחת שלטונו הסובלני של האמיר האומיי עבד א-רחמן השלישי וייסד שם אסכולה פילוסופית ששילבה בתוכה אלמנטים של סופיות. עקב מחסור בחיבורים קיימים מאת אבן מסארה שהיו נגישים לאסין, ספרו עוסק בהקשר הכללי של האסכולה וכן בתורתם של אנשי הרוח המוסלמים הראשונים באל-אנדלוס. אסין דן במיוחד בזרמים כמו המועתזילה, השיעה והסופיות, בבאטן, הפן הפנימי-רוחני של דת האסלאם, הנסתר, וכן במיסטיקן היווני-רומי פלוטינוס (270-205) ובדמות המכונה בשם פסאודו-אמפדוקלס. דעה בה החזיק אסין, המוזכרת מספר פעמים בספריו, היא השפעת הנצרות המזרחית על הדת הצעירה, טרם בוא האסלאם למערב. אסין מסיק כי האסכולה של אבן מסארה השפיעה על אבן אל-עריף מאלמריה. אבן אל-עריף הפך למוקד שסביבו התאסף חוג סופי, שנודע מאוחר יותר בשם 'מורידין' (muridin). מאמיניו התפשטו ברחבי אל-אנדלוס, אך לדעת השלטונות הם צברו כוח רב מדי; המוראביטון, ששלטו באותה תקופה על אל-אנדלוס ממרקש, דיכאו אותם מעת לעת. בהמשך, דן אסין בהשפעת אסכולה זו על אישים יהודיים מאל-אנדלוס, כגון יהודה הלוי, ובמיוחד על שלמה אבן גבירול, שנודע בלטינית בשם 'אביסברון' (Avicebron). אבן גבירול חיבר את הספר הפילוסופי החשוב מקור חיים, אשר שרד עד ימינו, ונראה כי הוא מציג התייחסויות נאופלאטוניות מובהקות לאסכולה של אבן מסארה.

אסין מצביע על השפעתם של הוגים יהודים ומוסלמים מספרד על התאולוגיה הנוצרית מימי הביניים, לדוגמה, המאבק הממושך בין הרעיונות האריסטוטליים של תומאס אקווינס (1225–1274) לבין אלו של ג'ון דנס סקוטוס (1266–1308)." מחקרו העקשני של אסין, על ההשפעה המתמדת של אסכולת הפילוסופיה המיסטית של אבן מסארה, מוביל אותו בסופו של דבר ללכת בעקבותיו של אבן ערבי, כמו גם בעקבותיהם של רמון ליול ורוג'ר בייקון. לימים גילה חוקר אחר עדויות שעשויות לקשר בין אסכולת אבן מסארה, לבין המיסטיקן ופילוסוף ההארה האיראני, שהאב א-דין סוהרוורדי. ספרו של אסין משנת 1914, 'Abenmasarra y su escuela', ביסס השפעה מתמשכת על המחקר שפורסם לאחריו.

דנטה אליגיירי

ייתכן שאסין פלאסיוס ייזכר לעד בשל ספרו משנת 1919, 'La Escatología Musulmana en la Divina Comedia', שעורר דיונים ערים ומתמשכים בקרב חוקרי דנטה. אסין מציע כאן מקורות אסלאמיים לנופים התאולוגיים בהם השתמש המשורר האיטלקי דנטה אליגיירי, ביצירתו הקומדיה האלוהית, שחוברה בערך בשנים 1320-1308. אסין משווה באופן ספציפי בין הספרות הדתית האסלאמית העוסקת במסעו הלילי של מוחמד ממכה לירושלים (ומשם עם הנביאים דרך שבעת הרקיעים, לגן העדן), לבין סיפורו של דנטה, המתאר את מסעו הרוחני בו הוא פוגש בתושבי העולם הבא ומתעד את גורלם.

בהתאם לכך:

1. אסין דן בפרוטרוט במסע הלילי שהוזכר לעיל כפי שתועד בספרות המוסלמית.
2. אסין משווה את המסע הלילי של מוחמד לאירועים המתוארים בגיהנום, בגן העדן ובכור המצרף.
3. אסין חוקר את ההשפעה המוסלמית על הספרות הנוצרית המקבילה שקדמה לכתיבת היצירה.
4. לבסוף, משער אסין כיצד ייתכן שדנטה הכיר את הספרות המוסלמית באמצעות תרגומים ישירים.

טרם פרסום ספרו של אסין, La Escatología, היה מקובל להניח שדנטה שאב את השראתו לעיצוב הנופים הבלתי נשכחים של העולם הבא מתוך היצירה אנאידה מאת וירגיליוס, המשורר הרומי הקדום. בקומדיה האלוהית שלו, דנטה משחק בעצמו בתפקיד הראשי; הוא מודרך על ידי נשמתו של ורגיליוס, המשורר הרומי, במסעם דרך הגיהינום וכור המצרף. אסין מציין כי הוספת המקורות המוסלמיים אינה מפחיתה כהוא זה מהישגו של דנטה, וכי דנטה נותר דמות מזהירה ושירתו שומרת על מעמדה הרם בספרות העולם.

ספרו של אסין עורר תגובה רחבה ונמרצת, הן חיובית והן שלילית, וכן מחקרים נוספים והחלפת דעות אקדמיות. לבסוף, שני חוקרים, איטלקי וספרדי, חשפו באופן בלתי תלוי מקור בערבית שהיה נסתר עד אז: הספר كتاب المعراج (ספר הסולם; ספר העלייה השמיימה), המתאר את מסעו הלילי של מוחמד. חיבור זה תורגם לספרדית ב-1264, כ-La Escala de Mahoma (סולמו של מוחמד), בידי לבלר יהודי בשם אברהם מטולדו, ששירת את אלפונסו העשירי, מלך קסטיליה.

כמו כן, נחשף מידע באשר לתרגום נוסף של החיבור ללטינית, Liber scalae Machometi, שעקבותיו מובילים למעגל החברתי שסבב את דנטה אליגיירי באיטליה. הראיה לכך היא שמורהו של דנטה, ברונטו לטיני, נפגש עם מתרגם הספר Kitab al-Mi'raj ללטינית, בזמן ששניהם שהו בחצרו של אלפונסו העשירי בקסטיליה. על אף שפיסת המידע החסרה הזו לא הייתה זמינה לאסין, הוא ביסס את עבודתו על מספר תיאורים דומים של סולם מוחמד שהיו נפוצים אז בקרב המוסלמים האדוקים שידעו קרוא וכתוב באל-אנדלוס.

אבן חזם

חשיבותו של אבן חזם מקורדובה לתרבות המוסלמית של ספרד, זוהתה ע"י אסין כבר בשלב מוקדם. הוא תיאר את השפעתו של אבן חזם על האסלאם בימי הביניים ואף פרסם ספר מחקר בצירוף תרגום שעסק בהגותו האתית. לאחר מכן הוציא לאור אסין כרך נוסף שדן בהשקפותיו של אבן חזם הנוגעות להיסטוריה של הדתות. במהלך הקריירה שלו הפך אבן חזם לדמות יוצאת דופן, בין היתר בשל מנעד כישוריו הרחב, שכלל כתיבת חיבורים חשובים כתיאולוג, כפוסק הלכה וכמשורר.

בשנים 1932-1927, פרסם אסין ספר מחקר בן 5 כרכים, Abenházam de Córdoba y su historia crítica de las ideas religiosas (אבן חזם מקורדובה ו"הביקורת ההיסטורית של הרעיונות הדתיים"). בכרך הראשון מציג אסין את הביוגרפיה של אבן חזם, הכוללת את חייו כפוסק הלכה וכפוליטיקאי, ודרכו בעולם התבונה; כאן מציע אסין ביקורת על כתביו של המלומד המוסלמי-הספרדי מימי הביניים, בהתמקדות באבן חזם כתיאולוג וכאחד מההיסטוריונים הראשונים של הדתות. ארבעת הכרכים הנותרים כוללים תרגום ארוך אך בלתי שלם של חיבורו של אבן חזם, פיסל, יצירה רחבת היקף העוסקת בהיסטוריה של רעיונות דתיים, המלא ושמה בערבית הוא الفصل في الملل والأهواء والنحل (תעתיק לעברית: "כתאב אל-פיסל פי אל-מילל ואל-אחוואא ואל-ניחל," 'ספר ההפרדה: על דתות, מינות וכתות')."

אל-פיסל לאבן חזם, כולל 6 חלקים:

1. דתות לא-אסלאמיות (אצל אסין, כרכים 3-2).
2. כתות מוסלמיות (אצל אסין, כרכים 4-3).
3. אמונה ותאולוגיה אסלאמית (כרך מס' 4).
4. מספר סוגיות חוקתיות הנוגעות לממשל אסלאמי (כרך מס' 5).
5. מינות באסלאם (כרך מס' 5).
6. תאולוגיה ב-29 שאלות (כרך מס' 5).

בחלקו הראשון של אל-פיסל, מציג אבן חזם תיאור פולמוסי של כתבי הקודש הנוצריים ואמונת השילוש, תוך התייחסות לשגיאותיהן ולסתירותיהן המשוערות, המצביעות על היכרות מעמיקה עם הטקסטים. בנוסף, הוא מתייחס ליהדות, לזורואסטריות, להינדואיזם, לסופיזם, לאתאיזם, ולפוליתאיזם. לפי אסין, פולמוסים אנטי-נוצריים רבים שחוברו ע"י מוסלמים מאוחר יותר, שאבו במידה רבה או פחותה מהחלק הראשון של אל-פיסל לאבן חזם. בהקדמה לספר הדן בחיבורו של אבן חזם, משווה אסין בין הופעתה המאוחרת של ההיסטוריה ההשוואתית של הדתות באירופה הנוצרית, לבין הופעתה המוקדמת יחסית באסלאם, בציינו את הקרבה הגיאוגרפית של האסלאם למגוון רחב של דתות שונות. לדוגמה, חיבור אסלאמי מוקדם שעסק בבודהיזם הופיע במאה ה-9. עם זאת, אסין מתייחס לא פעם לאבן חזם כהיסטוריון הדתות הראשון.

הביוגרפיה של אסין פלאסיוס על אבן חזם מציגה אותו כווזיר בבית אומיה בשלב שקיעתו, לפני שפרש לעיסוקיו המחקריים. במהלך הקריירה שלו הפך אבן חזם לפוסק הלכה אסלאמי שהשתייך לאסכולה הט'אהרית. ספרו, העוסק במשפט המוסלמי, إبطال القياس والرأى والاستحسان والتقليد والتعليل نشرها سعيد الأفغانى بدمشق (תעתיק לעברית: אבטאל א-קיאס ואל-ראי ואל-אסתחסאן ואל-תקליד ואל-תעליל), כולל הפניות מאת אסין, ומתייחס לדחייה הט'אהרית את השימוש ההיוריסטי בקיאס, בדעת חכמים, בהעדפה אישית, בתקליד ובהנמקה, כשיטות פסיקה בלתי מקובלות. בחלק המאוחר יותר של ספרו פיסל, מתייחס אבן חזם, כפוסק הלכה, למרד אפשרי כנגד אימאם לא צודק; ההבחנה נעשית בין אי-ציות לפקודה לא חוקית לבין נקיטת פעולה להדחת שליט לא צודק. אבן חזם נכנס לסוגיה נוספת השנויה במחלוקת כשהביע את עמדתו שנשים יכולות לקבל השראה מהאל. הוא מתייחס לשרה ("mujer de Abraham") ולמרים, אם ישו ("madre de Jesús"), כמו גם למוחמד, שזכה לביקורו של המלאך גבריאל (ángel Gabriel). לאחר פרסום מחקרו בן חמשת הכרכים של אסין, נתגלו כתבים נוספים מאת אבן חזם, בספריית מסגד פתיח, איסטנבול, בהם שאלות ותשובות הלכתיות, שלהן הקדיש אסין מאמר נפרד.

אבן ערבי

חיבור נוסף של אסין שזכה להכרה רחבה בקרב חוקרי האסלאם, עוסק בחייו של אבן ערבי, מהעיר האיברית מורסיה, וכן בפילוסופיה הסופית שפיתח. אסין פלאסיוס חיבר זה מכבר מספר מחקרים ותרגומים על אבן ערבי, המיסטיקן הנערץ והשנוי במחלוקת, אך חיבורו העיקרי הוא הספר El Islam cristianizado: Estudio del sufismo a través de las obras de Abenarabi de Murcia (האסלאם המנוצר: חקר הסופיות במבט על יצירותיו של אבן ערבי ממורסיה, מדריד, 1931). לאחר הקדמה המציעה שהסופיות צמחה בהשפעת הנזירות הנוצרית על האסלאם, מציג הספר שלושה חלקים:

• החלק הראשון כולל תיאור קצר של חייו של אבן ערבי (118-31).
• החלק השני כולל דברי פרשנות העוסקים במורכבותם של כתביו רחבי היריעה, תורתו המיסטית, מעמדו בסופיות, והשפעתו על הדורות שלאחר מכן (274-119).
• החלק השלישי כולל מבחר תרגומים משבעת חיבוריו העיקריים של אבן ערבי, בהם "אל-פתוחאת אל-מכייה" (الفتوحات المكية; עברית: ההתגלויות המכאיות; 518-275).

הביוגרפיה הקצרה של אסין פלאסיוס מתארת את השינוי הרוחני שעבר אבן ערבי בנעוריו וחבירתו למוריו הסופים הראשונים, את המפגש עם אבן רושד בהיותו עלם צעיר, את שלושת מפגשיו החזיוניים עם אל-ח'דר 'האדון הירוק' וכן מסעותיו במגרב, מבקר מדריכים סופים שונים (בערים כמו פאס ותוניס). ב-1201, נדד אבן ערבי הרחק מזרחה בחצותו את צפון אפריקה ובחיפוש אחר דרכו הרוחנית, הגיע למכה, בגדאד, מוסול, קהיר, קוניה, מדינה, ירושלים, חלב ודמשק, המקום בו נפטר והמקום בו קברו מושך אליו כיום צליינים.

בתור מורה אבן ערבי היה כותב פורה ביותר, שהותיר לנו קורפוס עצום של ספרים. אסין שימש בתור פורץ דרך מערבי בכל הקשור לחקר הסופיות, בייחוד בשל הקושי להבין את אבן ערבי, א-שיח' אל-אכבר, שדורש לא פעם מאמץ רב מאיתנו. אין זה מפתיע שאסין מאמץ את נקודת המבט של חוקר נוצרי המעורב באופן פעיל מבחינה רוחנית; הוא מבחין שביצירותיו של אבן ערבי ישנן נקודות דמיון רבות למיסטיקנים ולדוקטרינות של דתו שלו, הנצרות. כתוצאה מכך, מביא אסין את תודעתו הרוחנית הספציפית, בבואו לדון בעקרונות ובפרקטיקות שלימד אבן ערבי. לדברי פרופסור אלכסנדר קניש:

אסין היה כומר נוצרי אירופאי חדור-מטרה ומראשוני החוקרים המערביים המוקדמים של אבן ערבי, שעסק בזיהוי הקשרים שבבסיס התאולוגיה האסלאמית והנוצרית, במטרה לקדם דיאלוג בין שתי הדתות. חוקרים נוצריים כמותו ראו באבן ערבי ― אם לא כנוצרי בסתר ― אז לפחות כהוגה חופשי הפתוח לאמונות דתיות אחרות, ובמיוחד לנצרות. עם זאת, בחינה מדוקדקת של גישתו של אבן ערבי כלפי דתות אחרות חושפת מחויבות חלשה ואהדה מועטה כלפי האמונה הנוצרית.

המקור באנגלית

Asín was one of the earlier western scholars of Ibn 'Arabi, a motivated European clergyman who was
concerned with detecting the underlying affinities between Christian and Islamic theology with a view to advancing an Islamo-Christian dialogue. Such Christian scholars treated Ibn 'Arabi, if not exactly as a crypto-Christian, then at least as a freethinker open to other religious confessions, especially Christianity. However, a scrutiny of Ibn 'Arabi's attitude toward other confessions, reveals little direct indebtedness to, or sympathy for, Christian doctrines.

—

Alexander D. Knysh, Ibn 'Arabi in the Later Islamic Tradition. The making of a polemical image in medieval Islam

בחלקו השני של הספר פותח אסין פלאסיוס בדיון במסע הרוחני הסופי, בשיטות הלימוד והתרגול שלו וכן בזרמים השונים הדוגלים בו. כאן מתאר אסין את הגישות השונות למסע זה, אותן גילה או פיתח אבן ערבי. הוא אף מציין כדוגמה את תהליך ההיטהרות אותו דורש אבן ערבי בהתייחסו לארבע המיתות, כלומר: המוות הלבן, גוויעה ברעב, המוות האדום, כניעה לתשוקה, המוות השחור, עמידה בסבל, המוות הירוק, נפילה לעוני. בעוד אנשים מסוימים בצעירותם מזדכים בתפיסתם הטהורה את המידות הטובות ― אחרים נאלצים לעבור דרך קשה של ניסיונות וייסורים. לבסוף הם נקלעים לתוך פרדוקס מאתגר שגורם להם להשפיל את רוחם במדבר; אולם כל נשמה ונשמה עשויה לזכות במידת הרחמים כדי לעבור את השינוי הרוחני. לבסוף הם זוכים לקבל את אהבת האל במסגרת חזון מאושר של אחדות.