ברוש המדינה
ברוש המדינה הוא כינוי לעץ ברוש מצוי אשר ניטע באופן טקסי בקיבוץ דגניה א' בט"ו בשבט, תש"ח, 26 בינואר 1948, חודשיים אחרי החלטת האו"ם על "תוכנית החלוקה" וארבעה חודשים לפני הכרזת העצמאות.
הברוש, שכונה "עץ המדינה", ניטע לזכרו של עץ הברוש אשר נטע חוזה המדינה בנימין זאב הרצל במוצא 50 שנה קודם לכן, בעת ביקורו בארץ ישראל בנובמבר 1898 ואשר מראשית ימי המנדט הבריטי בארץ ישראל בשנות ה-20 של המאה ה-20 שימש כמוקד לאירוע הנטיעות המרכזי בט"ו בשבט, בו השתתפו ראשי התנועה הציונית. וכך גם לאחר הקמת המדינה בהשתתפות נשיאי המדינה[1][2][3].
בבית השורשים של "עץ המדינה" בדגניה, נטמנה "מגילת המדינה" המתארת כי העץ מסמל את הברית בן העם היהודי וארץ ישראל, ותקווה להקמת מדינה עברית. המגילה נוסחה על ידי יעקב פלמוני והיא מתעדת את הלך הרוח ביישוב הציוני באותה תקופה: בין שורות המגילה נכתב בין היתר:
...בימי עברה וזדון, בהקדיר עלינו משנאינו את שחר חרותנו, בעמוד בנינו בגבורה ובכבוד מול אויבים הקמים עלינו סביב להצמית את אחרית תוחלת גאולתנו – היום הזה אנו נוטעים על אדמתנו, אדמת הלאום על גדות הירדן והכנרת, את הברוש הזה, אשר יכונה "עץ המדינה". והיה העץ הזה לאות אימוץ הברית בינינו לארצנו, ולהשרשת אמונתנו אומן כי קום תקום עתה המדינה העברית, אשר אך צדק וחסד ישרו בה תמיד, וקבצה לתוכה את שארית עמנו, והשיבה לו את כל כוחו והדרו, והייתה למשגב-עז לגאון ישראל ותפארתו עדי-עד. אמן
בערב יום הזכרון לחללי צה"ל, אנשי דגניה מקיימים הליכת זיכרון משלד הטנק הסורי שנבלם בשערי הקיבוץ ועד לעץ המדינה למולו מתקיים הטקס המרכזי ב"גן המגינים"[4].
בכרזת קק"ל שיצאה בשנת התשע"ח 2018 בסימן 70 שנה למדינת ישראל הוקדשה הכרזה לעץ המדינה מדגניה[5].
בסופה שהתחוללה בי"א באייר ה-26 באפריל 2018 קרס העץ והמגילה הטמונה בין שורשיו נחשפה. באופן סמלי, ברוש דגניה קרס בי"א באייר, בדיוק באותו היום בו נבלם הטנק הסורי בשערי דגניה, אחרי 70 שנים[6].
כחודש לאחר קריסת העץ, נטעו הקק"ל ואנשי קיבוץ דגניה ברוש מצוי צעיר במקום[7]. ייחורים שהוכנו מהעץ המקורי ניטעו בחצר הקיבוץ ובגני זיכרון ללוחמים ביישובים נוספים ברחבי הארץ.[8][9][10]
ברושים נוספים שניטעו בארץ ישראל כ"עץ המדינה", בט"ו בשבט תש"ח
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעקב שקולניק, מסע אל שני עצים מופלאים, באתר ynet, 14 במאי 2008 (תמונתו של הברוש)
- אלי אשכנזי, "היו חלק מנוף ילדותינו": שני עצים מיתולוגיים קרסו בעמק הירדן, באתר וואלה, 28 באפריל 2018
- העץ של המדינה – הברוש של דגניה באתר מועצה אזורית דרום השרון
- עדי חשמונאי, "ברוש המדינה" הושב למקומו ההיסטורי, באתר ישראל היום, 2 במאי 2019
- אלי אשכנזי, העץ המיתולוגי קרס בדגניה א' - וחשף מגילה היסטורית בין שורשיו, באתר וואלה, 7 במאי 2018
- רבבות הריעו לאו נו ומלוויו בסיורם בצפון הארץ, למרחב, 2 ביוני 1955
- נבון: דגניה העניקה פרס לישראל כשהסכימה לקבל את פרס ישראל, דבר, 9 באוקטובר 1980
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ארזה-הרצל, אוסישקין ושדרת הנשיאים, עריכה איציק שוויקי, מיכאל גינזבורג, מצגת של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל מחוז ירושלים.
- ^ הרברט סמואל בירושלים, 19 בפברואר 1920, עיתון הצפירה. במאגר עיתונות עברית היסטורית באתר הספרייה הלאומית.
- ^ פרופ' אריאל פלדשטיין, "ויטע ברוש ויקרא המקום ארזה" - הגדת ט״ו בשבט סביבתית־ציונית' (עמ' 32), בהוצאת מרכז הרצל, הספרייה הלאומית ומיזם 929
- ^ על ברושים ואנשים, באתר מכל מקום.
- ^ העץ הראשון של המדינה באתר הקק"ל.
- ^ אלי אשכנזי, "היו חלק מנוף ילדותינו": שני עצים מיתולוגיים קרסו בעמק הירדן, באתר וואלה, 28 באפריל 2018
- ^ "עץ המדינה" ניטע מחדש, באתר הקק"ל.
- ^ הברוש של המדינה, באתר מועצה מקומית כוכב יאיר-צור יגאל
- ^ אלי אשכנזי, דרכו של עץ אחד: צאצאי "ברוש המדינה" שקרס יינטעו במקומו בדגניה, באתר וואלה, 5 בפברואר 2020
- ^ העץ של המדינה – הברוש של דגניה, באתר מועצה אזורית דרום השרון