לדלג לתוכן

פדגוגיה אקטיביסטית

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פדגוגיה אקטיביסטית היא גישה חינוכית המקדמת מעורבות אזרחית פעילה ועידוד פעולות לשינוי חברתי-פוליטי באמצעות החינוך. גישה זו מחברת בין חינוך, חברה ופוליטיקה במטרה לעודד, לקדם ולחנך לפעולות אזרחיות לשיפור ושינוי המציאות הקיימת לאור ערכים דמוקרטיים והומניסטיים.[1] לגישת הפדגוגיה האקטיביסטית יש זיקה לחינוך פוליטי, העוסק בפיתוח מודעות פוליטית ואחריות אזרחית בקרב תלמידים.

בבסיס הפדגוגיה האקטיביסטית עומדת הפעולה ('האקט') לשינוי המציאות החברתית-פוליטית באמצעות החינוך. זוהי גישה המשלבת תיאוריה ופרקטיקה חינוכית במטרה לטפח אזרחיות ואזרחים מעורבים ופעילים המסוגלים לזהות אי-צדק חברתי ולפעול לתיקונו. הגישה דוגלת בטיפוח מורות ומורים כסוכני שינוי חברתי, המיישמים עקרונות של חשיבה ביקורתית ופעולה אזרחית בעבודתם החינוכית.[2]

רקע היסטורי ותאורטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפדגוגיה האקטיביסטית התפתחה כתחום מחקר וגישה חינוכית בעיקר במדינות מערביות ובהן: אוסטרליה, קנדה וארצות הברית. המחקר בתחום החל להתפתח בעשורים האחרונים של המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21, כשחוקרי חינוך החלו לבחון את הקשר בין אקטיביזם חברתי לבין תהליכי הוראה ולמידה.[1][3][4]

בישראל המחקר החל להתפתח בעשור השני של המאה ה-21, עם התמקדות בפיתוח מודלים יישומיים להטמעת הגישה במערכת החינוך.[5] בין היתר, חוקרים כמו קרן קטקו איילי בחנו את השפעת ההכשרה הפדגוגית האקטיביסטית על מורות ומורים, תוך התמקדות בשילוב פעולה חברתית עם עקרונות דמוקרטיים והמשגה תאורטית של עקרונות הגישה וזיקתה לטיפוח אזרחות פעילה.[6]

הפדגוגיה האקטיביסטית צמחה על בסיס רעיונותיה של הפדגוגיה הביקורתית והפדגוגיה הדיאלוגית שגיבשו המחנך הברזילאי פאולו פריירה ואחרים בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20.[7][8][9] הפדגוגיה הביקורתית עוררה תקווה לשינוי במערכות החינוך, שינוי שמקורו ברעיונות השחרור מכוחות דיכוי, אך השינוי המיוחל לא התרחש במלואו.

חוקרי הפדגוגיה האקטיביסטית שפרצו דרך במחקריהם על ידי מִסגור תופעת קידום האקטיביזם הסוציו-פוליטי בחינוך כאסכולה, טענו כי הפדגוגיה האקטיביסטית היא תוספת משמעותית לפדגוגיה הביקורתית. הם השתמשו בדימוי של "העלאת בשר על עצמות הביקורתיות".[10]

המצע לצמיחת הפדגוגיה האקטיביסטית התחזק עם התגברות החשיפה במרחב הציבורי להתמודדות נגד שחיתות שלטונית והביקורת בנוגע להתנהלות מוסדות השלטון.[11] לאלו נוספה האדישות הפוליטית שבאה לידי ביטוי בירידה באחוזי ההצבעה בעולם, בעיקר של צעירים, והתרחקות ממעורבות אזרחית בענייני הציבור.[12] זרמים שונים בחינוך החלו להדגיש את הצורך בחינוך פוליטי, בחינוך אזרחי פעיל וחינוך לדמוקרטיה ליברלית.

נקודת מפנה משמעותית בהתפתחות הפדגוגיה האקטיביסטית קשורה לרפורמת "הגל השלישי" בחינוך שהתרחשה בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. רפורמה זו שמה דגש על למידה משמעותית והוראת מיומנויות הלמידה החדשות, ובמסגרתה התגבר השיח סביב קידום אזרחות פעילה כאחת מהמיומנויות הנדרשות לתלמידים כאזרחי העתיד.[13] דו"ח קרמניצר הציע גישה מערכתית לחינוך אזרחי לכלל המורות והמורים שלפיו כל מורה הוא גם מחנך לחינוך אזרחי.[14] בהקשר זה, הפדגוגיה האקטיביסטית השתלבה כגישה חינוכית לגיטימית המקדמת חינוך לאזרחות פעילה ומעורבות חברתית, ולא כגישה חתרנית. זאת מתוך הבנה שטיפוח מעורבות אזרחית תוך חשיבה ביקורתית היא מיומנות הכרחית הכלולה במיומנויות המאה ה-21 .

עקרונות הפדגוגיה האקטיביסטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר עדכני בתחום חידש בכך שהמשיג מחדש וחיבר מתוך ספרות מקצועית בתחום הפדגוגיה האקטיביסטית ובהסתמך על מחקר אמפירי, מתווה של שישה עקרונות מרכזיים המתארים את המאפיינים של הפדגוגיה האקטיביסטית.[6] המתווה של ששת העקרונות המרכזיים של הפדגוגיה האקטיביסטית הוא:

עקרון 1 - ביקורת ואתגור - עידוד חשיבה ביקורתית וערעור על הנחות יסוד חברתיות. עיקרון זה מתבטא היטב בהקשר של הגישה דרך החינוך הביקורתי שפיתח פאולו פריירה, על ידי טיפוח היכולת לזהות אי-צדק ולבחון מבנים חברתיים קיימים באופן ביקורתי, תוך שמירה על ערכים דמוקרטיים.

עקרון 2 - למידה דרך התנסות. קידום למידה המבוססת על התנסות מעשית בפעילות אזרחית. גישה זו מתכתבת עם הפרגמטיזם של ג'ון דיואי, תפישה המדגישה למידה דרך עשייה, אך מתמקדת בפעילות לשינוי חברתי.

עקרון 3 - חיבור למציאות. יצירת קשר ישיר בין הלמידה לבין סוגיות חברתיות ופוליטיות אקטואליות. החיבור למציאות מאפשר לתלמידים להבין את הרלוונטיות של הלמידה ומעודד מעורבות פעילה בחברה.[15]

עקרון 4 - קידום פעולות לשינוי חברתי-פוליטי. עידוד יוזמות ופעולות קונקרטיות לשינוי חברתי. גישה זו רואה בפעולה לשינוי חברתי חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה[16].

עקרון 5 - טרנספורמציה בזהות המורה. פיתוח תפיסת תפקיד של המורה כסוכן שינוי חברתי. המורים נתפסים כמובילי שינוי המשלבים בין זהותם המקצועית לבין מחויבותם החברתית.[3][17]

עקרון 6 - טיפוח סולידריות וקהילה לומדת וירטואלית. יצירת קהילה מקצועית תומכת של מורים העוסקים בפדגוגיה אקטיביסטית. קהילה זו מאפשרת תמיכה הדדית, שיתוף בידע וחיזוק היכולת להוביל שינוי חברתי באמצעות החינוך.[6]

יישום בשדה החינוכי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפדגוגיה האקטיביסטית מיושמת במוסדות חינוך באמצעות תוכניות לימודים ייעודיות ושילוב עקרונותיה בהוראה השוטפת. אחד המודלים המרכזיים ליישום הגישה הוא מודל "חמש הרמות" להטמעת פדגוגיה אקטיביסטית וקידום אזרחות. יישום מוצלח של המודל נצפה במגוון תחומי דעת, כפי שמודגם במחקר על הוראת הקולנוע בישראל בשנים 2019-1992, שם שולבו עקרונות הפדגוגיה האקטיביסטית בתוכנית הלימודים באופן מובנה.[18]

אתגרים וביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד האתגרים המרכזיים הוא המתח בין חשיבה ביקורתית ופעולה לשינוי חברתי לבין המסגרת הממסדית של מערכת החינוך הפורמלית.[19] בנוסף, קיימים חששות מפני הטיה אידאולוגית בכיתות והיעדר הכשרה מספקת למורים. לדוגמה, מורים מדווחים כי הם מרגישים מבודדים במאמציהם לשלב גישה אקטיביסטית בהוראה, וכי קיימת התנגדות מצד מוסדות החינוך.[1]

אתגר נוסף נוגע להכשרת מורים. מחקרים מראים כי מרבית המורים לא מקבלים הכשרה מספקת ליישום פדגוגיה אקטיביסטית, דבר המקשה על הטמעת הגישה באופן אפקטיבי.[4] חוסר בהכשרה מתאימה עלול להוביל לשימוש שטחי בעקרונות הגישה או להימנעות מיישומה.

עם זאת, מחקרים מראים כי פדגוגיה אקטיביסטית המיושמת כראוי דווקא מעודדת חשיבה עצמאית וביקורתית, ומקדמת ערכים דמוקרטיים של פלורליזם וכבוד להשקפות מגוונות.[3][15] יתרה מזאת, תוכניות חינוך אזרחי המשלבות חינוך לאקטיביזם של תלמידים מראות כי ניתן לגשר על הפער בין שאיפות דמוקרטיות לבין המציאות החינוכית באמצעות פרקטיקות פדגוגיות מובנות.[16]

השפעות והשלכות של הגישה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפדגוגיה האקטיביסטית תורמת לפיתוח חשיבה ביקורתית, מודעות חברתית ותחושת מסוגלות בקרב תלמידים, ומשפיעה על זהותם המקצועית של מורות ומורים כסוכני שינוי. תלמידות ותלמידים המשתתפים בתהליכים אקטיביסטיים מדווחים על ידי מוריהם שהם בעלי תחושת מעורבות עמוקה יותר בחברה, והמורות והמורים חווים סיפוק מקצועי וגיבוש זהות מקצועית מחודשת.[6][15]

במישור המקצועי, הפדגוגיה האקטיביסטית משפיעה על זהותם המקצועית של מורות ומורים. מורות ומורים המאמצים גישה זו מפתחים תפיסת תפקיד רחבה יותר, הרואה בהוראה לא רק העברת ידע אלא גם כלי לקידום צדק חברתי.[17] התפתחות זו משפיעה על פרקטיקות ההוראה ועל האופן שבו מורים תופסים את תפקידם בחברה.

במישור החברתי הרחב, הפדגוגיה האקטיביסטית תורמת לחיזוק החברה האזרחית והדמוקרטיה. באמצעות טיפוח דור של אזרחיות ואזרחים מעורבים ופעילים, גישה זו מסייעת בבניית חברה דמוקרטית חזקה יותר, המסוגלת להתמודד עם אתגרים חברתיים מורכבים.[1][20]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 Marshall, C., Anderson, A. L. (Eds.), Activist educators: Breaking past limits, Routledge, 2008
  2. ^ Luguetti, C.,Oliver, K. L., ‘I became a teacher that respects the kids’ voices’: Challenges and facilitators pre service teachers faced in learning an activist approach., Sport, Education and Society 25(4), 2019, עמ' 1-13
  3. ^ 1 2 3 Sachs, J., The activist teaching profession, Open University Press, 2003
  4. ^ 1 2 Catone, K., The pedagogy of teacher activism: Portraits of four teachers for justice, Peter Lang, 2017
  5. ^ Keren Ketko Ayali & M. Bocoş, Practical five-level model for activist pedagogy and promoting active citizenship: Film study in Israel as a test case, Educatia 21(19), 2020, עמ' 73-83
  6. ^ 1 2 3 4 Keren Ketko Ayali, [https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/13540602.2024.2422853 I'm not Che Guevara, I'm an activist teacher: Six Component Conceptual Model for Activist Pedagogy], Teachers and Teaching, 2024, עמ' 1-20
  7. ^ פאולו פריירה, תרגום: כרמית גיא, פדגוגיה של מדוכאים, תל אביב: מפרש, 1981
  8. ^ איירה שור ופאולו פריירה, תרגום: נתן גובר, פדגוגיה של שחרור: דיאלוגים על שינוי בחינוך, תל אביב: מפרש, 1990
  9. ^ פאולו פריירה, תרגום: נעמי זוסמן, פדגוגיה של המדוכאים, חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2022
  10. ^ Frey, L. R. & Palmer, D. L. (Eds.), Teaching communication activism: Communication education for social justice, Hampton Press, 2014
  11. ^ Mietzner, M., Sources of resistance to democratic decline: Indonesian civil society and its trials, Democratization 28(1), 2021, עמ' 161-178
  12. ^ Astuti, S. I., Enhancing active citizenship and political literacy among young voters in high school, Proceedings of the social and humaniora research symposium (SoRes 2018), 2019, עמ' 309-313
  13. ^ עמי וולנסקי, תלמידי האתמול, תלמידי המחר – שלושה גלים של רפורמות בעולם החינוך (1918-2018), כרך א, שוקן, 2023
  14. ^ מרדכי קרמניצר ואחרים, להיות אזרחים - דו"ח הועדה בראשות פרופ' מרדכי קרמניצר, ירושלים: משרד החינוך, 1996
  15. ^ 1 2 3 Picower, B., Practice what you teach: Social justice education in the classroom and the streets, Routledge, 2012
  16. ^ 1 2 Muriel, P. A. & Singer, A. J.,  Supporting civics education with student activism: Citizens for a democratic society, Routledge, 2020
  17. ^ 1 2 Mockler, N., Beyond ‘what works’: Understanding teacher identity as a practical and political tool, Teachers and Teaching 17(5), 2011, עמ' 517-528
  18. ^ קרן קטקו איילי, ניתוח של לימודי הקולנוע והתקשורת בישראל לפי הפדגוגיה האקטיביסטית: המשָׂגה מחודשת למעשי החלוצות הלגה קלר ודורית באלין, דפים 77, 2022, עמ' 9-28
  19. ^ Sundvall S. and Fredlund K., The Writing on the Wall: Activist Rhetorics, Public Writing, and Responsible Pedagogy, Composition Forum 36, 2017
  20. ^ Veugelers, W., Education for democratic intercultural citizenship, Education for democratic intercultural citizenship (EDIC), Brill, 2019, עמ' 1-13
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פדגוגיה_אקטיביסטית&oldid=40341054"