משתמש:טבע בר/הלכה ישראלית

הלכה ישראלית היא גישה חברתית רעיונית שמבקשת להגדיר את ערכי החברה הישראלית בצורה שמבוססת על המסורת ההלכתית. לפי גישה זו השימוש במושגים הלכתיים חשוב עבור החברה היהודית בישראל, כיוון שההלכה מהווה מורשת תרבותית מרכזית של העם היהודי והציונות היא תנועה שמהותה היא חזרת העם היהודי לחיי המעשה והגשמה מעשית של חזון וערכים, בדומה למשמעותה של ההלכה היהודית.

בין האישים שמנסים לקדם הלכה ישראלית, ישנם כאלה שרואים בה תחליף להלכה המסורתית ויש המבקשים לחבר בין ההלכה המסורתית ובין המציאות החדשה של מדינת ישראל היום.

מקורות

רבים ממקדמי ההלכה הישראלית היום נשענים על דבריו של המשורר חיים נחמן ביאליק במאמרו "הלכה ואגדה" כבסיס לעמדתם. במאמר זה מתאר ביאליק את היחס ההדוק בין הלכה לאגדה כמושגים בסיסיים בחיי עם ישראל וביצירתו התרבותית. ההלכה אינה אלא תמציתה של האגדה ומסקנתה במקום וזמן מסויים, ומן ההלכה צומחת שוב אגדה. כך נוצרת ההלכה מן האגדה ויוצרת יצירות תרבותיות לאומיות, כגון יום השבת שמהווה מקור לחוויה רוחנית לרבים והשראה אמנותית מימי אגדת חז"ל ועד להיינה.

בסיום המאמר הוא מציג את בקשתו מהחברה היהודית המתפתחת בארץ ישראל:

"שתי צורות מסוימות הן, שני חלופי סגנונים, שמלַוים זה את זה בחיים ובספרות, ודור דור ואגדתו, אגדה אגדה – והלכתה. לא בהלכה פלונית, כמו שלא באגדה אלמונית, הכתוב מדבר. בעיקר הלכה אנו עסוקים כאן, הלכה בתור כלל גדול, בתור צורה מוחשית ומסוימת לחיים ממשיים, חיים שאינם פורחים באויר ותלויים ברפיון של הרגשות ומימרות נאות בלבד, אלא שיש להם גם גוף ודמות הגוף נאים. והלכה כזו, אני אומר, אינה אלא המשכה המוכרח, “סיפא דקרא” של האגדה...

הנה הולך וגדל דור באויר שכולו מימרות ופזמונים, ועל מיני דברים שכולם הבל פה ורוח שפתים. הולכת ונבראת מין יהדות של רשות. קוראים בשם לאומיות, תחיה, ספרות, יצירה, חנוך עברי, מחשבה עברית, עבודה עברית – וכל הדברים הללו תלויים בשערה של איזו חבה: חבת ארץ, חבת שפה, חבת ספרות – מה מחירה של חבה אוירית? חבה? – אבל החובה היכן? ומאין תבוא? ומהיכן תינק? המן האגדה? והיא בטבע אינה אלא רשות, הן ולאו ורפה בידה...

לבנות אתם אומרים – “כרתו אמנה וכתבו ועל החתום שרינו לויינו וכהנינו… 7והעמידו עליכם מצוות” 8- הלא כן החלו לבנות גם אבותיכם. החזיונות הנשגבים של ישעיה השני העירו את הלבבות, ואולם כשהגיעה שעת הבנין, היו שני הנביאים שבין הבונים – חגי וזכריה – האחרונים לנבואה והראשונים להלכה, ואלה שלאחריהם – עזרא וסיעתו – לא היו אלא בעלי הלכה בלבד.

בואו והעמידו עלינו מצוות! יוּתַּן לנו דפוסים לצקת בהם את רצוננו הנִגָר והרופס למטבעות מוצקות וקיימות. צמאים אנו לגופי מעשים. תנו לנו הרגל עשיה מרובה מאמירה בחיים, והרגל הלכה מרובה מאגדה בספרות."

השורשים של תנועת ההלכה הישראלית נעוצים במפעלו החלוצי של העיתונאי אדם ברוך, שהחל מאמצע שנות ה-90 פרסם (בטורו השבועי במעריב, "שישי") תשובות קצרות בסגנון הלכתי שהשיב לרבים שפנו אליו בשאלות אישיות וקהילתיות. ברוך הדגיש שאיננו משיב כפוסק הלכה מוסמך, אלא כמתווך של רוח ההלכה. לפי אלחנן ניר:

"[הוא תפקד] כמקף המחבר שבין ההלכה לישראליות. קדמו לו אמנם מניחי מסילה בין התנ"ך והאגדה, הקבלה והחסידות, להוויה הישראלית העכשווית, אבל לא נולד חיבור בין השפה ההלכתית, המעשית וחורצת הדין, לבין המציאות העכשווית עד שהחל ברוך את פרויקט חייו. ברוך ראה את עצמו ככונס נכסים וכמנהל העיזבון היהודי. הוא תיפקד כמעין "יחיד המומחה לרבים", אוטוריטה עצמאית שנתנה מענה לשאלות ההלכתיות הרבות שהופנו אליה בטלפון ובפקס, ומאוחר יותר אף בדואר האלקטרוני, דבר יום ביומו. הוא לא הוסמך לרבנות, לא הנהיג קהילה או לימד בישיבה אך היה בקי בצורה מרשימה בעולם היהודי בכלל ובזה ההלכתי בפרט."

התשובות שפורסמו עד 2002, הודפסו גם בשלושה ספרים: סדר יום, בתום לב, חיינו.

התפתחות

השימוש במושג "הלכה ישראלית" החל בסוף שנות ה-2000 ודובר מרכזי שלה היה איתמר לפיד, ממייסדי מדרשת השילוב נטור ואז במדרשה באורנים. כך למשל אמר בראיון למקור ראשון:

"ההלכה עבורי היא ביטוי של חברה, ההלכה לוקחת את הרעיונות הנשגבים ומורידה אותם לפרקטיקה של חיי היומיום. כמו החיים, גם ההלכה היא דינמית. ההלכה הישראלית שאני מדבר עליה מתייחסת לציונות כאתגר שלא מומש עד הסוף. כמו שהציונות עשתה 'מדרש' למושג 'ארץ ישראל' ולשפה העברית, כך צריך להיעשות גם לגבי ההלכה."

מיזם אחר מאותה תקופה שקרוב לרעיונות של "הלכה ישראלית", הוא התו החברתי של תנועת במעגלי צדק, שיישם את החשיבה ההלכתית בהקשרי צדק חברתי, אם כי מיזם זה לא השתמש במושגים הלכתיים מובהקים, או בכותרת "הלכה ישראלית".

בהמשך, מכון הרטמן קידם את הרעיון של הלכה ישראלית, ובשנת 2020 קיים כנס שביקש להנכיח את המושג ולקדם את הרעיון בחברה הישראלית. דוברים שונים במסגרת המכון הדגישו את הפלורליזם של ההלכה הישראלית, המתאימה למי שאיננו רוצה לנהוג בהתאם להלכה המסורתית דווקא. כך הגדיר אותה אריאל פיקאר במאמר שפורסם באתר המכון:

אני מבקש לצעוד בעקבות תפיסה אחרת על אודות ההלכה, והיא הגדרתה כמרכיב מרכזי מתרבותו של העם היהודי, שאותה יצר ויוצר העם בעצמו. כדי שתרבות לאומית תתקיים ותשגשג היא זקוקה לרעיונות, לסמלים, לטקסים ולנורמות מוסכמות...

תפיסת ההלכה הישראלית המוצעת כאן מבקשת לייצר קרבה גדולה יותר מזו הקיימת היום בין החקיקה ובין המורשת היהודית. אין הכוונה להשלטת "דין תורה", אלא לשימוש במסורת היהודית כמקור השראה תרבותי, לשוני וערכי לחקיקה הישראלית...

הלכה תרבותית היא עולם שלם של אפשרויות, רבדים וגוונים, בדרגות שונות של מחויבות, הנוהגת כבר עתה הן במרחב הציבורי והן במרחבים הפרטיים והקהילתיים. כך למשל, ביום הכיפורים יש נוהג מקובל בישראל, שאינו מעוגן בחוק, שאין נוסעים בכלי רכב. זוהי הלכה תרבותית. כך גם מקובל, למשל, שאין עורכים מסיבות יום הולדת ביום הזיכרון לשואה או לחיילי צה"ל, אף שאין בכך שום עבירה על החוק."

גישה דומה אך לא זהה מבטא הרב עידו פכטר, שמדגיש כי הצורך בהלכה ישראלית הוא גם עבור שומרי ההלכה המסורתית. לדעתו, הלכה ישראלית היא המימוש של הצורך העקרוני לבטא את הערכים והרעיונות הרוחניים במושגים ממשיים וארציים. הוא מציין לא רק את ביאליק שביקש לממש את הרוח בכלים מעשיים, אלא גם את קריאתו המקבילה של הרב קוק לצקת רוח גבוהה ורחבה בהלכה המעשית.

עם הקמת בית המדרש "למעשה", שמיועד ליצירת הלכה ישראלית, כתב הרב פכטר:

"הישראליות עצמה הנה אפוא מעשה הלכתי במובנו העמוק, בכך שהיא מתרגמת רעיונות, חלומות ושאיפות יהודיים למעשים ונורמות. בלשונו של ביאליק, זהו תהליך של חילול הקודש, חילול במשמעותו החיובית, כמו הפסוק “מי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו” (דברים כ, ו). חילול הוא צורה של גאולה. הוא הופך את מה שאי אפשר היה לגעת בו עד כה למשהו שימושי...

הישראליות היא פרק חדש ומרגש של הורדת היהדות מן השמים אל הארץ, שכמו ילד מתבגר היוצא מבית הוריו ובונה את ביתו שלו פועמת בה תנועה של גאולה וחילול, היפרדות והמשכיות. גם אם ישנן מחלוקות גדולות בין מגזרים בחברה הישראלית על אופיו של חילול זה ועל צורת גאולתו, על מינונו ועל מידתו, על כינוייו ועל שמותיו, עדיין ישנו מכנה משותף יסודי לכולם, והוא אותה שותפות לאותה הגשמה...

על החברה הישראלית לפעול בשתי תנועות: מצד אחד להמשיך להגשים ערכים ורוח יהודיים-מקודשים במציאות החיים הריאלית, ומצד שני לצקת רוח באורחות חייה הריאליים. שתי תנועות אלו יוצרות יחד ‘הלכה ישראלית’, אשר קובעת את הדרכים שבהן החברה הישראלית תוכל לבטא את ערכיה, חלומותיה ושאיפותיה, ותתמיד ללכת לאורם ולקראת הגשמתם."

הוא מסיק כי כל מי שחי במדינת ישראל, בה יש חברה יהודית ושלטון יהודי, נדרש למפעל החיבור הזה בין הרוח למציאות החיים המעשית באמצעות הכלים ההלכתיים. צורך זה תקף לחרדי, לדתי ולחילוני - גם אם כל אחד יבצע זאת בצורה שונה.

תנועות דומות

תנועה דומה, שלא משתמשת במושג "הלכה ישראלית" היא תנועת לכתחילה בהובלת יואב שורק, שמציגה את מטרתה "להציב, לראשונה, אגדה והלכה רלוונטיים לדור הזה כדרך המלך של קיום היהדות והתורה וכבסיס לגיבושה של יהדות ישראלית רחבה". תנועת לכתחילה מביעה מחוייבות רבה יותר להלכה המסורתית לעומת הדוברים בשם "הלכה ישראלית", אך גם היא מדגישה את הצורך בהתחדשות של ההלכה והתאמתה למציאות החיים בישראל. פרסום ראשון מבית לכתחילה הוא "לאכול כשר בחו"ל" שמכיל הנחיות לשמירה על כשרות בחו"ל, בלי להסתמך על תועדת כשרות מוסמכת.

למעשה - יוצרים הלכה ישראלית

בשנת ה'תשפ"ד (2023) הוקם בירושלים בית המדרש "למעשה", בראשותו של הרב פכטר ובניהולו של נפתלי אופנהיימר, שמבקש לכנס בבית מדרש אחד אנשים ממגזרים שונים בחברה הישראלית, כדי שילמדו יחד סוגיות הלכתיות וחברתיות, וינסחו יחד "הלכה ישראלית" בנושאים שונים.

בית המדרש מוציא לאור חיבורים שמציעים הלכה ישראלית בתחומים שונים:

• בשנת 2024 - "זיכרון ישראלי" בעקבות מאורעות השבעה באוקטובר.
• בשנת 2025 - מעורבים זה בזה – מפת דרכים לנישואי דתיים וחלונים.