משפט וזקנה

משפט וזקנה או משפט הזקנה (באנגלית: Elder Law) הוא תחום משפטי חדש הבוחן את יחס המשפט לזקנה.

התפתחות התחום כענף משפטי ייחודי, המוכר כתחום הדורש מומחיות והתמחות, החלה בארצות הברית רק בשנות ה-60 של המאה ה-20. בארצות אחרות, כדוגמת קנדה וישראל, התעוררה המודעות לקיומו של תחום משפטי זה רק בשנות ה-90.

הסיבות להתפתחות ענף המשפט זה נעוצות במהפכה הדמוגרפית של הזדקנות החברה האנושית, ובהתפתחות הליטיגציה הדנה בצרכים המשפטיים החדשים של אוכלוסיית הזקנים, לצד החיפוש של שווקים משפטיים על ידי אוכלוסייה גדלה והולכת של עורכי דין פרטיים.

חשיבות ענף המשפט והזקנה נובעת גם מהעמקת המודעות החברתית והפוליטית למושג הגילנות במסגרת הגישה הביקורתית למשפט, ולאור התפתחות ענפי המשפט הבאים למנוע אפליה חברתית.

משפט הזקנה בדיני חוזים

אחד התחומים בהם משפט הזקנה מתפתח במסגרת המשפט הישראלי הוא בתחום דיני החוזים, בייחוד בשל הצורך בבדיקת המערכות החוזיות הנוגעות למסגרות הדיור החדשות לקשישים.

במסגרת זו נבחנים החוזים הנחתמים בין הקשישים הבאים בשערי מוסדות דיור מוגן, בתי אבות ובתי חולים סיעודיים.

לדוגמה, פסק הדין בעניין עזבון המנוחה הינדה מלגרום נגד משען. פסק דין נוסף בעניין זה הוא פסק דין קסל נ' מלון עדן בו נדון תוקפו של הסכם שנחתם בין הנתבעים, בעלי בית אבות ומנהליו, ובין המנוחה, על-פיו המנוחה שילמה לנתבעים סך של 530,000 ש"ח תמורת האפשרות להמשיך ולשהות בבית האבות, וכחמישה שבועות לאחר חתימת החוזה הלכה המנוחה לעולמה. התובעים, יורשיה של המנוחה, טענו כי החוזה נחתם על ידי המנוחה בתנאי עושק, השפעה בלתי הוגנת מצד הנתבעים, תוך עשיית עושר ולא במשפט. מאידך, טען בית האבות כי המנוחה חתמה על החוזה בדעה צלולה, בהכרה, תוך הבנת החוזה ותוך קניית סיכון מקובלת בהסכמים מסוג זה. בית המשפט שבחן את העובדות והטענות המשפטיות שהובאו בפניו דחה את תביעת התובעים. לנוכח חוות הדעת הרפואיות ושאר המסמכים שהוצגו בפניו קבע בית המשפט כי בעת חתימתה על החוזה הייתה המנוחה בכושר פיזי ומנטלי תקין. בית המשפט המחוזי הפך את התוצאה על בסיס הראיות שהוצגו בפניו וביטל את החוזה (אך לא שינה את ההלכה העקרונית).

משפט הזקנה ומשפט העבודה

תחום דיני עבודה התפתח רבות בעשור האחרון של המאה ה-20 בסוגיות של מניעת האפליה מטעמים שונים, ובהם מניעת האפליה מטעמי גיל המנוגדת לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.

פסק הדין המנחה בעניין זה הוא פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין רקנט נגד בית הדין הארצי לעבודה, וכן פסק הדין בעניין דויד ויינטראוב נגד איבריה ליניאס איריאס דה אספניה, בו מדובר היה בתובע יליד 1939 שפוטר על ידי הנתבעת במהלך שנת 2003 עת היה בן למעלה מ-63. בית הדין קבע בהתאם לסעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, כי משהוגשה תובענה בגין הפרת הוראות סעיף 2 לחוק, נטל הראיה יעבור אל הנתבעת (המעסיקה) ועליה להוכיח כי התובע לא פוטר מטעמי גיל.

משפט הזקנה ותחום דיני משפחה

גם בתחום דיני המשפחה מתפתח הטיפול בנושא משפט הזקנה, וזאת לאור הזדקנות החברה בישראל. העלייה בתוחלת החיים, כמו גם העלייה הניכרת בשיעורי הגירושין, הביאה עימה גידול משמעותי בזוגיות שנייה ואף שלישית בגיל הזקנה, יחד עם מערכים משפחתיים תלת-דוריים ואף ארבע-דוריים. לאור חובת המזונות החלה במשפט הישראלי - מכוח חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, של ילדים להוריהם, ואף לסביהם - מציאות חברתית של הזדקנות החברה הביאה עימה סוגיות משפטיות שבעבר כלל לא היו קיימות, או לחלופין, לא הגיעו לבתי המשפט.

לדוגמה, בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות המכונה היתומה נגד האלמנה בו נדונה תביעת סבתא לקביעת הסדרי ראיה עם נכדתה מבנה המנוח אשר נספה בתאונת דרכים, היות שהאלמנה סירבה לקיים קשר בין הסבתא לנכדתה. בית המשפט קבע שיש להורות על ביקורים בין היתומה לסבתה כבר וקבע כי לסבתא קיימת זכות בדין לקיים קשר עם נכדתה.

תחום הביטחון סוציאלי ופנסיה בזקנה

תחום דיני הפנסיה, המשיק לתחום דיני העבודה ודיני המשפחה, שייך מעצם טבעו לתחום משפט הזקנה. בתי המשפט דנים בזכויות הפנסיה השונות, בין היתר בהקשרים של גירושים בין בני זוג.

זקנה ומשפט כמודל רב ממדי

אחד הדרכים של המשפט להבנת תחום הזקנה והמשפט היא באמצעות מודל אותו ניתן לכנות מודל רב ממדי. למודל זה חמישה רכיבים:

1. הרכיב החוקי האוניברסלי:

   רכיב זה גורס שאין צורך בהסדרה חוקית ספציפית לזקנים, וניתן באמצעות עקרונות משפטיים כללים, כגון עקרון השוויון, להתמודד עם צורכי הזקנים בחברה.

2. רכיב חוקי ההגנה:

   רכיב זה דן בצורך לספק הגנה חוקית ספציפית וייחודית לזקנים הנתונים במצוקה או במצב הידוע כהתעללות בקשישים, כגון חוק ההגנה על חוסים משנת 1966, ומבוצע לרב בפועל על ידי פקיד סעד בשירות הזקן.

3. רכיב התמיכה בבני משפחה התומכים בהורים זקנים:

   רכיב זה מתבסס על ההכרה בחשיבות בני המשפחה ומעגל המטפלים הלא פורמליים בכל הנוגע לזכויות הזקנים. לפיכך, מימד זה דן בחוקים המגינים על זכויות הזקנים באמצעות תמיכה בבני המשפחה התומכים בהם. דוגמה לחקיקה שכזו ניתן למצוא בחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) התשנ"ד-1993 המאפשר לעובד לקחת עד שישה ימי מחלה בשכר בעבור טיפול בהורה זקן הזקוק לטיפול ותמיכה, ובחוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג-1963, המאפשר לעובד להתפטר בשל מצב בריאותו של בן משפחה.

4. רכיב התכנון ומניעה:

   רכיב זה דן בחוקים המאפשרים לאנשים להתכונן מבחינה משפטית לקראת זקנתם, ובכך למנוע או למתן דילמות חוקיות שעשויות להתעורר בשלב הסופי של חייהם ובסמוך לאחר מותם. חוקים אלה מתייחסים הן לתחום הצוואות, והן לתחום הרפואי, לדוגמה: סעיף 16 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, הדן בייפויי כוח המתייחסים להמשך הטיפול, או, לדוגמה, מסמך הנחיות רפואיות מקדימות, מכוח חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005.

5. רכיב ההעצמה:

   רכיב זה מתייחס לפעילות העצמה פרו-אקטיבית כדי להטמיע וליידע את הזקנים אודות זכויותיהם. לפיכך, הכוונה במימד זה לחוקים המדגישים את הצורך להעניק ידע וכוח לזקנים ככאלה ובכך לגרום לשינוי במצבם ומעמדם. דוגמה חקיקתית להקשר זה היא חובת היידוע המוטלת כיום על רופאים והמצויה בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005, בכל הנוגע לזכותם של חולים נוטים למות להכין הנחיות רפואיות מקדימות.

זקנה במשפט הבינלאומי

אפליה על רקע גיל אינה מוזכרת במפורש באמנות האומות המאוחדות לזכויות האדם. זקנים זכאים לאותן זכויות האדם ככל בני האדם אך ההכרה באפליה על רקע גיל תלויה בגופי האמנות האחראים לפרש את האמנות. בהיעדר מסגרת משפטית מקיפה ומאחר שאפליה על רקע גיל והתייחסות גילנית הן שכיחות ברוב המדינות, מנהגים מפלים לעיתים נחשבים ל״הגיוניים וסבירים״, ולפיכך אינם אסורים, אף שהם מגלמים הנחות גילניות.

על רקע זה התגברה הקריאה במהלך המאה ה-21 לקידום זכויות הזקנים. ב-2002 אומצה תוכנית הפעולה של מדריד לזיקנה. ב-2010 הוקמה קבוצת העבודה של האו״ם לזקנה במטרה לבחון את המסגרת הבינלאומית לזכויות האדם של הזקנים ולזהות פערים אפשריים ואיך לטפל בהם, כולל האפשרות למנגנונים נוספים (כגון אמנה). ב-2013 ייסדה מועצת זכויות האדם מנגנון ראשון, מנדט למומחית האו״ם לזכויות האדם של הזקנים. ב-2015 אומצה האמנה האינטר-אמריקאית לזכויות הזקנים וב-2017 אומץ הפרוטוקול האפריקאי, אך תחולת שניהם מוגבלת למדינות שאשררו אותם ביבשות אמריקה וביבשת אפריקה.

לקריאה נוספת

• רות בן-ישראל וגדעון בן-ישראל, מי מפחד מהגיל השלישי? ירושלים: אשל (2004)
• יצחק בריק (עורך), הפוליטיקה של הזקנה. ירושלים: הקיבוץ המאוחד (2002)
• ישראל דורון, משפט, צדק וזקנה. ירושלים: אש"ל (2007)
• יעקב בן שאול, מגה חיים. תל אביב: קונטנטו דה סמריק (2011)

קישורים חיצוניים

• אתר המרכז הקנדי לחקר המשפט והזקנה
• אתר הוועדה למשפט וזקנה של לשכת עורכי הדין האמריקאית
• אתר הארגון לקידום זכויות זקנים
• אתר ארגון הגמלאים האמריקאי (בדף העוסק בחקיקה ובמדיניות)
• אתר הג'ורנל המשפטי האמריקאי The Elder Law Journal
• אתר עמותת כן לזקן
• אתר עמותת המשפט בשירות הזקנה