משה גושן-גוטשטיין
לידה |
6 בספטמבר 1925 י"ז באלול תרפ"ה ברלין, רפובליקת ויימאר ![]() |
---|---|
פטירה |
14 בספטמבר 1991 (בגיל 66) ו' בתשרי תשנ"ב ירושלים, ישראל ![]() |
ענף מדעי | בלשנות |
מקום מגורים | גרמניה, ישראל |
מקום קבורה |
הר המנוחות ![]() |
מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים ![]() |
מוסדות | |
פרסים והוקרה | פרס ישראל למדעי היהדות לשנת 1988 |
צאצאים |
אלון גושן גוטשטיין ![]() |
תרומות עיקריות | |
בלשנות שמית ופילולוגיה מקראית | |
![]() ![]() |
משה חזקיהו הנרי גושן-גוטשטיין (6 בספטמבר 1925, י"ז באלול תרפ"ה – 14 בספטמבר 1991, ו' בתשרי תשנ"ב) היה בלשן וחוקר מקרא ישראלי. חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשמ"ח (1988).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גושן-גוטשטיין נולד בברלין שבגרמניה ועלה לארץ ישראל בשנת 1939. בשנת 1942 החל בלימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים ולמד ערבית, בלשנות שמית ומקרא. במהלך לימודיו הוא לימד בירושלים בבתי ספר תיכוניים ובבתי מדרש למורים ולאחר סיום הדוקטורט השתלם באנגליה באוניברסיטת אוקספורד.
בשנים 1950–1991 היה גושן-גוטשטיין חבר סגל האוניברסיטה העברית ומשנת 1970 הצטרף גם לסגל אוניברסיטת בר-אילן. מחקריו הוקדשו לבלשנות שמית ופילולוגיה מקראית, תחומים בהם הוא הוזמן להרצות באוניברסיטאות זרות ובהן אוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת ניו יורק. בשנים 1965–1989 שימש כחבר הנהלה באיגוד העולמי למדעי היהדות.
עבודתו של גושן-גוטשטיין הקיפה יריעת תחומים רחבה: חקר מגילות מדבר יהודה, חקר השפה העברית בימי הביניים, פרסומים מילונאיים בערבית ובעברית ומחקרים בעלי שם בתחום המקרא. לצד אלו הוא עמד בראש מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית (1955–1991) ובראש המכון למילונאות והמכון לתולדות חקר המקרא של אוניברסיטת בר-אילן (1972–1991). כן נכתבו על ידו ספרי לימוד בדקדוק עברית ובהוראת הלשון הערבית, מדור "טור הלשון" בעיתון "הארץ" ופינת "פרקי היום בתנ"ך" ברדיו.
גושן-גוטשטיין זכה בפרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשמ"ח (1988).
בשנת 1991 הלך לעולמו, בן 66 היה במותו. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.[1] הותיר אחריו את אשתו, ד"ר אסתר גושן-גוטשיין, פסיכולוגית קלינית, ושני בנים: ד"ר אלון גושן-גוטשטיין, חוקר מדעי היהדות ופעיל בין דתי, ופרופ' יונתן גושן-גוטשטיין, חוקר ופסיכולוג באוניברסיטת תל אביב.
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הדקדוק העברי השימושי. שוקן: ירושלים, התש"ך, 1960
- הלשון העברית והלשונות השמיות. דביר: תל אביב, התשכ"ה, 1965
- מבוא למילונאות של העברית החדשה. שוקן: ירושלים ותל אביב, התשכ"ט, 1969
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רימון כשר, "משה גושן-גוטשטיין: מקרא ותרגומיו בעולמו של חוקר ותאולוג", בתוך: דב שוורץ (עורך), אוניברסיטת בר-אילן - מרעיון למעש, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ו, כרך ב, עמ' 31–39
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רשימת המאמרים של משה גושן-גוטשטיין באתר רמב"י
- נפתלי קראוס ולע"מ, ידיעה על זכייתו בפרס ישראל, "מעריב", 16 בדצמבר 1987
- מידע על גושן-גוטשטיין, משה, 1925–1991 בקטלוג הספרייה הלאומית
משה גושן-גוטשטיין (1925–1991), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ המצבה ומקום הקבר של חזקיהו משה גושן - גוטשטיין, באתר "פרויקט גלעד"
- אנשי העלייה החמישית
- ישראלים ילידי גרמניה
- חוקרי מקרא ישראלים
- חוקרי השפה העברית
- בלשנים ולשונאים ישראלים
- מילונאים ישראלים
- מילונאים כותבי עברית
- מחברי ספרי לימוד
- זוכי פרס ישראל למדעי היהדות
- זוכי פרס ישראל לשנת 1988
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: לשון עברית ולשונות היהודים
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: בלשנות
- סגל אוניברסיטת בר-אילן: לשון עברית ולשונות שמיות
- עורכי האנציקלופדיה המקראית
- בעלי תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- ישראלים שנולדו ב-1925
- ישראלים שנפטרו ב-1991