הסכם קיבוצי
הסכם קיבוצי הוא הסכם שנערך בין ארגון עובדים לבין מעביד או ארגון מעבידים, ועוסק בתנאי עבודתם של העובדים אצל המעבידים החתומים על ההסכם.
ההסכם מבשיל במשא ומתן בין ארגון עובדים לבין מעביד או ארגון של מעבידים, הקרוי משא ומתן קיבוצי. לאחר שהגיעו להסכמות על סעיפיו, נחתם בידי הצדדים, והופך להיות בעל תוקף המחייב את המעבידים החתומים עליו ואת כל העובדים של אותם מעבידים, גם אם אינם חברים בארגון העובדים.
המשא ומתן הקיבוצי, וההסכם הקיבוצי שנחתם בעקבותיו, מגבירים את כוחם של העובדים, המתייצבים כקבוצה מאורגנת מול המעביד, בהשוואה למשא ומתן לכריתתו של הסכם עבודה אישי, שבו העובד הבודד ניצב מול המעביד.
יתרונות וחסרונות הסכם קיבוצי
[עריכת קוד מקור | עריכה]כברירת מחדל, כוחה של הנהלת חברה גדול מכוחו של עובד בודד, דבר המאפשר לחברה לנצל את העובד, לתגמל אותו במשכורת ותנאים נמוכים, ולהחליף אותו במהרה בעובדים חדשים. לעומת זאת, הסכם קיבוצי עשוי להוביל למצב שבו כוחם של העובדים גובר על כוחה של ההנהלה, דבר שיקשה על החברה בהתמודדות עם קשיים כלכליים (יקשה על התייעלות, פיטורי עובדים והורדות שכר), יקשה על ההנהלה לערוך רפורמות על רקע שינויים גלובליים בתחום הפעילות של החברה, ויוביל למחירים גבוהים של מוצרי החברה, בשל עלות כח-אדם כבדה. חשש זה גובר במיוחד בחברות ממשלתיות ובמונופולים, שם יכולים העובדים להסתייע בתמיכת נציגים פוליטיים כנגד הנהלת החברה, ואף יכולים לנצל את כוחם כנגד הכנסת תחרות לשוק מונופוליסטי.
הסכם קיבוצי יוצר אחידות בתנאי ההעסקה.
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הסכם קיבוצי (ישראל)
הסכם קיבוצי הוא דרך נפוצה להסדרת יחסי העבודה בישראל. הסדרתם של הסכמים קיבוציים נעשית בהתאם לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957.
באמצעות צו הרחבה אפשר להרחיב את תחולתו של הסכם קיבוצי כללי גם על מעסיקים ועובדים במקומות עבודה שלא נכללו בו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסכמי עבודה קבוציים, דף שער בספרייה הלאומית
