מפתח העניינים

מפתח העניינים ובקיצור מפתח (או אינדקס) מופיע בסופו של ספר עיון, כך שניתן לאתר בקלות נושאים עיקריים בספר: אנשים, מקומות, מושגים, תהליכים וכדומה. למפתח חשיבות גדולה, משום שהוא מהווה כלי עיקרי לגישה ישירה לתוכן הספר.

הצעת חוק שהגיש במאה התשע-עשרה הלורד קמבל, ולפיה ייאסר פרסום ספר חסר מפתח, לא אושרה, אך גם ללא חוק זה, פרסום ספר עיון חסר מפתח הוא מעשה חריג בימינו ופוגע מאוד באיכות הספר. המחשה לכך מופיעה בביקורתו הנזעמת של תום שגב על המהדורה הראשונה של הספר "יובל לישראל":

באמריקה שומעים לפעמים על חברות לייצור רכב שמבקשות מקהל הלקוחות להחזיר להן את כל המכוניות מדגם מסוים, מפני שהתגלה בהן פגם כלשהו. זה מה שצריך, לדעתי, לעשות עם 'היומן הלאומי' הזה, כי אין לו אינדקס ועל כן כמוהו כמכונית ללא הגה. [...] גם בלי לקרוא אף עמוד אחד אפשר לקבוע בוודאות: באין לו אינדקס, הספר הזה חסר כל ערך.

— הארץ-ספרים, 25 במרץ 1998

המו"ל (הוצאת זמיר-בר-לב) אכן נחפז לתקן את טעותו במהדורה השנייה, וברוח הצעתו של תום שגב הציע לרוכשי המהדורה הראשונה לקבל את האינדקס ללא תשלום.

מטרותיו של המפתח

מפתח עניינים מוצלח פותר את התיסכול הכרוך בהצפת מידע-רב-מדי, חוסך למעיין זמן, וחושף זיקות בין מושגים ועניינים שונים המופיעים לאורך החיבור. מפתח מוצלח חייב לכלול את כל הערכים המרכזיים שבספר אותם עשוי המעיין לחפש. הרעיון הזה זכה לניסוח מוצלח בהקדמה שצורפה לאינדקס פריטים של רשת חנויות כל-בו ענקית בשנת 1897: "אם אינך מוצא את הפריט המבוקש לפי מפתח הפריטים שלפניך, חפש היטב את המוצר בקטלוג השלם המונה את רשימת כל אחד ואחד מן המוצרים שלנו בכל חנויות הרשת".

במפתח יש לכלול את כל המושגים המופיעים בספר ורלוונטיים לנושא הספר, כך שהקורא יוכל למצוא דרך המפתח כל מושג וכל נושא שהספר עוסק בהם. יישומו של כלל זה דורש מחשבה ואינו פשוט, משום שנובע ממנו כי מחד יש להקפיד שכל מושג נדרש יופיע במפתח, ומאידך יש למנוע הופעת מושגים מיותרים. בספר "תורת הניהול וחוכמת מקיאוולי" (אנתוני ג'יי, "ספרית מעריב") מופיע במפתח העיול "ניוטון, סר איזק". במקום אליו מפנה העיול מופיע המשפט "אולי אין אלה רעיונות ברמתם של שקספיר וניוטון, אך אין פירוש הדבר שהם פחות יצירתיים". אזכור קצרצר זה של אייזק ניוטון אינו אומר עליו דבר, ולמעשה במקום ניוטון ניתן היה לכתוב באותה מידה איינשטיין או אדיסון, ולכן הכללתו של ניוטון במפתח מיותרת לחלוטין.

התייחסות למושג עשויה להיות במקומות אחדים בספר, בהקשרים שונים, ולכן רק דרך המפתח ניתן לקבל תמונה מלאה על המושג, במיוחד כאשר בעת כתיבת הספר מקפיד המחבר להימנע מכפילויות. בעת יצירת המפתח ניתן לגלות מושג שההתייחסות אליו פוצלה שלא לצורך, ולתקן פגם זה.

לנושאים מסוימים מהווה המפתח את מקור קיומם העיקרי. הכוונה לנושאים להם לא הוקדש סעיף מיוחד בגוף הספר, אך הם מוזכרים אגב הדיון בנושאים אחרים. העיול במפתח קושר את כל המופעים של נושא מסוג זה ויוצר התייחסות מלאה אליו. באנציקלופדיה, למשל, נפוצה התייחסות לאישים אשר אין להם ערך משלהם, אך המפתח מאפשר קבלת תמונה מסוימת על פועלם.

מבנה המפתח

בכל עיול במפתח נרשמים כל המופעים של עיול זה בספר, כלומר מספרי העמודים שבהם מוזכר העיול. כאשר הספר מחולק לסעיפים ממוספרים, עשוי להיות נוח יותר לציין את מספר הסעיף במקום מספר העמוד. את ההפניה להתייחסות העיקרית למושג (אם יש כזו) נהוג להדגיש, באמצעות שימוש באותיות מודגשות, או באמצעות רישומה כהפניה הראשונה.

העיולים במפתח ממוינים בסדר אלפביתי עולה. מושגים המתחילים בה' הידיעה יופיעו בדרך כלל במפתח בלי הא הידיעה, אך כאשר המושג ידוע בצורתו הכוללת את הא הידיעה, נכללים לעיתים פעמיים במפתח, פעם עם הא הידיעה ופעם בלעדיה. מושגים דוגמת "הבימה" או "הפועל", שהא הידיעה היא חלק בלתי נפרד מהם, מופיעים רק בצורתם זו.

למושגים שלהם מוקדש בספר דיון נרחב במקומות רבים, נבנה לעיתים המפתח בשתי רמות: ברמה הראשונה מופיעה ההתייחסות העיקרית למושג, וברמה שנייה מקובצות התייחסויות נוספות בהקשרים שונים. במפתח לאנציקלופדיה העברית (שחסרונו הורגש משך שנים רבות), למשל, לעיול "בגין, מנחם" רמה אחת, שבה מפורטים כל המופעים של עיול זה, ואילו העיול "בן-גוריון (גרין), דוד" מחולק לשתי רמות, כאשר ברמה השנייה מופיעים הערכים "(ה)עליה ה-II", "מלחמת העולם ה-I", "תקופת המנדט", וכו'.

סוג מיוחד של עיול במפתח הוא עיול שבו, במקום פירוט כל המופעים של המושג, מופיעה הפניה מהצורה "ראו ...". הפניה זו ניתנת כאשר מושג ידוע בשני שמות שונים. פירוט המופעים מופיע תחת השם שבו נפוץ המושג בספר, וההפניה תופיע תחת השם שאינו נפוץ בספר, מקובל גם הוא בציבור, ולכן הקורא עשוי לחפשו במפתח. גם שתי דרכים שונות לחיפוש אותו מושג מצדיקות שני עיולים: בנוסף לעיול "משחקי קלפים" יש מקום גם לעיול "קלפים, משחקי". על חשיבותן של ההפניות ניתן ללמוד מהמפתח לאנציקלופדיה העברית, שאינו מקפיד על עניין זה. קורא המנסה למצוא מידע אודות המושג "רעידת אדמה" לא ימצא במפתח כל רמז למושג זה. רק כאשר יאמץ את מוחו וייזכר שרעידת אדמה קרויה בעברית גם בשם "רעש אדמה", יצליח למצוא מושג זה במפתח.

שילוב של שני סוגי העיולים מופיע בהפניה מהצורה "ראו גם ...", המפנה למושגים קרובים, שיש בעיון בהם להוסיף על האמור בתיאור המושג הנידון.

מרבית העיולים במפתח קצרים למדי, ולכן מקובל לסדר את המפתח בשני טורים, ולעיתים אף בשלושה.

מפתחות מיוחדים

לעיתים מחולק המפתח לחלקים, ונכללים בו מפתח שמות אישים, מפתח נושאים או מפתח מקומות.

בספרים מסוימים מופיע בנוסף למפתח הרגיל גם מפתח מיוחד, המתחייב מאופי הספר. בספרות תורנית נכלל לעיתים מפתח של הפניות לספרי התנ"ך, המשנה, התלמוד וספר הזוהר. הרב ד"ר מיכאל אברהם, למשל, כולל בספריו מפתח לספרי קודש, ומפתח נפרד לספרי חול המוזכרים בספר. בספרות משפטית מקובל מפתח פסקי דין שאוזכרו בספר.

מפתח בנפרד מהספר

מפעם לפעם יוצאים לאור אינדקסים לכתבי עת מקצועיים, על מנת להקל על איתור מאמרים, או בתחום מדעי מסוים.

גם לספרים חשובים יוצאים אינדקסים. כך יצאו אינדקסים כאלו לתנ"ך, למשנה, לכתבי ביאליק, לכתבי הראי"ה, לשו"ת אגרות משה ועוד. חלק מהאינדקסים הם קונקונדרציות. בשונה מאינדקס, המכיל רק נושאים מרכזיים בספר, קונקורדציה מכילה את כל המילים שבספר, ללא יוצאת מן הכלל.

ראו גם

לקריאה נוספת

Allan Hanson, "From classification to indexing: How automation transforms the way we think", Social Epistemology, Vol. 18, No. 4, October-December 2004, pp. 333–356. (אבסטרקט)