לדלג לתוכן

מנהלת שטח האויב הכבוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנהלת שטח האויב הכבוש
Occupied Enemy Territory Administration, Administration du territoire ennemi occupé, إدارة أراضي العدو المحتلة
דגלסמל
2
גאוגרפיה
יבשת אסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תאריכי הקמה 1918 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריכי פירוק 1920 עריכת הנתון בוויקינתונים
ישות קודמת האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית מוטצאריף הר הלבנון
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית וילאייט דמשק
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית מוטצאריף של ירושלים
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית וילאייט ביירות
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית וילאייט חלב
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית וילאייט אדנה
ישות יורשת הממלכה הערבית של סוריההממלכה הערבית של סוריה הממלכה הערבית של סוריה
בריטניהבריטניה ארץ ישראל המנדטורית
לבנון הגדולהלבנון הגדולה לבנון הגדולה
מדינת העלוויםמדינת העלווים מדינת העלווים
טורקיהטורקיה טורקיה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מִנְהֶלֶת שטחי האויב הכבושים (באנגלית: Occupied Enemy Territory Administration - OETA) הייתה גוף ממשל צבאי משותף, בריטי, צרפתי וערבי, ששלט על המחוזות הלבנטיניים של האימפריה העות'מאנית לשעבר, בשנים 19181920. המנהלה הוקמה ב-23 באוקטובר 1918[1] על ידי הצבא הבריטי ששלט באזור, בעקבות סיום המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, כיבוש דמשק וסיום המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה.

המנהלת יישמה בשטח את הסכם המודוס ויוונדי האנגלו-צרפתי 1918 (אנ') מ-30 בספטמבר 1918. בשל העובדה שהכוחות הבריטיים הם שכבשו ואחזו בשטח איבדו הצרפתים מכוח המיקוח אל מול הבריטים ובהשוואה לחלוקה הקודמת של האימפריה העות'מאנית - הסכם סייקס-פיקו, נשמטה מידיהם האחיזה בארץ ישראל ובמוסול וסביבתה העתירות במרבצי נפט. ההאשמים קיבלו שליטה משותפת באזור המזרחי, לפי "הפתרון השריפי" (אנ') של לורנס איש ערב מנובמבר 1918.

ב-23 באוקטובר 1918, לאחר שהביסו הכוחות הבריטיים והערבים את האימפריה העות'מאנית, הכריז פילדמרשל אדמונד אלנבי כי סוריה העות'מאנית תפוצל לשלוש יחידות משנה מנהליות, אשר השתנו מעט מאוד מהחלוקות העות'מאניות הקודמות:

בדצמבר 1918, בעקבות כיבוש מחוז קיליקיה, הוקמה טריטוריה חדשה.

אומדני האוכלוסייה של ועדת קינג-קריין עבור OETA
דרום מערב מזרח סך הכל
מוסלמים 515,000 600,000 1,250,000 2,365,000
נוצרים 62,500 400,000 125,000 587,500
דרוזים 60,000 80,000 140,000
יהודים 65,000 15,000 30,000 110,000
אחר 5,000 20,000 20,000 45,000
סה"כ 647,500 1,095,000 1,505,000 3,247,500
תוצאות עתירות ועדת קינג-קריין שהתקבלו מ-OETA דרום (הפכה לפלשתינה-א"י), OETA מערב (הפכה ללבנון ולמערב סוריה) ומ-OETA מזרח (הפכה לסוריה ולעבר הירדן); הוא תואר כ"סקר הראשון אי פעם של דעת הקהל הערבית".

המנהלת ספקה את הצרכים המיידיים של התושבים. יובאו והופצו גרעיני זרעים ובעלי חיים, מימון בתנאים נוחים הועמד באמצעות הבנקאים של הצבא, יוצב המטבע ושירותי הדואר הוחזרו. אלנבי עמד על כך שכל עוד נדרש ממשל צבאי, זה יישאר באחריותו.

טיוטת המברק הבריטית מספטמבר 1919, שהורתה על נסיגת החיילים הבריטים מהאזורים הצרפתיים והערבים של ה-OETA, הוכנה זמן קצר לאחר הוועידה הצרפתית-בריטית בדוביל. הקו בנקודה 5 נודע בשם "קו דווויל"

ממשלי OETA פורקו בזמנים שונים בכל אחד מהאזורים בעקבות מינוי רשמי של ממשל אזרחי לפני כניסתו הרשמית לתוקף של משטר המנדטים כפי שהוחלט בוועידת סן רמו באפריל 1920:


בשל הצלחתה של מלחמת העצמאות הטורקית, הסנג'קים מארש, איינטאב ואורפה של וילאייט חלב לשעבר נשארו כחלק מטורקיה לאחר 1921. כמו כן, מחוזות אנטקיה ואיסכנדרון של סנג'ק חלב הופרדו ממדינת האטיי ב-1938 והמדינה הפכה לחלק מטורקיה ב-1939.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Israel: Israel's transition from community to state בספר Israel: The First Hundred Years (ישראל: מאה השנים הראשונות")