נסיכות האליץ'-וולין
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה | ||
| שפה נפוצה | סלאבית מזרחית עתיקה | ||
| עיר בירה |
לודמיר גאליץ' לבוב לוצק | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| תאריך | 1199 | ||
| פירוק | |||
| תאריך | 1392 | ||
| ישות קודמת |
 נסיכות האליץ'  נסיכות ווהלין | ||
| ישות יורשת |
 ממלכת פולין (1025–1385)  הדוכסות הגדולה של ליטא | ||
| שונות | |||
 | |||
נסיכות האליץ'-וולין (ברוסית: Галицко-Волынское княжество, בלטינית: Regnum Galiciae et Lodomeriae, Regnum Rusiae) הנסיכות הרוסית שלאחר התפרקות רוס של קייב הייתה הנסיכות החזקה בדרום רוסיה במהלך המאה ה-13 ועד לסוף של המאה ה-14.
הנסיכות הייתה הנסיכות הגדולה בין הנסיכויות הרוסיות. הייתה לה מדיניות אקטיבית במרכז אירופה בהתייחס לפולין, הונגריה, הקומנים ובתקופה מאוחרת יותר לאורדת הזהב וליטא.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד במאה ה-6 וה-7 השטח היה מאוכלס על ידי העמים הסלאבים. קיימת הערכה שבמהלך שנות ה-60 של המאה ה-10 השטח סופח לרוס של קייב על ידי סוויאטוסלב, נסיך קייב, אך לאחר מותו בשנת 972 הועבר לשליטת פולין. במהלך השנים 981–992 השטח חזר לרוס של קייב לאחר מערכות צבאיות בראשות ולדימיר הראשון, נסיך קייב. בשנת 1012 בולסלאב הראשון, דוכס פולין כבש חלק גדול של השטח. במהלך השנים 1030–1031 יארוסלאב הראשון, נסיך קייב החזיר את השליטה לידיו ועם פולין נחתם חוזה שלום. במהלך המאה ה-11 התפתחו באזור וולין ערים חדשות ודרכם רוס של קייב ניהלה את המסחר עם אירופה. עיר הבירה של האזור הייתה עיר לודמיר. עם הזמן גם באזור גליציה התפתחו ערים ובהם בתי המלאכה ובתי מסחר. במהלך המאה ה-12 התפתחו שתי נסיכויות (וולין והאליץ') שהיו חלק של רוס של קייב והיו בשליטת נסיכים משושלת רוריק.
בשנת 1199 הנסיכויות התאחדו לנסיכות חזקה אחד תחת נסיך רומן בן מסטיסלאב. בשנת 1204 הוא אף כבש את קייב וקיבל על עצמו תואר נסיך קייב. בשנים 1202 ו-1204 הוא ניהל מערכה מוצלחת נגד הקומנים. הוא נפטר במהלך הקרב נגד הפולנים בשנת 1205. לאחר מותו הנסיכות נכנסה לתקופת בעיות שלטוניות. באזור גליציה היה מאבק בין הנסיכים השונים ומלך הונגריה שניסה להשתלט על השטח. אזור וולין התפרק למספר נסיכויות קטנות שהיו תחת השפעה פולנית חזקה. רק בשנת 1238 נסיך דנייל, בן של רומן הצליח לאחד מחדש את הנסיכות הגדולה. הוא שיתף בשלטון את האח הצעיר שישב בלודמיר והוא בעצמו בחר את האליץ' כבירתו.
בשנת 1240 כוחות של האימפריה המונגולית כבשו את קייב ובהמשך פלשו לשטחי ליבה של הנסיכות. הכוחות בהנהגת הנסיך דנייל התקשו לעמוד מול המונגולים. יתרה מכך, פולין והונגריה ניצלו את חולשתו ופלשו לשטח הנסיכות. לקראת שנת 1245 דנייל הצליח לייצב את השלטון מחדש, אך נאלץ להכיר בעליונות של חאן האימפריה המונגולית. במטרה להשתחרר מתלות זו, ארגן קואליציה עם פולין, הונגריה והמסדר הטבטוני. בשנת 1254 בעיר דרוהיצ'ין הוא הוכתר למלך גליציה מטעם האפיפיור ואף היו סיכומים על ארגון מסע צלב נגד המונגולים. בסופו של דבר מסע הצלב לא התחיל ומלך דנייל היה צריך להתמודד עם המונגולים בכוחות עצמו. מערכה בשנים 1254–1257 הייתה מוצלחת אך בסופו של דבר כוחות המונגולים בשנת 1258 נחלו מספר הצלחות ואף הכריחו את דנייל להרוס מספר מבצרי גבול. בשנת 1264 הוא נפטר ללא סיום שחרור הנסיכות מהתלות במונגולים.
לאחר מותו הנסיכות נשארה מאוחדת אך תוך ניהול מאבקים אין-סופיים עם פולין, הונגריה, ליטא ואורדת הזהב. בשנת 1323 הנסיכים אחרונים משושלת רוריק נהרגו בקרב. הנסיך החדש, יורי השני סיים את המאבק נגד אורדת הזהב ואף השתתף בפשיטה משותפת נגד פולין. במדיניות החוץ הוא התבסס על היחסים הטובים עם ליטא והמסדר הטבטוני וניהל מערכות צבאיות נגד פולין והונגריה. במדיניות פנים הוא תמך בפיתוח הערים ומסחר תוך הגבלת זכויות האצולה. ייתכן וזה הייתה הסיבה לכך שהוא הורעל בשנת 1340. לאחר מותו, הנסיכות חולקה למספר נחלות. ליטא ופולין ניהלו מאבקים צבאיים לצורך השתלטות על השטח. בסופו של דבר, לקראת שנת 1392 גליציה הועברה לפולין, וולין הועברה לליטא והנסיכות המאוחדת הפסיקה את קיומה.
