מלחמות הבקלה

מפת אירופה. איסלנד בירוק, הממלכה המאוחדת בכתום.

ספינת הסיור האיסלנדית ICGV Óðinn והפריגטה הבריטית HMS Scylla מתעמתות באוקיינוס האטלנטי הצפוני

מלחמות הבָּקָלָה (באנגלית: Cod Wars; באיסלנדית: Þorskastríðin או Landhelgisstríðin - מילולית - "מלחמות החופים"; בגרמנית: Kabeljaukriege) הייתה סדרת עימותים בין בריטניה ואיסלנד במחצית השנייה של המאה ה-20, בשל תביעת איסלנד לבלעדיות על דיג בשטחי ים נרחבים באוקיינוס האטלנטי.

המלחמות כללו סדרה של עימותים בין ספינות משמר החופים האיסלנדי ומכמורתנים בריטים. האירועים כונו "מלחמות הבקלה" על שם דג הבקלה הנפוץ באזור איסלנד. למרות השם, בעימותים כמעט שלא נורו יריות וכמעט שלא היו בהם הרוגים. עם זאת, נרשמו מקרים בהם חתכו האיסלנדים רשתות דייג של ספינות בריטיות וכן כמה עימותים בין ספינות.

כל העימותים הסתיימו בניצחון איסלנדי .

גורמים

דיג הוא הענף הכלכלי המרכזי באיסלנד ולמעשה, רוב רובה של כלכלת איסלנד מבוססת בצורה זו או אחרת על הדיג ועל התעשיות הנלוות אליו.

הגורם הישיר לתביעה האיסלנדית היה הירידה הדרמטית בכמות הדגים שנלכדו בשדות הדיג העשירים שבקרבת האי שנבעה מדיג יתר, בעיקר בשל פעילותם של דייגים מבריטניה. עקב כך הלכה איסלנד והגדילה במשך השנים את תחום האזור הימי שבו מותר רק לדייגים איסלנדים לדוג.

השתלשלות האירועים

בשנת 1952 הצהירה הממשלה האיסלנדית על כוונתה להרחיב את אזור הדייג המוגבל לאיסלנדים בלבד מ-3 ל-4 מיל ימי (כ-7 קילומטרים). הדבר הביא למחלוקת עם בריטניה שנמשכה עד 1956, עת התקבלה תביעתה של איסלנד.

  איסלנד

  המים הפנימיים

  הרחבת 4 מיל ימיים משנת 1952

  הרחבת 12 מיל ימיים משנת 1958 (היקף המים הטריטוריאליים הנוכחי)

  הרחבת 50 מיל ימיים משנת 1972

  הרחבת 200 מיל ימיים משנת 1975 (היקף אזור הדייג הנוכחי)

בשנת 1958 הרחיבה איסלנד שוב אזור הדייג המוגבל מ-4 מיל ימי מחופיה ל-12 מיל ימי (כ-22 קילומטר), מהלך שהביא לפתיחת מלחמת הבקלה הראשונה. בתגובה למהלך החליטה בריטניה לשגר יותר מ-20 ספינות מלחמה כדי להגן על הדייגים הבריטים בחופי איסלנד. הצי האיסלנדי כלל 6–7 ספינות קטנות. הספינות הבריטיות סיירו סמוך לאיסלנד, והמתיחות בין המדינות עלתה. למעט מקרה אחד של התנגשות בין ספינות ומספר מקרים של ירי, לא היו נפגעים במלחמה.

איסלנד איימה בפרישה מנאט"ו אם לא ימצא פתרון למשבר, וב-1961 הסכימה בריטניה להגדלת השטח המוגן סביב איסלנד ל-12 מיל ימי. הבריטים קיבלו זכויות דיג באזורים מסוימים.

בשנת 1972 שוב הרחיבה איסלנד באופן חד־צדדי את אזור הדיג, ל-50 מיל ימי (כ-93 ק"מ) מחופיה, מהלך שהביא לפרוץ מלחמת הבקלה השנייה. ספינות משמר החופים האיסלנדיות החלו לחתוך את רשתות הדייג של סירות בריטיות שחדרו למרחב הימי של איסלנד. בדומה למלחמה הקודמת, שלחו הבריטים צי שכלל 30 פריגטות ומשחתת אחת כדי להגן על הדייגים הבריטים. גם הפעם איימה איסלנד לפרוש מברית נאט"ו ולפנות את כוחות נאט"ו מבסיסיהם באיסלנד. המלחמה הסתיימה בסוף 1973 לאחר שבמסגרת משא ומתן בין איסלנד לבריטניה, הגיעו השתיים להסכמה כי יותר למכמורתנים הבריטים לדוג באזור המוגבל, בתנאי שלא ידוגו למעלה מ-130,000 טון דגים בשנה. הסכם זה פג בנובמבר 1975.

בנובמבר 1975 הכריזה איסלנד פעם נוספת על הרחבה של האזור המוגבל לדייג לאיסלנדים בלבד, והפעם למרחק של 200 מיל ימי (כ-370 קילומטר) מחופי האי. בריטניה לא הכירה בתביעה זו, ומלחמת הבקלה השלישית החלה. דייגים בריטים המשיכו לדוג באזור. על מנת לאכוף את החוק, איסלנד פרסה באזור שש ספינות משמר החופים ושני מכמורתנים שהוסבו לספינות משמר החופים. בתגובה שלחה בריטניה צי בן עשרים ושתיים פריגטות, שבע ספינות אספקה, תשע גוררות ושלוש ספינות סיוע על מנת להגן על המכמורתנים הבריטים. במהלך המלחמה אירעו 55 מקרים של התנגשויות מכוונות בין ספינות.

בפברואר 1976 ניתקה איסלנד את יחסיה הדיפלומטים עם בריטניה. איסלנד איימה בסגירת בסיס נאט"ו בקפלוויק. בשל המלחמה הקרה, היה זה איום ממשי על יכולת ההגנה של נאט"ו באוקיינוס האטלנטי בפני ברית המועצות, וממשלת בריטניה נאלצה להכיר בגבול החדש ואסרה על דייגיה להיכנס לתחום זה. ביוני 1976 הגיעו המדינות להסכם חדש, במסגרתו הותר לדייגים בריטים לדוג 30,000 טון דגים בשנה בתחום 200 המיילים.

השלכות

למלחמת הבקלה היו שתי השלכות בולטות:

• מדינות נוספות הלכו בעקבותיה של איסלנד והכריזו אף הן על הרחבת גבולות הדיג. הגבול החדש הפך לעובדה ובשנת 1983 אף הפך לגבול המוסכם. בשנה זו התקבלה אמנה בינלאומית הקרויה "חוק הים" שקבעה כי האזור שבין חופה של מדינה ועד 200 מייל ימי מחופיה הוא אזור כלכלי בלעדי של המדינה ובו יש למדינה בלעדיות על ניצול אוצרות הים.
• צי הדיג של בריטניה נפגע קשה מהחלטה זו. במיוחד חשו בפגיעה נמלי הדיג של גרימסבי והאל. הדייגים הבריטים עברו לספינות קטנות וחסכוניות יותר שעיקר פעילותם בסמוך לחופי בריטניה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מלחמות הבקלה בוויקישיתוף