קרב מצפה
מלחמת אבן העזר השנייה היא מלחמה בין עם ישראל בהנהגת שמואל הנביא לפלשתים, המוזכרת בספר שמואל (שמואל א', ז', ז'–י"ד).
התיאור המקראי
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת אבן העזר הראשונה, שבעקבותיה נחרבה שילה וארון הברית נפל בידי הפלשתים והוחזר לישראל, החלה בעם ישראל התעוררות רוחנית של שיבה אל האל בהובלתו של שמואל הנביא. שמואל מעורר את העם להסיר מקרבו אלוהים אחרים ולעבוד את ה' כדי להנצל מהפלשתים, שככל הנראה עדיין שלטו על ישראל במידה מסוימת, או פגעו בהם.
הכינוס במצפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמואל מכנס את כל העם אל המצפה, שם עורך שמואל טקס הכולל צום, וידוי ותפילות. הטקס כלל גם שפיכת מים, אשר לפי הפרשנות הקלאסית הייתה אקט סימבולי לתשובה והיטהרות[1]. פרשנות מודרנית רואה בכך מעין ניסוך המים[2] או סמל לכריתת ברית[3].
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפלשתים שומעים שישראל מתקבצים במצפה, ועולים לעברה למלחמה, דבר המעורר פחד ובהלה בישראל. ייתכן שהפלשתים "ניצלו" את הכינוס במצפה כדי להכות בישראל, או שאכן הם חששו שמטרת הכינוס היא התארגנות למלחמה כנגדם, ולכן הקדימו ועלו למלחמה כנגד ישראל[4]. העם פונה לשמואל שיתפלל בעבורם. שמואל מקריב קרבן עולה ומתפלל לה'. ייתכן שהפלשתים צרו על העיר וייתכן שישראל יצאו לקראתם לקרב שדה. לפי המתואר במקרא, באורח נס הפלשתים נגפים לפני ישראל:
וַיַּרְעֵם יְהוָה בְּקוֹל גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם וַיִּנָּגְפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל
ישראל רודפים אחרי הפלשתים ומכים אותם עד "מִתַּחַת לְבֵית כָּר", ובכך מוכרע הקרב.
בעקבות המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות הניצחון, שמואל מציב אבן בין המצפה ובין "השן", וקורא לה "אבן העזר" משום ש”עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ ה'”.
כתוצאה מתבוסתם בקרב, הפלשתים לא הוסיפו להילחם עוד עם ישראל עד זקנת שמואל[5], ובנוסף החזירו ישראל לידיהם את השליטה בערים שעליהן השתלטו הפלשתים ”מֵעֶקְרוֹן וְעַד גַּת וְאֶת גְּבוּלָן”.
כמו כן, נתכוננו יחסי שלום בין עם ישראל לבין האמורי.
זיהוי המקומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המצפה - מזוהה בתל א-נצבה או בנבי סמואל.
- בית כָּר - מקומו לא ברור דיו, ותלוי בשאלה באיזו דרך נסו צבאות הפלשתים. סברה מקובלת היא שבית כר נמצאת בפרוזדור ירושלים, בנתיב הבריחה מהמצפה לכיוון שפלת החוף. זיהוי אפשרי לבית כר הוא ב"ח'רבת אל ח'יר", סמוך למושב בית מאיר. משה גרסיאל מזהה את בית כר עם "ראס כרכר" ממערב לרמאללה, החולשת על הדרך מערבה מאזור המצפה (וזו לדעתו כוונת הביטוי "מתחת לבית כר")[6]. פליקס-מארי אַבֶּל סבור שנתיב המנוסה של הפלשתים לכיוון השפלה היה בנתיב המקביל היום בערך לכביש 443. הוא טוען שבמקום "בית כר" יש לקרוא "בית חורון", טענה המתבססת בין השאר על תרגום השבעים ("Βαιθχόρ") ותרגום יונתן ("בית שרון")[7].
- השן - יש מזהים אותה עם הכפר בית שנה. בתרגום השבעים ובפשיטתא מתורגם השם כ"בית ישן", שייתכן כי הוא העיר המקראית "יְשָׁנָה" המוזכרת בספר דברי הימים[8] ויש מזהים את המקום עם בורג' אל-יסנה בסביבת כפר מזרעה א-שרקיה. זיהוי נוסף של "השן" הוא עם שתי שיני הסלע "סנה" ו"בוצץ" שבין גבע (ג'בע של היום) לבין מכמש (מוח'מאס של היום). שני זיהויים אלו אינם נמצאים על ציר הבריחה הפלשתי מהמצפה מערבה[9]. יש שמציעים לקרוא "העין" במקום "השן".
- אבן העזר - שם זה נזכר מוקדם יותר בספר שמואל (שמואל א', ד') בתור המקום שבו נלחמו הפלשתים בישראל וניצחו אותם. לדעת חלק מהפרשנים, מדובר למעשה באותו מקום שרק לאחר הניצחון נקרא "אבן העזר" ובמלחמה הראשונה נקרא בשם אחר[10]. אפשרות זו אינה אפשרית מבחינה גאוגרפית, שכן אבן העזר בפרק ד' נמצאת במישור חוף השרון באזור אפק, ומזוהה עם האתר הקרוי כיום עזבת צרטה, ואילו אבן העזר במלחמה זו נמצאת באזור ההר, סמוך למצפה. אוסביוס[11] מזהה את אבן העזר סמוך לבית שמש, כנראה בכפר דיר אבאן ששימר את המילה "אבן" בשמו (לאור זיהוי זה, נקראה בעבר המועצה שאיגדה את יישובי האזור בשם מועצה אזורית אבן העזר, ועד היום קרוי בית הספר האזורי בשם זה). זיהוי זה אינו מקובל על החוקרים[12].
יש הסוברים כי אבן העזר לא הוצבה במקום שבו הכו ישראל הפלשתים, והביטוי "עד הנה עזרנו ה'" לא פירושו "עד לכאן" אלא "עד עתה"[13].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה גרסיאל, קרב מצפה (שמ"א ז) - בין היסטוריה להיסטוריוגראפיה, בתוך: יאיר הופמן ופרנק פולק (עורכים), "אור ליעקב: מחקרים במקרא ובמגילות מדבר יהודה לזכרו של יעקב שלום ליכט", ירושלים תשנ"ז, עמז' 78 - 89.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תרגום יונתן: "וּשׁפַכוּ לִבְּהוֹן בִּתיוּבָא כְּמַיָא קֳדָם ה'" (שפכו לבם בתשובה כמים לפני ה'); רש"י: "אינו אלא סימן הכנעה, כלומר: הרי אנו לפניך כמים הללו נשפכין"; רד"ק: "סימן לכפרת העוונות, על דרך ”כְּמַיִם עָבְרוּ תִזְכֹּר” (איוב, י"א, ט"ז); רלב"ג: "להעיד שכבר התרחצו מעונם"; רבי יוסף אבן כספי: "לרחוץ מקום קִבּוּצָם וגם פניהם וידיהם, להתרשם בנפשותם על היותם רחוצים מצואתם". בעל המצודות והמלבי"ם רואים בכך רמז לדמעות התפילה.
- ^ ראו למשל: יהודה קיל, דעת מקרא על שמואל א פרק ז פסוק ו; אליהו בן אמוזג, "מבוא לתורה שבעל פה" (מובא כאן); הרב משה כהן, ניסוך המים או בכי?, באתר התנ"ך של מכללת הרצוג.
- ^ אליה שמואל הרטום, פירוש לתנ"ך, תל אביב תשנ"ב, ספר שמואל א, פרק ז פסוק ו
- ^ שמואל אברמסקי ומשה גרסיאל (עורכים), עולם התנ"ך: שמואל א', עמ' 82
- ^ בפסוק יג כתוב: "ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שמואל", אך ממקראות אחרים (למשל: שמואל א', ח', כ'; שמואל א', ט', ט"ז; שמואל א', י', ה'; שמואל א', י"ג, ג') עולה שהפלשתים הוסיפו להלחם בישראל בימי שמואל. גרסיאל מסיק שהכוונה היא עד ימי זקנתו של שמואל
- ^ עולם התנ"ך, שמואל א' ז, יא
- ^ אם כי בית חורון באזכוריה במקרא מתורגמת בידי השבעים ויונתן באופן אחר.
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"ג, פסוק י"ט
- ^ משה גרסיאל, עולם התנ"ך, שמואל א' ז, יא
- ^ פירוש רד"ק לשמואל א, ד, א
- ^ אונומסטיקון 24, 32; בתרגום עזרא ציון מלמד ע' 16 מס' 145
- ^ ראו: יהודה אליצור, אבן העזר, באתר "דעת"
- ^ ראו דיון על כך אצל גרסיאל, עולם התנ"ך, עמ' 83