מקסה נורדאו
 | |
| לידה |
10 בינואר 1897 פריז |
|---|---|
| פטירה |
1991 (בגיל 93 בערך) פריז, צרפת  |
| תחום יצירה | ציור, איור, כתיבה |
| זרם באמנות | אסכולת פריז |
  | |
מַקסָה סימונה נורדאו (לעיתים נכתב מכּסה, נורדוי; Maxa Nordau; 10 בינואר 1897 – 1991) הייתה ציירת, מאיירת וסופרת צרפתייה, בתו של מקס נורדאו, ממייסדי התנועה הציונית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקסה נורדאו נולדה בפריז למשפחת נורדאו האמידה, בתם היחידה של מקס נורדאו, רופא יהודי יליד הונגריה, הוגה דעות, נואם, סופר ומבקר אירופאי נודע, ששיתף פעולה עם בנימין זאב הרצל בהקמת התנועה הציונית, ואנה דונס, פרוטסטנטית דנית שהיו לה ארבעה ילדים מנישואיה הראשונים.
נורדאו למדה איור וציור בצבעי שמן ומים בפריז אצל ז'יל אדלר, יהודי שהיה ידיד של אביה, ואצל מסקיטה לופס במדריד.
במהלך מלחמת העולם הראשונה התגוררה בספרד יחד עם אביה. בהמשך השתתפה במספר תערוכות – בשנת 1924 בשטרסבורג וב-1931 בפריז. היא לקחה חלק בקישוט ביתן ארץ ישראל בתערוכה הבינלאומית שנערכה בפריז בשנת 1937.
בשנת 1939 השתתפה נורדאו בתערוכה לאמנות צרפתית באנגליה. במהלך מלחמת העולם השנייה היגרה לארצות הברית, שם לקחה חלק במספר תערוכות בניו יורק ולימדה ציור בסיטי קולג' של ניו יורק.
בשנת 1946 היא שבה לפריז, שם גם שימשה בתפקיד סגנית-נשיא אגודת הציירים והפסלים היהודים. אהבתה לטיולים הובילה אותה לנסוע לארץ ישראל, מצרים, סוריה, מרוקו, טורקיה ויוון. במהלך מסעותיה היא הרבתה לצייר דיוקנאות ולאייר מספר ספרים.
בשנת 1952 הציגה בתערוכות יחיד בגלריה כץ בתל אביב ובביתן האמנים בירושלים.
הסיפורים שסיפר מקס נורדאו לבתו מופיעים בספרים "אגדות למכּסה" ו"עוד אגדות למכּסה" (במקור בגרמנית). הספרים תורגמו לעברית על ידי דב קמחי, ובתרגום נוסף על ידי עידו בסוק.
נורדאו נישאה למהנדס קלוד גרינבלט, שהיה מבוני נמל תל אביב. בתם של הזוג היא הזמרת והסופרת קלוד-גבריאלה נורדאו.
נורדאו נפטרה בשנת 1991. היא הותירה לאחר מותה מספר רב של דיוקנאות ואיורים שונים. על אף שאכן הייתה צרפתייה, היא נחשבה לחלק ממה שמכונה "אסכולת פריז" – קבוצה של אמנים שאינם צרפתים, שעבדו בפריז לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה.
מרבית ציוריה היו דיוקנאות, בפרט כאלה של נשים, וההשפעה של מסעותיה הרבים במזרח התיכון ולמדינות ערב אחרות ניכרת היטב בדמויות שהיא מתארת בציוריה. המזרח הקסים את נורדאו, והיא תיארה את הנשים הערביות בצבעים עזים.
נורדאו עסקה גם בנושאים מסורתיים, כגון טבע דומם ונופים. בעבודותיה שילוב מעניין של ריאליזם, פרימיטיביזם, והשפעה של אקספרסיוניזם ופוביזם. במובנים רבים, בעבודותיה היא לכדה את רוח התקופה. מרבית ציורי הנוף שלה מתארים את נופי המזרח, האקלים החם, האדריכלות האסלאמית, ועצי אורן. ציורי הפנים שלה צנועים ופשוטים, אך מלאי חום מקומי. באיוריה היא מבטאת צדדים אחרים של אישיותה, הם בעלי חוש הומור ומעט ילדותיות, ומנוגדים לדיוקנאות הבוגרים והעמוקים שלה.
אוסף על שמה שמור בספרייה הלאומית[1].
ספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]איירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כל בו לתלמיד :(ספר של כיס), בעריכת פ"ז (=פרלמן וז'בוטינסקי), לונדון ופאריס: הוצאת הספר, תרפ"ו-1926.[2]
כתבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Anna und Maxa Nordau, Max Nordau: A Biography, New York: 1943.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Maxa Nordau - Paris - 1897 - Paris - 1991(הקישור אינו פעיל), באתר לאמנים שנולדו בצרפת (באנגלית)
- מקסה נורדאו, באתר גלריה 97 (באנגלית)
- מקסה נורדאו, באתר Geni (באנגלית)
- מקסה נורדאו, באתר Artlooker (באנגלית)
- פתיחת תערוכתה של מקסה נורדאו, JTA, 24 במרץ 1926 (באנגלית)
- הרצאתה של מקסה נורדאו, כפי שהיא מדווחת באתר ה"ג'ואיש כרוניקל" הקנדי (באנגלית)
- מחיי הגולה, דואר היום, 22 בנובמבר 1927
- א. ק., בתו ונכדתו של מקס נורדאו תבאנה לארץ, דבר, 22 בפברואר 1952
- בציבור, תערוכת התמונות של מקסה נורדאו, דבר, 2 במאי 1952
- תקוה וינשטוק, בתו ונכדתו של נורדאו, מעריב, 17 באפריל 1959
- משה דור, סיפוריה של מאכסה על אביה מאכס נורדאו: שיחה עם בתו של המנהיג הדגול לרגל ביקורה בארץ, מעריב, 19 בספטמבר 1971
מקסה נורדאו (1897-1991), דף שער בספרייה הלאומית
