מיכאי סטלסקו

מיכאי סטלסקו (ברומנית: Mihai Stelescu;‏ 1907 - 16 ביולי 1936) היה פוליטיקאי, עיתונאי ועורך רומני, מנהיג אחוות הצלב, בגיל 25 חבר פרלמנט מטעם התנועה הלגיונרית, מייסד מסע הצלב של הרומניות.

קורנליו זליה קודריאנו בחברת מיכאי סטלסקו בבית הירוק ב-1933

ביוגרפיה

סטלסקו נולד בגאלאץ, רומניה וכבר בבית הספר התיכון הצטרף לתנועה הלגיונרית. הוא היה מיליטנטי מאוד, לכן גם זכה בצלב הלבן, העיטור הגבוה ביותר של התנועה הלגיונרית. סטלסקו התקדם במדרג התנועה הלגיונרית במהירות והצטייר כשני רק למנהיג התנועה ומייסדה, קורנליו זליה קודריאנו. ב-1932 נבחר לפרלמנט הרומני מטעם התנועה הלגיונרית ועם בחירתו החל לקבל משכורת של חבר פרלמנט, מה ששינה בצורה חדה את רמת הכנסותיו ואת סגנון חייו. הבחירות החדשות, ללא רשימות של לגיונרים, שנערכו בסוף 1933, החזירו אותו למצבו הכלכלי הקודם, אך הוא כבר התרגל להוצאות גבוהות יותר. בתקופה בה היה חבר פרלמנט הצטיין בנאומיו יותר מכל הלגיונרים. לאחר שהניקדורים רצחו את יון ג. דוקה היה בין העצורים והנאשמים במשפט, אך בדומה ליתר הצמרת הלגיונרית, פרט לניקדורים, זוכה במשפט.

בתקופה בה היה עצור בבית הסוהר התחיל סטלסקו לייצור סביבו קבוצת נאמנים ולראות בעצמו שווה ערך לקודריאנו. לאחר שחרורו מהכלא הוא ביקר את רצח דוקה והתחיל להיות ביקורתי כלפי המנהיג ונוצר הרושם שהוא מתכנן פיצול התנועה או השתלטות עליה.

הקונספירציה ומשפט החברים

נאמני קודריאנו החלו לעקוב אחר מעשיו של סטלסקו. הם העריכו שסטלסקו עמד בקשר עם חוגי המלך באמצעות גיסו, לוקה גאורגיאדה (Luca Gheorghiade), זכה לתמיכה כספית והבטחות פוליטיות, הכל במטרה לפגוע בתנועה הלגיונרית.

סטלסקו פתח מחנה הבראה על חוף הים השחור עבור לגיונרים שחלו או נחלשו בבתי הכלא. פתיחת המחנה הייתה, לדברי המקטרגים, בכסף שמקורו בחוגי המקורבים לארמון המלוכה. למחנה זה הגיעו המקורבים לסטלסקו ולגיונרים שסטלסקו קיווה לקרב אליו. במחנה היה לגיונר צעיר, שרק סיים סמינר למורים, בשם וסילה קוטאה (Vasile Cotea), שביקר שוב ושוב, כנראה בהשפעת סטלסקו, את קודריאנו ללא תגובה של סטלסקו. חלק מהלגיונרים עזבו וסיפרו לקודריאנו על הנעשה. לדברי קוטאה סטלסקו השפיע עליו להתנקש בחיי קודריאנו ולשם כך יצא למחנה שם התאמן בירי באקדח. הוא נסוג מתוכניתו ולדבריו סטלסקו הציע לו חלופה, להרעיל את קודריאנו וגם סיפק לו את הרעל. נאמני קודריאנו, שכבר עקבו אחריו, התחברו אליו תוך העמדת פנים שהם חלק מהמזימה, לכן קוטאה דיבר חופשי וחשף את התוכנית. הוא הובא לקודריאנו והתוודה לפניו על המזימה. קבוצת לגיונרים יצאה לביתו של סטלסקו ומצאה שם רעל.

ב-25 בספטמבר 1934 דן בית דין כבוד לגיונרי בראשותו של גנרל קנטקוזינו-שומר הגבול בעניינו של סטלסקו ומצא אותו אשם בבגידה כלפי התנועה וקודריאנו - קודריאנו גזר את דינו להרחקה לתמיד מהתנועה. סטלסקו התכחש להאשמות וטען שקודריאנו הוא זה שניסה להרעיל אותו.

הנשרים הלבנים והחיבור עם פנאיט איסטרטי

לאחר הרחקתו של סטלסקו מהתנועה הלגיונרית הוא השמיע ביתר שאת את ביקורתו על התנהלות התנועה הלגיונרית ובמיוחד התנהלותו של מנהיגה, קודריאנו. סטלסקו ביקר את הזדהותה היתירה של התנועה הלגיונרית עם גרמניה הנאצית, תוך התעלמות מכך שבמלחמת העולם הראשונה גרמניה הייתה האויב העיקרי של רומניה. הוא חשש מכך שרומניה תהפוך לגרורה של גרמניה ותאבד את עצמאותה.

סטלסקו הקים תנועה מתחרה לתנועה הלגיונרית בשם "הנשרים הלבנים" (השם השתנה בהמשך ל"מסע הצלב של הרומניות") וביטאון שנשא אותו שם. הביטאון התאפיין בהתמקדות בביקורת על התנועה הלגיונרית ובעיקר על מנהיגה, קודריאנו. הביקורת של סטלסקו באה מאדם, שהכיר היטב את התנועה הלגיונרית מבפנים ועיתונים אחרים, רבי תפוצה, פרסמו תכנים אלה על דפיהם.

לאחר שפנאיט איסטרטי פנה לכיוון עצמאי, בהיפרדו מהקו של ברית המועצות ולאחר התגובה החריפה נגדו של חוגי שמאל מסוימים, התחיל איסטרטי לפרסם מאמרים בעיתון הימין Cruciada Românismului (מסע הצלב של הרומניות), שייסד מיכאי סטלסקו לאחר סילוקו מהתנועה הלגיונרית. היו שראו בכך שינוי עמדות של איסטרטי והפיכתו לאנטישמי ופשיסט, אך לא כך היה הדבר. איסטרטי תבע מבעל העיתון לשנות את עמדתו האנטישמית, כדי שיתקרב אליו, יתר על כן, פרסם בתחילת 1935, מעל גבי העיתון, מאמר שתקף ושם ללעג את נושא הדגל של האנטישמיים ברומניה, הנומרוס קלאוזוס, שכונה על ידי איסטרטי בשמות "נומרוס דמגוגיקוס" ו"נומרוס פוליטיצ'יאנוס". איסטרטי מת באותה שנה ולא הספיק להיות עד, בשנה שלאחר מכן, לרצח סטלסקו על ידי הלגיונרים.

סטלסקו, כנראה בהשפעת פנאיט איסטרטי, מיתן את הקו האנטישמי שלו, אך המשיך לתמוך בהנהגת "נומרוס קלאוזוס". הוא גם דבק באמונתו השגויה שברומניה של 1935 היו שלושה מיליוני יהודים - במציאות מספרם נע סביב 800,000 בלבד.

הרצח

בקיץ 1936 התאשפז סטלסקו לצורכי ניתוח אפנדיציט. לאחר שדבר האשפוז נודע ללגיונרים התארגנה קבוצה מזוינת של עשרה לגיונרים, שכונו בהמשך הדצ'מווירים, שרצחו אותו בבית החולים, לדברי הלגיונרים ב-200 יריות ולדברי מקורות אחרים ב-38 יריות. לאחר הרצח ביתרו את גופו תוך שירת המנונים וריקודים סביב לגופה. הם נשארו במקום ולא התנגדו למעצרם.

לקריאה נוספת

• Cristian Sandache, "Istorie si biografie: Corneliu Zelea Codreanu" (ברומנית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיכאי סטלסקו בוויקישיתוף

• Horia Sima - Istoria Miscarii Legionare הבגידה (ברומנית)
• Horia Sima - Istoria Miscarii Legionare הענשתו של סטלסקו (ברומנית)
• Asasinarea lui Mihai Stelescu, criticată în „Cruciada Românismului”(הקישור אינו פעיל) (ברומנית)