יומן מסנן ההשחתות

'{{מנהיג}} '''ז'אן דה־דנטוויל''' (ב[[צרפתית]]: '''Jean de Dinteville''';{{כ}} [[21 בספטמבר]] [[1504]] – [[23 במרץ]] [[1555]]) היה אציל ודיפלומט צרפתי, ששימש כשגריר צרפת לאנגליה בחמש שליחויות לאורך חייו. על פי מחקריה של היסטוריונית האומנות מרי הרווי, דמותו של דה־דנטוויל מופיעה בציור המפורסם השגרירים (1533), מעשה ידיו של הנס הולביין הבן. בציור, דה־דנטוויל עומד לצד חברו הכומר והדיפלומט ז'ורז' דה־סלב (1541-1508). היצירה מוצגת בגלריה הלאומית שבלונדון. ==משפחתו וראשית חייו== [[קובץ:Polisy (Aube, Fr), l'église.JPG|ממוזער|כנסייה בעיירה פוליזי, מחוז אוב, צרפת]] ז'אן דה־דנטוויל נולד ב-21 ספטמבר 1504 בטרואה, למשפחת אצולה צרפתית ששורשיה במאה ה-13, שהייתה בעלת קשרים הדוקים לחצר המלוכה. אחד מאבותיו הקדומים, פייר דה־ז'אוקור, אימץ במאה ה־14 את שם המשפחה "דה־דנטוויל", על שם נחלתו במחוז שמפאן. בנו השני של פייר, ז'אן, התיישב בפוליזי, דרומית לטרואה, ב־1321.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=http://employees.oneonta.edu/farberas/arth/ARTH214/dinteville.html|כותרת=Jean de Dinteville|אתר=SUNY Oneonta}}</ref> סבו של ז'אן דה־דנטוויל, קלוד (Claude de Dinteville), שימש כממונה על האוצר עבור הדוכס הבורגונדי שארל הראשון, ונפל לצדו בקרב ננסי ב-5 בינואר 1477.<ref name=":0" /> בנו השביעי (מתוך תשעה) של קלוד, גושה דה־דנטוויל (Gaucher de Dinteville), שרת בחצר המלכים לואי ה־12 ופרנסואה הראשון, שהעניק לו את עיטור מסדר סן־מישל.<ref name=":1">{{צ-מאמר|מחבר=Elizabeth A. R. Brown|שם=The Dinteville Family and the Allegory of Moses and Aaron before Pharaoh|כתב עת=Metropolitan Museum Journal|כרך=34|שנת הוצאה=1999|עמ=73–9|doi=10.2307/1513047|קישור=https://www.jstor.org/stable/1513047}}</ref> בימים אלה, מספר החברים בחצר המלוכה בפריז גדל מכ־300 ליותר מ־500 בתוך שנים ספורות.<ref name=":0" /> בנוסף, גושה היה אדון פוליזי ומנהל המלוכה (ביילי) של טרואה. ב-1496, נישא גושה לאצילה אן דו־פלסיס, ונולדו להם שמונה ילדים.<ref name=":1" /> ז'אן דה־דנטוויל היה בנו השלישי של גושה. בדומה לאחיו הבכור פרנסואה השני, הבישוף מאוסר, למד ז'אן את שבע האמנויות החופשיות באוניברסיטת פריז. בשנים 1521-1524, כשאביו שרת כרב המלצרים הראשי של יורש העצר פרנסואה (לימים המלך פרנסואה הראשון), ז'אן כבר שימש כנושא הגביע עבור ילדי המלוכה. ב־1520 ירש ז'אן את אביו כביילי של טרואה, ובשנת 1527 נהפך למושל בר־סור־סן. בתפקיד זה שרת גם נציגו של המלך לאזור והיה אחראי על הסדר והביטחון. לאחר מות אביו ב־1531, נהפך ז'אן לאדון פוליזי באופן רשמי. כמו כן, סביר להניח שהוא התמנה לחבר במסדר סן־מישל במקום אביו, שאת השרשרת והמדליון שלו הוא עונד בציורו של הולביין.<ref name=":0" /> ==עבודתו הדיפלומטית באנגליה== [[קובץ:Jean Clouet - Portrait of Jean de Dinteville, Seigneur de Polisy - WGA5084.jpg|ממוזער|דיוקנו של ז'אן דה־דנטוויל, אדון פוליזי, מאת ז'אן קלואה (1533 לערך)]] ב־1531, בשנה בה ירש את תואר האצולה של אביו, נשלח ז'אן דה־דנטוויל לראשונה לאנגליה מטעם פרנסואה הראשון. שנתיים לאחר מכן, בפברואר 1533, חזר בשנית לאנגליה כשגריר. באותה שנה, אנגליה הייתה נתונה במשבר דתי ופוליטי – המלך הנרי השמיני עמד להתגרש מאשתו קתרין מאראגון ולהינשא בשנית לאן בולין. זאת, בניגוד לדוקטרינה הקתולית. המאורעות האלה הובילו לקרע של ממלכת אנגליה עם רומא והאפיפיור.<ref name=":2">{{צ-מאמר|מחבר=Kenneth Charlton|שם=Holbein's Ambassadors' and Sixteenth-Century Education|כתב עת=Journal of the History of Ideas|כרך=21|שנת הוצאה=1960|עמ=99–109|doi=10.2307/2708001|קישור=https://www.jstor.org/stable/2708001}}</ref> שליחותו הדיפלומטית של דה־דנטוויל הייתה לעקוב אחר מהלכי המלך הנרי ולקדם את האינטרס של ממלכת צרפת ביצירת חזית מאוחדת נגד מעגל הכוח המתעצם של האימפריה הרומית הקדושה. בהמשך, נאלץ דה־דנטוויל להאריך את שליחותו עד ספטמבר 1533 לכל הפחות, כדי למלא את מקומו של פרנסואה הראשון כסנדק בתה של אן בולין, לימים המלכה אליזבת הראשונה.<ref name=":3">{{צ-מאמר|מחבר=Marguerite A. Tassi|שם=Review of Making and Meaning: Holbein's Ambassadors|כתב עת=The Sixteenth Century Journal|כרך=30|שנת הוצאה=1999|עמ=866–868|doi=10.2307/2544860|קישור=https://www.jstor.org/stable/2544860}}</ref> בעת שהותו באנגליה, היה דה־דנטוויל שרוי במצב ירוד לנוכח מזג האוויר הסגרירי והכיסופים הביתה. הוא סבל מהצטננות ומאופיו ההפכפך והכעסני של הנרי השמיני, והתלונן על ההוצאות הגבוהות הכרוכות בשליחותו. במכתב שכתב דה־דנטוויל לאחיו פרנסואה, הוא מכנה את עצמו "השגריר המלנכולי והנלאה ביותר שאי פעם חי". עם זאת, במכתב נוסף ששלח לאחיו באפריל 1533, מצוין כי דה־דנטוויל זכה לביקורו של חברו ז'ורז' דה־סלב.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Susan Foister, Ashok Roy, Martin Wyld|שם=Holbein's Ambassadors: Making and Meaning|מקום הוצאה=London|מו"ל=National Gallery Publications|שנת הוצאה=1997|עמ=16|ISBN=0300073267}}</ref> דה־סלב היה כומר צעיר ממשפחת מדינאים ושגרירים ענפה, שמונה בגיל 18 לתפקיד הבישוף של לאווּר.<ref name=":2" /> ממכתב נוסף ששלח לאחיו ב-25 במאי 1533, ניכר כי נוכחותו של דה־סלב עודדה את דה־דנטוויל ורוממה את רוחו: "האדון מלאוור כיבד אותי בנוכחותו, מה שהסב לי עונג רב. אין כל צורך שה-grand maître ידע אודות פגישתנו". ה-grand maître המדובר הוא אן דה מונמורנמסי, מצביא ומדינאי צרפתי. ניתן אפוא לשער שהפגישה בין השניים הייתה סודית, או שביקורו הבלתי־רשמי של דה־סלב היה למורת רוחו של דה־מונמורנסי.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://markcalderwood.wordpress.com/tag/jean-de-dinteville/|הכותב=Mark Calderwood|כותרת=The Ambassadors’ Secret|תאריך=June 13, 2014}}</ref> בין השנים 1535-1537, נשלח דה־דנטוויל לשלוש שליחויות דיפלומטיות נוספות באנגליה: ב־1535 נשלח כדי לברר האם המלך הנרי ערוך לשלם עבור תפקיד המתווך הצרפתי לוותיקן; באביב 1536, הוא חזר לאנגליה כדי לשכנע את המלך הנרי לחבור לצרפת בברית צבאית נגד ספרד; וב־1537 נשלח כדי להזהיר את הנרי מפני האפיפיור ומרידותיו{{דרושה הבהרה|אילו מרידות?}}. כל השליחויות האלה עלו בתוהו, וכך גם התקווה לברית נישואים פוליטיים בין צרפת לאנגליה. ==דמותו בציור "השגרירים"== {{ערך מורחב|השגרירים (הולביין)}} [[קובץ:Hans Holbein the Younger - The Ambassadors - Google Art Project.jpg|ממוזער|השגרירים מאת הנס הולביין הבן (1533)]] ב-1533, בזמן שליחותו השנייה לאנגליה, התוודע דה־דנטוויל, ככל הנראה, לצייר הגרמני [[הנס הולביין|הנס הולביין הבן]], שעבד בימים אלה באנגליה גם כן. השניים הוצגו אחד בפני השני והתיידדו הודות לאחד ממכריהם המשותפים, כגון סר תומאס מור, ניקולאס קרצר או הדוכס מנורפוק.<ref name=":2" /> סביר שדנטוויל הזמין את הפורטרט הכפול מהולביין כדי להנציח את רגע פגישתו עם ידידו דה־סלב.<ref name=":3" /> בציור, שממדיו כשני מטרים על שני מטרים, ניצבים שני השגרירים דה־דנטוויל ודה־סלב במלוא קומתם משני עבריו של מתקן לתצוגה. הולביין מפאר את נוכחותו של דה־דנטוויל במעיל משופע עשוי קטיפה שחורה בעל שרוולי בד סאטן ורוד, בתוספת רפידות כתף נפוחות ומעוטר בגדילי זהב. לראשו מצנפת שחורה שחבושה בהטייה. הוא נושא בידו פגיון מוזהב, על פניו חרוטה כתובת בלשון הלטינית: "AET. SV Æ/ 29" ("הוא בן 29"), גילו המדויק בעת ציור ה"שגרירים". דה־דנטוויל עונד על חזהו את תליון מסדר סן־מישל, אותו ירש ב-1531 לאחר מות אביו. לעומתו, הופעתו של דה־סלב בציור היא צנועה יותר. על אף שדה־סלב היה בפועל בישוף, על פי המשפט הקאנוני, לא היה יכול להתקדש באופן רשמי לתפקיד עד גיל 26, שנה אחת לפני ציור 'השגרירים'. לפיכך, דה־סלב אינו נראה לובש גלימת בישוף מסורתית, אלא חלוק עור מהודר בצבע חום, שקפלי בטנתה בולטים החוצה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=paA8hqqQ-_w|הכותב=The National Gallery|כותרת=Holbein's extraordinary 'Ambassadors' {{!}} National Gallery|אתר=YouTube|תאריך=April 27, 2018}}</ref> בדומה לדה־דנטוויל, גם גילו של דה־סלב חקוק בציור, על דפנות דפי הספר עליו מושען מרפקו – "AET. SV Æ/ 25", ("הוא בן 25"). על שני מדפי המתקן לתצוגה מונחים חפצים רבים, שממוקמים בקפידה על גבי שני המדפים. על התחתון מונחים חפצים שקשורים לחיים הארציים, כגון כלי נגינה, ספר מזמורים, ספר לימוד אריתמטיקה, מחוגה וגלובוס ארצי. ראוי לציין, שעל פני הגלובוס הארצי מוטעמת העיירה פוליזי (Polisy), נחלתו של דה־דנטוויל. מנגד, על המדף העליון מונחים חפצים שקשורים לרקיע – גלובוס שמימי וארבעה מכשירי מדידה של גרמי שמים, כמו אצטרולב וסקסטנט. ריבוי החפצים מפאר את מעמדם והשכלתם של שני השגרירים, ביחוד מנכיחה את דה־דנטוויל, שנודע כתומך באומנויות ובמדע וכחובב אסטרונומיה. ==אחרית ימיו ומותו== לאחר כישלונותיו הדיפלומטיים באנגליה, החלו חייו של דה־דנטוויל ושל אחיו להתערער. בסתיו 1538, אחיו גושה (1550-1509) הואשם במעשה סדום (משכב זכר) כלפי אחיינו מצד האם, זא'ן דו‏־פלסיס. מלך צרפת, פרנסואה הראשון, קיבל את בקשתו של דו־פלסיס לעריכת דו־קרב בין הצדדים בפרשה. בתגובה, נמלט גושה לונציה, ואליו הצטרפו אחיו פרנסואה השני (הבישוף מאוסר) וגיום (Guilluame de Dinteville, 1505-1559), בעוד האח ז'אן פרש לנחלתו בפוליזי. ב־19 באפריל 1539 הוקיע המלך פרנסואה את שלושת האחים דה־דנטוויל שעזבו את צרפת בעוון מזימותיהם ופשעיהם נגד המדינה. בנוסף, נושל פרנסואה דה־דנטוויל ממשרתו כבישוף אוסר.<ref name=":1" /> ב־1542, הורשו שלושת האחים פרנסואה, גושה וגיום, לחזור למולדותם וזכו להכרתו המחודשת של המלך, הודות לתרומה הצבאית של גיום וגושה למערכה של צרפת נגד קארל החמישי באיטליה. פרנסואה הצליח להשיב על כנה את משרתו כבישוף של אוסר, תוך נטילת ויתורים כבדים על נחלות ומנזרים שהיו בבעלותו. אחיו ז'אן סייע לו בעריכת המשא והמתן. בנוסף, ז'אן חזר לשירות המדינה, כיושב ראש משק ביתו של שארל, בנו השלישי של המלך.<ref name=":1" /> ב־1546, חלה ז'אן דה־דנטוויל ולקה בשיתוק. הוא השקיע את תשע השנים הנותרות בחייו בהרחבתה ובעיצובה מחדש של טירתו בפוליזי ברוח הרנסנס האיטלקי, בעודו נאבק בניסיונות אחיו גיום להשתלט על נכסי המשפחה. על אף חוליו וחולשתו, זכה לכבוד המלך החדש, הנרי השני, שהעניק לו את התואר gentilhomme ordinaire. ב־1555 נפטר ז'אן דה־דנטוויל, רווק ומחוסר צאצאים.<ref name=":1" /> ==הערות שוליים== <references /> [[קטגוריה:ילידי 1504]] [[קטגוריה:נפטרים ב-1555]] [[קטגוריה:הרנסאנס]] [[קטגוריה:דיפלומטים]] [[קטגוריה:צרפתים שנולדו במאה ה-16]] [[קטגוריה:צרפתים שנפטרו במאה ה-16]] [[קטגוריה:שגרירי צרפת]]'