מוזיקת תיאטרון
מוזיקת תיאטרון או מוזיקה תיאטרלית הוא מוזיקה שהולחנה במיוחד להצגות בתיאטראות. בין התת-ז'אנרים של מוזיקת תיאטרון, ניתן למנות אופרה, בלט ומספר צורות של מחזמר, מפנטומימה ועד אופרטה ומחזות זמר מודרניים ורביו. צורה נוספת של מוזיקת תיאטרון היא מוזיקת ליווי, שכמו גם ברדיו, בקולנוע ובטלוויזיה, משמשת לליווי הפעולה או להפרדה בין הסצנות של מחזה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז ימיו הראשונים של התיאטרון, למוזיקה יש חלק חשוב בדרמה הבימתית. בתיאטרון היווני של המאה החמישית לפני הספירה, נכתבו אודות לתיאטרון כדי לשיר ולרקוד בין החלקים המדוברים של טרגדיות וקומדיות. רק חלק מהקטעים של האודות שוחזרו.[1] היו מספר ניסיונות לשחזר את האודות לשלמותן החל מתקופת הרנסאנס ועד העת החדשה. מלחינים, כמו אנדראה גבריאלי, פליקס מנדלסון, ריף וון ויליאמס הלחינו מוזיקת מקהלה להפקות של מחזות של סופוקלס, אריסטופאנס ואחרים.[1] מחזאים, כמו ז'אן ראסין, ויליאם בטלר ייטס וברטולט ברכט כתבו מחזות מקוריים על בסיס האודות, עם קטעים מוזיקליים למקהלה וקריינים. בסוף המאה ה-16 בפירנצה, ניסיונות להחיות את הדרמה היוונית העתיקה, עם תרומות ווקאליות ליצירות הדרמה, גרמו להתפתחותו של הז'אנר המודרני אופרה.[2] כמו כן, תיאטראות עממיים תמיד הציגו שירה וריקוד במחזותיהן.[1]
במאות ה-16 וה-17 הוצגה מוזיקת תיאטרון בזמן הצגות ולאחריהן. כריסטופר ר. ווילסון, שדן בשימוש של שייקספיר במוזיקה במחזאותיו, טען כי מוזיקה זו חלוקה למספר קטגוריות: "מוזיקת במה" (השמעות להצגת דמויות חשובות או לליווי סצינות קרב), "מוזיקת קסם" (כמו שיר הערש ב-"חלום ליל קיץ"), "מוזיקת אופי" (כמו ב-"הלילה השנים עשר", הממחיש את האופי הגבוה, הנמוך, העצוב או העליז של הדמויות) ו-"מוזיקה אטמוספירית" (כגון "היכן הדבורה יונקת" ב-"הסערה").[3] בתחילת המאה ה-18, המוזיקה התבססה היטב כחלק כמעט מכל מופעי התיאטרון באירופה, בין אם מדובר באופרה, מחול או דרמה מדוברת. תיאטראות נבנו עם בורות תזמורת, והמוזיקה הולחנה במיוחד להפקה ועובדה מחומר מוזיקלי קיים.[1]
הסופר רוג'ר סאבאג' ציין ב-"מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים" כי: "הצורות הקלאסיות של התיאטרון האסייתי מהודו ועד יפן נשענות במידה רבה על מוזיקה, וכך גם הטקסים הדרמטיים מאפריקה שמדרום לסהרה וכן מהעמים הילידים של אמריקה".[1] בז'אנרים של תיאטראות מערביות, סאבאג' כתב כי מוזיקה היא מאפיין חשוב בדרמה הליטורגית מימי הביניים, בלט, אופרה, פנטומימה, זינגשפיל, מלודרמה, בורלסק ויקטוריאני, מיוזיק הול, וודוויל, מופע מגוון (אנ'), אופרטה, קומדיה מוזיקלית אדוארדית (אנ'), המחזמר המודרני (כולל מחזמרי רוק (אנ')) וצורות אחרות של מחזמרים.[1] כמו הרדיו, הקולנוע והטלוויזיה, התיאטרון השתמש במוזיקת ליווי לליווי דרמה מדוברת.[4]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Green, Stanley. Encyclopedia of the Musical Theatre. New York: Dodd, Mead, 1976
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 Savage, Roger. "Incidental music", Grove Music Online. Oxford Music Online, accessed 13 August 2012 (נדרשת הרשמה)
- ^ Arnold, Denis, et al. "Opera", The Oxford Companion to Music, ed. Alison Latham, Oxford Music Online, accessed 13 August 2012
- ^ Wilson, Christopher R. "Shakespeare, William", Grove Music Online, Oxford Music Online, accessed 13 August 2012 (נדרשת הרשמה)
- ^ Kennedy, Michael, ed. "Incidental Music", The Oxford Dictionary of Music, 2nd ed. rev., Oxford Music Online, accessed 13 August 2012 (נדרשת הרשמה)
