מוזיאון החצר הישנה עין שמר

חצר ראשונים היא מוזיאון העוסק בתולדות ההתיישבות החלוצית, הקיבוצית, בשנים שלפני הקמת מדינת ישראל. המוזיאון ממוקם בקיבוץ עין שמר, בתחום של חצר ששימשה את המתיישבים הראשונים בשטח עליו קיים כיום הקיבוץ. המוזאון תוכנן בידי האדריכל יעקב (קובה) גבר^[1]. מ-1977, יובל 50 לקיבוץ עין שמר, כשנתיים לאחר שעבר חדר האוכל של הקיבוץ למשכנו החדש והמותאם יותר לגודל אוכלוסיית הקיבוץ, חשבו בקיבוץ מה לעשות בשטח החצר הישנה. 3 חברי קיבוץ היו בראש התומכים להקמת בית, מוזיאון, שיספר את סיפור התיישבות הקיבוץ. היו אלה: יצחק (איגנץ) פלגי, ממייסדי הקיבוץ, רן חדוותי ואדם זרטל, בני הדור השני בקיבוץ. ההחלטה עברה וב-1988 נחנך המוזיאון במעמד נשיא המדינה דאז חיים הרצוג ושר החינוך יצחק נבון.

אבני דרך של המקום

1913 – ארגון השומר - מקים נקודת שמירה בח'ירבת כרכור על אדמות כרכור (על הגבעה שכיום נמצא בית הקברות של מושב גן השומרון). (צפון מזרחית לחצר הראשונים).

1913-1921 – כ-3 קבוצות באות והולכות – קבוצות אלה נאחזות באדמה ומעבדות אותה, אך החוסר המתמיד במים, באדמה לחקלאות ובכסף, והיעדר חיים חברתיים ותרבותיים גורמים להם, בסופו של דבר, לעזוב את המקום.

שלהי קיץ 1921 – "גדוד העבודה" – "... במשך הקיץ של תרפ"א שלחה פלוגת ראש אל-עין חברים למקומות חדשים. ביניהם לכרכור, לעבודת הבנין" מציין מזכיר הגדוד, יהודה קופלביץ (אלמוג) בדו"ח שפרסם. אנשי גדוד העבודה המשיכו את קבוצת "כרכור" שכבר החלה בבניית חומת האבן. אנשי אלה ממשיכים את בניית החומה בחצר ובונים את הקומה הראשונה של בית האבן. אהרון להב, ממקימי קיבוץ תל-יוסף, מספר: "עם סיום העבודה בסוף הקיץ 1921 עברנו, 14 חברים מהפלוגה ובתוכם 2 חברות, לכרכור כקבוצת בניין בכדי להתמחות בבניין. הייתי בן 17, הצעיר שבחבורה. מצאנו חצר שסביבה הוחל בבנית חומת האבנים. ובתוך החצר בגודל של 70X70 מ' היו מספר צריפים עלובים אשר שימשו לדיור, חדר-אוכל ומטבח. כמו כן נמצאו אורווה עם 6 סוסים, ברווזייה עם 25 עופות ושובך יונים. תנאי החיים היו קשים ביותר. בדידות, יום עבודה ארוך מחושך עד חושך, כלכלת רעב והיעדר כל חיים תרבותיים-חברתיים... מים במקום לא היו. הביאו אותם בחביות על גבי עגלה מהבאר לרגלי "החירב'ה" בתוך כרם הזיתים של שלזינגר. החבית הראשונה נועדה למטבח. מקור מים זה, תוך הובלה מתמדת, סיפק את כל הצרכים של החי והבנין". אהרון מתאר בכתביו גם את צוות הבנייה. "צוות העובדים היה רב גוני מבחינת העדה והדת. שמעון כהן – הסתת המומחה, איש חיפה. המנצח על הבניה הוא ג'ורג' – ערבי ירושלמי, נוצרי, שולט בשפה העברית ומתלוצץ ביידיש עסיסית על חשבון "הירוקים": "תחוסו על הרצל – לו היה רואה את עבודתכם היה מתהפך בקברו". את סודות העבודה באבן רכשו החברים בעיקר ממנו". "מומחה אחר, מנדל שמו, היה אחראי על טיב החומרים, טיט ובטון. מסתבר שבהשפעת הכשרתו המקצועית בצרפת עימו גם את סגנון הבניה הכפרית הנהוגה בדרומה של הארץ. ביטויה הם הם החומה, השער ובית האבן". המקום נבנה כנקודה אסטרטגית בין מרכז הארץ, יהודה והשומרון לעמק והגליל. על מנת לשמור על ביטחון החברים נוצקו שברי זכוכיות על חלקה העליון של החומה ונוצרו גם חרכי ירי. בנוסף הייתה מוסתרת באורווה חבית סליק עם רובים שונים. .... לאחר גמר החומה ויציקת התקרה לקומת הקרקע של הבית סיימה הפלוגה את עבודתה אחרי 4 חודשים שהות במקום והמשכנו לדרכינו החלוצית כמתיישבים הראשונים בעמק. אנשי גדוד העבודה לא מחפשים לעצמם מגורים או פרנסה, כל מטרתם היא בניית הארץ. נמצאים בנקודה מספטמבר 1921 ועד ינואר 1922. ומכאן עוברים להקים את תל-יוסף.

קיץ 1922 - קבוצת "אחדות" – תחילת המנדט הבריטי בא"י, קבוצת אחדות מגיעה, כגרעין תוסס, לחצר ומקימה קואופרטיב חקלאי במקום. הקבוצה, כ-30 במספר, מגיעה מפולין, ב-1921, ישר לחדרה. זמן קצר לאחר הגעתם לחדרה נוצר סכסוך בין איכרי העיר לאנשי "אחדות" באי רצונם להעסיק פועלים יהודים. על כן החליטו החברים לעזוב את חדרה בקבוצות קטנות לשלושה מוקדים: כרכור, קיסריה וגן שמואל. לרשות הקבוצה עמדו 250 דונם אדמה בלבד, ממזרח לחצר לגידולי פלחה. "היה מוסכם" כותב יעקב שמואלי, חבר הקבוצה, "שאין מים בכרכור וכמעט שאין תקווה להגיע אליהם בזמן מן הזמנים". כמו אנשי גדוד העבודה הביאו חברי "אחדות" את המים גם כן על גבי עגלה רתומה לשני סוסים, מהבאר הסמוכה. אנשי אחדות משלימים את בניית הקומה השנייה של בית האבן. בית האבן שימש לעיתים כחאן לאלה המעוניינים להגיע מיהודה וסביבות ירושלים לעמק יזרעאל. התנאים קשים מנשוא ללא מים וללא חשמל וב-1925 הקבוצה נוטשת את המקום.

1925 – קבוצת "ברנר" – חבריה עלו ארצה מפולין כחברים בשומר הצעיר בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. קבוצה זו מקימה נקודת התיישבות בחצר ואיתם אדם בשם שמואל שועלי – "ראשון ראשוני עין שמר". לאחר תקופה קצרה התברר שלא ניתן להרחיב את התקציב להתפתחות המשק (בעיקר רכישת אדמה נוספת לחקלאות ועוד) והחלו ויכוחים מה יהיה עתידה של הקבוצה. הועלו כמה הצעות כמו: השלמת קבוצת דגניה, איחוד עם קיבוץ "הרצליה" (לימים קיבוץ מרחביה) או הצטרפות לקבוצת עין גנים בכרכור. 7 חברים מתוך ה-15 שהיו מגליציה העדיפו להתאחד עם מרחביה, שמוצאם דומה והיתר העדיף להתאחד עם קבוצת עין-גנים. התוצאה: פילוג! הקבוצה נוטשת את המקום בשל תנאי החיים הקשים והמחלוקות האישיות. ותיקי עין שמר מספרים כי שועלי וחברים מעטים נוספים נותרו בחצר לאחר נטישת הקבוצה, וכשקבוצת עין גנים מגיעה אל המקום, שועלי פותח בפניהם את שער האבן.

1925 - במאי 1925 החלו עולים לארץ ישראל מהעיר לודז', פולין, חוליית הנחשון של "קבוצת השומר הצעיר מלודז'" (לימים קבוצת "עין גנים"). ביום חמישי, 28 במאי 1925, עולה החבורה הראשונה, עם מיטלטליהם ברכבת לירושלים, ישירות עד לנחל-שורק, שם בנו את ביתם הראשון - סוכת-צל, בסמוך לשדה טבק, בו עבדו. כאן החלו את חייהם כפועלים ארצישראליים. תוך זמן קצר, עקב ירידה משמעותית בביקוש לטבק, נשלחו החבורה על ידי המרכז החקלאי של ההסתדרות למושבה פתח-תקווה. לקראת סוף הקיץ בנו שוב את סוכתם, הפעם במושב הפועלים עין-גנים שבסמוך לה. מכך נגזר שמה של הקבוצה.

1927 - קבוצת "עין גנים" - בחג השבועות עולה על הקרקע ומקימה בחצר את קיבוץ עין שמר.

1932 - קבוצת "בנימינה" - (חניכי השומר הצעיר מהעיר ורשה) מצטרפת לקיבוץ עין שמר. בהמשך נוצר פילוג בין קבוצת עין גנים לקבוצת בנימינה ורוב חברי בנימינה עזבו את עין שמר והצטרפו לקיבוץ גן שמואל השכן.

1932 - יציאה מהחומה - הקיבוץ מתרחב מעבר לחומת האבן.

1933 - קבוצת "שומריה" - מצטרפת לקיבוץ עין שמר. חבריה באו מוורשה, לודז', גרודנו (אז חלק מפולין, היום בלרוסיה) ווילנה (בירתה של ליטא). הקבוצה מנתה כ-80 חברים שעלו ב-1929-30, תחילה לחדרה, לשכונת ברנדס, במטרה להקים קיבוץ מראשיתו. אך צו התנועה ("הקיבוץ הארצי", אליה השתייך הקיבוץ ואף היה בין 4 הקיבוצים שהקימו אותה ב-1927) הורה להם להשלים את קבוצות עין-גנים ובנימינה, שנקראו אז גם קבוצת כרכור. אלה נזקקו בדחיפות לידיים עובדות נוספות על מנת לשרוד.

1934 - קבוצת "בדרך" מצטרפת לקיבוץ. חברי קבוצה זו, בשונה מיתר קבוצות החלוצים שהשלימו עד אז את הקיבוץ, הגיעו מעיירות קטנות מרחבי פולין ולא מהערים הגדולות.

1934 - הקמת תשתית חשמל בקיבוץ.

1935 - גילוי וחפירת באר המים הראשונה הפעילה בקיבוץ.

1937 - בנית מגדל המים שבחצר.

1988 - הקמת מוזיאון הקיבוץ - בחצר ההיסטורית.

בשנת 1921 הגיעו לשטח עליו קיים כיום קיבוץ עין שמר קבוצה של אנשי ארגון השומר במטרה להקים במקום נקודת שמירה. בין אזור יהודה, עמק יזרעאל והגליל. בעקבות התנאים הקשים לא שרדו המתיישבים במקום. בשנת 1917 התיישבו במקום עשרה מחברי קבוצת "אחדות" שהתגוררו בשני צריפים ועסקו בחקלאות. ב-1921 נבנתה על ידי אנשי גדוד העבודה חצר מבוצרת ששטחה ארבעה דונם. החצר הוקפה בחומה בגובה של שני מטרים ובה חרכי ירייה, שער ברזל גדול ובית אבן בן שתי קומות. אנשי גדוד העבודה לא הצליחו להחזיק במקום והוא ננטש על ידם. בשנת 1927 התיישבו במקום אנשי השומר הצעיר ושנה זו נחשבת לשנת ייסודו של קיבוץ עין שמר. ב-1934 חוברה החצר לרשת החשמל ושנה לאחר מכן התגלו בה מים. החצר שוחזרה ובשנת 1983 נפתח במקום מוזיאון החצר הישנה.

במוזיאון תצוגת טרקטורים ישנים ומופעלת "רכבת האלונים", קטע בין 1100 מטרים היוצא מן החצר ועובר בשטחי הקיבוץ. הרכבת נוסעת על קטע ששימש את הרכבת בזמן השלטון העות'מאני בארץ ישראל. הרכבת נקראת רכבת האלונים על שום עצי האלון שהוסעו בעבר ברכבת. דמויות ברוח התקופה מוצבות לצידי המסילה. במקום מתקיימות כיום פעילויות שונות לילדים בהתאם לחגים השונים ופעילויות אחרות כגון אפיית לחמניות, מסיק זיתים ופעילות בבית בד.

רכבת האלונים

ערך מורחב – רכבת האלונים

ב"מוזיאון חצר ראשונים" בקיבוץ, קיים מסלול של רכבת האלונים החוצה את שדות הקיבוץ. הנסיעה בקרון הרכבת ליד מרעה הסוסים, הרפת ועל גשרון מעל נחל קטן, היא מעין סיור מודרך ברכבת הטורקית, מסילת הרכבת החיג'אזית.

הקשר של עין שמר לרכבת החיג'אזית אשר שימשה את הטורקים בימי מלחמת העולם הראשונה הוא במיקום יער האלונים בסביבה, ששרידים ממנו אפשר למצוא עד היום בשמורת אלון.

האנגר מיכאל - מוזיאון הטרקטורים

בשנות ה-90, ביוזמת רן חדוותי - חבר הקיבוץ, איש המועצה לשימור אתרי מורשת ומומחה עולמי לשיקום ושימור מיכון חקלאי היסטורי^[2], הוקם מוזיאון טרקטורים היסטוריים וסדנת שועלי לשימור (על שם שמואל שועלי) לצידה של המוזיאון.

במוזיאון קיימת תצוגה ייחודית של כ-30 טרקטורים וציוד חקלאי מראשית המאה העשרים^[3]. הטרקטורים ושאר הציוד החקלאי מהתצוגה שופץ, שוקם ושומר בסדנת שועלי.

התצוגה נמצאת בתוך מבנה היסטורי - האנגר מיכאל. ההאנגר הוא מבנה קשתי מפח גלי הבנוי בסגנון ההאנגרים למוסכים ומיכון שניבנו בראשית המאה העשרים בישראל.