מרדכי בנט
 | |
| לידה |
1753 ה'תקי"ג צ'ורגו, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
12 באוגוסט 1829 (בגיל 76 בערך) י"ג באב ה'תקפ"ט קרלסבד, בוהמיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי במיקולוב |
| תקופת הפעילות |
? – 12 באוגוסט 1829 |
| רבותיו | רבי יעקב קצנלבויגן, רבי יוסף שטיינהרט, רבי יחזקאל לנדא, רבי שמואל שמלקא הורוביץ |
| תלמידיו |
בניו, רבי ישעיה בנט ורבי נפתלי בנט וכן רבי שמחה בונים מפשיסחה, רבי יהודה אסאד |
| חיבוריו | חדושי מהר"ם בנעט על הש"ס, שו"ת פרשת מרדכי, שו"ת גדולת מרדכי, ביאור מרדכי על ספר המרדכי ועוד |
| תפקידים נוספים |
רב מדינה |
  | |
רבי מרדכי בן אברהם בָּנֶט, או מהר"ם בנט (בכתיב שנהג אז: מרדכי בנעט, בלועזית: Marcus Benedict, "מרקוס בנדיקט"; ה'תקי"ג 1753 – י"ג באב ה'תקפ"ט 1829) היה אב"ד וראש ישיבת ניקלשבורג, רבה הראשי של מוראביה.
ימיו הראשונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנט נולד בצ'ורגו שבהונגריה. אביו, אברהם בן יהודה אשכנזי, בן נתן, בן רבי צבי הירש אשכנזי, ומצד אימו היה נצר לנפתלי כ"ץ, מכיוון שגדל מגיל חמש בבית סבתו מצד אמו בניקלשבורג, נקרא בנט כשם משפחתה.
בילדותו נחשב עילוי ובגיל אחת עשרה נשלח ללמוד בישיבתו של רבי יעקב פנחס קצנלבויגן באטינגן (אנ') שבממלכת בוואריה. בגיל 15 עבר לישיבת פיורדא ללמוד אצל רבי יוסף שטיינהארט. בגיל 18 נסע לפראג, שם קנה תורה מפי הנודע ביהודה. בגיל 22 נישא לבתו של גימפל פרוסטיץ מניקלשבורג, ועבר ללמוד שם אצל רבי שמואל שמלקא הורוביץ, מראשי החסידות ורב המקום, אליו התקרב מאוד.
הרב יהודה לייב מימון מציין אותו כתלמיד של רבי משולם איגרא.[1]
לפי מסורת אצל החסידים, מגיל צעיר נהג בפרישות, בתעניות ובסגפנות, עד שרבי זושא מאניפולי[2] נזף בו על שהוא מסתגף ומאז רק צמצם במאכלו.
ברבנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1778 מונה לדיין בניקלשבורג בימי רבנות רבי שמעלקא מניקלשבורג. לאחר מכן מונה לרב בלונדנבורג (אנ')(מוראביה), שם כיהן שנה וחצי, ובששבאר (אנ')(שוסברג) בהונגריה, שם כיהן כשנה. בשנת תקמ"ט (1789), לאחר פטירת רבו נתקבל להיות אב"ד ניקלשבורג ורבה של מוראביה ('הרב הכולל דמדינת מעהרין'), ועמד בראש הישיבה בניקלשבורג שמנתה בשיאה כארבע מאות תלמידים. בניקלשבורג כיהן במשך 40 שנה, עד לפטירתו.
הרב בנט עסק כל ימיו בש"ס ופוסקים ובנוסף עסק גם במקרא, קבלה ודקדוק עברי. בתולדות ר' יהודה אסאד אשר היה תלמיד הישיבה, מסופר כי קיבל רשות מרבו ללמוד קבלה.
היה בקיא גם בחכמות חיצוניות, ביניהן פילוסופיה, אסטרונומיה ומתמטיקה. היה נתין צייתן של הקיסר פרנץ הראשון, לכבודו חיבר תפילה לאחרי דיכוי המרד באיטליה בשנת 1820.[3]
בסוגיית חינוך החובה, שנכפה על ידי הממשל הקיסרי כעשור לפני היבחרו לכהונה, הקפיד לא לקומם את השלטונות אך השתדל לפקח על התוכן. יחסו הפתוח למדי לעניין הוביל לאהדה רבה כלפיו מחוגי המשכילים. ההיסטוריון מייקל ל. מילר ציין כי היה טרוד בהרבה מרבנים שנחשבו בעיניו כפוסקים מקלים מדי בעת שסמכות ההלכה נשחקה בהתמדה. הוא נודע בתפקיד המרכזי שמילא בשלוש פרשות כאלה: תקרית בשמים ראש מ-1793, סכסוכיו המתמידים עם הרב ההונגרי אהרן חורין וחיכוך דומה לאורך השנים עם הרב בנימין זאב רפפורט ("שמלת בנימין"), שגם אותו גינה כגמיש ומתירן. היה שותף לריב ההיכל ב-1818 נגד ניצני הרפורמה. הוא שלח שני מכתבים שהתפרסמו ב"אלה דברי הברית", ריכוז השו"תים נגד בית-הכנסת הרפורמי החדש. בעוד שאחרים שללו את החידושים כשלעצמם באופן גורף, הוא ניסה למצוא טעמים לאיסור תפילה בלשון נכרי. דבר זה היה מקובל כמובן כמותר, והוא עצמו לא התנגד לו כשפורסמו תרגומי סידורים בגרמנית ב-1796 ו-1815; עם זאת, השימוש בשפה על ידי הרפורמים וההגנה על כך מיריבו האישי, הרב אהרן חורין, הפכה את העניין לסלע מחלוקת. שלא כחת"ם סופר, שכתב במפורש שאין באמירת התפילה בגרמנית בעיה הלכתית של ממש ואסר זאת משום החידוש, הסתמך בנט על טיעונים סבוכים כמו הצורך לבטא כל תו, בעיקר בשמות הקודש, כדי להשיג כוונה כראוי. הדבר הביא עליו את לעג מגיני ההיכל. כמו כן, כשהתלבטו כותבי "אלה דברי הברית" בשאלה על בסיס מה לאסור ניגון בעוגב (בעיקר כשבית-הדין של פראג שלח איגרת לפיה הדבר היה נהוג בעיר בבתי-כנסת כמה עשורים קודם), הגדיר זאת כחוקות הגויים ודעתו התקבלה ושימשה מאז.[4]
פטירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב בנט נפטר בי"ג באב תקפ"ט (12 באוגוסט 1829), בעת שהותו בעיר המרחצאות קרלסבד, והוא בן 76. בתחילה נקבר בליכטנשטט(אנ') הסמוכה על תנאי שיוכלו להעבירו. משפחתו ובני עירו ניקלשבורג ביקשו להעביר את עצמותיו לעירם, שבה קבורים משפחתו ורבו הרב שמואל שמלקא, אשר הרב ביקש להיקבר על ידו. אנשי ליכטנשטט התנגדו. לאחר דיון והיתר של החת"ם סופר ורבנים נוספים, ולאחר קבלת רישיון מהשלטונות, הועבר הקבר לניקלשבורג, באדר 1830 [1]. נאמר כי הרב מרדכי בנעט ציווה קודם מותו שאם יצטרכו דבר ישתטחו על קברו.[5]
אחר פטירת ר' מרדכי מצאו שקים, אשר היה רגיל ללבוש תחת מלבושיו לשם סיגוף, ורבים רצו לקנות שקים אלו, לשם סגולה, אשר יטמינו אותם לאחר פטירתם בשקים אלו. ממכירת השקים האלו, נאסף הון רב שהספיק לפרנסת נכדיו היתומים (בני בתו, שמתה בחייו), וכן לנישואיהם.
| תקופת חייו של הרב מרדכי בנט על ציר הזמן |
|---|
 |
מתלמידיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רבי שמחה בונים מפשיסחה
- רבי יהודה אסאד
- בנו רבי ישעיה בנט, אבד"ק קאליב
- בנו רבי נפתלי בנט, רבה של שאפה (Schaffa) (אנ')(מוראביה)
- רבי שלמה קווטש, מחבר ספר "חכמת שלמה"
- בן אחיו הרב מנחם מנדל בנט, דיין בפאקש (הונגריה)
- קרובו רבי משה מרדכי בנט, אב"ד שטאמפי (סלובקיה)
- הרב צבי הירש אופנהיים, אבד"ק טמשוואר
- ר' שמעון ווינער אב"ד לאשברין
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]על תולדות חייו נכתב על ידי בניו ונכדיו בהקדמות לחמשת הספרים הראשונים ברשימה הבאה:
- ביאור מרדכי - הגהות על פסקי המרדכי (שכתב ר' מרדכי בן הלל)
- מחשבת מרדכי - דרשות על התורה
- מגן אבות - על מלאכות שבת
- דברי מרדכי - על הלכות איסור והיתר בשולחן ערוך חלק יורה דעה
- תכלת מרדכי - דרשות על הש"ס
- חדושי מהר"ם בנעט - חידושים על הש"ס
- גדולת מרדכי, ספר שאלות ותשובות שנדפסו ביחד עם תשובות תלמידו בספר הר המור (בהוצאת הרב אברהם יצחק גליק, שנישא לנכדתו)
- פרשת מרדכי, שאלות ותשובות
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה מנדלסון, פני תבל, אמסטרדם, תרל"ב, באתר היברובוקס
- הרב י"ל מימון, שרי המאה, ירושלים, מוסד הרב קוק, תש"ב, חלק א', עמ' 266–271
- נחום טוביה לונדון (כותב הערך), בנעט מרדכי, אנציקלופדיה אוצר ישראל, כרך ג'
- מ. י. ברדיצ'בסקי, הג"ר מרדכי בנעט, האסיף ד', תרמ"ח, חלק אוצר הספרות, 61-65 (בספירה שלישית)
- הרב ד"ר ראובן פרבר, פאר מרדכי, אתאזא, תל אביב, תשי"א
- משה אלכסנדר זושא קינסטליכר, החתם סופר ובני דורו: אישים בתשובות חתם סופר, בני ברק, תשנ"ג, ערך מרדכי בנעט
- הרב רפאל הלפרין (עורך), האנציקלופדיה לבית ישראל, כרך 5, עמ' 55, ערך בנט ר' מרדכי בר אברהם
- שלמה בן דוד [=שלמה שפיצר], מצעדי גבר : סיפור מחיי ר’ מרדכי באנעט ותלמידו : סיפור היסטורי, ירושלים, תשמ"ח?
- Rabbis and Revolution: The Jews of Moravia in the Age of Emancipation, 2010 ,Michael Miller,
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנו יעקב (הקרוי אבריל) בנט, תולדות מוהר"ר מרדכי בנט, (דפוס ראשון: אפען, תקצ"ב 1832), טארנא, תרפ"ט
- אדם פרזיגר, מרדכי בנט, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- הרב ראובן פרבר, פאר מרדכי, תל אביב, תשי"א, באתר אוצר החכמה
מרדכי בנט (1753-1829), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו: הרב יהודה לייב מימון, ר' משולם איגרא. אמנם לפי חשבון שנות לידתם היה רבי משולם גדול מרבי מרדכי בשנה אחת בלבד
- ^ כך בספר התולדות שכתב בנו אבריל. ב"שרי המאה" מיוחס הסיפור לאחיו רבי אלימלך ליפמן מליז'נסק.
- ^ התפילה מועתקת בתוך "תולדות מוהר"ר מרדכי בנט". על הסיבות לקשר הקרוב ראו ב"פאר מרדכי".
- ^ מילר, עמ' 65-69.
- ^ כל הפרשה מובאת בתשובות החת"ם סופר, ח"ו (ליקוטים) סימן ל"ז.