מדיטציית חושך

מדיטציית חושך היא משפחה של טכניקות מדיטציה שבמהלכן מתרגל האדם מגע עם חשכה או עם צללים.

מקורו של התרגול בחושך

ישנן מספר דעות לגבי מקורותיהם של תרגולי החושך.

• באסכולת הנינגמפה (Nyingmapa) של הבודהיזם הטיבטי ישנה מסורת של תרגולי חושך באמצעות שהות של ימים ואפילו שבועות בתוך מערות או חדרים חשוכים.
• גיבור ספרו של קרלוס קסטנדה, דון חואן, מציע טכניקה המתבססת על מעקב אחרי צללים. הטכניקות של דון חואן מיוחסות למסורת אינדיאנית עתיקה באזור מקסיקו שייתכן ואף קדמו לבודהיזם הטיבטי.
• יש מי שטוען שמקור השיטה הוא דווקא יהודי על פי הפסוק כי אשב בחושך, ה' אור לי (מיכה ז')

תרגולי חושך

אושו מציע מספר דרכים וטכניקות לתרגל מדיטציית חושך.

• הגישה הגלובלית - אינה מחייבת תרגול ספציפי - אבל המתרגל אמור לחיות במשך שבוע שלם ללא תאורה מלאכותית.
• הגישה המתודית כוללת שלושה תרגולים הדרגתיים:
  • ישיבת חושך - ישיבה דוממת בחשיכה מוחלטת במשך שעה לפחות.
  • שהיית חושך - התמקדות בתחושת החושך בזמן שכיבה.
  • נשיאת חושך - טכניקת "שוק"הכוללת ריכוז בחושך המוכל באדם.

הערה: בשיטה המתודית לא ניתן לתרגל את השלבים המתקדמים לפני התנסות של מספר חודשים בשלב הראשון

• הגישה של התרגול ההפוך הכוללת ריכוז בחשיכה שנוצרת עקב עצימת עיניים ושחרור החשיכה הזו אל האור.

• מתרגלים מנוסים בטכניקת חושך יכולים גם לעקוב אחרי צללים באור יום מלא, הטכניקה הזו, כנראה מקורה בכישוף הילידים האמריקאים.

התאוריות של תרגול החושך

העיקרון המנחה מאחורי המקור הבודהיסטי של הטכניקה הוא אלחוש. הכוונה הייתה ליצור חלל תרגול נעדר גירויים שיתאים להתמרה של התת-מודע. ניתן לומר שבאופן הזה מדיטציית חושך מהווה שכלול לויפאסנה המסורתית.
בגישה המודרנית לתרגולי חושך, ניתנה חשיבות גם לתהליך זיהום האור שמהווה, על פי התאוריה, עומס נפשי נוסף המודחק בתת-ההכרה. תרגול החושך מאפשר לאדם להשתחרר מהלחצים הפסיכופיזיים הנגרמים לו על ידי תאורה מלאכותית.