דשת-י יהוד
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
דשת-י יהוד (בפרסית: دشتِ یهودی = "המדבר היהודי", באורדו: دشتِ یہودی, ובהינדי दश्त-ए-यहूदी) הוא מדבר במערב פקיסטן ובמזרח אפגניסטן ששמו הנוכחי מוזכר כבר במקורות בפרסית מהעת העתיקה ומהאימפריה המוגולית. משמעות השם בשפת הפשטו: "הערבה היהודית"[1].
בשטח זה ישנה מצודה שנקראת בפי המקומיים (וגם במקורות ערביים, פרסיים ומוגוליים) "קיל' יהוד" או "קיל' יהודייה" ("מבצר היהודים"). קיימות עדויות על נדודי סוחרים יהודים במקום, שקרוב למעבר ח'ייבר[2], הרי סולאיימאן (שלטענת האפרידי המקומיים נקראים על שם שלמה המלך) והינדו-כוש, וקשרי מסחר עם ארץ ישראל, אנטיוכיה ויוון העתיקה במאה ה-3 לפנה"ס.
באזור התגלתה כתובת מונומנטלית דו-לשונית של צו מלכותי מאת אשוקה, שהיה שליט רובה המכריע של תת-היבשת ההודית מטעם האימפריה המאורית, שנכתבה בארמית וביוונית.
בשטח חיים כיום, וגם בימי קדם, לאחר שהיגרו מדשת-י מארגו שבדרום אפגניסטן, שבטי הפתאנים: יוסופזאי, אפרידי וחאתאק, שלגבי כולם יש טענות מצדם ומצד חוקרים וסופרים שונים שחקרו כי מוצאם הוא מעשרת השבטים (יוסופזאי הם לכאורה "צאצאי יוסף", אפרידי הם לכאורה "צאצאי שבט אפרים" והחאתאק טוענים למוצא מחוץ למרכז אסיה, ולדעת אחדים מקורם שלהם גם הוא בגלות אשור. יש לציין כי לא נמצא ביסוס גנטי לתאוריה הזו של מוצא עברי). בצפון-מערב שטחי המדבר חיים גם בני השבט הפתאני מוחמאנד, שמקורם בעיר גזאני שבאפגניסטן. היוסופזאי והחאתאק נהגו לבזוז שיירות סחר של האימפריה המוגולית[3] ולאיים על נתיבי הסחר בהן השתמשה האימפריה בדרך קבע, ולבסוף החליטו המוגולים להקים את מצודת אטוק להגנה מפניהם.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Rosenwein, Cristiani, Emotions and Mediaeval Monasticism: Introduction, Pakistan Journal of Historical Studies 5, 2020, עמ' 1 doi: 10.2979/pjhs.5.1-2.01
- ^ Khan, Learning How to Feel, Children’s Literature and Emotional Understanding, 1870–1970, Pakistan Journal of Historical Studies 1, 2016, עמ' 95 doi: 10.2979/pjhs.1.1.09
- ^ SASP News, Feb-Mar, 2008, PsycEXTRA Dataset, 2008