הפרעת תנועה

הפרעת תנועה

תחום	נוירולוגיה
קישורים ומאגרי מידע
MeSH	D009069
סיווגים
ICD-10	R25

הפרעת תנועה היא חוסר היכולת לבצע תנועה תקינה או הופעת תנועות בלתי רצוניות. חלק מהפרעות התנועה חמור מספיק כדי להיות מוגדר כלקות. הפרעות תנועה יכולות להיות תוצאה של פגם מולד, מחלה (תורשתית, זיהומית או אחרת), פציעת מאמץ חזרתי, תוצאה של חבלה, תאונת צלילה או תופעת לוואי של תרופה.

סוגי הפרעות תנועה

באופן גס ניתן לסווג הפרעות תנועה להפרעות תנועה היפוקינטיות ולהפרעות תנועה היפרקינטיות. ניתן להוסיף ולסווג אותן להפרעת תנועה על רקע אורגני או להפרעת תנועה מושרית טיפול תרופתי (כלומר: שהיא תופעת לוואי של טיפול תרופתי).

הפרעת תנועה על רקע אורגני

הפרעת תנועה שנגרמה עקב שינוי פיזי במרכיבי מערכת העצבים. כל מחלה ראשונית שבבסיסה הפרעת תנועה היא אורגנית. דוגמאות: מחלת הנטינגטון, מחלת פרקינסון, מחולית (כוריאה), דיסטוניה.

הפרעת תנועה מושרית טיפול תרופתי

הפרעת תנועה זו היא מחלה משנית שנוצרה עקב נטילת תרופה לטיפול במחלה הראשונית. אולם, אם התרופה לטיפול במחלה הראשונית גרמה לשינוי פיזי במרכיבי מערכת העצבים המרכזית עקב חשיפה ממושכת, תיחשב הפרעת התנועה כאורגנית ולא כמושרית טיפול תרופתי. הפרעת תנועה מושרית טיפול תרופתי תקרא "אקוטית" אם הופיעה לראשונה בסמוך לנטילת התרופה, ו"טרדיב" אם הופיעה יותר מחצי שנה לאחר נטילת התרופה.

דוגמאות: חלק מהאנשים שטופלו בתרופות אנטיפסיכוטיות, שחוסמות את קולטן הדופאמין במערכת העצבים המרכזית למשך תקופה ארוכה, כגון חולי סכיזופרניה, פיתחו מחלה משנית בשם טרדיב דיסקינזיה, שהיא הפרעת תנועה היפרקינטית. בדומה לכך, גם חולי פרקינסון בשלב מתקדם, שטופלו במשך תקופה ארוכה במולקולת האם של הדופאמין (לבודופה) נמצאים בסיכון לפתח טרדיב דיסקינזיה.

הפרעות תנועה היפוקינטיות

בהפרעה זו, סובל החולה מתנועתיות מועטה מידי, מנוקשות ואיטיות של הגוף ומאי-מוביליות. מחלת פרקינסון, למשל, היא הפרעת תנועה היפוקינטית על רקע אורגני.

הפרעות תנועה היפרקינטיות

בהפרעה זו סובל החולה מתנועתיות יתר או מתנועה לקויה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הפרעת תנועה בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.