לייפאיה
| |||
 | |||
| נמל ליפאיה | |||
| מדינה |
 לטביה | ||
|---|---|---|---|
| ראש העיר | אולדיס ססקס | ||
| תאריך ייסוד | 1625 | ||
| שטח | 60.4 קמ"ר | ||
| גובה | 14 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 66,680 (1 בינואר 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 1310 נפש לקמ"ר (2011) | ||
| קואורדינטות | 56°31′N 21°00′E / 56.517°N 21.000°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| http://www.liepaja.lv | |||
לִיֶפאיה (בלטבית: Liepāja, בפולנית: Lipawa, ברוסית: Либава,Лиепая, ביידיש: ליבאַװע, בגרמנית: Libau) היא עיר במערב לטביה, ובה נמל על הים הבלטי. לִיֶפאיה היא העיר השלישית בגדלה בלטביה בעלת אוכלוסייה של 84,300 (2011). בעיר ישנה קהילה יהודית קטנה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקום היה יישוב בשם "ליווא", שמשמעותו "חול" ונוסד על ידי דייגים קורוניים[דרוש מקור]. ב-1263 אבירים טאוטוניים הקימו במקום יישוב. זכויות מגדבורג ניתנו לעיר ב-1625 על ידי פרידריך קטלר, רוזן קורלנד, ואושרו ב-1626 על ידי מלך פולין זיגמונט השלישי ואזה. ב-1795 בחלוקה השלישית של פולין העיר עברה לאימפריה הרוסית.
בתחילת המאה ה-20 התגוררו בעיר כ-43 אלף תושבים, מהם כ-10,860 יהודים. גם חלקה של אוכלוסייה גרמנית היה כרבע. בהתאם למפקד אחרון (2010) הלטבים מהווים מעל 50% מאוכלוסיית העיר והרוסים כ-30%.
מ-1906 שימשה כנמל המרכזי למהגרים לארצות הברית מרוסיה. בין 1918 ל-1939 בלטביה העצמאית. ב-1939 לפי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב צורפה לברית המועצות. מ-1941 נמצאה העיר תחת כיבוש גרמניה הנאצית, ומרבית יהודיה נרצחו בטבח לייפאיה. ב-1944 שוחררה העיר וחזרה לברית המועצות. הרוסים השתמשו בעיר כנמל לצי הסובייטי והכריזו עליה כעיר סגורה. מ-1991 הנמל בעיר הוא השני בחשיבותו בלטביה העצמאית.
יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי נתוני מפקד האוכלוסין של שנת 1935 התגוררו בעיר 7,400 יהודים כ-13% מכלל התושבים.
השמדת היהודים במהלך השואה בוצעה על ידי קומנדו ארייס ובטליון המשטרה 21. בסיוע כוחות מהקריגסמרינה ההשמדה בוצעה בחולות שקדי כ15 ק"מ מהעיר. שתי שורות יורים במצב כריעה ומצב עמידה ירו בקבוצות של 10 עד 30 יהודים. היורים ממצב כריעה כיוונו אל הלב וממצב עמידה אל הראש. אמהות התבקשו להחזיק את התינוקות בצד שמאל כדי לחסוך בתחמושת. טבח לייפאיה תועד על ידי צלם מהקריגסמרינה והוא אחד המקורות לתמונות של מבצעי רצח.
מבצעי השמדה מסוג זה בוצעו מסתיו 1941 עד אפריל 1942. העיתון המקומי "Kurzemes Vards" עודד את ההשמדה ודיווח עליה ולאחר האקציה של אפריל 1942 דיווח לקוראיו "בעיית היהודים בלייפאיה נפתרה לחלוטין, אם פה ושם תפגשו ביהודי אנא שלחו אותו למקום הראוי לו".[דרוש מקור]
לאחר השמדת 90% מיהודי העיר על ידי הלטבים בחודש יולי 1942, 814 יהודים רוכזו בגטו תחת שמירת המשטרה הלטבית מתוכם 102 מתו בגטו ו54 נורו למוות. הגטו חוסל ב-8 באוקטובר 1943. 20 יהודים ניצלו מהשמדה.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לייפאיה (בלטבית)- לייפאיה (Liepāja), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- לייפאיה במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- עדותו של ריינהרד וינר (Wiener), אשר צילם את ההוצאות להורג של יהודי לייפאיה בסקדה, באתר יד ושם (חלק ראשון, חלק שני)
- מצילי יהודים ניצולי הטבח בסקדה: רוברט ויוהנה סדול (Roberts and Johanna Sedul) ואוטיליה שימלפפנינג (Otilija Schimelpfening), באתר יד ושם
- הצלת עדות מצולמת לרצח יהודי לייפאיה בסקדה, באתר "יד ושם"
- לייפאיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ליפאיה (לטביה), דף שער בספרייה הלאומית
