לוסי (שלד)

לוסי הוא כינוי ושם נפוץ שניתן בשנת 1974 לשלד מאובן של הומינין, שמספרו הקטלוגי AL 288-1, שגילו בערך 3.2 מיליון שנים, והוא שייך למין אוסטרלופיתקוס אפרנסיס. עקב מבנה האגן, נקבע שהשלד הוא ממין נקבה. השלד התגלה באתר ארכאולוגי הנמצא בעמק נהר האוואש התחתון שבמשולש עפר באתיופיה. השלד שמור במעבדת המוזיאון הלאומי של אתיופיה באדיס אבבה, ודגם שלו נמצא בתצוגה הפתוחה לציבור.

השלד של לוסי הוא אחד השלמים ביותר שהתגלו במהלך חקר האבולוציה של האדם, הוא כולל כ-40% מהשלד המקורי. יתר על כן, כמעט כל חלק החסר בצד אחד של השלד נמצא בצידו השני, ולכן בהנחה סבירה של סימטריה ניתן לשחזר כמעט את כל השלד, להוציא חלקה העליון של הגולגולת ואצבעות הידיים והרגליים. גובהה של לוסי היה 1.1 מטר, ומשקלה היה כ-29 ק"ג, בערך כמו שימפנזה ממוצע. למרות המוח הקטן, עצמות הרגליים דומות מאוד לאלו של האדם הנבון, מה שמצביע בסבירות גבוהה על כך שלוסי ובני מינה הלכו בקומה זקופה.

הפלאואנתרופולוג שמצא את השלד, דונלד ג'והנסון ממוזיאון הטבע של קליבלנד שבאוהיו, האזין לשיר "לוסי ברקיע היהלומים" של להקת הביטלס בזמן שהצוות חגג את הגילוי, וכך קיבל השלד את הכינוי.

גילויה של לוסי נחשב לנקודת ציון חשובה בחקר האבולוציה של האדם. דונלד ג'והנסון הביא את השלד מאתיופיה למוזיאון הטבע של קליבלנד, שם הוא חקר את השלד יחד עם צוותו. אחד השותפים בצוות היה יואל רק, שחקר את הפנים. ג'ונסון פרסם ספר בשם "לוסי", שסיכם את תוצאות המחקר. במשך יותר משלושה עשורים נחשבו לוסי ובני מינה לאבות הקדומים של מין האדם, מהקדומים ביותר שהלכו הליכה זקופה. אולם מחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב ב-2007 מצביע על כך שהאוסטרלופיתקוס אפארנסיס לא היה אלא "בן-דוד" של אבות האדם שהשתייך לענף אחר, ונכחד לפני כ-2 מיליון שנים. משמעות המסקנה היא שקיים פער אבולוציוני של יותר ממיליון שנה ללא מאובנים המתוארכים לתקופה הזו^[1].