לדלג לתוכן

כריסטין ג'ורגנסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף כריסטין יורגנסן)
כריסטין ג'ורגנסן
Christine Jorgensen
כריכת אלבום שיריה
כריכת אלבום שיריה
לידה 30 במאי 1926
הברונקס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 במאי 1989 (בגיל 62)
סן קלמנטה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה George William Jorgensen jr. עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ידועה בשל האישה הראשונה שהתפרסמה בעקבות ניתוח להתאמה מגדרית שעברה
השכלה
  • תיכון כריסטופר קולומבוס
  • הקולג' הקהילתי של מוהוק ואלי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע זמרת, שחקנית
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.christinejorgensen.org/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כריסטין ג'ורגנסןאנגלית: Christine Jorgensen;‏ 30 במאי 19263 במאי 1989) הייתה אמריקאית, שהתפרסמה לאחר שעברה ניתוח להתאמה מגדרית. ג'ורגנסן גדלה ברובע הברונקס, ניו יורק. לאחר שסיימה את לימודי התיכון ב-1945, היא גויסה כגבר לצבא האמריקאי כדי לשרת במלחמת העולם השנייה. לאחר שירותה הצבאי היא שמעה לראשונה על קיום תהליכים להתאמה מגדרית, ונסעה לאירופה. בקופנהגן, דנמרק, ג'ורגנסן קיבלה הרשאה מיוחדת לעבור סדרת ניתוחים, אשר החלו ב-1951. לאחר הניתוחים חזרה לארצות הברית, והייתה לסנסציה תקשורתית, כולל הופעה בדף השער של העיתון "The New York Daily News". היא השתמשה במעמדה כסלבריטאית לקדם נראוּת וזכויות לאנשים טרנסג'נדרים. בחייה המקצועיים, היא הופיעה כשחקנית וזמרת, ואף הקליטה מספר שירים.

ראשית חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורגנסן נולדה כזכר בשם ג'ורג' ויליאם ג'ורגנסן, הבן (.George William Jorgensen, Jr), לנגר וקבלן בשם ג'ורג' ויליאם ג'ורגנסן האב, ולאשתו, פלורנס דייוויס הנסן. היא גדלה בשכונת פשע ברובע הברונקס, ניו יורק, ותיארה את עצמה כ"ילד בלונדיני קטן שברירי ומופנם, שברח ממכות ומשחקים אלימים".[1]

ג'ורגנסן השלימה את לימודיה ב"תיכון כריסטופר קולומבוס" בברונקס, וב-1945 התגייסה לצבא ארצות הברית. לאחר שחרורה מהצבא, למדה במכללת מוהוק ביוטיקה, ניו יורק,[2] ואף למדה צילום בקונטיקט. היא עבדה למשך זמן קצר בסוכנות הידיעות Pathé.

תהליך ההתאמה המגדרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחזרה ג'ורגנסן לניו יורק לאחר שירותה הצבאי הייתה טרודה (לדברי אחת ממודעות האבל) "מחוסר התפתחות זכרית".[3] היא שמעה על ניתוחים להתאמה מגדרית והחליטה לעבור סדרת ניתוחים כזאת. היא התחילה ליטול את ההורמון אתיניל אסטרדיול, וחקרה את האפשרות לעבור ניתוחים בעזרתו של הרופא ג'וסף אנג'לו.[3] ג'ורגנסן התכוונה לנסוע לשוודיה, שהייתה אז המקום היחיד בעולם בו ביצעו ניתוחים אלה, אך כשעצרה בדרך בקופנהגן לבקר קרובי משפחה, פגשה את ד"ר כריסטיאן המבורגר, אנדוקרינולוג דני ומומחה לתרפיה הורמונלית שיקומית. ג'ורגנסן נשארה בדנמרק תחת טיפולו, החלה טיפול הורמונלי חליפי, וקיבלה הרשאה מיוחדת משר המשפטים הדני לעבור סדרת ניתוחים בדנמרק.[4]

ב-24 בספטמבר 1951 ביצעו מנתחים בבית החולים "גנטופטה" בג'ורגנסן אורכיאקטומיה (כריתת אשכים).[5] במכתב לחברותיה מ-8 באוקטובר 1951, סיפרה להן איך הניתוח השפיע עליה:

"כפי שאתן יכולות לראות בתמונות המצורפות, שצולמו בדיוק לפני הניתוח, השתניתי מאוד. אבל אלו השינויים האחרים שכה חשובים. זוכרות את האדם הביישן, האומלל שעזב את אמריקה? ובכן, האדם הזה לא קיים עוד, וכפי שאתן יכולות לראות, אני במצב רוח מצוין."[5]

בנובמבר 1952, כשלושה עשר חודשים לאחר הניתוח הראשון, עברה ג'ורגנסן ניתוח פנקטומיה (כריתת פין) בבית החולים של אוניברסיטת קופנהגן. במילותיה, "הניתוח השני שלי, כמו הראשון, לא היווה עבודת כירורגיה מז'ורית כמו שמשתמע מהשם".[5] בסוף ינואר 1953 פרסמה קבוצת רופאים דנים שלא נשארו בגופה של יורנסן סימנים גבריים.[6]

היא חזרה לארצות הברית, וכשהניתוח נהיה זמין שם, עברה וגינופלסטי (בניית וגינה), תחת פיקוחו של ד"ר אנג'לו ועם הארי בנג'מין כיועץ רפואי.[3]

ג'ורגנסן בחרה בשם כריסטין על שמו של ד"ר המבורגר, והייתה לדוברת ופעילה בעד אנשים טרנסקסואלים וטרנסג'נדרים.

ב-1 בדצמבר 1952, כשהעיתון "The New York Daily News" פרסם כתבת שער על ג'ורגנסן, תחת הכותרת "חייל-לשעבר הופך ליפהפייה בלונדינית", בה הודיעו שהיא הראשונה שעברה "שינוי מין", הפך הסיפור לסנסציה. אך הטענה שג'ורגנסן הייתה הראשונה שעברה התאמה מגדרית לא הייתה מדויקת, מכיוון שניתוחים להתאמה מגדרית בוצעו בגרמניה כבר בשנות העשרים של המאה ה-20, והאמנית לילי אלבה ו"דורכן" היו ידועות בתור מטופלות של ד"ר מגנוס הירשפלד בברלין ועברו ניתוחים בשנות השלושים המוקדמות. מה שייחד את המקרה של ג'ורגנסן היה הטיפול ההורמונלי שנוסף לניתוחים. היא אכן הייתה האמריקאית הראשונה שנודעה בשל תהליך שינוי מגדרי מסוג זה.

עם חזרתה לניו-יורק ב-13 בפברואר 1953 הפכה ג'ורגנסן לסלבריטאית. הפרסום המורשה הראשון אודותיה נכתב על ידי ג'ורגנסן עצמה, בירחון "The American Weekly", תחת הכותרת "סיפור חיי".[7] היא ניצלה את הפרסום הגדול שלה כדי לדבר לטובת אנשים טרנסג'נדרים. שדרן הרדיו בארי גריי שאל אותה אם הבדיחות הרבות שרצות לגביה מפריעות לה, והיא צחקה ואמרה שלא. אך כן היו שאלות שהעליבו אותה, כמו המקרה בו דיק קאבט שאל אותה בתוכנית הטלוויזיה שלו בשידור חי על יחסיה עם "האישה" שלה, והיא ירדה מהסט. מכיוון שהיא הייתה האורחת היחידה באותו יום, קאבט השלים את שארית התוכנית בהסברים על כך שלא התכוון להעליב.[8]

אחרית ימיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ניתוח שחזור איבר המין הנשי התכוונה ג'ורגנסן להתחתן עם ג'ון טראוב, סטטיסטיקאי באיגודי עובדים, אך הם נפרדו. ב-1959 הודיעה ג'ורגנסן על אירוסיה להווארד ג'. נוקס, קלדן במקצועו; אך הזוג לא קיבל אישור נישואין בניו יורק מכיוון שבתעודת הלידה של ג'ורגנסן היא הייתה רשומה כזכר.[9] במאמר בניו יורק טיימס על האירוסים הכושלים, דווח גם שנוקס איבד את משרתו כאשר נודע דבר אירוסיו לג'ורגנסן.[10]

לאחר צאת הסרט עליה בשנת 1970 היא הופיעה בהקרנות בכורה של הסרט במקומות שונים בעולם.[11][12] בשנות ה-70 וה-80 הרצתה ג'ורגנסן באוניברסיטאות ובפני ארגונים שונים על חוויותיה. היא נודעה בשל רהיטותה ושנינותה. פעם היא דרשה התנצלות מסגן הנשיא, ספירו אגניו, כאשר קרא לפוליטיקאי אחר "הכריסטין ג'ורגנסן של המפלגה הרפובליקנית". אגניו סירב.[13]

ג'ורגנסן עבדה גם כשחקנית, הופיעה במועדוני לילה ואף הקליטה מספר שירים.[14] באחד ממופעי הבידור שלה היא שרה שיר בשם "אני נהנית להיות בחורה" ועטתה תלבושת וונדר וומן. וורנר תקשורת, החברה בעלת זכויות היוצרים על הדמות וונדר וומן, דרשה מג'ורגנסן שתפסיק להשתמש בה בהופעותיה, ועל כן ג'ורגנסן המציאה לעצמה דמות חדשה בשם סופרוומן. היא המשיכה להופיע במקומות שונים לפחות עד שנות השמונים. הופעה שלה משנת 1982 הוקלטה וזמינה כאלבום ב-iTunes.[15] ב-1984 חזרה לקופנהגן והשתתפה בצילומי הסרט הדוקומנטרי על אנשים טרנסקסואלים "Paradiset er ikke til salg" ("גן עדן אינו למכירה").[16]

בשנת פטירתה, 1989, אמרה ג'ורגנסן שהיא נתנה למהפכה המינית "בעיטה חזקה בתחת". היא נפטרה מסרטן בשלפוחית השתן ובריאות, ארבעה שבועות לפני יום הולדתה ה-63.

אזכורים בתרבות הפופולרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופתו כזמר קליפסו, הקליט לואיס פרחאן, מנהיג ארגון אומת האסלאם, שיר על ג'ורגנסן שנקרא "Is She Is Or Is She Ain't"[17] (משחק מילים על השיר המוכר משנות ה-40 "Is You Is or Is You Ain't My Baby").

הסרט "סיפורה של כריסטין ג'ורגנסן", ביוגרפיה עלילתית על חייה של ג'ורגנסן, יצא לאקרנים ב-1970.[18]

בסדרה "זינוק לאתמול", בעונה השנייה בפרק "What Price Gloria", הדמות הראשית ד"ר סאם בקט נוסע בזמן ל-1961 לתוך דמות של אישה שעובדת כמזכירה. בסוף הפרק, בקט מתעמת עם המנהל שמטריד אותו (בתור מי שהוא חושב שהיא מזכירתו) מינית, ומספר לו שהוא גבר. המנהל שואל אם הוא "עשה כריסטין ג'ורגנסן", ובקט מתקן אותו באמירה, "לא הייתי גבר, אני עכשיו גבר".[19]

בפסטיבל אדינבורו בשנת 2005 הועלה לבמה מחזה בשם "Christine Jorgensen Reveals", המבוסס על ראיונות עם ג'ורגנסן משנות החמישים. המחזה קיבל ביקורות נלהבות, והועלה גם באוף ברודוויי, וזכה בפרס ההפקה בפסטיבל התיאטרון הגאה בדבלין ב-2006.[20]

סוזן סטרייקר, פרופסור למגדר והיסטוריונית ותאורטיקנית בנושא טרנסג'דריות, ביימה והפיקה סרט דוקומנטרי ניסיוני על ג'ורגנסן, בשם "Christina in the Cutting Room" ב-2012.[21] ב-2010 היא הרצתה באוניברסיטת ייל בנושא הייצוג הסינמטי של ג'ורגנסן.[22]

ג'ורגנסן הייתה דמות בספר "Nick & Jake", רומן של הסופרים טד ריצ'רדס וג'ונתן ריצ'רדס, שיצא לאור ב-2012.[23] היא גם הופיעה בספר "Godwalker" של הסופר גרג סטולץ, המבוסס על משחק התפקידים "Unknown Armies".[24]

ג'ורגנסן הוזכרה בסרט "חשיפה: ייצוג טרנסי בהוליווד" (אנ') משנת 2020 כאישה הטרנסג'נדרית הראשונה שהתפרסמה בעולם ככזו, וכדמות מרכזית שקבעה את השיח סביב הזהות הטרנסית.

הופעות בסרטים ובטלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתור שחקנית קולנוע יש לג'ורגנסן רק קרדיט אחד, בסרט פיליפיני בשם "Kaming mga talyada" ‏(1962).[25] היא הופיעה בתור עצמה בסרטים דוקומנטריים הכוללים את הסרט של HBO משנת 1985, "What Sex Am I?"[26] והסרט הדני "Paradiset er ikke til salg".

ג'ורגנסן הייתה אורחת קבועה בתוכניות אירוח, בהן התוכניות של מייק דאגלס,[27] דיק קאבט, ארתור מארי,[28] מרב גריפין,[29][30] ואחרים.[31]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריסטין ג'ורגנסן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ from Christine Jorgensen: A Personal Biography, her 1967 autobiography, quoted by Michelle Ingrassia in Newsday, May 5, 1989
  2. ^ "Education: Students Wanted". Time. 2 בספטמבר 1946. נבדק ב-30 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 Jorgensen, Christine (30 May 1926-3 May 1989)
  4. ^ ברוך שעשני אישה, דבר, 17 בדצמבר 1952
  5. ^ 1 2 3 Jorgensen, Christine (1967). Christine Jorgensen: A Personal Autobiography. New York, New York: Bantam Books. p. 105. ISBN 978-1-57344-100-1.
  6. ^ הגבר שהפך לאישה, חרות, 19 בפברואר 1953
  7. ^ הכל למען הזולת, חרות, 27 בפברואר 1953
  8. ^ מהאתר של התוכנית של דיק קאבט
  9. ^ הגבר שהפך לאשה, דבר, 5 באפריל 1959
  10. ^ "Bars Marriage Permit: Clerk Rejects Proof of Sex from Christine Jorgensen", The New York Times, April 4, 1959A Changed Man - Medical Specialization - New York - Newsday (הקישור אינו פעיל).
  11. ^ מזל טוב נעשיתי לבתכם, מעריב, 30 באוקטובר 1970
  12. ^ האיש/ה בגיל העמידה, דבר, 12 בנובמבר 1971
  13. ^ "Miss Jorgensen Asks Agnew for an Apology", The New York Times, October 11, 1970
  14. ^ האתר של כריסטין ג'ורגנסן
  15. ^ ג'ורגנסן ב-iTunes
  16. ^ Paradiset er ikke til salg, באתר מכון הסרטים הדני
  17. ^ השיר ב-YouTube
  18. ^ "The Christine Jorgensen Story", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  19. ^ "Quantum Leap", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  20. ^ Christine Jorgensen Reveals
  21. ^ Christine in the Cutting Room, באתר Rotten Tomatoes
  22. ^ "Trans/gender Awareness Week – Susan Stryker – "Christine in the Cutting Room: Christine Jorgensen's Transsexual Celebrity and Cinematic Embodiment"".
  23. ^ "''Arcade Publishing''". Arcadepub.com. 2012-09-01. נבדק ב-2013-12-04.
  24. ^ Godwalker ISBN 978-0-9836714-0-4
  25. ^ Kaming mga talyada, באתר הסרטים הפיליפיני Kabayan
  26. ^ What Sex Am I?
  27. ^ הפרק במייק דאגלס, ב-IMDb
  28. ^ הפרק בארתור מארי, ב-IMDb
  29. ^ סוכנויות הידיעות, מרב גריפין הלך לעולמו, באתר ynet, 12 באוגוסט 2007.
  30. ^ הפרק במרב גריפין, ב-IMDb
  31. ^ בריאיון עם גארי קולינס