יעקב פאסקאל

יעקב פאסקאל^[1] (נולד בשם האגופ מורדיאן; 1832–1911) היה קונסול אוסטרו-הונגריה בארץ ישראל (ירושלים ויפו), שותף בבנק חיים אהרון ולירו, איש עסקים וקבלן שהקים, בין השאר, את בית הדואר האוסטרי וסייע רבות ליהודי ירושלים ויפו במגעים מול השלטונות, בהסדר להקמתו מחדש של בית כנסת החורבה, רכישת מערת שמעון הצדיק, רכישת מגרשי נוה צדק וניסיון רכישת קברי המלכים. רוב היהודים האשכנזים בירושלים חסו בחסות הקונסוליה האוסטרו-הונגרית^[2].

אך טוב וחסד יוכלו לספר ממעשה הקונזול הנזכר. והיותר מפליא הוא, כי הוויצע (=סגן) קונזול סי' פאסקאל יליד הארץ הוא, ובכל זאת תנחל ממשלת אוסטריה עוז והדר על ידו הרבה יותר משאר הממשלות אשר קונזוליהן פה הם ילידי אורופא. יען מה, יען כי הא' פאסקאל לא יתן למוט את כל האיש אשר בצל אוסטריה יחסה.

— מכתבי סופרים, הלבנון, 19 בינואר 1876

תולדות חייו

האגופ (=יעקב) מורדיאן נולד בירושלים למשפחה ארמנית שמוצאה מאיסטריה, פרובינציה אוסטרית על חוף הים האדריאטי^[2]. הוא שלט בשפות רבות, אך כמעט כל מכתביו המרובים שבארכיון הקונסוליה כתובים באיטלקית. כבן למשפחה מרובת עסקים, נכנס בשותפות שקטה עם הבנקאי חיים אהרון ולירו לשם הקמת סניף בנק ולירו. כמו כן היה מתורגמן הקונסוליה האוסטרית, וניהל את סניף הדואר האוסטרי בירושלים. ב-1870 הקים את בית הדואר האוסטרי ברובע הארמני, ברחבת שער יפו. בקומה התחתונה פעל סניף הדואר ובקומה העליונה התגוררו הוא ומשפחתו.

ב-1869 העלה אותו פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, במסגרת ביקורו בירושלים, לדרגת סגן-הקונסול בירושלים וביפו (וויצע קאנזול), וב-1872 התמנה לאחראי על הקונסוליה ביפו. עקב כך שינה את שם משפחתו לצליל אירופי - פאסקאל. ב-1881, במסגרת ביקורו של רודולף, נסיך הכתר האוסטרי בירושלים, הועלה למשרת קונסול^[3].

פאסקאל פרש לגמלאות בשנת 1905 ונפטר בשנת 1911. הוא נקבר בבית הקברות הארמני בירושלים בהר ציון. אחותו המשיכה להתגורר בבית הדואר האוסטרי עד שנות השישים.

סיוע ליהודים

פאסקאל פעל רבות לטובת יהודי ירושלים ויפו. הדבר עלה בקנה אחד עם מדיניות הקיסר פרנץ יוזף. ב-1872 סייע למאיר אוירבאך, יואל משה סלומון, יהושע ילין ובנימין סלנט לרכוש את אדמות כיכר הירדן, במסגרת החברה לקניית אדמת יריחו.

באלה הימים נוסדה פה חברה חדשה מאנשים נכבדים וקנו את אדמת יריחו עיר התמרים, למען עבוד אותה ולהוציא לחמם ממנה... וזכרה אלוק להשר הישר באדם יעקאב פאסקאל (הדגשה לא במקור) וויצע קונזול האוסטרי אשר הוא היה בעזרתנו גם בדבר הזה. פעמים רבות הלך בעצמו ובכבודו אל פחת העיר וידבר על לבו אדות המכירה הזאת, גם הורהו איך יעשה להפק גם רצון אילי הארץ (איפינדיס) כי יסכימו גם המה על המכירה, והננו מצפים בכל יום כי יבא קיום על המכירה מהממשלה הרוממה בקושטא.

— יוסף ריבלין, 'חברה להתנחלות על אדמת יריחו', הלבנון, ירושלים, ח' בסיוון ה'תרל"ו

ב-1874 ניסו יהודי ירושלים לרכוש את מתחם "קברי המלכים" כדי למנוע חילול קברים בעבודות ארכאולוגיה. יהודיה צרפתייה עשירה בשם ברטה אמליה ברטראנד העבירה לפאסקאל 30,000 פרנק, אך לאחר משא ומתן כושל עם הבעלים הערבים החזיר לה פאסאקל את הכסף. לבסוף נרכש השטח באמצעות ממשלת צרפת^[4].

ב-1876 סייע ליהודי ירושלים לרכוש את מערת שמעון הצדיק והשדה שסביבה:

"והנה איזה שנים החזיק ישמעאלי במערת שמעון הצדיק, וסגר אותה בדלת ברזל. וביום ל"ג בעומר, יעמוד שם וכל החפץ לבוא אל תוך המערה, שלם ישלם לו אחד פיאסטר. בכל שנה גדלה הצעקה על החמס הזה, אך מי יקום לנו עם ישמעאלי. והנה בשנה העברה, באו פקידי עדת הספרדים לפני הפחה, וילינו באוזניו על הדבר הזה. והוכיחו לפניו כי המערה ההיא אחוזת היהודים היא... ויצוו הפחה כי כל בני ישראל יכולים לבוא אל המערה בלי כל מחיר כניסה. אך הישמעאלים המחזיקים במערה והשדה אשר סביבה הוא אחוזתם, צעקו באוזני הפחה לאמור: אמנם המערה אחוזת יהודים היא, אבל בבואם אל תוך המערה, ישחיתו האילנות והשדה אשר סביבה, ובקחתם פיאסטר מהבא אל המערה, הוא חלף השחתת תבואת השדה והאילנות. אך הפחה, הישר באדם אשר בא הלום בקיץ העבר, לא יכול לראות העוול הזה, ויעץ את היהודים כי יקנו מהישמעאלים גם את השדה והאילנות, ואז לא יהיה להם פתחון פה. ואף אם בעלי השדה לא ירצו למכור אחוזתם, הבטיח הפחה שישתדל בכל עוזו עד שיאמרו בעלי השדה, רוצים אנחנו למכור. והוויצע (סגן) קונסול לממשלת אוסטריה, השר הישר יעקוב פאסקאל (הדגשה לא במקור), שמר את הבטחת הפחה, ולא נח ולא שקט עד אשר הקים הפחה את דברו הטוב, ויקם השדה אשר תחזיק עשרים ושמונה אלף מרובעות, ושמונים אלוני זית אשר בו, למקנה ולאחוזת עולם ליהודים.

— ירושלם עה"ק יום ה' לסדר "ויהי לי לישועה", הלבנון, 23 בפברואר 1876

.

ב-1889 סייע לשמעון רוקח ברכישת אדמות נוה צדק, כנאמן אצלו הופקדו כספי הרכישה. ב-1899 רכש רוקח מידי פאסקאל את ביתו שניצב בגבול יפו (כיום - מתחם "בית התעשיינים" סמוך למסגד חסן בק) תמורת 75,000 פרנק, עבור בית חולים שער ציון^[5].

הידידות בין השניים ידעה אמנם עליות ומורדות, אך רוקח מונה באחד מרגעי הקרבה בין השניים, ב-1903, לסגן-קונסול אוסטרו-הונגריה ביפו^[6].

עיתוני התקופה מכילים סיפורים רבים נוספים אודות הרתמותו של פאסקאל להצלת יהודים, הן בני חסות אוסטריה (אשכנזים) והן ספרדים משרירות לבם של השלטונות^[7]^[8]^[9] .

קישורים חיצוניים

מרדכי אליאב, ‏הקונסוליה האוסטרית בירושלים והיישוב היהודי, קתדרה 18, ינואר 1981

הערות שוליים

^ צורת הכתיב - לפי צורת הכתיב המקובלת של השם בעברית בתקופתו, המופיעה בדיווחים רבים וכן אצל החוקרים המובילים מרדכי אליאב, יהושע בן אריה ועוד
^ ¹ ² מרדכי אליאב, ‏הקונסוליה האוסטרית בירושלים והיישוב היהודי, קתדרה 18, ינואר 1981 עמ' 95
^ ניסן ב"ק, ירושלם, חבצלת, 16 ביוני 1881
^ דותן גורן, מאבק בין קודש לחול – שאלת הבעלות על קברי המלכים בירושלים
^ דליה קרפל, הווקף היהודי, באתר הארץ, 2 בפברואר 2012
^ שלמה ראהאלר, מודעות, השקפה, 17 ביולי 1903
^ יפו, ער"ח תמוז תרל"א, חבצלת, 23 ביוני 1871
^ מכתבי סופרים, הלבנון, 14 באפריל 1875 (התחלה בעמוד קודם)
^ מכתבי סופרים, הלבנון, 19 בינואר 1876

[1] צורת הכתיב - לפי צורת הכתיב המקובלת של השם בעברית בתקופתו, המופיעה בדיווחים רבים וכן אצל החוקרים המובילים מרדכי אליאב, יהושע בן אריה ועוד

[eliav95-2] ¹ ² מרדכי אליאב, ‏הקונסוליה האוסטרית בירושלים והיישוב היהודי, קתדרה 18, ינואר 1981 עמ' 95

[3] ניסן ב"ק, ירושלם, חבצלת, 16 ביוני 1881

[4] דותן גורן, מאבק בין קודש לחול – שאלת הבעלות על קברי המלכים בירושלים

[5] דליה קרפל, הווקף היהודי, באתר הארץ, 2 בפברואר 2012

[6] שלמה ראהאלר, מודעות, השקפה, 17 ביולי 1903

[7] יפו, ער"ח תמוז תרל"א, חבצלת, 23 ביוני 1871

[8] מכתבי סופרים, הלבנון, 14 באפריל 1875 (התחלה בעמוד קודם)

[9] מכתבי סופרים, הלבנון, 19 בינואר 1876

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]