יעקב הצדיק

יעקב הצדיק
Ιάκωβος ο Δίκαιος
	איקונין יווני-אורתודוקסי של יעקב
לידה	המאה ה־1
הוצאה להורג	62; ירושלים, פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית
קדוש עבור	נצרות
חג	קתולים: 3 במאי ; אורתודוקסים: 23 באוקטובר ; אנגליקנים: 1 במאי

לפי הברית החדשה, יַעֲקֹב (ביוונית: Iάκωβος, יָאקוֹבּוֹס) היה אחיו של ישו הנוצרי וממנהיגי הנצרות הקדומה. במסורת הנוצרית הוא נחשב לבישוף הראשון של ירושלים, למחבר איגרת יעקב (אחת מספרי הברית החדשה), לקדוש ולמרטיר, והוא מכונה יעקב הצדיק. מיוחסים לו מספר חיבורים אפוקריפיים כגון הבשורה על-פי יעקב, ויש המזהים אותו עם יעקב בן חלפי (אחד משנים-עשר השליחים).

שמו וכינוייו

באיגרת אל הגלטים, אותה כתב פאולוס עוד בחייו של יעקב (שנת 50 לערך), הוא מכנה את יעקב אֲחִי אֲדֹנֵינוּ (Ἰάκωβον τὸν ἀδελφὸν τοῦ κυρίου)^[1], בהיותו אחיו של ישו, האל הבן. משום כך בנצרות היוונית-אורתודוקסית יעקב מכונה אַדֶלְפוֹתֶאוֹס (Αδελφόθεος), שפירושו אחי האל.

הכינוי "יעקב הצדיק" (Δίκαιος) אף הוא עתיק-יומין, ומקורו בכתביהם של הגסיפוס וקלמנס מאלכסנדריה מהמאה ה-2.

ביוונית, שפת המקור של הברית החדשה, נכתב שמו יָאקוֹבּוֹס (Iάκωβος), בדומה לאחרים ששמם העברי יעקב, וכך גם בלטינית של הוולגטה (Iacobus). שם זה, שנהיה מקובל בעולם הנוצרי כשמם של קדושים, התגלגל לצורות שונות: בלטינית וולגרית התעוות השם ל"יָאקוֹמוּס" (Iacomus), וממנו באו גַ'אקוֹמוֹ (Giacomo) באיטלקית, גֵ'יימְס (James) באנגלית ושֵׁיימוּס (Séamas) באירית. מהצירוף "סנקטוס יאקובוס" (יעקב הקדוש בלטינית) נוצרו סָנְטְיַאגוֹ (Santiago) בספרדית וטִיאַגוֹ (Tiago) בפורטוגזית. בצרפתית הוא נקרא זַ'אק (Jacques), בארמנית הַאקוֹבּוֹס (Հակոբոս), ובסינית יָגֶה (雅各).

קורות חיים

ראשית חייו

לא ידוע רבות על ראשית חייו של יעקב. האזכור המפורש היחיד שלו בבשורות הוא אגב תיאור משפחתו של ישו, שבא מפי המתפללים בבית הכנסת בנצרת, כאשר בא ישו ללמד שם:

הֲלֹא זֶה הוּא בֶּן־הֶחָרָשׁ, הֲלֹא שֵׁם אִמּוֹ מִרְיָם, וְאֶחָיו יַעֲקֹב וְיוֹסֵי וְשִׁמְעוֹן וִיהוּדָה; וְאַחְיוֹתָיו הֲלֹא כֻלָּן אִתָּנוּ הֵן, וּמֵאַיִן אֵיפוֹא לוֹ כָּל־אֵלֶּה?

המקור ביוונית קוינה

οὐχ οὗτός ἐστιν ὁ τοῦ τέκτονος υἱός; οὐχ ἡ μήτηρ αὐτοῦ λέγεται Μαριὰμ καὶ οἱ ἀδελφοὶ αὐτοῦ Ἰάκωβος καὶ Ἰωσὴφ καὶ Σίμων καὶ Ἰούδας; καὶ αἱ ἀδελφαὶ αὐτοῦ οὐχὶ πᾶσαι πρὸς ἡμᾶς εἰσιν; πόθεν οὖν τούτῳ ταῦτα πάντα;

— הברית החדשה, הבשורה על־פי מתי, פרק י"ג, פסוקים 55–56, בתרגום דליטש (מקור מקביל במרקוס, ו', 3)

אם כן, הרי שיעקב הוא הראשון מבין ארבעת אֶחָיו של ישו (Brothers of Jesus), ולפי ההיכרות המעמיקה של תושבי נצרת עם המשפחה, ניתן להסיק שהאחים גדלו בעיר. כאחיו של ישו, אפשר היה להניח שיעקב נולד לאותם ההורים - יוסף (שהוא הֶחָרָשׁ) ומרים, אלא שלפי המסורת המקובלת מרים הייתה בתולה כל חייה, ולא היו לה ילדים חוץ מישו, כך שיש חילוקי דעות לגבי מוצאו של יעקב. פאולוס כתב שאחיו של ישו היו נשואים^[2], ובמשתמע גם ליעקב הייתה אישה, אך לא ידוע עליה דבר.

אחיו של ישו ירדו עמו לכפר נחום לאחר החתונה בקנה^[3], אך הם לא הרבו להיראות לצידו לאחר מכן, וכנראה בשלב מסוים נוצר קרע ביניהם: כאשר האחים ומרים באו לפגוש את ישו שדרש בפני קהל, הוא סירב לבוא אליהם^[4], ובפעם אחרת האחים הציעו לישו לעלות לרגל ליהודה בגלוי, והוא לא שמע לעצתם, ”כִּי־אֶחָיו גַּם־הֵם לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ” (יוחנן, ז', 5). ידוע שחלק מקרוביו של ישו אף חשבו שהוא משוגע וניסו לעוצרו^[5].

לאחר שישו קם לתחייה הוא הופיע בפני אנשים מספר פעמים: פאולוס כתב על התגלות ל-500 איש כאחד, ”וְאַחֲרֵי־כֵן נִרְאָה אֶל־יַעֲקֹב, וְאַחֲרָיו אֶל־כָּל־הַשְּׁלִיחִים” (קורינתים א', ט"ו, 7). ייתכן ש"יעקב" זה הוא יעקב הצדיק, ואם כן, אפשר שמאותו רגע ההתגלות נהיה יעקב למאמין.

בהנהגת הנוצרים בירושלים

לאחר עליית ישו השמימה נכחו האחים של ישו בהתכנסות המאמינים שהייתה בירושלים^[6]. סביר שבערך באותם ימים היה יעקב לחבר בקהילה הנוצרית הקדומה. כעשר שנים לאחר מכן, כשפטרוס נאסר בשל רדיפות המלך הורדוס אגריפס ונמלט בנס, הוא ביקש להודיע על כך ליעקב לפני שהוא נמלט מירושלים^[7].

יעקב היה מזוהה עם העדה היהודית-נוצרית, וזאת בתקופה בה החלו גויים רבים לקבל את הנצרות, ומעמדם של אלו עדיין היה נתון בסימן שאלה. נראה שיעקב החזיק בדעה שהיהודים המאמינים בישו צריכים להמשיך לא לאכול עם גויים, כי אנשיו השפיעו על יהודים רבים (בהם פטרוס וברנבא) שלא לעשות זאת, עד שפאולוס הוכיח אותם על כך^[8]. למרות חילוקי הדעות ביניהם, פאולוס שיבח את יעקב, פטרוס ויוחנן כמי שהופקדו על בישור ליהודים (בניגוד לפאולוס, המבשר לגויים), והוא כינה אותם בתור ”הַנֶּחֱשָׁבִים כְּעַמּוּדִים” (גלטים, ב', 9). יעקב השתתף במועצת ירושלים, שדנה גם היא במעמד המאמינים הגויים, וכך אמר:

אֲנָשִׁים אַחִים, שִׁמְעוּ אֵלָי. שִׁמְעוֹן סִפֵּר אֶת־אֲשֶׁר רָאָה הָאֱלֹהִים בַּתְּחִלָּה לָקַחַת עַם לִשְׁמוֹ מִבֵּין הַגּוֹיִם, וְלָזֹאת מַסְכִּימִים דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים, כַּכָּתוּב׃ "אַחֲרֵי־כֵן אָשׁוּב וְאָקִים אֶת־סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, וַהֲרִסוֹתֶיהָ אָקִים, וּבְנִיתִיהָ, לְמַעַן יִדְרְשׁוּ שְׁאֵרִית אָדָם אֶת־ה', וְכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם – נְאֻם־ה', עֹשֶׂה כָל־אֵלֶּה.^[9]"
נוֹדָעִים לֵאלֹהִים מֵעוֹלָם כָּל־מַעֲשָׂיו, וְעַל־כֵּן אֲנִי דָן שֶׁלּא לְהַחֲמִיר עַל־הַשָּׁבִים מִן־הַגּוֹיִם לֵאלֹהִים. רַק לִכְתֹּב אֲלֵיהֶם אֲשֶׁר יִרְחֲקוּ מִטֻּמְאוֹת הָאֱלִילִים, וּמִן־הַזְּנוּת, וּמִבְּשַׂר הַנֶּחֱנָק, וּמִן־הַדָּם. כִּי מִדֹּרֹת עוֹלָם יֶשׁ־לְמשֶׁה דֹרְשִׁים בְּכָל־עִיר וָעִיר, וּמִדֵּי שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ יִקָּרֵא בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת.

— הברית החדשה, מעשי השליחים, פרק ט"ו, פסוקים 13–21

דעתו של יעקב נתקבלה, והמועצה פסקה פה-אחד לאסור על הגויים רק את ארבעת הדברים האלה^[10].

כאשר פאולוס בא לביקור בירושלים, קיבל את פניו יעקב, שבנקודה זו דומה שכבר היה מנהיג הקהילה הנוצרית בעיר. יעקב סיפר לפאולוס ”כַּמָּה רִבּוֹא יְהוּדִים בָּאוּ לְהַאֲמִין, וְכֻלָּם מְקַנְּאִים לַתּוֹרָה” (מעשי השליחים, כ"א, 20), וביקש ממנו להבהיר כי הפטור ממצוות התורה חל רק על המאמינים הגויים, וכי הוא עצמו עדיין שומר את המצוות^[11].

מותו

בספר "קדמוניות היהודים" ליוסף בן מתתיהו מסופר שלאחר מותו של הנציב הרומי ביהודה, פורקיוס פסטוס (בשנת 62 לספירה), התמנה כהן גדול חדש והוא חנן בן חנן. חנן היה צדוקי קנאי וחם-מזג, ומאחר שנציב חדש טרם הגיע ליהודה, הוא ניצל את האינטררגנום כדי להיפטר באין מפריע מיריביו, ובראשם איש בשם יעקב, שכונה (בנוסח הקדמוניות המצוי בידינו) "אחיו של ישו הקרוי המשיח". חנן כינס את הסנהדרין, האשים אותם "כאילו עברו חוק" (παρανομησάντων), וגזר עליהם מוות בסקילה. "אלה שנחשבו לצדיקי העיר" התנגדו למעשה, ומקצתם פנו אל לוקיוס אלבינוס, הנציב החדש שהיה אז בדרכו מאלכסנדריה לארץ. אלבינוס זעם ונזף בחנן, אשר הודח ממשרתו לאחר שלושה חודשים בלבד^[12].

לדברי הגסיפוס, המצוטטים ב"תולדות הכנסייה", הסופרים והפרושים נזעמו בשל השפעתו של יעקב בירושלים והעלוהו לגג בית המקדש, שם נתבע לענות מה יחסו לישו. יעקב החל מיד להצהיר כי הלה המשיח, ובתגובה השליכוהו הפרושים מן הגג, והוא לא מת מיד, אלא הספיק להתפלל על הורגיו בעודם סוקלים אותו באבנים מלמעלה.

חיבורים המיוחסים ליעקב הצדיק

איגרת יעקב

ערך מורחב – איגרת יעקב

איגרת יעקב היא אחת מהאיגרות הכלליות בברית החדשה, ובה כתוב שמחברה הוא ”יַעֲקֹב עֶבֶד אֱלֹהִים וַאֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ” (יעקב, א', 1). האיגרת נכתבה ביוונית קוינה, מוענה לקהילות היהודיות בגולה, והיא מטיפה על חשיבותם של מעשים טובים, ענווה והתרחקות מהתאוות. אבות הכנסייה, החל מהמאה ה-3, ייחסו את חיבור האיגרת ליעקב הצדיק, וכך מאמינות רוב הכנסיות הנוצריות.

ביקורת המקרא מטילה ספק בייחוס האיגרת ליעקב הצדיק. מצביעים על כך שהאיגרת נכתבה ביוונית רהוטה, המעידה שהכותב דבר יוונית ברמת שפת אם, ואילו יעקב הצדיק גדל בנצרת שבגליל, בסביבה דוברת ארמית גלילית, ואפילו אם למד יוונית בבגרותו ספק אם יכול היה להגיע לרמה כזו. יש חוקרים הסבורים כי האיגרת נכתבה על ידי סופר יווני אשר תרגם את דברי יעקב, או על ידי אחד מתלמידיו של יעקב.

חיבורים אפוקריפיים

"הבשורה על-פי יעקב" היא בשורה אפוקריפית (שאינה נכללת בברית החדשה) המתארת את חייה של מרים הבתולה. הבשורה מעידה על עצמה כי היא נכתבה בירושלים על ידי יעקב, שבהיותו בנה החורג של מרים יכול היה לשמוע את הסיפורים ממקור ראשון. עם זאת, מתוכנה של הבשורה ניכר כי המחבר לא היה בקי במנהגי היהדות, והכיר את התנ"ך רק בתרגומו ליוונית ולא במקור העברי, כך שלא ייתכן שיעקב חיבר אותה. הבשורה נחשבת לפסאודואפיגרפיה שחוברה במאה ה-2.

גם הספרים הגנוסטיים "האפוקליפסה הראשונה של יעקב" (אנ') ו"האפוקריפה של יעקב" (אנ') מיוחסים ליעקב הצדיק, אך המחקר מראה שגם הם נכתבו במאה ה-2.

שאלת הורתו

בבשורות על-פי מרקוס ומתי מוזכרים ארבעת האחים של ישו - יעקב, יוסה, יהודה ושמעון - לאחר הוריו יוסף ומרים. יעקב מופיע ראשון בשתי הרשימות, דבר המעיד על היותו הבכור מבניהם. גם בקטע מ"קדמוניות היהודים" לעיל נכתב כי יעקב היה אחיו של ישו. בברית החדשה לא כתוב שמרים הייתה בתולה כל חייה, אלא רק עד שילדה את בנה^[13], וכתוב שישו היה בנה הבכור^[14], ומשום כך רוב הפרוטסטנטים סבורים שיעקב ושאר האחים הם בניהם הביולוגיים של יוסף ומרים, אותם הרתה וילדה לו כדרך הטבע לאחר לידת ישו.

מאחר שמרבית הנוצרים מאמינים שמרים נותרה בתולה כל חייה, הם אינם יכולים לקבל את הגרסה הזו. לפי העמדה הרווחת בנצרות האורתודוקסית ובמספר זרמים פרוטסטנטיים, שהופיעה לראשונה בבשורה על-פי יעקב, יעקב ואחיו נולדו ליוסף מאשתו הראשונה, ואילו מרים הייתה אשתו השנייה אותה נשא בזקנתו (ובשל גילו גם לא שכב עמה). כך יעקב נחשב לאחיו-למחצה של ישו מצד אביהם יוסף, שנחשב לאביו של ישו למרות שלא הוליד אותו מזרעו.

בכנסייה הקתולית מקובלת דעתו של הירונימוס, שהציע פתרון מורכב יותר: בהסתמך על הפסוק ”וְגַם־נָשִׁים הָיוּ שָׁם צוֹפוֹת מֵרָחוֹק, וּבְתוֹכָן גַּם־מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית, וּמִרְיָם אִמּוֹ שֶׁל־יַעֲקֹב הַצָּעִיר וְשֶׁל־יוֹסֵי, וּשְׁלֹמִית” (מרקוס, ט"ו, 40) המתאר את הנשים שנכחו בצליבת ישו, הוא זיהה את "יַעֲקֹב הַצָּעִיר" עם יעקב הצדיק (וגם עם השליח יעקב בן־חלפי), ואת "מִרְיָם אִמּוֹ" עם אחות-אמו של ישו, שלפי יוחנן גם היא הייתה שם^[15]. אם כן הרי שיעקב היה בן-דודתו של ישו, ולא אחיו ממש, והוריו היו אָלְפַאיוֹס (Ἀλφαῖος) ומרים (האחרת, דודתו של ישו).

הגלוסקמה

גלוסקמת יעקב, שנטען כי בה נקבר יעקב הצדיק

ערך מורחב – גלוסקמת יעקב אחי ישו

בשנות ה-70 של המאה ה-20 נמצאה בירושלים גלוסקמה עתיקה, ועליה חרוטה כתובת ארמית: "יעקוב בר יוסף אחוי דישוע", שהיא תיאורו המדויק של יעקב הצדיק. הגלוסקמה נמצאת (עד היום) בבעלות האספן עודד גולן, אותה רכש מסוחר עתיקות, והתפרסמה בשנת 2002 בעקבות מאמר בכתב העת "Biblical Archaeology Review".

בעוד שהגלוסקמה עצמה מתוארכת ללא ספק לתקופת בית שני, יש ספק האם הכתובת מקורית או מזויפת. אם היא מקורית, פירוש הדבר שבגלוסקמה זו הוטמנו עצמותיו של יעקב הצדיק עצמו, ולא זו בלבד אלא שהיא ראיה ארכאולוגית יחידה במינה לקיומו לא רק של יעקב, אלא גם של ישו. בשנת 2003 פרסמה רשות העתיקות דו"ח הטוען שמחצית הכתובת - המילים "אחוי דישוע" - מזויפת, כך שאין סיבה לחשוב ש"יעקב בר יוסף" זה הוא יעקב הצדיק. גולן אף עמד למשפט פלילי באשמת זיוף הכתובת, ולאחר דיונים ממושכים לגבי מקוריות הכתובת, בית המשפט פסק שלא הוכח שהכתובת מזויפת - אך אין בכך כדי לקבוע שהיא אותנטית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יעקב הצדיק בוויקישיתוף

מסורות המתארות את יעקב הצדיק
יוספוס פלאביוס "קדמוניות היהודים", ספר 20, פרק ט (אורכב 23.02.2007 בארכיון Wayback Machine)
מקורות נוצרים המתארים את ג'יימס
בועז זיסו ואברם טנדלר, "The Kidron Valley Tombs in the Byzantine Period: A Reconsideration", בתוך: אייל ברוך ואחרים (עורכים), חידושים בחקר ירושלים יז, אוניברסיטת בר-אילן, 2012, עמ' 7*-43*
יעקב הצדיק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ האיגרת אל הגלטים, פרק א', פסוק 19
^ האיגרת הראשונה אל הקורינתים, פרק ט', פסוק 5
^ הבשורה על־פי יוחנן, פרק ב', פסוק 12
^ הבשורה על־פי מרקוס, פרק ג', פסוקים 31–35 (גם מתי, י"ב, 46–50 ולוקאס, ח', 19–21)
^ הבשורה על־פי מרקוס, פרק ג', פסוק 21
^ מעשי השליחים, פרק א', פסוק 14
^ מעשי השליחים, פרק י"ב, פסוק 17
^ האיגרת אל הגלטים, פרק ב', פסוקים 11–16
^ לפי ספר עמוס, פרק ט', פסוקים י"א–י"ב; "לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם" שובש ל"למען ידרשו שארית אדם" [את ה']
^ מעשי השליחים, פרק ט"ו, פסוק 29
^ מעשי השליחים, פרק כ"א, פסוקים 21–25
^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה א
^ הבשורה על־פי מתי, פרק א', פסוק 25
^ הבשורה על־פי לוקאס, פרק ב', פסוק 7
^ הבשורה על־פי יוחנן, פרק י"ט, פסוק 25

הקודם:	בישוף ירושלים עד 62	הבא: שמעון בן קלופס (אנ')

[1] האיגרת אל הגלטים, פרק א', פסוק 19

[2] האיגרת הראשונה אל הקורינתים, פרק ט', פסוק 5

[3] הבשורה על־פי יוחנן, פרק ב', פסוק 12

[4] הבשורה על־פי מרקוס, פרק ג', פסוקים 31–35 (גם מתי, י"ב, 46–50 ולוקאס, ח', 19–21)

[5] הבשורה על־פי מרקוס, פרק ג', פסוק 21

[6] מעשי השליחים, פרק א', פסוק 14

[7] מעשי השליחים, פרק י"ב, פסוק 17

[8] האיגרת אל הגלטים, פרק ב', פסוקים 11–16

[9] לפי ספר עמוס, פרק ט', פסוקים י"א–י"ב; "לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם" שובש ל"למען ידרשו שארית אדם" [את ה']

[10] מעשי השליחים, פרק ט"ו, פסוק 29

[11] מעשי השליחים, פרק כ"א, פסוקים 21–25

[12] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה א

[13] הבשורה על־פי מתי, פרק א', פסוק 25

[14] הבשורה על־פי לוקאס, פרק ב', פסוק 7

[15] הבשורה על־פי יוחנן, פרק י"ט, פסוק 25

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

השליחים
12 השליחים	פטרוס הקדוש • אנדראס הקדוש • יעקב בן זבדי • יוחנן בן זבדי • פיליפוס הקדוש • ברתולומאוס הקדוש • מתי (לוי) • תומאס הקדוש • יעקב בן חלפי • תדיאוס הקדוש (מזוהה גם עם יהודה, אחי ישו) • שמעון הקנאי • יהודה איש קריות ומחליפו מתיאס הקדוש
שליחים נוספים	פאולוס • סילא • ברנבא • יעקב הצדיק