יחיא עיאש

יחיא עיאש
يحيى عياش

יחיא עיאש תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	6 במרץ 1966 ראפאת, ממלכת ירדן
נהרג	5 בינואר 1996 (בגיל 29) בית לאהיא, עזה, הרשות הפלסטינית
מדינה
השכלה	אוניברסיטת ביר זית
השתייכות	חמאס גדודי עז א-דין אל-קסאם
תקופת הפעילות	1992–1996 (כ־4 שנים)

לאחר מותו, עיאש הפך למותג ברחוב הערבי. בתמונה: ספל בהשראתו של עיאש

יחיא עבדול לטיף עיאש (בערבית: يحيى عبد اللطيف عياش; 6 במרץ 1966 – 5 בינואר 1996), אשר כונה "המהנדס" (المهندس – "אלמֻהנדִס"), היה טרוריסט פלסטיני, ממקימי גדודי עז א-דין אל-קסאם של חמאס ואחד מהאחראים להפעלות הראשונות של שיטת פיגועי ההתאבדות בשנות ה-90 כחלק מהטרור הפלסטיני בישראל. פיגועי טרור אלו גבו את חייהם של למעלה ממאה ישראלים. שירות הביטחון הכללי של ישראל התנקש בעיאש באמצעות טלפון סלולרי ממולכד בשנת 1996.

ביוגרפיה

יחיא עיאש נולד בכפר ראפאת שבמערב השומרון בזמן השלטון הירדני ב-1966. בצעירותו היה עיאש חבר בתנועת האחים המוסלמים. בעת לימודי הנדסת חשמל באוניברסיטת ביר זית, שאותם סיים ב-1988, היה עיאש פעיל ב"גוש האסלאמי" באוניברסיטה. לאחר נישואיו הגיש בקשה לצאת ללימודי המשך בירדן וזו נדחתה על ידי שירותי הביטחון בישראל.

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 היה עיאש אחד ממקימי גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס. הוא התמחה ביצירת מטעני חבלה מאמצעים מאולתרים. לדברי כרמי גילון, ראש השב"כ לשעבר, "עיאש היה בכיר המחבלים שפעלו אי פעם נגד ישראל, בטח בכיר אנשי חמאס... היה לו כושר הישרדות שאי אפשר לתאר אותו. במשך שנים כל חייל צה"ל הסתובב עם התמונה שלו. הוא היה המבוקש מספר אחד ללא עוררין".

תכנון פיגועי התאבדות

הפיגוע בקו 5 בתל אביב, 1994

בשנת 1992 החל עיאש בתכנונם של פיגועי התאבדות בתוך שטחי ישראל. המידע הראשוני לגבי מעורבותו של עיאש בתכנון פיגועי טרור התקבל בקרב גורמי ביטחון בישראל לאחר שב-22 בנובמבר 1992 נלכדה מכונית תופת ברמת אפעל לאחר מרדף משטרתי. שניים משלושת הנוסעים ברכב נלכדו תוך מספר שעות. התברר כי הם חברים בגדודי עז א-דין אל-קסאם, ובחקירה התגלתה זהותו של עיאש כמתכנן הפיגועים הראשי של חמאס. ב-16 באפריל 1993 בוצע הפיגוע בצומת מחולה, פיגוע ההתאבדות הראשון של מחבלים פלסטיניים נגד מטרה ישראלית. שנה מאוחר יותר, ב-6 באפריל 1994, עלה בידו לתכנן פיגוע ראוותני ביום ה-40 לטבח מערת המכפלה – פיגוע מכונית התופת בעפולה שגבה את חייהם של שמונה ישראלים. שבוע מאוחר יותר יצא לפועל פיגוע קטלני נוסף, פרי תכנונו של עיאש. מחבל מתאבד התפוצץ באוטובוס בתחנה המרכזית בחדרה ב-13 באפריל 1994, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. חמישה ישראלים נרצחו בפיגוע.

בשנים שלאחר מכן הצליח חמאס לבצע עשרות פיגועי התאבדות נוספים בשטחי ישראל, בהם הפיגוע בקו 5 בתל אביב, פיגוע ברמת גן (קו 20) ופיגוע בירושלים (קו 26). עד למותו, היה עיאש המתכנן הראשי של כל פיגועי חמאס ובנוסף הוא היה זה שהכין את חומר הנפץ וחיבר אותו לגופם של המתאבדים. בפיגוע בקו 5 עיאש היה גם הנהג שהסיע את המתאבד לתל אביב^{[דרוש מקור]}. באותה תקופה החל עיאש להכשיר אנשי חמאס נוספים בהכנת חומרי נפץ, ידע ששימש אותם לאחר מותו. פיגועי ההתאבדות הללו, שהייתה להם השפעה מוראלית שלילית חזקה על הציבור הישראלי, הפכו לכלי מרכזי במאבק של ארגון חמאס במדינת ישראל.

ההתנקשות

עם הוצאתם לפועל של פיגועי ההתאבדות הקטלניים בשנים 1994 ו-1995 הפך עיאש למבוקש הראשי על ידי שירותי הביטחון של ישראל. הקושי העיקרי בלכידתו נבע מיכולת הניידות הגבוהה שלו – הוא העתיק את מקום מגוריו בתכיפות רבה. מספר פעמים הוא כמעט ונלכד, באחת מפעמים אלו במהלך מרדף אחריו בעיר שכם ובעת שביקר את אשתו בכפר הולדתו. בכל אותן שנים הצליח עיאש, שבתקופה זו הודבק לו הכינוי "המהנדס", לחמוק משירותי הביטחון הישראליים, בין השאר בזכות התחפושות שבהן השתמש. לאחר כינון שלטון הרשות הפלסטינית ברצועת עזה ב-1994 עבר עיאש לרצועה. אנשי אש"ף ובהם יאסר ערפאת לא שיתפו פעולה עם ישראל במאמצים ללכוד את "המהנדס".

בתחילת ינואר 1996 אישר ראש ממשלת ישראל שמעון פרס להתנקש בחייו. יחיא עיאש נהרג ב-5 בינואר 1996 בבית לאהיא שברצועת עזה, באמצעות טלפון סלולרי, מסוג מוטורולה אלפא , אותו החזיק כשהתפוצץ, לאחר שניסיון חיסול ראשון שלו כמה ימים לפני כן כשל. ישראל לא אישרה באופן רשמי את מעורבותה בהריגתו של עיאש, עם זאת ידועים פרטים על ההתנקשות. בנוסף לכך לאחר עשור התראיינו אנשי שב"כ בנושא וסיפקו פרטים אודות אותה פעולה.

מעריכים כי השב"כ הצליח להשתיל מטען חבלה זעיר בעל 72 כדוריות מתכת בתוך טלפון סלולרי שנמסר לכמאל חמד, בעל הבית של עיאש. חמד, שהיה בעבר מודיע של השב"כ, העביר את הטלפון לעיאש מבלי לדעת שהטלפון ממולכד, ובהוראת השב"כ ניתק את הטלפון הרגיל בדירה. בעל הבית סבר שמטרת הפעולה לצותת לשיחות הטלפון של "המהנדס". בעת שיחה עם אביו זוהה קולו של עיאש על ידי השב"כ שאכן צותת לשיחה, והפצצה הופעלה. יחיא עיאש מת במקום.

אחרי מותו

עיאש נקבר בעזה בהלוויה המונית שבה השתתפו למעלה ממאה אלף איש. למותו הייתה השפעה מוראלית חיובית על הציבור הישראלי. מהצד השני הפכה דמותו לסמל עבור תומכי חמאס ותאים חמושים של חמאס נשאו את השמות "סטודנטים של עיאש", "סטודנטים של המהנדס" או "חוליות יחיא עיאש" על מנת לכבד את זכרו. לאחר מותו אירעו במהלך אותה שנה, בין 25 בפברואר ל-4 במרץ, ארבעה פיגועי התאבדות, הפיגועים בקו 18 בירושלים, באשקלון, והפיגוע בדיזנגוף סנטר, שבהם נרצחו 59 בני אדם. חמאס קיבל אחריות לפיגועים אלה וטען שהיו נקמה על הריגתו של עיאש.

את מקומו של עיאש מילא מוחי א-דין א-שריף (אשר כונה "המהנדס 2"), עד מותו במרץ 1998.

לאחר מותו הפכה דמותו של עיאש לסמל בעיני תומכי חמאס והוא זכה להנצחה רבה גם על ידי מוסדות הרשות הפלסטינית המזוהים עם תנועת הפת"ח. בשנת 2010 נקראה קריית הרשות הפלסטינית ברמאללה על שמו של יחיא עיאש.

הרקטה עיאש 250, שיוצרה על ידי חמאס ושוגרה במהלך מבצע שומר החומות, ובמלחמת חרבות ברזל, קרויה על שמו.

ראו גם

• פיגועי התאבדות בישראל
• טיל עיאש 250, שנקרא על שמו
• התפוצצות זימוניות חזבאללה

לקריאה נוספת

• Samuel Katz, The Hunt for the Engineer, Lyons Press, 2002

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יחיא עיאש בוויקישיתוף

• חיסול "המהנדס" יחיא עיאש, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט
• דפנה זראי, יחיא עיאש (1966–1996), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, 2007
• ירון דרוקמן, הצלצול שחיסל את "המהנדס". השבוע לפני, באתר ynet, 4 בינואר 2014
• אבי יששכרוף‏, מי באמת הסגיר את מיקומו של "המהנדס" לישראל?, באתר וואלה, 14 בינואר 2014
• אלון בן דוד, 19 שנים לחיסול יחיא עיאש: בחזרה לרגע השיא של השב"כ, באתר nana10‏, 9 בינואר 2015; במקור, מתוך "שישי עם טלי מורנו ואלון בן דוד"
• סא"ל (מיל') גדעון מיטשניק, כך חיסלה ישראל את "המהנדס" של חמאס, יחיא עיאש, באתר nrg‏, 15 במרץ 2016
• בן כספית, ‏הפיגועים הגדולים, החיסולים, המרגלים המפורסמים והחקירות: סגן ראש השב"כ לשעבר בראיון מצמרר, באתר מעריב אונליין, 16 באוקטובר 2020
• כך חוסל "המהנדס", באתר ערוץ 7, 3 בינואר 2019