יחיאל יעקב וינברג

הרב יחיאל יעקב וינברג
לידה	1884; צ'חנוביץ, רפובליקת פולין
פטירה	24 בינואר 1966 (בגיל 82 בערך); ד' בשבט ה'תשכ"ו; מונטרה, שווייץ
מקום קבורה	הר המנוחות
מדינה	האימפריה הרוסית, גרמניה הנאצית, אזור הכיבוש האמריקני, רפובליקת ויימאר, הקיסרות הגרמנית, שווייץ
השכלה	אוניברסיטת גיסן; ישיבת מיר (בלארוס) ;
תקופת הפעילות	? – 24 בינואר 1966
מעסיק	בית המדרש לרבנים בברלין
תפקידים נוספים	ראש ישיבה
תלמידיו	אליעזר ברקוביץ, יוסף בורג, חיים משה שפירא, זאב חיים ליפשיץ
חיבוריו	שו"ת שרידי אש
מנחה לדוקטורט	פאול קאלה

הרב ד"ר יחיאל יעקב וינברג הנודע בכינויו השרידי אש (תרמ"ד-ה, 1884 – ד' בשבט ה'תשכ"ו, 24 בינואר 1966) היה רב, פוסק והוגה. עמד בראש בית המדרש לרבנים בברלין, התמחה בהלכה, תלמוד, מחשבה ומוסר. כתביו ששרדו אחר השואה פורסמו בשם שרידי אש (שו"ת וחידושים).

קורות חייו

נולד בצ'כנובצ'ה, שם למד עם רבה של העיירה - הרב אליהו ברוך קמאי, שלימים כיהן כראש ישיבת מיר ורב העיירה. בבחרותו למד בישיבת מיר, ובישיבת סלובודקה, שם התקרב לרבי נתן צבי פינקל - הסבא מסלובודקה, לרבי נפתלי אמסטרדם ולאחרים מאנשי תנועת המוסר. מאוחר יותר כתב מאמרים על התנועה ואישיה (בספרו "לפרקים").

בשנת 1906 (תרס"ו) החל לכהן כרב בעיירה פילווישקי שבליטא, במהלך שהותו בעיירה, בשנת תרס״ו, רבו, הסבא מסלבודקא הציע לו^[1] להינשא לאסתר שהייתה בת 16, בתו של רבה הקודם של העיירה הרב יעקב מאיר לוין, הזוג נישאו ולאחר תקופה קצרה הם התגרשו.

בזמן מלחמת העולם הראשונה עזב את ליטא והתיישב בגרמניה לצורך טיפול רפואי. בתקופה זו השלים לימודים כלליים באוניברסיטאות ברלין וגיסן, ובשנת 1923 (תרפ"ג) קיבל תואר דוקטור בעקבות עבודתו על הפשיטתא, התרגום הסורי למקרא. החל משנת 1924 (תרפ"ד) עמד בראש בית המדרש לרבנים על שם רבי עזריאל הילדסהיימר בברלין; והחזיק בתפקיד זה עד לסגירת המוסד בליל הבדולח (1938). הגרי"ד סולוביצ'יק פיתח יחס חם לרב וינברג בעת לימודיו בסמינר.

את תלאות מלחמת העולם השנייה עבר הרב וינברג בפולין, שאליה גורש בידי הנאצים בשל אזרחותו הרוסית. זמן מה שהה בגטו קובנה, ולאחר מכן הועבר לגטו ורשה, שם מונה על ידי רבני ורשה, למרות מצבו הבריאותי, לנשיא אגודת הרבנים הכללית, ולאחר מכן לנשיא אגודת רבני פולין. על פי עדותו היה מקורב לג'וינט וניהל את העניינים הכספיים של הגטו, שבו התרכזו רבנים מרחבי פולין וליטא. במסגרת פעילותו הוקם גם בית דין שבו היו חברים האדמו"ר מסוכצ'וב והרב מנחם זמבא^[2]. בהמשך המלחמה הועבר בשל היותו נתין רוסי למחנה העבודה וירצבורג בגרמניה, שם שהה עד לסיום המלחמה.

לאחר המלחמה התגורר בעיר וייסנבורג, משם הועבר לבית החולים בנירנברג, שם שהה כתשעה חודשים. לאחר מכן עבר לעיר מונטרה שבשווייץ כדי להיות בסמיכות לתלמידו הרב שאול וינגורט^[3]. מאוחר יותר לימד גם את בנו, הרב אברהם אבא ויינגורט. הרב וינברג חי ופעל שם תוך שהוא דוחה הצעות למשרות שונות. בשנת 1966 (תשכ"ו) נפטר בשווייץ והובא לקבורה בישראל^[4].

רבנים ועסקנים המזוהים עם תנועת 'המזרחי' (ובראשם: השרים בורג ושפירא ונשיא המדינה מר שז"ר), שהיו מתלמידיו, ביקשו לטומנו בבית הקברות סנהדריה שבירושלים, אולם בציווי רבי יחזקאל סרנא ראש ישיבת חברון, שהיה ידיד קרוב של הרב וינברג, הסיטו בחורים מישיבתו את מהלך הלוויה והובילוהו לקבורה בהר המנוחות, לחלקה שהשתייכה לרב סרנא עצמו, בטענה כי על המנוח להיטמן בקרבה לגדולי תורה^[5]. אנקדוטה זו משקפת את חייו ודמותו של הרב וינברג, שמיזג באישיותו מרוחה של יהדות ליטא ותנועת המוסר, עם הלך רוחה ודרכה של יהדות גרמניה ואנשי "תורה עם דרך ארץ"^[6].

הגותו

הרב ויינברג השתייך לאסכולת "תורה עם דרך ארץ" מבית מדרשו של הרש"ר הירש^[7], ותמך בחקר התלמוד כמקובל בעולם האקדמי (שילוב של כלי מחקר ספרותיים ופילולוגיים בלימוד התלמוד). בספרו "מחקרים בתלמוד"^[8] פרסם את חידושיו בדרך זו. מאמריו ופסיקותיו התאפיינו בחדשנות מחשבתית ותפיסתית. בהתייחסותו לשואה הביע תמיכה במורדי גטו ורשה, תוך ביקורת במקביל על "גיבורי העט" כלשונו, שביקרו את אלו שלא התקוממו נגד החיה הנאצית, מתוך אי הבנה של המציאות הנוראה שדיכאה כל רצון לחיים וחירות. כמו כן הדגיש את ה"גבורה היהודית" שבאה לידי ביטוי בלימוד תורה וקיום מצוות תחת עול הסבל הנורא. למדינת ישראל הביע יחס אוהד, וראה בה נחמה פורתא לאחר ההשמדה האיומה, וכלי למלחמה בהתבוללות בקרב הנוער היהודי. מאידך הסתייג מהכרזת יום העצמאות כחג דתי בגלל התנגדותם של חלק מ"גדולי התורה והדת שבדור"^[9]. בהתייחסו למצפון היהודי, הזכיר את מנהג תקיעת מאה קולות בשופר בראש השנה לזכר יבבותיה של אם סיסרא כששמעה על מות בנה, ואמר בדרשת ראש השנה: "מאז חלפו זה מאות בשנים, ואף על פי כן לא הניח המצפון היהודי לשכוח אנחות אם שנגזרה עליה לסבול מבלי כל פשע".^[10]^[11] מאמרי דעה שלו פורסמו בעיתונים דער איזראעליט, המודיע, דאס יודישע ווארט, דאס יודישע טאגבלאט, וישורון^[12].

פסיקותיו

פסיקותיו משקפות את מצב יהדות גרמניה בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, בתוכה פעל. בתשובותיו עסק רבות בעניין הימום בהמה לפני השחיטה, פעולה שנדרשה בעקבות החוק שאסר שחיטה יהודית בגרמניה. בעניין זה ניהל הרב תכתובת ענפה עם גדולי רבני פולין ורוסיה בניסיון למצוא פתרון לאחת מהבעיות הקשות איתן התמודדה יהדות אירופה בזמנו, אך בסופו של דבר אסר פעולה זו. תוך שהוא מסתמך על פוסקים קודמים, התיר הרב וינברג את פעילותה של תנועת "ישורון" בצרפת^[13], על אף שפעלה כתנועה מעורבת, בנימוק של "עת לעשות לה' הפרו תורתך", לצורך קירוב הנוער לתורה ולמצוות. הוא התיר לנשים וגברים לשיר זמירות שבת יחד, ותמך בקיום חגיגת בת מצווה לבנות, כהשוואה לבר מצווה הנחגגת לבנים, זאת על פי "שורת ההיגיון הישר, וחובת העיקרון הפדגוגי" ועל אף ההתנגדות שהועלתה מצד רבנים אחרים בטענה נגדית כי חגיגות אלו מחקות את מנהגי הנוצרים ויש בהם בעיות צניעות. בפסיקות נוספות התיר לבצע התעמלות וספורט בשבת והתיר עריכת ניסויים בבעלי חיים לצרכים רפואיים^[14].

מתלמידיו

ד"ר אליהו קצנלנבוגן
הרב מרדכי (מרכוס) בורר, רבה האחרון של קהילות גיילנגן וראנדג בגרמניה-שווייץ.
הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ.
הרב אברהם אבא וינגורט, שההדיר והוציא לאור רבים מספריו.
הרב שאול וינגורט, שהזמינו למונטרה בשווייץ אחרי המלחמה וסעדו שם. נהרג בתאונת רכבת ב־1946 (ה'תש"ו).
ד"ר גבריאל חיים (גבי) כהן, מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן.
הרב זאב חיים ליפשיץ.
הרב משה שטרן, שהוציא את המהדורה השנייה של "לפרקים" כשנה לאחר פטירתו של הרב וינברג.
הרב מנחם אריה קניגסהפר.

ספריו

שו"ת שרידי אש, 4 כרכים, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"א-תשכ"ט (בהמשך יצא בהדפסות נוספות).
- המהדורה הראשונה יצאה בעריכתו של אנשיל כ"ץ. הוצאה מחודשת ובסדר שונה בשני כרכים, בעריכת הרב אברהם אבא וינגורט והרב שבתי רפפורט, יצאה על ידי "הוועד להוצאת כתבי הרב", ירושלים, תשנ"ט. במהדורה זו רוכזו בחלק השני שאלות ותשובות של רבני תקופתו בנושא הימום בהמות לפני השחיטה.
חידושי בעל שרידי אש על הש"ס, בהוצאת הרב אברהם אבא וינגורט, ירושלים, תשנ"ח.
לפרקים, מהדורת בילגוריי תרצ"ו, באתר HebrewBooks.org. מהדורה שלישית מורחבת יצא על ידי "הוועד להוצאת כתבי הרב", ירושלים תשס"ב. בספר מופיע תיאור תולדות בעלי המוסר, בשילוב דברי הגות על ההווה.
כתבי רבי יחיאל יעקב ווינברג חלק א' בענייני הלכה.
כתבי רבי יחיאל יעקב ווינברג חלק ב' מאמרים נאומים ודיבורים. את שני החלקים הוציא לאור פרופ' מלך שפירא, סקרנטון תשנ"ח.
יד שאול, ספר זיכרון ע"ש הרב ד"ר שאול ווינגורט זצ"ל, הוצא לאור על ידי אלמנת המנוח תל אביב, תשי"ג, באתר היברובוקס.
מחקרים בתלמוד, ספר ראשון (רובו בהלכות נזיקין), בהוצאת בית המדרש לרבנים בברלין, תרצ"ז/תרח"ץ, באתר היברובוקס.
כמו כן, הוציא מבחר מאמרים שהתפרסמו בכתבי עת שונים, רובם כונסו למהדורה החדשה של לפרקים.
הגדה של פסח על פי כתביו בהוצאת תלמידו הרב אברהם אבא וינגורט.
מועדי ישראל - על פי כתביו, בעריכת וביאור הרב אברהם אבא וינגורט.
פרשנות: עיונים ומחקרים בדברי חז"ל בעריכת הרב שאול יונתן וינגורט, מכון ירושלים, ה'תשע"ז

לקריאה נוספת

הרב אליעזר ברקוביץ, שרטוטים לאישיות מורי ורבי, הדרום כד, תשרי תשכ"ז, עמ' 6–11
ספר הזיכרון למורנו הרב יחיאל יעקב וינברג, עזריאל הילדסהיימר וקלמן כהנא (עורכים), הוצאת פלדהיים תש"ל
הרב אברהם אבא וינגורט, זכרונות השרידי אש - פרקי זכרונות ושיחות של הגאון על מפגשיו עם גדולי עולם ומאורעות חייו, הוצאת ישיבת היכל אליהו, 2019
אפרים חמיאל, השפעת רש"ר הירש על הגות אנשי ההלכה המודרניים, האמת הכפולה, כרמל, ירושלים תשע"ו, עמ' 295–324

Shapiro, Marc B. between the Yeshiva world and Modern Orthodoxy, the life and Works of Rabbi Jehiel Jacob Weinberg, London 1999

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יחיאל יעקב וינברג בוויקישיתוף

רשימת הפרסומים של יחיאל יעקב וינברג, בקטלוג הספרייה הלאומית
רשימת המאמרים של יחיאל יעקב וינברג באתר רמב"י
הספרים של יחיאל יעקב וינברג, באתר "סימניה"
הרב ד"ר אלחנן שפטלוביץ, יסודות האמונה בתקופתנו - על ספרו של הרב וינברג "Das Volk der Religion", הצופה, 15 ביולי 1949, עמ' 5
הרב ד"ר אלחנן שפטלוביץ, שרידי אש, הצופה, 24 במאי 1963, עמ' 4
שי"ן, שריד אש, הצופה, 28 בינואר 1966, עמ' 3
הרב חיים חייקל גרינברג, מגדולי הדור! במלאת שנה לפטירתו של הגאון רבי יחיאל יעקב וויינברג זצ"ל: פרקים לזכרו וזכרונות אישים מפי גדולי הדור, תל אביב תשכ"ז
הרב אברהם אבא וינגורט, איש אמת לאורך כל ימיו, ד' בשבט תשע"ו, באתר ערוץ 7
'וויינברג, ר' יחיאל־יעקב ב"ר משה', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 46 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1244).
חיים קרלינסקי, עורך ״אור המזרח״, אבידות - הגאון ר׳ יחיאל יעקב וויינברג ז״ל, אור המזרח ט״ו, חוברת ג׳ (נ״ג), המזרחי־הפוהמ״ז באמריקה, ניו־יורק, ניסן, תשכ"ו, עמ' 189
הרב צבי יהודה הכהן קוק, פרופ' שמואל אטלס, פרופ' אלכסנדר אלטמן, ו-מ. קרויס, ‏מכתבים למערכת- על הרב י' י' וינברגר זצ"ל, דעות, תשכ"ו, באתר Academia.edu
אורי קראוסהר, בבדידות ובדוחק, מוסף שבת של העיתון מקור ראשון, כ"ה בניסן תשע"ז
יחיאל יעקב בן משה וינברג (1884-1966), דף שער בספרייה הלאומית

,Shapiro, Marc B. Scholars and Friends: R' Yechiel Ya'akov Weinberg and Prof. Samuel Atlas, January 1, 1997

כתביו

מחקרים בתלמוד - חלק א, ‏ברלין, תרצ"ז, באתר היברובוקס
לפרקים - חלק א, ‏ווארשא, תרצ"ו, באתר היברובוקס
מלך שפירא, כתבי הגאון רבי יחיאל יעקב וויינברג - חלק א- בענייני תלמוד והלכה, ‏סקרנטון, תשנ"ח, באתר היברובוקס
מלך שפירא, כתבי רבי יחיאל וויינברג - חלק ב - מאמרים ונאומים, ‏סקרנטון, תשס"ג, באתר היברובוקס
אברהם אבא וינגורט, פירוש של בעל "שרידי אש" על "שנים אוחזין בטלית", המעין נו,ג, תשעו, עמ' 8-11 (מידע בקטלוג רמב"י)
הרב יחיאל וינברג, תנועת הנוער ישורון, ילד שאין יודעים מי אביו, נישואי תערובת, מקבץ מתשובותיו - אתר דעת

הערות שוליים

^ יוסף יצחק ליפשיץ, הפוסק שסירב לחתוך: בעל 'שרידי אש' ומדינת ישראל, באתר השילוח, ‏2021-11-14
^ הרב יחיאל יעקב ויינברג, שו"ת שרידי אש, חלק ב', ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ז 1977, סימן לא, עמ' סד
^ וינברג, יחיאל יעקב בן משה, יד שאול, האסון האיום במונטרה, באתר היברובוקס
^ נפטר הרה"ג ר' יחיאל יעקב ויינברג, באתר הצופה, ‏26 בינואר 1966 (עמוד השער)
^ הרב ויינברג למנוחות; מחלוקת על מקום קבורתו, דבר, 27 בינואר 1966
^ איש אמת לאורך כל ימיו, באתר ערוץ 7, ‏2016-01-14
^ אור המזרח עמוד 189, כאן מצוין שלמד בבית המדרש לרבנים של הרב הילדסהיימר
^ יצא לאור בעריכת הרב שאול יונתן וינגורט, בהוצאת מכון ירושלים.
^ כתבי הגאון רבי יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל חלק ב, עמוד שו-שי.
^ הקרבה וייסורים בהגותו של הרב ויינברג, באתר תורת הר עציון
^ אדמיאל קוסמן, צער אם סיסרא על מות בנה, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2018
^ אהרן סורסקי, ראשי פרקים מתולדותיו, לפרקים א, ירושלים: תשע"ו, עמ' 35, באתר אוצר החכמה
^ שו"ת שרידי אש ח"ב סימן ח', על היתר זה הסתמכה בין היתר תנועת בני עקיבא.
^ שו"ת "שרידי אש" ח"ב סימן צ"א.

[1] יוסף יצחק ליפשיץ, הפוסק שסירב לחתוך: בעל 'שרידי אש' ומדינת ישראל, באתר השילוח, ‏2021-11-14

[2] הרב יחיאל יעקב ויינברג, שו"ת שרידי אש, חלק ב', ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ז 1977, סימן לא, עמ' סד

[3] וינברג, יחיאל יעקב בן משה, יד שאול, האסון האיום במונטרה, באתר היברובוקס

[4] נפטר הרה"ג ר' יחיאל יעקב ויינברג, באתר הצופה, ‏26 בינואר 1966 (עמוד השער)

[5] הרב ויינברג למנוחות; מחלוקת על מקום קבורתו, דבר, 27 בינואר 1966

[6] איש אמת לאורך כל ימיו, באתר ערוץ 7, ‏2016-01-14

[7] אור המזרח עמוד 189, כאן מצוין שלמד בבית המדרש לרבנים של הרב הילדסהיימר

[8] יצא לאור בעריכת הרב שאול יונתן וינגורט, בהוצאת מכון ירושלים.

[9] כתבי הגאון רבי יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל חלק ב, עמוד שו-שי.

[10] הקרבה וייסורים בהגותו של הרב ויינברג, באתר תורת הר עציון

[11] אדמיאל קוסמן, צער אם סיסרא על מות בנה, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2018

[12] אהרן סורסקי, ראשי פרקים מתולדותיו, לפרקים א, ירושלים: תשע"ו, עמ' 35, באתר אוצר החכמה

[13] שו"ת שרידי אש ח"ב סימן ח', על היתר זה הסתמכה בין היתר תנועת בני עקיבא.

[14] שו"ת "שרידי אש" ח"ב סימן צ"א.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]