יוחנן גלוקר

יוחנן גלוקר
לידה	23 במרץ 1933 (בן 91); חיפה, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
שפות היצירה	אנגלית, עברית

יוחנן גְלוּקֶר (נולד ב-23 במרץ 1933) הוא פרופסור אמריטוס בחוג ללימודים קלאסיים שבאוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

יוחנן גלוקר נולד בחיפה. אימו, חנה בת אלימלך בלאי, עלתה מרוסיה. אביו, הרופא ד"ר יצחק גליקר, הגיע לארץ ישראל מווינה, היה ממייסדי קופת חולים כללית והרופא הראשון של קופת חולים כללית בחיפה. על שמו, "גן יצחק" בהר הכרמל בחיפה.

גלוקר למד בבית הספר "חוגים", ובין מוריו הבולטים היה המורה לספרות (אחר כך, פרופסור) ברוך קורצווייל. גלוקר החל ללמוד ב-1954 באוניברסיטה העברית, ולמד פילוסופיה והיסטוריה כללית ולימודים קלאסיים לתואר ראשון ושני. למד לדוקטורט באוניברסיטת אוקספורד, ולימד לימודים קלאסיים באוניברסיטת אקסטר באנגליה מ-1964 עד 1978. ב-1978 עלה לישראל וקיבל מינוי של פרופסור חבר, ב-1984 מונה כפרופסור מן המניין וב-2001 יצא לגמלאות כפרופסור אמריטוס. גלוקר עשה שבתונים כפרופסור אורח במכון המחקר ללימודים יווניים בוושינגטון, באוניברסיטת תל אביב (כשלימד באנגליה) ובקולג' האוניברסיטאי של לונדון. לאחר פרישתו החל להורות מספר חודשים בשנה באוניברסיטת כרתים.

גלוקר שימש כיושב הראש של האגודה ללימודים קלאסיים בישראל. זכה לתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אתונה.

גלוקר נשוי ואב לשתי בנות.

תחומי מחקריו

רוב מחקריו של יוחנן גלוקר עניינם פילוסופיה בתקופה ההלניסטית והרומית המוקדמת. הם עוסקים בעיקר באקדמיה האתונאית, באסכולה הסטואית וביחסים ביניהן. עסק גם בתולדות הלימודים הקלאסיים, ופרסם מאמרים רבים על קיקרו.

אנטיוכוס והאקדמיה המאוחרת

ספרו זה של יוחנן גלוקר (Antiochus and the Late Academy) ראה אור בגטינגן ב-1978. הספר חוקר את ההיסטוריה של האקדמיה הספקנית והאסכולה הסטואית והוא מנסה לפתור מכלול בעיות גם היסטוריות וגם פילוסופיות.

בספר הראה גלוקר שהאקדמיה באתונה, שהייתה האגודה הפילוסופית שאפלטון ייסד, המשיכה בקיומה כמה דורות ופסקה מלהתקיים בסביבות 80 לפני הספירה. לפי גלוקר האסכולה הנאו-פלטונית של אתונה שהתחילה במאה ה-4 לספירה היא לא חלק מהאקדמיה. עד שכתב את ספרו היה מקובל שאפלטון ייסד את האסכולה שקוראים לה אקדמיה והיא נמשכה כאגודה פילוסופית להוראה ולמחקר עד 529 לספירה הנוצרית, כלומר 1000 שנות המשכיות של האקדמיה. גלוקר הראה שאין לכך ביסוס במקורות, ולמעשה האקדמיה התקיימה רק כ-300 שנה, והאסכולה הנאו-פלטונית של אתונה הייתה מוסד חדש ולא המשכה של האקדמיה שיסד אפלטון. דעה זו התקבלה על דעת רוב החוקרים.

הרעיון של המשכיות האסכולות הגדולות באתונה במשך 1000 שנה תחילתו במאמר ארוך של חוקר הלימודים הקלאסיים קרל גוטלוב צוּמפט. מקורו בהרצאה שהרצה באקדמיה הפרוסית בשנת 1842. ההרצאה פורסמה בדברי האקדמיה הפרוסית בשנת 1843. תאוריה זאת נכנסה לכל ספרי הלימוד, כשהחוקרים הניחו כמובן מאליו שצומפט פירש כהלכה את המקורות. ספרו של גלוקר ערער על הנחה זאת, תוך נתוח מחודש של המקורות.

בין יתר חדושיו של הספר: דיון מחודש, על סמך מקורות שונים, בדבר מקומו של אנטיוכוס מאשקלון, פילוסוף אתונאי בן המאה הראשונה לפסה"נ, בהתפתחות הפילוסופיה האפלטונית; יחסם של אנשי האקדמיה במאות ב-ג לפסה"נ, כאשר המגמה באסכולה הייתה ספקנית, לדיאלוגים של אפלטון; האקדמיה כמוסד בעל קרקעות ורכוש, ומה עלה בגורלו של אותו רכוש; תאוריות משלהי העת העתיקה בדבר המשכיות כביכול של הפילוסופיה האפלטונית 'האמיתית' וקיומה במחתרת לכמה מאות שנים - ועוד מספר בעיות מסוג זה. הספר כתוב בצורה טכנית לחלוטין, ואינו מכוון לקורא שאינו איש המקצוע.

תולדות הלימודים הקלאסיים

יוחנן גלוקר כתב רבות על תולדות הלימודים הקלאסיים, בעיקר באנגליה בזמן החדש, מהמאה ה-18 ואילך: מה שמכונה כיום "ההתקבלות של הלימודים הקלאסיים" - לא רק בעולם המדעי, אלא גם בעולם הספרות והפילוסופיה.

גלוקר כתב גם על תולדות הלימודים הקלאסיים בגרמניה ובצרפת במאות ה-16 וה-17, אז הייתה צרפת מרכז הלימודים הקלאסיים. הוא סבור כי חשיבות העסוק בתולדות המחקר בשטח המדעי שהחוקר עובד בו הוא בלימוד משגיאותיהם של אחרים ובמאמץ לשפר את שיטות העבודה שלו ולהימנע מדעות קדומות "חבויות".

קיקרו

כתביו הפילוסופיים של קיקרו הם גם אחד ממקורותינו החשובים לתולדות הפילוסופיה בתקופה המכונה "הלניסטית" - במאות 1-3 לפני הספירה. קיקרו כתב לטינית, כדי ללמד את הפילוסופיה לבני עמו הרומאים, אך מקורותיו היו יוניים, והוא חשב בשתי השפות בעת ובעונה אחת. משום כך (ומסבות אחרות), יש לא מעט בעיות פרשנות העולות מקריאתם של ספרים אלה. גלוקר הקדיש כמה וכמה ממאמריו לכתביו הפילוסופיים של קיקרו, לפרושם הפילולוגי והפילוסופי, ולאופיה של מחשבתו הפילוסופית של קיקרו.

פרסומים בעברית

רוב פרסומיו המדעיים של גלוקר הם באנגלית, ומיעוטם ביוונית ובגרמנית. בעברית כתב ארבעה ספרים, שניים כמבואות פופולריים לפילוסופיה יוונית, אחד כביקורת על כמה פרסומים בעברית בשטח זה ואילו הספר הרביעי הוא מבוא לפילולוגיה. הוא גם פרסם מספר מאמרי ביקורת בעברית העוסקים בספרים ובמאמרים בפילוסופיה עתיקה ופה ושם גם בשטחים אחרים של הלימודים הקלאסיים.

הוא תרם את הידע שלו לספר תבניות ותמונות מפיתגורס עד מונדריאן שפורסם בשנת 1986.

תרגומים

תרגום מצרפתית של ספרו של אלכסנדר קורא, אפלטון כפשוטו. עם עובד, תל אביב 1978.
עריכה מדעית והקדמת מבוא היסטורי ופילוסופי נרחב לתרגומיה של אביבה קציר לשלושה מכתביו הפילוסופיים של קיקרו:

על טבע האלים. הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ב, 1992.
על תכליות הטוב והרע. הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ז, 1997
על החובות. הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ג, 2003.

ספריו

Antiochus and the Late Academy, Vandenhoek & Rupprecht, Göttingen 1978.

עלייתה של הפילוסופיה היוונית. אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל אביב 1982.
פרקי מבוא לאפלטון. אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון, תל אביב 1985.
בגדיה החדשים של הפילוסופיה היונית. עמדה/ביתן, תל אביב 2001.
מסילווסטר עד זקני ציון: מבוא לפילולוגיה. הוצאת כרמל, 2011.

מאמרים נבחרים

מאמרים בענייני ספרות יונית ולטינית

'Aeschylus and the Third Actor', Classica et Mediaevalia XXX, 1969, 56-77.
'Vergiliomastiges', Pegasus 15, 1972, 15-51.
'Actus Tragicus: Seneca on the Stage' (with Mr. Stuart Fortey), Latomus XXXIV, 3, 1975, 699-715.
'+DUNTTIA+ (Cicero, Lucullus 135)", Classical Philology 73, 1978, 47-49.
'Augustiora', Grazer Beiträge 19, 1993, 51-101.

מאמרים בענייני פילוסופיה עתיקה

על היש הבלתי מושלם, עיון, רבעון פילוסופי, כרך נ"ב, 1974, 311-247.

'Cicero's Philosophical Affiliations' in the Question of Eclecticism, edd. John Dillon and Anthony Long, California 1988, 34-69.
'Pros ton eiponta - Sources and Credibility of De Stoicorum Repugnantiis 8', Illinois Classical Studies XIII, 1989, 473-489.
'Images of Plato in Late Antiquity', in Sabetai Unguru (ed.), Physics,Cosmology and Astronomy, 1300-1700, Dordrecht and London 1991, 3-18.
'Critical Observations of Passages of Philo' (in Greek), Platon, Greek philological review, 42, 1991, 128-135.
'Critolaus' Scale and Philo', Classical Quarterly NS XLII, 1992, 142-146.
'Probabile, Veri Simile and Related Terms', in J. G. F. Powell (ed.), Cicero the Philosopher, Oxford 1995, 115-143.
'Theophrastus, the Academy, and the Athenian Philosophical Atmosphere', in Johannes M. van Ophuijsen and Marelin van Raalte (eds.), Theophrastus, Reappraising the Sources, New Brunswick and London 1998, 299-316.

מאמרים בענייני תולדות הלמודים הקלאסיים והמסורת הקלאסית

'Casaubon's Aristotle', Classica et Mediaevalia XXV, 1964, 274-296.
'The Case for Edward Casaubon', Pegasus 9, 1967, 7-21.
'Professor Key and Doctor Wagner', Pegasus 12, 1969, 21-41.
'Plato in England, the Nineteenth Century and After' in Hermann Funke (ed.), Utopia und Tradition, Würzburg 1987, 149-210.
'The Two Platos of Victorian Britain', in Keimpe A. Algra, Pieter W. van der Horst, David T. Runia (edd.), Polyhistor, Studies...Presented to Jaap Mansfeld, Leiden 1996, 385-406.

קישורים חיצוניים

מאמרים של יוחנן גלוקר

על שלושה ועל ארבעה - ניקוס דימו, תרגם מיונית יוחנן גלוקר: סיפור הוטנטוטי, קתרסיס 5, אביב תשס"ו 2006
על שלושה ועל ארבעה - הבורות ומפלס ההשכלה, קתרסיס 5, אביב תשס"ו 2006
על שלושה ועל ארבעה - "זה לא קולגיאלי": מלשינות או חסות לפשע, קתרסיס 6, סתיו תשס"ז 2006
על שלושה ועל ארבעה: ובכל זאת, היא מצטיינת, קתרסיס 7, אביב תשס"ז 2007
על שלושה ועל ארבעה: רפואה שלמה למדעי הרוח, קתרסיס 8, סתיו תשס"ח 2007
John Glucker, Probabile, Veri Simile, and related terms, in: J. G. F. Powell, Cicero the philosopher: twelve papers ; Google Books
יוחנן גלוקר, דף שער בספרייה הלאומית