יהושע השל פרבשטין
 | |
| לידה |
20 בפברואר 1870 פולין   |
|---|---|
| פטירה |
1948 (בגיל 77 בערך) כ"ג מנחם אב תש"ח ירושלים |
| מדינה |
 פלשתינה (א"י) ישראל |
| בת זוג | ביילה גוטל גוטה פרבשטיין |
  | |
יהושע השל פרבשטיין (20 בפברואר 1870 – 28 באוגוסט 1948) היה מנהיג ציוני בפולין בין שתי מלחמות העולם, נשיא ההסתדרות הציונית, מנהיג תנועת המזרחי ונשיא קרן היסוד בפולין, נציג הסיים הפולני וחבר מועצת עיריית ורשה והנהלת הסוכנות היהודית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בכ"ה בשבט ה'תר"ל בוורשה לר' שמואל זאב, סוחר מצליח ובן תורה מיוחס, בנו של הרב משולם זלמן אשכנזי רבה של העיר לובלין ומחבר הספר בית משולם, ונכד של החכם צבי. אמו, גיננדל אלקה הייתה בתו של רבי ישראל יונה הלוי לנדא רבה של קמפנו ומחבר פורה[1].
בצעירותו קיבל חינוך תורני וכללי, סיים את האקדמיה למסחר בוורשה, בה רכש הבנה בבנקאות וכלכלה לצד ידע עשיר במחשבת ישראל. בצעירותו נתפס לרעיון חיבת ציון וכסטודנט ארגן חוג דורשי ציון באקדמיה. לאחר סיום לימודיו חבר לאנשי הציונות הדתית ותמך ברעיונם. השתתף בקונגרס הציוני העולמי הראשון בבזל ושם נדלקה בו לדבריו ”מנורת המאור של תחיית עמנו וגאולת ארצנו וכאשר תמיד יוקדת בי לא תכבה”[2]. בקונגרס עצמו יזם פרבשטיין דיון בדבר יחסה של התנועה הציונית לדת. דיון שגרר את תשובתו של בנימין זאב הרצל שהבהיר כי הציונות לא תפגע בהכרה השתית של שום חוד[דרושה הבהרה] ביהדות.
לאחר הקונגרס, ביקש חברים לעמדתו וכך מצא את מקומו בין ראשוני המתארגנים לייסוד תנועת המזרחי. הוא השתתף בוועידה העולמית הראשונה של המזרחי בפרשבורג ב-1904 והיה חבר הנשיאות בשתיים מוועידות ההמשך. בעקבות הקונגרס הציוני העשירי שהתקיים בבזל ב-1911 ונסוב סביב ההחלטה לעסוק בנושאי תרבות, עמדה שהייתה מנוגדת למזרחי והביאה למתיחות רבה עם הצירים הדתיים, והובילה חלקים מהמזרחי לפרוש מהתנועה הציונית, פרבשטיין פעל בכל המאמצים למנוע את הפרישה כשהוא טוען:”כשם שאי אפשר לאדם לצאת מתוך משפחתו כך אי אפשר לציוני לצאת מתוך ההסתדרות הציונית”.
עיסוקיו של פרבשטיין היו בענייני כלכלכה וכספים, אך חלק נכבד מעבודתו הקדיש לעבודה ציבורית. בשנים 1908–1918 היה נשיא ההסתדרות הציונית בפולין. בתקופת מלחמת העולם הראשונה התבלט בחיים הציבורים, ועם כיבוש ורשה בידי הגרמנים ב-1916 נבחר לעיריית ורשה ושימש בתפקיד זה עשר שנים. בשליחות העירייה נסע לשווייץ ולדנמרק כדי להסדיר אספקת מזון לבתי חולים. תודות לקשריו עם אישים מחוץ לפולין הצליח במשימתו. היה פעיל לטובת רבבות הפליטים היהודים שגורשו ממחוזות הספר בפקודת הממשל הרוסי וביקשו מקלט בורשה. פרבשטיין הצליח לפעול להאריך להם אשרת שהיה. הועמד בראש ועד העזרה לנפגעי המלחמה וניהל את חלוקת הסיוע מטעם הג'וינט ואף יזם הקמת ועדים שכאלו בערים אחרות.
לאחר המלחמה כשההסתדרות הציונית בפולין קיבלה אישור לפעול בגלוי התייצב בראשה, אך בהמשך פרש מתפקידו והתרכז בהנהגת המזרחי. ב-1918 נבחר לנשיא המרכז העולמי של המזרחי בפולין וב-1921 אף נבחר למרכז העולמי של המזרחי, תפקיד שבו שימש שנים רבות.
עסקנותו הלכה ודחקה את עיסוקיו הפרטים. שנים מספר שימש יו"ר 'אגודת הסוחרים היהודיים בפולין'. בשנת 1919 נבחר כציר ביאליסטוק לסיים הפולני הראשון ולחם בו נמרצות לזכויות היהודים ונגד קיפוחם בחיים הכלכלים. שנה לאחר מכן נבחר לוועד הפועל הציוני הגדול שבו שימש כסגן נשיא. בשנים 1922–1923 היה חבר הדירקטוריון של קק"ל. משנת 1927 כיהן כנשיא קרן היסוד בפולין עד לעלייתו לארץ ישראל. היה ממייסדי מוסדות המזרחי בפולין ואף נמנה עם מייסדי בית המדרש לרבנים "תחכמוני" בורשה ואף שימש נשיא הנהלתו.
ב-1931 נבחר כנציג המזרחי בהנהלת הסוכנות ועלה לארץ ישראל עם משפחתו[3]. שנתיים עמד בראש המחלקה למסחר ותעשייה של הסוכנות, יזם תנועת תיירים בעלי הון מפולין לארץ, במגמה לעלותם בהמשך ואף השיג הקלות מהממשלה הפולנית. פעולה זו נתקלה במכשולים מצד הוגים ציונים רשמיים שהתנגדו לעלייה 'בורגנית'.
ב-1933 פנה אליו עבדאללה הראשון, מלך ירדן באמצעות שליח מיוחד והציע להחכיר לו שטח אדמה גדול בעבר הירדן המזרחי עבור התיישבות יהודית. פרבשטיין ועמיתו מהנהלת הסוכנות עמנואל ניומאן נפגשו עם האמיר למשא ומתן ואף חתמו עם על הסכם שבו נאמר כי הקרקע להתיישבות נועדה "לפועלים יהודים". אך בסופו של דבר העניין לא יצא לפועל, בשל התנגדות מבית ומחוץ. ב-1933 עזב את הנהלת המזרחי וסייע לפיתוחו של בנק המזרחי ואף הוצב בראש הנהלתו. גם עשה לביסוס הכספי וקידומו של בית החולים ביקור חולים בירושלים שבו היה חבר הנהלה ויו"ר עד 1945 עם הפסקות קלות. בהגיעו לגיל שבעים וחמש נבחר לנשיא הכבוד של קהילת ירושלים לשארית חייו. לרגל יובלו הופיע לכבודו קובץ בשם עסקן למופת ובוא מאמרים ומכתבים לתולדותיו ועוד דברי הערכה.
כשהגיעו השמועות על השואה והשמדת יהודי אירופה חרב עליו עולמו. במצב גופני רעוע טס לפולין לראות את החורבן ולעודד את השרידים. אחיו הבכור, דוד צבי פרבשטיין, למד בשווייץ, השתקע שם, היה הנציג היהודי הראשון בפרלמנט שם ונמנה עם מנהיגי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של שווייץ.
יהושע השל פרבשטיין נפטר בכ"ב באב ה'תש"ח ונטמן בירושלים.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על שמו רחוב בשכונת קריית משה בירושלים.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהושע נישא לביילה גיטל גוטה פרבשטיין, ולהם שלוש בנות.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עסקן למופת - ספר היובל לכבוד ר' יהושע העשל פרבשטיין, ראש חודש אלול - תש"ח
- אנציקלופדיה של הציונות הדתית, כרך ד; עורך ראשי יצחק רפאל, ירושלים: מוסד הרב קוק, עמ' 232–237,
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "יהושע השל פרבשטין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 259
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בין ספריו: מעון הברכות על הש"ס; עטרת ישועה על הגדה של פסח; עין הבדולח על סדר מועד שבש"ס; עלה דיונה ועוד
- ^ מתוך דברי תשובתו למברכיו בחגיגת יובלו השבעים וחמש
- ^ המסיבה לכבוד מר פרבשטין בירושלים, דואר היום, 28 בפברואר 1932.