טירת טינטאג'ל
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| עשוי מ | אבן ושברי אבנים |
| נבנה | המאה ה-13 |
| אתר ארכאולוגי | |
| מצב | חורבות |
| אתר אינטרנט |
https://www.english-heritage.org.uk/visit/places/tintagel-castle/  |
| מיקום | |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| קואורדינטות | 50°40′06″N 4°45′39″W / 50.6683°N 4.7608°W |
  | |
טירת טינטאג'ל (באנגלית: Tintagel Castle, בקורנית: Kastel Dintagel, מילולית "מבצר ההצרה") היא שרידי טירה על חצי אי הקרוי "האי טינטאג'ל" ליד העיירה טינטאג'ל בצפון מחוז קורנוול שבדרום-מערב אנגליה בבריטניה. ייתכן שהאתר היה מיושב בתקופת השלטון הרומי בבריטניה, שכן מגוון של חפצי אמנות המתוארכים לתקופה זו נמצאו בחצי האי, אך טרם הוכח שהיה קיים מבנה כלשהו מהתקופה הרומית. הוא היה מיושב בתקופה המוקדמת של ימי הביניים, כאשר היה כנראה אחד מהמשכנות העונתיים של מלך דומוניה (Dumnonia) (ממלכה אזורית שכללה את קורנוול, וחלקים מדבון וסאמרסט). במאה ה-13, במהלך התקופה המאוחרת יותר של ימי הביניים, בנה ריצ'רד, רוזן קורנוול טירה באתר. מאוחר יותר היא ננטשה ונהרסה בהדרגה.
חפירות ארכאולוגיות נערכו באתר החל במאה ה-19 כאשר המקום הפך לאטרקציה תיירותית, כשהמבקרים באים לראות את שרידי הטירה של ריצ'רד. בשנות ה-30 של המאה ה-20 גילו החפירות ממצאים משמעותיים לקיום יישוב מוקדם הרבה יותר במעמד גבוה, שהיו לו קשרי מסחר עם אגן הים התיכון בשלהי התקופה הרומית.
לטירה יש קשר ארוך ימים עם האגדות סביב דמותו של המלך ארתור. הקשר נוצר במאה ה-12 כאשר ג'פרי ממונמות' תיאר את טינטאג'ל כמקום שבו הרתה אימו של ארתור בתיאור הבדיוני שלו של ההיסטוריה הבריטית, "ההיסטוריה של מלכי בריטניה". ג'פרי סיפר שאביו של ארתור, המלך אותר פנדרגון, התחפש באמצעות קסמיו של מרלין לגורלואיס, דוכס קורנוול, בעלה של איגריין, אימו של ארתור, וכך חדר אל הטירה שבה שהתה איגריין.
טירת טינטאג'ל הייתה יעד תיירותי מאמצע המאה ה-19. הטירה שייכת לנסיך צ'ארלס, דוכס קורנוול, והיא מנוהלת על ידי קרן המורשת האנגלית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופה הרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה-1 לספירה, נכבשה דרום בריטניה על ידי האימפריה הרומית. הטריטוריה של קורנוול המודרנית הוקצתה לאזור המנהלי הרומי של "קיוויטס דומנוניורם" (civitas Dumnoniorum), על שם הקבוצה השבטית הבריטית המקומית אשר הרומאים כינו דומנוניי (Dumnonii). באותה עת היה דרום-מערב בריטניה "מרוחק, מאוכלס בדלילות... ולכן גם לא חשובה [לשלטונות הרומיים] עד שבמהלך המאה השלישית לספירה משכה תעשיית הבדיל המקומית תשומת לב". ארכאולוגים יודעים על חמישה אבני מיל או סמני דרך בקורנוול שהוקמו בתקופה הרומית בבריטניה. שניים מהם נמצאו באזור טינטאג'ל, דבר המעיד על כך דרך היישוב עברה דרך רומית.
צ'ארלס תומאס (Charles Thomas), היסטוריון וארכאולוג מקורנוול, ציין ב-1993: " עד כה לא נחפר שום מבנה באי טינטאג'ל... שאפשר להציג כהתיישבות מהתקופה הרומית, התיישבות של איכרים-מקומיים או אחרים". אף על פי כן נחשפה במקום כמות של כלי חרס רומאים-בריטיים, כמו גם תיק עור רומאי, שהכיל עשרה מטבעות רומאיים בערך נמוך, המתוארכים בין שלטונו של טטריקוס הראשון (270–272) לקונסטנטיוס השני (337–361). עובדה זו גורמת לתומאס לשער "שעל פניו... או שהאי או שחלק היבשתי של הטירה לעתיד (או שניהם...) היוו אתר התיישבות מהמאה השלישית לספירה", אף שלא נמצאה עדות לבניין כלשהו מתקופה זו.
תחילת ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]השלטון הרומאי התמוטט בדרום בריטניה בעקבות שקיעת האימפריה הרומית בתחילת המאה ה-5, והאזור נחלק בין ממלכות שונות, שבראש כל אחת עמד מלך או ראש שבט. האזור הרומי לשעבר של "קיוויטס דומנוניורם" הפך ככל הנראה לממלכת דומנוניה (Dumnonia), שנשלטה על ידי מונרכיה בתקופה הקדומה של ימי הביניים בין המאה ה-5 למאה ה-8. על רקע התפתחויות אלו המשיכה ההתיישבות בטירת טינטאג'ל. הארכאולוגים מכנים תקופה זו "התקופה השנייה של האתר" (Period II). עם זאת יש מחלוקת בין הארכאולוגים למה שימש האתר באי טינטאג'ל בתקופה זו. באמצע המאה ה-20, הייתה השערה מקובלת שהיה מנזר נוצרי קדום באתר זה, אבל מאז 1980 ננטשה תאוריה זו, כשהארכאולוגים חושבים שבאתר היה יישוב של אליטה שבו התגורר מצביא מקומי חזק או אפילו משפחת המלוכה של דומנוניה.
הארכאולוג ראלי רדפורד (Ralegh Radford) שערך חפירות באתר מ-1933 עד 1938, והוא היה החלוץ במחשבה שטירת טינטאג'ל הייתה מנזר במהלך התקופה השנייה. הוא הגיע למסקנה זו בהתבסס על דמיון במבנים של האלמנטים מימי הביניים של טירת טינטאג'ל ובאתר מנזר ויטבי (Whitby Abbey) ביורקשייר מהמאה ה-7.
עם זאת, הארכאולוגים אינם מקבלים יותר מסקנה זו. במקום זאת הם מאמינים שזו הייתה התנחלות של אליטה בתקופה המוקדמת של ימי הביניים, שהייתה מאוכלסת על ידי משפחת המלוכה של דומנוניה והפמליה שלהם. הארכאולוג וההיסטוריון צ'ארלס תומאס האמין שהם לא נשארו בטינטאג'ל כל השנה, אלא שהם נעו בין אתרים שונים: "מלך טיפוסי עם משפחתו, קרובי משפחתו, בני ערובה קבועים, פקידים ואנשי חצר המלוכה, ומיליציה פרטית - שכנראה מנו בין מאה לשלוש מאות נפשות לפחות – נעו מדי פעם עם הפמליה המסורבלת בין האתרים, כשלא היה עסוק במלחמות בין השבטים או בהדיפת פולשים ופושטים". האתר הפך מוגן יותר במהלך תקופה זו כשבכניסה לחצי האי נחפרה תעלה, שהותירה רק מסלול צר שאותו היה חייב לחצות כל מי שהגיע לחצי האי.
באתר נתגלו פריטי מותרות שונים המתוארכים לתקופה זו, בהם כלי חרס המצופים בשכבה אדומה שמקורם באזור תוניסיה או טורקיה של ימינו, שהגיעו בדרכי המסחר מהים התיכון. לאחר שבחן את כלי החרס, ציין צ'ארלס תומאס כי "כמות כלי החרס המיובאים שנתגלו בטינטאג'ל [הייתה] גדולה בהרבה מזו של כל אתר בודד אחר, שתוארך בין 450 ל-600 בבריטניה או באירלנד". הוא הוסיף כי סך כל כמות כלי החרס המיובאים שנתגלו בטינטאגל הייתה "גדולה מסך כל כלי חרס כאלה מתוך כל האתרים הידועים [בתקופה זו בבריטניה ובאירלנד], ובהתחשב בכך שרק כ-5% משטחו הנגיש של האי נחפר או נבדק, עשוי היה סך כל כמות כלי החרס המיובאים להיות בקנה מידה של מטען ספינה שלם אחד או יותר, כאשר ייתכן שספינות בודדות נשאו מטען של שש או שבע מאות אמפרות". עדויות אלו הובילו אותו למסקנה שטינטאג'ל הייתה אתר שבו עגנו ספינות שהגיעו מדרום אירופה בתחילת ימי הביניים במטרה לפרוק את מטענן.
שלהי ימי הביניים ותחילת העידן המודרני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1225 רכש ריצ'רד, רוזן קורנוול את האי מג'רווזה דה טינטאג'ל (Gervase de Tintagel) תמורת אחוזת מרתן (Merthen Manor).[1] ב-1233 בנה ריצ'רד באתר טירה במטרה ליצור קשר לאגדות על המלך ארתור שנקשרו לאתר בספרו של ג'פרי ממונמות', ומשום שהוא נחשב למקום המסורתי של מלכי קורנוול. הטירה נבנתה בסגנון מיושן יותר מזמן הקמתה כדי שתיראה עתיקה יותר. עם זאת, התיארוך לתקופת הרוזן ריצ'רד גבר על הפרשנות של ראלי רדפורד שייחס את החלקים הקדומים ביותר של הטירה לרוזן רג'ינלד דה דנסטנוויל (Earl Reginald de Dunstanville) ואת החלקים המאוחרים יותר לרוזן ריצ'רד. בספרו מ-1939: "טירות: היסטוריה קצרה של ביצורים מ-1600 לפנה"ס ועד 1600 לספירה" מעלה סידני טוי (Sidney Toy) השערה שהבנייה בוצעה בתקופה מוקדמת יותר.
ג'ון הולנד, הדוכס הראשון של אקסטר (John Holland, 1st Duke of Exeter) מונה לשומר של טירת טינטאג'ל ב-1389. רוזני קורנוול שבאו לאחר ריצ'רד לא היו מעוניינים בטירה והטיפול בה היה באחריות השריף העליון של קורנוול (High Sheriff of Cornwall). חלק מהטירה שימש כבית כלא, והקרקע שימשה למרעה. מבנה הטירה נעשה רעוע יותר ויותר, והגג הוסר מהאולם הגדול בשנות השלושים של המאה ה-14. מכאן ואילך הטירה הלכה ונהרסה ונגרם נזק הולך וגדל מהסחיפה של מצר היבשה שחיבר בין הטירה ליבשה. האנטיקוואר ג'ון לילנד (John Leland) ביקר באתר בשנות ה-40 של המאה ה-16 ומצא שהגישה לאי הייתה באמצעות גשר מאולתר של גזעי עצים. בשנות ה-80 של המאה ה-16 היה איום על אנגליה מפלישה מספרד, והביצורים חוזקו ב"שער הברזל" (Iron Gate). האחוזה של טינטאג'ל הייתה בין אלו שהוחרמו על ידי ממשל הקומונוולת' של אנגליה (בתקופת אוליבר קרומוול) בהיותה רכוש של דוכסות קורנוול, והיא הוחזרה לדוכסות ב-1660. כבשים המשיכו לרעות באתר עד המאה ה-19.
המאות ה-19 וה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה הוויקטוריאנית הייתה הערצה לאגדות על המלך ארתור וחורבות הטירה הפכו ליעד תיירותי. העיירה המודרנית טינטאג'ל הייתה ידועה כטרוונה (Trevena) עד שנות ה-50 של המאה ה-19, כאשר סניף הדואר המקומי מצא שנוח יותר להשתמש בשם המועצה במקום בשם העיירה. טינטאג'ל הוא רק שמו של כף היבשה וטינטאג'ל הד (Tintagel Head) הוא רק הקצה הדרום-מערבי של האי, וחורבות הטירה נמצאות בחלקם על "האי" ובחלקם על חלק היבשה הקרוב. כף האי הפונה החוצה לאוקיינוס הוא "פן דיו" (Pen Diu, מקורנית "ראש שחור")
הכומר ר. .ב. קינסמן (R. B. Kinsman, מת 1894) היה שומר של כבוד ובנה את חומת החצר, ומורה דרך הועסק להדריך את המבקרים לתוך הטירה. עד זמנו היו המדרגות משני צדי המצר מסוכנות, אף שרועי כבשים הגיעו לרמה שעל האי. מ-1870, פעל לזמן קצר מכרה עופרת בסמוך למערת מרלין. במאה ה-20 תחזקו את האתר משרד העבודות הממשלתי והגופים שהחליפו אותו (מ-1929 ואילך). ב-1975 שופרה הגישה לרוחב המיצר באמצעות התקנת גשר עץ.
בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 לא נחפר דבר באי, למעט הקפלה, ולכן צצו רעיונות לגבי מקומות באתר כדוגמת הגן שהוצג כבית קברות, ושהשקע בסלע בנקודה הגבוהה ביותר בצד הדרומי של האי הקרוי "טביעת הרגל של המלך ארתור" (King Arthur's Footprint) היה המקום שממנו זינק המלך ארתור ליבשה. שקע זה אינו לגמרי טבעי, ועוצב ביד אדם בזמן כלשהו. ייתכן כי שימש להכתרת מלכים או ראשי שבטים, כיוון שלאתר יש היסטוריה ארוכה המשתרעת עד לימי הביניים המוקדמים.[2][3]
עד 1999 הייתה מחלוקת מסוימת בנוגע לטירת טינטאג'ל ואתרים אחרים בקורנוול תחת ניהולה של קרן המורשת האנגלית. חברים בקבוצת בעלי עניין התומכים בתחייה של קורנוול הסירו כמה שלטים (בהם בטינטאג'ל) משום שהתנגדו לשימוש בשם "המורשת האנגלית", בטענה שקורנוול היא אומה בזכות עצמה.[4] שלושה אנשים שהיו מעורבים בהסרת השלטים חויבו לשלם פיצויים בסך 4,500 ליש"ט לקרן המורשת האנגלית, והושת עליהם קנס על תנאי למשך שנה של 500 ליש"ט.[5]
המאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך שלושה חודשים ב-2015–2016 גילף האמן פיטר גרהם (Peter Graham) בסלע פנים מזוקנות בגובה 30 סנטימטרים המייצגות את מרלין סמוך למערה המכונה "מערת מרלין" (המוזכרת במחזור 12 השירים של אלפרד טניסון אידיליות של המלך (Idylls of the King) על המלך ארתור). העבודה הוזמנה כחלק ממיזם של קרן המורשת האנגלית ל"דמיין מחדש את ההיסטוריה והאגדות של טינטאג'ל לרוחב אתר האי". המיזם כלל גם פסל גדול מהחיים של המלך ארתור (על ידי רובין איינון) ופסל שושנת הרוחות המתייחס לשולחן העגול. חבר מועצה מקומית האשים את קרן המורשת האנגלית בפגיעה בארכאולוגיה של האתר והנוף, אף שרבים מהתושבים המקומיים שבעי רצון מהדמות.[6] תוכניות להקמת גשר קשת מפלדה עבור הולכי רגל במטרה לגשר בין האי טינטאג'ל והיבשה שעיצובו מזכיר את החרב של ארתור אושרו ב-2017.[7] עקב בניית הגשר נסגר האתר זמנית למבקרים.[8] האתר נפתח מחדש עם פתיחת הגשר ב-11 באוגוסט 2019.[9]
אגדות המלך ארתור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לטירה יש קשר ארוך ימים עם האגדות סביב דמותו של המלך ארתור. הקשר נוצר במאה ה-12 כאשר הוולשי ג'פרי ממונמות' תיאר את טינטאג'ל בתיאור הבדיוני שלו של ההיסטוריה הבריטית, "ההיסטוריה של מלכי בריטניה", שנכתב בסביבות 1135–1138, הכולל תיאור מפורט של האגדה. על פי ג'פרי והאגדה, אביו של ארתור היה אותר פנדרגון, מלך כל בריטניה. הוא יצא למלחמה כנגד גורלואיס, הדוכס של קורנוול, על מנת לשבות את איגריין, אשתו של גורלואיס, שבה היה אותר מאוהב. גורלואיס הגן על עצמו כנגד צבאותיו של אותר במבצר שלו בדימיליוק (Dimilioc), אבל הוא שלח את איגריין להישאר בבטחה בתחומי טירת טינטאג'ל שהייתה המקום המאובטח ביותר שלו, על פי האגדה ו"ההיסטוריה של מלכי בריטניה". אותר הטיל מצור על דימיליוק, וסיפר לחברו אולפין (Ulfin), עד כמה הוא אוהב את איגריין, אבל אולפין ענה שבלתי אפשרי לכבוש את טינטאג'ל, משום שהיא "על הים, ומוקפת על ידי הים מכל הצדדים, ואין כל דרך לתוכה, מלבד מעבר סלעי צר- ושם, שלושה לוחמים חמושים יכולים למנוע כל כניסה, אפילו אם כל צבאה של בריטניה יהיה מאחוריך". על פי הסיפור של ג'פרי ממונמות' זימן אותר את הקוסם מרלין והוא שינה בקסמיו את דמותו של אותר לזו של גורלואיס במטרה לאפשר לו להיכנס לטירת טינטאג'ל, ובמקביל שינה את דמותו שלו ושל אולפין לאלו של בני לווייתו של גורלואיס. כשהם מחופשים בצורה זו, הם היו מסוגלים להיכנס לטינטאג'ל ושם אותר בא אל איגריין ובאותו הלילה, הרתה איגריין את ארתור.
ספר ההיסטוריה של ג'פרי מזכיר את טירת טינטאג'ל כאתר שבו הרתה איגריין, אבל בשום מקום הוא אינו טוען שארתור נולד בטינטאג'ל, או שהוא ביקר במקום אי פעם בחייו, או שהטירה הייתה רכושו כשהיה מלך. עם זאת, האגדה והספר המשיכו להיות פופולריים מאוד, וסיפור האגדה התפשט ברחבי בריטניה בשלהי ימי הביניים, כאשר נוצרו טקסטים נוספים על ארתור, רבים מהם המשיכו להפיץ את הרעיון שארתור עצמו נולד בטינטאג'ל. יש שביל מטינטאג'ל לטירת קדברי (Cadbury Castle) בסאמרסט הקרוי "דרך ארתור" (Arthur's Way).[10]
עם זאת, רבים ממשיכים להתווכח עם האגדות האלה. לדוגמה, הארכאולוג ראליי רדפורד סירב להאמין באגדה ובכל ההקשרים שלה, והכריז ב-1935 כי "לא נמצאו עדויות קונקרטיות כלשהן לתמיכה בקשר האגדי של הטירה עם המלך ארתור". צ'ארלס תומאס מומחה בהיסטוריה של קורנוול, לא הצליח למצוא קשרים מוצקים, בעיקר בשל העובדה כי אגדות וסיפורים עברו מדור לדור מילולית בלבד במהלך תקופה זו. תומאס הצהיר ב-1993 כי "אין פשוט קשר מוכח בפולקלור המוקדם של קורנוול, המציב את ארתור, בכל גיל או בכל מעמד בטינטאג'ל". רבים חולקים על כך וטוענים שהדמות האגדתית היה בפועל מנהיג בריטי מתחילת ימי הביניים, שנלחם באנגלו-סקסונים שהיגרו לאי הבריטי והתיישבו בו. חפירות בטינטאג'ל ב-1998 גילו אבן שעליה חקוקה כתובת בלטינית: PATERN[--] COLI AVI FICIT ARTOGNOU שכללה את המילה ארטוגנו (Artognou). האבן, המכונה "אבן ארטוגנו" (Artognou stone), ויש מי שמצאו בשם זה הוכחה לארתור ההיסטורי,[11] אבל מרבית ההיסטוריונים דוחים השערה זו.[12]
המשורר אלפרד טניסון מיקם את המיתוס הארתוריאני בטינטאג'ל במחזור השירים אידיליות של המלך (Idylls of the King). הפואמה "אגדה של טירת טינטאג'ל" (A Legend of Tintagel Castle, 1832) מאת לטיטיה אליזבת לאנדון (Letitia Elizabeth Landon) היא וריאציה נוספת על הסיפור של לנסלוט ואיליין. הפואמה "טריסטראם של ליונס" (Tristram of Lyonesse) מאת אלג'רנון צ'ארלס סווינברן היא גרסה ספרותית של טריסטן ואיזולדה, האגדה שבה כמה אירועים התרחשו בטינטאג'ל. גרסה אחרת של האגדה "הטרגדיה המפורסמת של מלכת קורנוול בטינטאג'ל בליונס" (The Famous Tragedy of the Queen of Cornwall at Tintagel in Lyonnesse), מחזה בן מערכה אחת פרי עטו של תומאס הארדי שפורסם ב-1923, הוא גרסה נוספת של אותה אגדה שבה חלק מהאירועים מתרחשים בטינטאג'ל (הספר כולל איור בדיוני של טירת טינטאג'ל באותה תקופה).
חפירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוחלט לבצע חפירה ארכאולוגית נרחבת באתר, ולכן שכר משרד העבודות (HM Office of Works) את הארכאולוג מדבון ראלי רדפורד (Courtenay Arthur Ralegh Radford; 1900–1999) לעמוד בראש משלחת החפירה. רדפורד הועסק כמפקח על מונומנטים עתיקים בוויילס ובמונמותשייר מ-1929 עד 1934, ומ-1936 היה המנהל של בית הספר הבריטי ברומא (British School at Rome). החפירות החלו ב-1933, וב-1935 כתב רדפורד דו"ח ביניים ומדריך בכותרת "טירת טינטאג'ל", שהודפס על המדפיס הממשלתי (H. M. Stationery Office).
החופרים העסיקו עובדי מחצבות לשעבר (מחצבת צוקי טינטאג'ל האחרונה נסגרה ב-1937) שעבדו תחת מנהל עבודה בעל ניסיון. הם קיבלו הוראה לפנות את האדמה מהאי, לעקוב אחרי כל סימנים לחומות ולשמור כל ממצא. החפירה הופסקה ב-1939 בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה. רדפורד חויב להשתתף במאמץ המלחמתי בחו"ל, ורוב הדוחות המקוריים הושמדו כאשר ביתו באקסטר הופצץ על ידי הלופטוואפה במהלך המלחמה. באמצע שנות ה-80 גרמה שרפה על האי טינטאג'ל לסחיפה משמעותית של שכבת הקרקע העליונה ונחשפו יסודות של בניינים רבים שונים מאלו שראלי רדפורד גילה.[13] ב-1988 נתגלתה "אבן ארטוגנו" (Artognou stone), לוח לווחה ועליו חרותה כתובת בלטינית, מה שהוכיח שאוריינות לטינית שרדה במקום זה לאחר התמוטטות השלטון הרומי בבריטניה.[13]
חפירות בקיץ 2016 חשפו שרידים של מבנים שונים מימי הביניים, כולל מבנים גדולים למדי בנויים היטב המתוארכים למאות החמישית והשישית.[2] כולל ממצאים של חרסים וזכוכית המעידים על כך שהתושבים שהתגוררו בטינטאג'ל היו שייכים למעמד האליטה,[14] ושתו יין שיובא ממזרח אגן הים התיכון והשתמשו בכלי אוכל מצפון אפריקה וגאליה.[14] ב-2017 גילו הארכאולוגים בטירה מדף חלון מלווחה מהמאה ה-7 שעליו היו חקוקות מילים, שמות וסמלים בתערובת של לטינית, יוונית וקלטית.[15]
הביקור באתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]טירת טינטאג'ל היא אחת מחמש האטרקציות הפופולריות ביותר של קרן המורשת האנגלית, כשבטירה יש כ-200,000 מבקרים בשנה ועד ל-3,000 ביום בשיא עונת הקיץ.[16] על פי הנתונים שפרסמה האגודה של האטרקציות התיירותיות המובילות בבריטניה ב-2017 ביקרו בטירת טינטאג'ל 246,039 תיירים.[17]
אל האתר מגיעים מקצה הרחוב הראשי של טינטאג'ל שממנו יורדים אל החוף. שם ממוקם מרכז המבקרים שבו יש מצגת בתלת־ממד של השינוי שעבר האתר במשך השנים. אתר הטירה בנוי משני חלקים נפרדים, החלק הראשון כולל את הכניסה הראשית לטירה, כשלפני הכניסה אפשר עדיין לראות שרידים של החפיר. חלק זה שוכן על היבשה. החלק השני הוא ה"אי טינטאג'ל" (בפועל חצי אי הנפרד מהיבשה במצר יבשה צר), שבינו לבין החלק הראשון מפרידה תהום. בעבר היו מגיעים אל שני החלקים בעלייה במדרגות מהחוף, כאשר אל "האי" עוברים בגשר עץ ואז מטפסים במדרגות עד לשער הכניסה לטירה. מ-2019 אפשר להגיע דרך הגשר החדש המחבר בין שני חלקי הטירה. בין האתרים שבהם ניתן לבקר:[18]
- האורוות ומגורי השומרים (Gatehouse courtyard) – החלק של הטירה על היבשה
- חצר האי והאולם הגדול (Island courtyard and the Great Hall) – חורבות שהם השרידים העיקריים של הטירה של ריצ'רד רוזן קורנוול.
- החצר העילית (Upper Mainland Courtyard) – המגורים והשירותים של הטירה
- התיישבות מימי הביניים (Dark Age remains) – שרידים למבני מגורים מלבניים מימי הביניים. הם מפוזרים בקרבה לחורבות הטירה ונחשפו כתוצאה משרפת יער ב-1983. על המישור מעל טירה שוכנים שרידים נוספים המכונים החורבות הצפוניים (Northern Ruins). אלו נחשפו בחפירות של שנות ה-30 של המאה ה-20.
- הגן (Garden) – שרידי חומות שהקיפו פעם את הגן של הטירה. ייתכן שהגן נבנה על ידי ריצ'רד כמחווה לסיפור של טריסטן ואיזולדה.
אתרים נוספים כוללים את "שער הברזל" (קטע בחוף שהיה נקודת תורפה) הבאר, את המנהרה, פסל המלך ארתור, טביעת הרגל של המלך ארתור ואת שרידי הקפלה.
אתר נוסף הנמצא על החוף הוא מערה טבעית שהיא תוצאה של סחיפה של מי הים, שאליה אפשר להיכנס בשעת השפל. מערה זו מכונה "מערת מרלין" וליד על הסלע גולפה דמותו הבדיונית של הקוסם מרלין.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Barrowman, R. – Batey, C. – Morris, C.:Excavations at Tintagel Castle 1990-1999. Oxford 2007.
- Burrow, Ian C. G. (1974), "Tintagel – some problems", Scottish Archaeological Forum (5)
- Davison, Brian (2009) [1999], Tintagel Castle, English Heritage, ISBN 978-1-85074-701-7
- Henderson, Charles, In: Cornish Church Guide (1925) Truro: Blackford; p. 203–205
- Pearce, Susan M. (1978) The Kingdom of Dumnonia. Padstow: Lodenek Press; pp. 76–80, 151–155 (monastic site; Tristan, Mark and Isolt)
- Thomas, Charles (1988) Tintagel Castle; in "'Antiquity article". Antiquity.ac.uk. 12 באפריל 2009.
{{cite web}}: (עזרה) A reassessment of the evidence proposing a Celtic royal history for the site. - Thomas, Charles (1993), Tintagel: Arthur and Archaeology, London: Batsford/English Heritage, ISBN 978-0-7134-6690-4
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של טירת טינטאג'ל (באנגלית)- הטירה באתר הקרן המורשת האנגלית
- טירת טינטאג'ל
טירת טינטאג'ל, ברשת החברתית פייסבוק
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Merthen
- ^ 1 2 "ARCHAEOLOGISTS UNEARTH THE SECRETS OF TINTAGEL THIS SUMMER". English-heritage.org.uk. English Heritage.
- ^ Keys, David (3 באוגוסט 2016). "Dark Ages royal palace discovered in Cornwall – in area closely linked to the legend of King Arthur". The Independent.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Cornish Stannary Parliament". The Cornish Stannary Parliament. אורכב מ-המקור ב-2012-11-23. נבדק ב-2018-08-19.
- ^ "ENGLAND | Historic signs case trio bound over". BBC News. 2002-01-18.
- ^ Morris, Steven (18 במרץ 2016). "'This is not Disneyland, it's Cornwall': the battle of Tintagel Castle". The Guardian.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Becquart, Charlotte (26 באוקטובר 2017). "Tintagel Bridge decision after claims of exploiting Cornwall to make money". Cornwalllive.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Installation of Tintagel Castle's new bridge begins
- ^ Tintagel Castle's £4m bridge opens after delay
- ^ "Arthur's Way". Bbc.co.uk.
- ^ "Cornwall - Attractions story History and mystery at Tintagel". BBC. 2014-09-24.
- ^ Michael Wood, In Search of England: Journeys Into the English Past, University of California Press, 2001, p. 23]
- ^ 1 2 "Early Medieval Tintagel: an interview with archaeologists Rachel Harry and Kevin Brady". Mun.ca. אורכב מ-המקור ב-21 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2
Nicola Harley, Royal palace discovered in area believed to be birthplace of King Arthur, The Telegraph, 3 August 2016
- ^ Inscribed seventh-century window ledge unearthed at Tintagel
- ^ "Tintagel Castle - English Heritage". English-heritage.org.uk.
- ^ "ALVA - Association of Leading Visitor Attractions". www.alva.org.uk.
- ^ Tintagel Castle: The Complete Guide
| בקרת זהויות |
|
|---|