חטיפת טיסה 847 של TWA

חטיפת טיסה 847 של TWA

המטוס שהיה מעורב בתקרית, כשנתיים לפני החטיפה
תאריך	14 ביוני 1985
מיקום	יוון
גורם	חטיפת מטוס
הרוגים	1
ניצולים	146
המעורבים באסון
סוג	בואינג 727-231
מוצא	נמל התעופה הבין-לאומי של קהיר, מצרים
יעד	נמל התעופה הבין-לאומי סן דייגו, ארצות הברית
חניות ביניים	נמל התעופה הבין-לאומי אליניקון, יוון, נמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י-פיומיצ'ינו, איטליה, נמל התעופה הבין-לאומי לוגן, ארצות הברית ונמל התעופה הבין-לאומי של לוס אנג'לס, ארצות הברית
מפעיל	TWA
נוסעים	147
אנשי צוות	8

חטיפת טיסה 847 של TWA התרחשה במהלך טיסה בינלאומית של חברת TWA. במהלך הטיסה, נחטף המטוס על ידי טרוריסטים מ"ארגון המדוכאים עלי אדמות", אחד משמות הכיסוי של ארגון חזבאללה. החטיפה החלה ביום שישי בבוקר, 14 ביוני 1985, במהלך טיסה שאמורה הייתה להיות מאתונה לרומא, ומשם ללונדון. במהלך החטיפה נרצח צולל מהצי האמריקאי. עשרות נוסעים הוחזקו כבני ערובה במשך שבועיים, עד ששוחררו מידי שוביהם. לאחר חקירת הרשויות התגלה כי תא הטייס היה נעול רק באופן חלקי.

מהלך החטיפה

המטוס מדגם בואינג 727, מספר N64339, המריא בשעה 10:10 מאתונה כשהוא נושא עליו 153 נוסעים ואנשי צוות. הטייס היה קפטן ג'ון טסטרייק, ובצוות היו מהנדס הטיסה בנג'מין צימרמן, טייס המשנה פיליפ מרסקה והדיילת אולי דריקסון.

זמן קצר לאחר ההמראה, השתלטו על המטוס שני חוטפים לבנונים, שהצליחו להבריח למטוס אקדחים ורימוני יד למרות אבטחת שדה התעופה באתונה. מי שיועד להיות חוטף שלישי, עלי עטווה, לא הורשה לעלות על המטוס ונעצר מאוחר יותר ביוון.

המטוס הוסט לעבר המזרח התיכון, ותחנתו הראשונה הייתה נמל התעופה של ביירות, שם שהה מספר שעות. בתמורה לתדלוק המטוס הורשו 19 נוסעים לעזוב. אחר הצוהריים המשיך המטוס לכיוון אלג'יר שבצפון אפריקה, שם שוחררו 20 נוסעים במהלך חניה של חמש שעות, לפני שחזר לביירות בליל שישי.

באותה תקופה הייתה לבנון שרויה במלחמת אזרחים, וביירות נחלקה לאזורים שנשלטו על ידי מיליציות שונות. נמל התעופה הבינלאומי של ביירות, שהוקף על ידי שכונות מוסלמיות שיעיות, לא היה מאובטח באופן סדיר, ותושבים יכלו להגיע אל מסלול ההמראה ללא הפרעה. במהלך השהיה, זיהו החוטפים כי הנוסע רוברט סטטהם הוא קצין מהצי האמריקאי. הם הכו אותו, ירו בו וזרקו אותו מהמטוס. שבעה נוסעים אמריקאים, בעלי שמות הנשמעים כשמות יהודיים, הורדו מהמטוס ונלקחו על ידי חזבאללה, ולאחר מכן הוחזקו בביירות.

כתריסר חמושים הצטרפו לחוטפים לפני שהמטוס חזר לאלג'יר ביום שבת, 15 ביוני, שם שוחררו 65 נוסעים נוספים. המטוס חזר לביירות בפעם השלישית, נחת בשבת אחר הצהריים, 16 ביוני, ונשאר שם.

דרישות החוטפים כללו:

• שחרור 766 שיעים לבנונים שהועברו לישראל, בנוסף לנסיגת ישראל מלבנון.
• גינוי בינלאומי של פעולות צה"ל בדרום לבנון.
• גינוי פעולות ארצות הברית במזרח התיכון.
• גינוי פיצוץ מכוניתו של מוחמד חוסיין פדלאללה בשכונת ביר אל-עבאד בביירות ב-8 במרץ 1985, במהלכו נהרגו 80 בני אדם. שמועות בביירות טוענות שלארגון ה-CIA האמריקאי יש קשר לפיצוץ המכונית.

ממשלת יוון שחררה את עלי עטוה בתמורה לשחרור שמונה אזרחים יוונים, כולל זמר הפופ היווני דמיס רוסוס.

כבר בשעות אחר הצהריים של יום שני, 17 ביוני, הועברו רוב הנוסעים מהמטוס למקום מאובטח. 40 בני הערובה האחרים הוחזרו על ידי נביה ברי, ראש ארגון אמל, שר המשפטים דאז בממשלה הלבנונית. בן ערובה אחד שוחרר כשהתגלו אצלו בעיות לב. 39 הנוסעים האחרים נשארו בשבי עד 30 ביוני, במועד זה נלקחו לסוריה. מסוריה הועברו בני הערובה באמצעות מטוס של חיל האוויר האמריקני למערב גרמניה. במהלך השבועות שלאחר מכן שחררה ישראל מעל 700 אסירים שיעים, והצהירה ששחרור האסירים לא קשור לחטיפה.

לאחר החטיפה

הפרשה הוגדרה כאחד מהנושאים המדוברים ביותר בתקשורת האמריקאית. התמונה שהתפרסמה מן האירוע הראתה את הטייס משיב לשאלות הכתבים כשאקדח מוצמד לראשו על ידי אחד מן הטרוריסטים (עימאד מורנייה).

דיילת הטיסה, אולי דריקסון, קיבלה הכרה עולמית על כך שתיווכה בין צוות המטוס והחוטפים, הרגיעה אותם והצילה את חייהם של נוסעים רבים. משום שגרמנית הייתה השפה המשותפת היחידה עם החוטפים, שכמעט ולא דיברו אנגלית, היא שימשה כמתרגמת ומתווכת. בנוסף, היא גרמה להרגעת מצב מתוח באלג'יר, כששילמה לצוות הקרקע בשדה התעופה באמצעות כרטיס האשראי הפרטי שלה עבור הדלק לתדלוק המטוס, והחביאה את דרכוני הנוסעים היהודים.

ישראל שחררה חלק מהאסירים השיעים כחודש לאחר שהפרשה הסתיימה. היא הצהירה שהמהלך היה מתוכנן כבר זמן רב, ושאין שום קשר בין שחרורם לבין החטיפה.

האחראים לחטיפה

ב 10 באוקטובר 2001, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, הואשמו שלושה מהחוטפים עימאד מורנייה, עלי עטווה וחסן עז-א-דין, בבתי המשפט המחוזיים בארצות הברית בעוון חטיפת טיסה 847 בשנת 1985. הם היו בין 22 הטרוריסטים הנמלטים שהוכרזו על ידי הנשיא בוש כטרוריסטים המבוקשים ביותר ברשימת ה-FBI. ממשלת ארצות הברית הציעה פרס בשווי חמישה מיליון דולרים עבור מידע שיוביל למאסרם ולהרשעתם.

אחד מהחוטפים, מוחמד עלי-חמאדי, נעצר בשנת 1987 בפרנקפורט, גרמניה, כשניסה להבריח חומרי נפץ, שנתיים לאחר חטיפת טיסה 847. בנוסף לאישום הנוגע להברחת חומרי נפץ בלתי חוקיים, הוא נשפט והורשע ברצח סטטהם (1985), וגזר דינו נקבע למאסר עולם. ב-20 בדצמבר 2005 הוא שוחרר על תנאי על ידי ממשלת גרמניה וחזר ללבנון. ב-14 בפברואר 2006 הגישה ארצות הברית בקשה רשמית לממשלת לבנון להסגרת מוחמד עלי-חמאדי בעוון רצח רוברט סטטהם. ב-24 בפברואר 2006 הוא הופיע ברשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר של ה-FBI, תחת השם מוחמד עלי-חמאדאי. ב-9 באוקטובר 2021 הודיע ארגון חזבאללה שאחד החוטפים, עלי עטוה, מת מסרטן. נכון לזמן כתיבת שורות אלו נותרו בחיים שני חוטפים נמלטים מטיסת TWA 847 (מוע'ניה נהרג ב-2008).

חזבאללה דחה את האשמות בנוגע לחטיפת טיסה 847, לצד מספר רב של פעולות טרור נוספות שיוחסו לארגון.

סרטים

• "מחץ הדלתא" - סרטו של מנחם גולן בכיכובו של צ'אק נוריס, שיצא לאקרנים בשנת 1986, מבוסס על האירוע.
• בשנת 1988 יצא לאקרנים סרט טלוויזיה: "חטיפת טיסה 847: סיפורה של אולי דריקסון". הסרט שודר ברשת NBC והיה מועמד לחמישה פרסי אמי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חטיפת טיסה 847 של TWA בוויקישיתוף

. 30 שנה לחטיפת המטוס, https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4673029,00.html

• ירון דרוקמן, כשמורנייה נופף באקדח מול הטייס החטוף. השבוע לפני, באתר ynet, 27 ביוני 2015
• הסרט 'מחץ הדלתא' ביוטיוב

• Rewards for Justice Flight TWA 847 page
• FBI Most Wanted Terrorists at fbi.gov web site
• Uli Derickson - Legacy of Courage