לדלג לתוכן

רות פלדמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף טיוטה:רות פלדמן)
רות פלדמן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 8 בדצמבר 1960 (בת 64) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רות פלדמן (נולדה ב-8 בדצמבר 1960) היא פרופסור ישראלית בעלת שם עולמי בתחומי הפסיכולוגיה ההתפתחותית והנוירו-התפתחותית[1].

היא מכהנת כראש קתדרת סימס-מאן לחקר התפתחות המוח, הילד והמשפחה באוניברסיטת רייכמן, מנהלת את מרכז לורלי ווסט לחקר המוח והתפתחות האדם באוניברסיטת רייכמן ומנהלת את הקליניקה ותוכנית ההכשרה הקלינית ע"ש האריס לגיל הרך בבית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באותה אוניברסיטה.

בנוסף משמשת פלדמן כפרופסור נלווה באוניברסיטת ייל במרכז לחקר הילד[2].

פלדמן היא ממובילי חקר ההתפתחות של המוח והמערכת העצבית וחקר התהליכים הפיזיולוגיים שעומדים בבסיס התהליכים הנפשיים. מחקריה היו הראשונים לפרט את תפקיד האוקסיטוצין בהיווצרות קשרים חברתיים. הם תורגמו לשפות רבות ומיושמים ב-17 מדינות. שיטות תצפית שפותחו במעבדתה, אשר משמשת מרכז עולמי לחקר אוקסיטוצין, משמשות ב-25 מדינות[3][4][5].

פלדמן מנהלת ללא שכר קליניקה ציבורית המשרתת הורים ופעוטות, ומכשירה פסיכולוגים קליניים להתמחות בגיל הרך.[1]

הייתה עורכת משנה בכתב העת "Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry".

בשנת 2018 דורגה כ"חוקרת המצוטטת ביותר" על ידי Web of science.

בדצמבר 2019 קבלה דירוג כחוקרת מספר אחת בעולם בחקר ההורות.

בשנת 2020 הוענק לה פרס א.מ.ת לחקר הפסיכולוגיה "על מחקריה פורצי הדרך בהבנת הקשר בין תינוקות להורים והשלכותיו ארוכות הטווח, וזאת על ידי שילוב שיטות מחקר מתחומי הפסיכולוגיה, הפסיכופיזיולוגיה, הגנטיקה, חקר המוח, הביולוגיה המולקולרית וחקר ההורמונים.. המודלים התאורטיים שבנתה על הבסיס הביולוגי של ההורות, על תהליכי סנכרון בין–אישיים, על התפתחות המוח החברתי בקרב ילדים, על הנוירוביולוגיה של הסיכון והחוסן, ועל השפעת האוקסיטוצין על יכולות חברתיות מורכבות, פתחו אפיקים חדשים במחקר"[1][4][6].

השכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנערותה למדה וניגנה ג'אז, בפסנתר וטרומבון. בגיל 15 החלה ללמוד תואר למוזיקה בהאנטר קולג' בניו יורק וסיימה אותו בהצטיינות יתרה בגיל 17.5. למדה תואר שני בתרפיה במוזיקה, תואר שני בנוירוביולוגיה ותואר שני בפסיכולוגיה קלינית של המבוגר. נושא הדוקטורט שלה בפסיכולוגיה התפתחותית היה סנכרון ביחסי אם־תינוק. למדה פוסט־דוקטורט באוניברסיטת ייל. בעלת תואר שלישי בפסיכולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, אותו סיימה בשנת 1994. עם חזרתה לארץ עבדה כחוקרת באוניברסיטת בר־אילן במשך כשני עשורים, שם שימשה כפרופסור במחלקה לפסיכולוגיה ובמרכז לחקר המוח. בשנת 2017 עברה עם צוותה לאוניברסיטת רייכמן[7][8].

תחומי המחקר העיקריים שלה הם התפתחות יחסים בתוך המשפחה ובין הורים לילדים באוכלוסיות נורמליות ופתולוגיות, תהליכי ויסות לאורך הילדות, הבסיס הנוירוביולוגי של ההתקשרות, דיכאון אימהי ודיכאון בילדים, סטרס וטראומה בילדות והתפתחות פגים[9].

מחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלדמן פרסמה מאות מחקרים, ובכללם מחקרי אורך שכוללים מעקב מלידה עד בגרות, ואשר רובם פורסמו בכתבי עת מובילים. מחקריה עוסקים בהבנת ההשפעה של הכימיה והביולוגיה על הרגש, הנפש והתפקוד החברתי. מחקריה העיקריים מוצגים להלן על פי חלוקה לנושאי המחקר:

תפקיד הסנכרון וחשיבותו

מחקרה של פלדמן עוסק בחקר הבסיס הביו-התנהגותי של קשרי קרבה. היא חוקרת איך המערכות הנוירוביולוגיות והסינכרון ההתנהגותי התומכים בקשר הורה-ילד, מיתרגמים לקשרי קרבה לאורך החיים ומפתחים יכולות מורכבות כגון אמפתיה והדדיות[4].

במספר מחקרים במעבדה ההתפתחותית לחקר המוח, הרגש והחיברות באוניברסיטת בר-אילן בשיתוף המרכז לתפקודי מוח במרכז הרפואי סוראסקי, בדקו פלדמן ועמיתיה את תפקידו של האוקסיטוצין. תוצאות המחקרים פורסמו בשנת 2014 בכתב העת PNAS[10].

במחקרים אלו, שנעשו לראשונה עם בני אדם, נמצא כי בשלב הינקות נוצר חיבור בין מערכת הקשר (אוקסיטוצין) למערכת התגמול (דופמין) . נמצא כי במהלך הסנכרון ההתנהגותי בין הורה לתינוק, המתרחש במהלך האינטראקציה ביניהם, נוצר סנכרון בפעילות המוחית, בהורמונים ובקצב הלב שלהם. אצל שניהם מופרש אוקסיטוצין, והקשר בין האוקסיטוצין והדופמין מתחזק אצל ההורה ונוצר לראשונה אצל התינוק. בתהליך זה התינוק לומד שקשר עם אדם אחר הוא מהנה.

במחקר משנת 2001 בו בחנה את תפקיד האוקסיטוצין בקשר בין הורה לתינוק, נמצא שמגע רב בין האם לתינוק מגביר אצל שניהם את רמת האוקסיטוצין. העלייה באוקסיטוצין מהווה חיזוק חיובי עז והדבר מגביר את רצון האם להיות עם התינוק. נמצא שככל שרמת האוקסיטוצין גבוהה יותר כך הקשר עם התינוק חזק יותר[7]. נמצא תהליך של סינכרוניות ביו-התנהגותית במהלכו החומרים המופרשים במוח הורה שמעצבים אותו להתנהגות הורית תומכת. התנהגות זו מסונכרנת עם התינוק ומעצבת את המוח שלו כך שהוא מצליח לרכוש התנהגויות חברתיות שיאפשרו הסתגלות בהמשך חייו[11].

במחקר שפורסם בשנת 2007 נמצא קשר בין רמת האוקסיטוצין, רמת הקורטיזול, וההתנהגות האימהית. נמצא שככל שהרמת האוקסיטוצין במהלך ההיריון ואחריו גבוהה יותר, כך ההתנהגות האימהית חיובית יותר. עוד נמצא במחקר כי רמת קורטיזול גבוהה נמצאה קשורה לרמות נמוכות יותר של התנהגות אימהית[12].

מחקריה הראו שהחוויה הסינכרונית מנבאת ומעצבת את כל היכולות החברתיות כמו אמפתיה שיתוף פעולה ועוד. פלדמן ועמיתיה מצאו שאצל הורים שבתקופת הינקות של ילדם המערכת הרגשית במוחם עבדה בתאום גבוהה יותר, בגיל ארבע ילדיהם הפגינו יותר רגשות חיוביים ויכולת הוויסות הרגשי שלהם הייתה טובה יותר, יחסית לילדים להורים שתאום המערכת הרגשית שלהם היה פחות טוב. מערכות מוחיות נוספות של ההורה שהייתה להם השפעה לטווח ארוך על יכולות הילד בילדות, הן מערכת מוחית המאפשרת אמפתיה ומערכת מוחית המאפשרת הבנה חברתית. תאום מוחי גבוהה במערכות אלו כפי שנמדד בינקות, נמצא קשור ליכולת טובה יותר של הילד בגיל ארבע בשימוש בטקטיקות ויסות רגשי מורכבות, ליכולת ויסות חברתי טובה יותר ולהבעה מופחתת של רגשות שליליים[11].

במחקר אורך שארך 25 שנים באימהות וילדיהם, מרגע לידתם ועד בגרותם, נמצא שילדים עם סנכרון טוב בינקותם היו בילדותם יותר חברתיים ואמפתיים, השתלבו בחברת בני השווים בצורה יותר מוצלחת, הראו פחות תגובות סטרס, ויכולת ויסות הרגשות שלהם הייתה טובה יותר. כשנבדקו בגיל 25 נמצאו בין קבוצות הביקורת והניסוי הבדלים ברשתות במוח שקשורות ביכולת לאהוב, להיות אמפתיים ולראות את הזולת. רשתות אלו פעלו בצורה מוצלחת יותר אצל הקבוצה שקיבלה הורות סינכרונית[5]. במחקר שפורסם בשנת 2007 נמצא קשר ישיר בין סנכרון אם-תינוק לבין פיתוח אוריינטציה מוסרית ויכולת אמפתיה בילדות ובגיל ההתבגרות[13].

פלדמן רואה בסנכרון בין-מוחי אופציה ביולוגית שמאפשרת לבני האדם לשתף פעולה באופן מהיר ויעיל. בניסוי שערכה קבוצת המחקר שלה ושממצאיו ופורסמו בשנת 2021, נמצא שהזוגות המסונכרנים יותר ביצעו את המטלה במהירות רבה יותר ועם פחות שגיאות[14]. מחקר משנת 2023 התמקד בהבנת היכולת של מוחות אנושיים להתאים את פעילותם כדי לאפשר שיתוף פעולה יעיל. נבדק סנכרון בין-מוחי מתוך הדמיה של אינטראקציות חברתיות. נמצא שסנכרון הוא תופעה שכיחה, שמתרחשת באופן כמעט אוטומטי בין אנשים שיוצרים ביניהם תקשורת ושככל שהאינטראקציה החברתית קרובה יותר, הסנכרון חזק יותר ומעורבים בו יותר אזורים במוח, ביותר תדרים של פעילות מוחית.

השפעות קשיים בסנכרון

במחקר אורך בו נבדקה האינטראקציה במצב של דיכאון כרוני אצל האם, נמצא שאימהות דיכאוניות מסונכרנות עם הילד הרבה פחות מאימהות בריאות וכי הייתה לכך השפעה ארוכת טווח. אצל ילדיהן של אימהות דיכאוניות, רמת הסטרס הייתה גבוהה באופן כרוני, מערכת החיסון הייתה חלשה יותר והחל מגיל שש, היה לילדים אלה סיכוי גבוה פי ארבעה לסבול מהפרעה פסיכיאטרית. בבגרותם היה קשה להם יותר ליצור קשרים אינטימיים[15][5]. אם יש אב שמעורב בטיפול ושיש קשר מיטיב בינו לבין הילד סיכוי זה פוחת[16].

פלדמן ועמיתיה פיתחו שיטת התערבות, המבוססת על המחקר באימהות דיכאוניות. ההתערבות כללה 8 מפגשים לאימהות בדיכאון ולפעוטות בגילאי שלושה עד שמונה חודשים, תקופה שנמצאה כקריטית להפניית המוח לאינטראקציות חברתיות. במפגשים לימדו את האימהות לגעת בתינוק, לא להיות חודרניות, לא להפנות את המבט לצעצועים או לווטסאפ שלהן וכיוצא בזה. בתוך מספר פגישות האוקסיטוצין שלהן התייצב לרמה של אימהות ללא דיכאון. התערבויות אלו יושמו בהמשך בארץ ובעולם.

במחקר עם ילדים בעלי אוטיזם, נמצא כי אחרי 20 דקות של אינטראקציה מלאה עם הוריהם האוקסיטוצין של הילדים עלה לרמות נורמליות ונשאר ברמה זו כל עוד האינטראקציה עם הוריהם נמשכה, אך ברגע שהפסיקה האינטראקציה רמות האוקסיטוצין חזרו להיות נמוכות.

חשיבות המגע עבור פגים

במחקר שעשתה על פגים, נערכה השוואה בין קבוצת הביקורת שכללה פגים ששהו באינקובטור, לבין קבוצת הניסוי שכללה פגים שכללה שהונחו ללא בגדים על שדי אימם למשך שעה ביום במשך שבועיים ("שיטת הקנגורו"). פלדמן ערכה מעקב אחר הפגים במשך עשרים שנים. נמצא ששיטת הקנגורו השפיעה באופן דרמטי על מהלך חיי הפגים מקבוצת הניסוי. לאורך כל התפתחותם היה להם קשר טוב יותר עם אמם, יכולת הוויסות שלהם הייתה טובה יותר, רמות הקורטיזול נמוכות יותר ושיעור הפרעת קשב נמוך יותר[17]. בקבוצה זו נמצאה גם יכולת אמפתיה גבוהה יותר- במחקר שבדק קבוצת ביקורת וקבוצת ניסוי של פגים בהגיעם לגיל עשרים, כשהתבקשו לבצע משימה הקשורה באמפתיה נמצא כי בחלקים מסוימים במוחם של הנבדקים שעברו את טיפול הקנגורו, נמדדה פעילות גבוהה בערך פי אחד וחצי מאשר אצל אלה שלא עברו את טיפול הקנגורו. מחקרים אלו הובילו לשינוי נהלים בפגיות ברחבי העולם. בעקבותם פגיות מעודדות כיום הורים להשתמש בשיטה[1][7].

השוואת טיפול אימהות ואבות

באחד המחקרים נמצא שבחודשים שלאחר הלידה רמת האוקסיטוצין של אימהות ואבות הייתה זהה. הדבר מצביע על יכולתם הביולוגית של האבות להיקשר אל התינוק במידה דומה לאימהות. עוד נמצא שככל שהאב נמצא יותר עם התינוק ומטפל בו באופן פעיל כך רמת האוקסיטוצין אצלו תהיה גבוהה יותר[18].

תוצאות אחד ממחקריה הצביעו על קיומה של "רשת מוחית הורית" התומכת בתפקוד ההורי. רשת זו כוללת שתי מערכות מוחיות: הראשונה האחראית על עיבוד רגשי (Emotional Processing), פועלת אוטומטית ומיידית ויוצרת דריכות, ערנות, מוטיבציה ותגמול. מערכת זו מאפשרת להורה לזהות את אותות התינוק או הפעוט ולהגיב במהירות למצוקתו, ובכך להגדיל את סיכוייו לשרוד. השנייה היא מערכת מערכת המנטליזציה (Mentalizing) שמאפשרת הבנה חברתית ואמפתיה. בעת האינטראקציה עם התינוק או הפעוט היא פועלת באופן מוגבר ומאפשרת להורה לקרוא את הסיגנלים שלו טוב יותר, להגיב אליהם בהתאם ולצפות מראש את צרכיו[19].

נמצא שבחודשים שלאחר הלידה רמת הפעילות של "המערכת הרגשית" הייתה גבוהה פי חמישה אצל אימהות מאשר אצל אבות מטפלים משניים, ונמצאה קשורה לרמות אוקסיטוצין ולסינכרוניות עם הפעוט. בנוסף נמצא שככל שהסינכרוניות ורמות האוקסיטוצין היו גבוהות ,כך פעילות המערכת הרגשית הייתה גבוהה יותר. אצל האבות המטפלים המשניים הייתה דומיננטית יותר מערכת המנטליזציה. היא הייתה גבוהה פי ארבעה משל האימהות. גם אצל האבות נמצא שככל שהסינכרוניות ורמות האוקסיטוצין היו גבוהות כך פעילות מערכת המנטליזציה פעלה באופן מוגבר יותר. משמעות התוצאות היא שתגובת האם לפעוט אוטומטית יותר, אינסטינקטיבית, מידית ודרוכה למצוקתו, בעוד שהאב מנסה לתת ייצוג קוגניטיבי לכוונותיו של הפעוט. כל הורה מציע לתינוקות חוויות שונות ותרגול שונה בתחום השיתוף הרגשי וויסות העוררות. במחקר עלה כי אימהות מציעות תיאום של אותות רגשיים בעלי אוריינטציה חברתית ואבות מציעים ניהול של שינויים בעצימות גבוהה בגירוי חיובי[20].

במחקר שפורסם בשנת 2003 נמצא כי סנכרון רגשי בין הורים לתינוקות היה חזק יותר בדיאדות מאותו המגדר. כלומר בין אימהות ובנות, ובין אבות ובנים, היה תיאום רגשי גבוה יותר.[20]

טיפול האב

פלדמן ועמיתיה מצאו כי שאיפת אוקסיטוצין עוררה התנהגות אבהית חיובית יותר עם התינוק. התנהגות זו העלתה את רמת האוקסיטוצין גם אצל התינוקות. נמצא מעגל של היזון חוזר חיובי שבו ההתנהגות והפיזיולוגיה משפיעות זו על זו באופן המוביל להתחזקות הקשר- רמות גבוהות של אוקסיטוצין אצל האב, גורמות להתנהגות הורית מסורה ואוהבת יותר. בתגובה עולה רמת האוקסיטוצין אצל התינוק, דבר המעורר אצלו התנהגות חברתית גבוהה יותר[21][22]. בנוסף נמצא שככל שהאב בילה לבדו יותר שעות בטיפול בילדו, כך התחזק הקשר ביניהם. הממצאים מעידים על כך שהמערכת הרגשית מתעוררת לפעולה בעקבות הטיפול המושקע בפעוט ויוצרת במוח של האב רשת רחבה יותר שמאפשרת טיפול הורי מיטיב.

במחקר עם אבות הומוסקסואליים שגידלו את ילדם כמטפלים עיקריים, שערכה פלדמן בשנת 2010 נמצא כי כשהאבות הם המטפלים העיקריים, שתי המערכות פועלות אצלם בעוצמה גבוהה. הפעילות המוחית הקשורה למערכת הרגשית זהה אצלם לזו של האימהות, כלומר גבוהה פי חמישה מאשר אצל האבות המטפלים המשניים. גם המערכת שמחשבת מראש את צרכיו של ילדם פעלה אצלם ברמה גבוהה. מסקנתה ש ל פלדמן מהמחקר היא שטיפול הורי מסור ומושקע אינו קשור בהכרח להתנסות בהריון לידה והנקה[23]. נמצא גם שככל שהאב בילה יותר שעות לבדו בטיפול בפעוט, כך נראה חיבור (Overlap) גדול יותר בין שתי המערכות שהחלו לפעול באופן מתואם. התוצאות מעידות על גמישות (Plasticity) מוחית אצל אבות התלויה במידת הטיפול בפעוט. אצל האבות המטפלים העיקריים המערכת הרגשית מתעוררת לפעולה בעקבות הטיפול המושקע בפעוט, חוברת אל המערכת המנטלית ויוצרת במוח של האב רשת רחבה יותר שמאפשרת טיפול הורי מיטיב[22].

ריח האם

במחקר שערכה פלדמן עם עמיתים נוספים נמצא כי חשיפת התינוק לריח אימו יכולה להגביר את הסנכרון המוחי, הקריטי להתפתחותו, גם בינו לבין אישה. נמצא שהסנכרון המוחי בין התינוק ואימו היה גבוה משמעותית מזה שהיה עם אישה זרה, אך חשיפה לריח הגוף של האם ביטל את ההבדלים האלה[24][25][26].

קשר ישיר לעומת קשר דרך מסך

במחקר שבחן את מידת הסנכרון שנוצרת בין אימהות למתבגרים בשיחה פנים אל פנים, לעומת הסנכרון שנוצר בשיחת זום ודרך הווטסאפ. נמצא שבשיחה פנים אל פנים נוצרו הרבה יותר קשרי סנכרון בין מוח האם למוח המתבגר.

זוגיות

מחקר מ–2012 הראה שאפשר אף לנבא את הצלחתו של קשר באמצעות מדידת אוקסיטוצין.

ממחקר נוסף משנת 2014 עלה שניתן לנבא פרידה קרובה של בני זוג טריים, אם לשניהם יש רמה גבוהה של קורטיזול בדם. הניבוי הזה היה תקף רק אם גם האינטראקציה ביניהם במעבדה הייתה עוינת. במקרים בהם היה מצב דחק כתוצאה מרמת קורטיזול גבוהה אך היא לא באה לידי ביטוי בהתנהגות עוינת לא ניתן היה לנבא פרידה קרובה[27]. נבדקו השפעות דו-כיווניות בין ההורמונים של בני הזוג והתנהגות במצבי קונפליקט בתחילתה של אהבה רומנטית[28].

מחקר נוסף, גילה בקרב זוגות רומנטיים ותיקים, שממש כמו בקשר אם־תינוק, חל סנכרון מוחי ביניהם רק כאשר הם מסונכרנים בהתנהגות.

אצל זוגות נמצאו לולאות משוב ביו-התנהגותי כאשר ככל שהיה יותר סנכרון לא מילולי בן זוגות (מבט, התנהגויות הקשורות לקשב לאחר וכיוצא בזה') כך עלתה רמת האוקסיטוצין, עלית האוקסיטוצין קשורה כאמור לעליה בדופמין, עלית הדופמין הובילה לחיזוק הסנכרון ההתנהגותי וחוזר חלילה[18].

היבט בין-תרבותי

במחקרה של פלדמן עם דר' מסאלחה משנת 1995 עד 2000 שהשווה בין גידול ילדים במשפחות ישראליות ופלסטיניות, נמצא הבדל מהותי בצורת האינטראקציה בין הורים לילדים בשתי החברות. כתוצאה משמעותה של אינטראקציה מוצלחת (שמובילה לעליה ברמת האוקסיטוצין) היא שונה בשתי החברות. מהמחקר עלה כי במשפחות הישראליות התינוק לומד על העולם החברתי, שמפגש בין אישי מוצלח כולל קשר עין פנים אל פנים, אנרגיה חיובית גבוהה במהלכה מועבר מידע במהלך "פינג פונג" של תן וקח. בהמשך חייו לומד הילד היהודי שפתרון מוצלח של קונפליקט מתרחש בדרך של משא ומתן. לעומת זאת במשפחה הפלסטינית התינוק לומד שאינטראקציות מוצלחות הן מווסתות ומאופקות, והילד לומד שפתרון קונפליקטים נעשה בדרך של כבוד הדדי. התינוק לומד מהאינטראקציה עם האם סגנון אותו הוא מביא בבגרותו. בהמשך חייו הוא יחפש קשרים עם מאפיינים אלה ויזהה אינטראקציה חיובית על פי הדפוסים שנלמדו במשפחה. הלמידה השונה בנוגע למה הוא קשר אנושי מוצלח יכולה לבוא לידי ביטוי במפגש בין יהודים לערבים[29][30].

על בסיס ממצאים אלה גובשה בשנת 2012 ופורסמה בשנת 2018, דרך התערבות שכללה שמונה מפגשים קבוצתיים של בני נוער יהודים וערבים. במהלך ההתערות התאמנו המשתתפים בשימוש בסוגי האינטראקציות השונים המעוררים אוקסיטוצין בשתי החברות. סריקות מוח הראו שלאחר ההתערבות בני הנוער הייתה עליה ברמת האמפתחה לבני הקבוצה האחרת. לאחריה המשתתפים הגיבו למצוקה של בן העם השני בדיוק באותה רמת אמפתיה כמו של בני העם שלו. כן נמצא מבדיקת הפעילות הסינכרונית במפגש של אחד על אחד של יהודי וערבי, שרמת האוקסיטוצין אצלם עלתה ורמת הקורטיזול ירדה. התערבויות אלו מיושמות בארץ ובעולם[31][32][4]

במחקר נוסף שפורסם בשמת 2016 בדקו פלדמן וחוקרים נוספים, את התגובה המוחית של מתבגרים יהודים-ישראלים וערבים-פלסטינים לכאב של בני קבוצתם ושל בני הקבוצה האחרת. נמצא כי בתגובה המוחית הראשונית האוטומטית לגירוי הכאב (alpha suppression) לא הייתה הבחנה במידת האמפתיה כלפי כאב של חבר השייך לקבוצה של הנבדק וכלפי כאב של משתתף מהקבוצה האחרת. רק מאוחר יותר הופיעה תגובה מוחית מאוחרת (alpha rebound) המושפעת מגורמים קוגניטיביים וחברתיים, ואשר הושפעה מהשתייכות לקבוצה והבדילה בין כאב של "אנחנו" לבין כאב של "הם"[33].

פוסט טראומה

פלדמן הובילה מחקר אורך בקרב ילדים ואימהות משדרות ועוטף עזה, אשר נמשך במשך חמש עשרה שנה ופורסם בשנת 2024. המחקר נעשה בשיתוף המרכז לחקר המוח והתפתחות האדם באוניברסיטת רייכמן, המעבדה לחקר המיקרוביום בבית ספר לרפואה בצפת והמעבדה למתמטיקה שימושית במרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן. הממצאים העידו כי פרופיל חיידקי המעיים יכול לנבא סיכויים להתפתחות פוסט טראומה. כאשר הפרופיל החיידקי היה מצומצם יותר הסיכוי לפוסט טראומה עלה. לדברי פלדמן הממצאים יכולים לשמש בסיס לבניית טיפולים ממוקדי מיקרוביום וכיוון מחקר העוסק בחיפוש תרופות פרוביוטיות יכול לפתוח פתח חדש לטיפול ומניעה. המחקר גם הראה שלחשיפה ממושכת למצב של מלחמה, חוסר ודאות וחוסר שליטה, יש השפעות ארוכות טווח על המערכות הפיזיולוגית הקשורות בסטרס ובחיסון[34][35].

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 הפוסט של פרס אמת
  2. ^ המרכז לחקר המוח והתפתחות האדם. בראשות פרופ' רות פלדמן
  3. ^ [https://www.runi.ac.il/research-institutes/psychology/dsn/ המרכז לחקר המוח והתפתחות האדם תפריט ראשי], באתר אוניברסיטת רייכמן
  4. ^ 1 2 3 4 פרופ' רות פלדמן, באתר אוניברסיטת רייכמן
  5. ^ 1 2 3 השפעת אוקסיטוצין, ד"ר רות פלדמן. חדשות 13
  6. ^ המרכז לחקר המוח והתפתחות האדם, באתר אוניברסיטת רייכמן
  7. ^ 1 2 3 אתר למנויים בלבד דני בר-און, חמישה חודשים יכריעו אם ילדכם יהיה בריא ומאושר. איך משפיעים על עתידו?, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2018
  8. ^ יוזמה - מרכז לידע ולמחקר בחינוך - חברים בוועדות או בצוותי מומחים, באתר education.academy.ac.il
  9. ^ יוזמה - מרכז לידע ולמחקר בחינוך - חברים בוועדות או בצוותי מומחים, באתר education.academy.ac.il
  10. ^ Eyal Abraham, Talma Hendler, Irit Shapira-Lichter, Yaniv Kanat-Maymon, Orna Zagoory-Sharon, Ruth Feldman, Father's brain is sensitive to childcare experiences, Proceedings of the National Academy of Sciences 111, 2014-07-08, עמ' 9792–9797 doi: 10.1073/pnas.1402569111
  11. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד אייל אברהם ורות פלדמן, מחקר: מה קורה למוח שלכם אחרי שהילד נולד, ואיך זה מסייע לו לשרוד בעולם, באתר הארץ, 19 ביולי 2016
  12. ^ Ruth Feldman, Aron Weller, Orna Zagoory-Sharon, and Ari Levine, [https://ruthfeldmanlab.com/wp-content/uploads/2019/06/oxytocin-and-mothering.PsychScience.2007.pdf Evidence for a Neuroendocrinological Foundation of Human Affiliation]
  13. ^ Ruth Feldman, Mother-infant synchrony and the development of moral orientation in childhood and adolescence: Direct and indirect mechanisms of developmental continuity., American Journal of Orthopsychiatry 77, 2007, עמ' 582–597 doi: 10.1037/0002-9432.77.4.582
  14. ^ אתר למנויים בלבד גדעון לב, סיעור מוחות: סנכרון בין מוחות עשוי להיות סוד כוחו של האדם, באתר הארץ, 7 ביולי 2023
  15. ^ Adi Ulmer-Yaniv, Amir Djalovski, Avital Priel, Orna Zagoory-Sharon, Ruth Feldman, Maternal depression alters stress and immune biomarkers in mother and child, Depression and Anxiety 35, 2018-12, עמ' 1145–1157 doi: 10.1002/da.22818
  16. ^ הורות |חלוקת התפקידים במשפחה בימי קורונה. מדקה 21:30, באתר פודקאסט מבט לילדים., ‏7.5.20
  17. ^ Ruth Feldman, Aron Weller, Lea Sirota, Arthur I. Eidelman, Testing a family intervention hypothesis: the contribution of mother-infant skin-to-skin contact (kangaroo care) to family interaction, proximity, and touch, Journal of family psychology: JFP: journal of the Division of Family Psychology of the American Psychological Association (Division 43) 17, 2003-03, עמ' 94–107
  18. ^ 1 2 liorsade8, איל אברהם ופרופסור רות פלדמן:, באתר גירושין - הורים גרושים, ‏2019-11-23
  19. ^ אתר למנויים בלבד אייל אברהם ורות פלדמן, אמא או אבא - מיהו המטפל האופטימלי?, באתר הארץ, 20 ביולי 2014
  20. ^ 1 2 Ruth Feldman, [https://ruthfeldmanlab.com/wp-content/uploads/2019/06/infant-mother-and-infant-father-synchrony-IMHJ-2003.pdf INFANT–MOTHER AND INFANT–FATHER SYNCHRONY: THE COREGULATION OF POSITIVE AROUSAL]
  21. ^ חגית בן שחר, הורמונים אחרי לידה? מתברר שהם קיימים גם אצל אבות הומואים, באתר Xnet‏, 21 בדצמבר 2017
  22. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד אייל אברהם ורות פלדמן, אמא או אבא - מיהו המטפל האופטימלי?, באתר הארץ, 20 ביולי 2014
  23. ^ בייביז. פרק 1. דקה 4:40 עד 22:00, באתר נטפליקס.
  24. ^ Reichman University (IDC Herzliya) (2022-01-30), מחקר ריח אם | פרופ' רות פלדמן | בית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה | אוניברסיטת רייכמן, נבדק ב-2025-01-18
  25. ^ אתר למנויים בלבד נועה לימונה, הילד מתקשה להסתגל למעון? ציידו אותו בפריט לבוש ריחני של אמו, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2021
  26. ^ המרכז לחקר המוח והתפתחות האדם
  27. ^ Inna Schneiderman, Yaniv Kanat-Maymon, Orna Zagoory-Sharon, Ruth Feldman, Mutual influences between partners' hormones shape conflict dialog and relationship duration at the initiation of romantic love, Social Neuroscience 9, 2014, עמ' 337–351 doi: 10.1080/17470919.2014.893925
  28. ^ Inna Schneiderman, Yaniv Kanat-Maymon, Orna Zagoory-Sharon, Ruth Feldman, Mutual influences between partners' hormones shape conflict dialog and relationship duration at the initiation of romantic love, Social Neuroscience 9, 2014 doi: 10.1080/17470919.2014.893925
  29. ^ Ruth Feldman, Shafiq Masalha, Dalia Alony, Microregulatory patterns of family interactions: cultural pathways to toddlers' self-regulation, Journal of family psychology: JFP: journal of the Division of Family Psychology of the American Psychological Association (Division 43) 20, 2006-12, עמ' 614–623 doi: 10.1037/0893-3200.20.4.614
  30. ^ פרופ׳ רות פלדמן - הכל מתחיל בארגז החול | "ילדים רואים כיצד הוריהם רבים, ואת הסגנון הזה הם מביאים בבגרותם לעבודה, לאהבה וגם למלחמה". פרופ' רות פלדמן, חוקרת מוח בהרצאה מרתקת, המבוססת על המחקר... | By האם ראית את האופק לאחרונה? | Facebook, נבדק ב-2025-01-21
  31. ^ פרופ׳ רות פלדמן - הכל מתחיל בארגז החול | "ילדים רואים כיצד הוריהם רבים, ואת הסגנון הזה הם מביאים בבגרותם לעבודה, לאהבה וגם למלחמה". פרופ' רות פלדמן, חוקרת מוח בהרצאה מרתקת, המבוססת על המחקר... | By האם ראית את האופק לאחרונה? | Facebook, נבדק ב-2025-01-19
  32. ^ Moran Influs, Maayan Pratt, Shafiq Masalha, Orna Zagoory-Sharon, Ruth Feldman, A social neuroscience approach to conflict resolution: Dialogue intervention to Israeli and Palestinian youth impacts oxytocin and empathy, Social Neuroscience 14, 2019-08, עמ' 378–389 doi: 10.1080/17470919.2018.1479983
  33. ^ Jonathan Levya , Abraham Goldsteina,b, Moran Influsb , Shafiq Masalhac , Orna Zagoory-Sharona,b, and Ruth Feldman, [https://ruthfeldmanlab.com/wp-content/uploads/2019/05/Jewish-Arab.PNAS_.2016.FINAL_.pdf Adolescents growing up amidst intractable conflict attenuate brain response to pain of outgroup], ‏נובמבר 2016
  34. ^ תמר טרבלסי חדד, מחקר ישראלי: סוג חיידקי המעי יכול לנבא נטייה לפתח פוסט-טראומה, באתר ynet, 13 ביוני 2024
  35. ^ מדינה בפוסט טראומה: כך תוכלו לדעת אם אתם סובלים ממצב נפשי קשה, באתר אייס, 18 ביוני 2024
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רות_פלדמן&oldid=40642697"