טיסה בחליפת כנפיים

טיסה בחליפת כנפיים

סרטון וידאו בו סטף דייוויס מבצעת טיסה בחליפת כנפיים.

טיסה בחליפת כנפיים היא תחביב תעופה בחליפת צניחה מיוחדת הנקראת "חליפת כנפיים" או "חליפת איש הציפור". החליפה המודרנית מגדילה את שטח האדם באמצעות בד שנתפר מתחת לידיים ובין הרגליים ובכך מוסיפה כוח עילוי. חליפת כנפיים יכולה להיות מוטסת מכל נקודה המספקת מספיק גובה לדאיה כגון מטוס הצנחה או נקודות המיועדות (קפיצת בסיס).

צנחן חליפת כנפיים לובש מצנח אשר מיועד לצניחה חופשית או צניחת בסיס. הצנחן יפתח את המצנח בגובה מתוכנן ויפתח את הכנפיים באמצעות רוכסן (במידת הנחיצות) על מנת שיוכל להגיע להגאים של המצנח ולהנחית את אותו בבטחה.

היסטוריה

כנפיים שימשו לראשונה בשנות ה-30 של המאה ה-20 כדי לנסות ולהגדיל תנועה אופקית. חליפות כנפיים מסוג זה נעשו מחומרים שונים כגון קנבס, עץ, משי, ברזל ואפילו עצמות לוויתן. חליפות אלו היו מאוד לא אמינות ומקורות מספרים שמשנת 1930 ועד 1961 מתו 72 מתוך 75 אנשי ציפור אשר ניסו את חליפות הכנפיים שלהם. שני "אנשי ציפור" מפורסמים הם קלם סוהן ולאו ולנטין שהצליחו לעוף כמה מיילים ולתת השראה להמוני מחקים.

בשלהי שנות ה-90, המציא צנחן צרפתי בשם פטריק דה גייארדון את חליפת הכנפיים בעלת עיצוב ובטיחות חדשים. דה גיירדון נהרג ב־13 באפריל 1998 בזמן שניסה שינוי חדש בתיק המצנח שלו בהוואי. גיירדון נהרג משינוי זה (ולא מניסוי חדש בחליפה אותה פיתח), אך טמן את הזרעים לדור החדש של חליפות כנפיים ואנשי הציפור.

ב-1998, ג'רי קוסמה מפינלנד ורוברט פקניק מקרואטיה התאחדו על מנת ליצור חליפה שתהיה גם בטוחה וגם נגישה לכל הצנחנים בעולם, וכך הקימו את חברת בירדמן. החליפה הקלאסית של בירדמן, הייתה החליפה הראשונה שהוצעה למכירה לציבור הרחב. בירדמן הייתה גם היצרנית הראשונה שעודדה את השימוש בחליפות בצורה בטיחותית על ידי הצגת תוכנית מודרכת של חליפות כנפיים. הרעיון היה לשלול את הסטיגמה שחליפות הכנפיים מסוכנות ולהעניק לצנחני כנפיים מתחילים (צנחנים עם מינימום 200 צניחות רשומות) דרך ליהנות עם בטיחות ממה שהיה נחשב לאחד הדברים המסוכנים ביותר עד אז בעולם הצניחה. עם עזרתם של המדריכים הראשיים של בירדמן, סקוט קאמפוס, צ'אק בלו וקים גריפין, תוכנית תיקנית של הדרכה למדריכים נוצרה ובעצם הסטנדרט החדש לפיו פעלו היצרנים האחרים (פיניקס פלי, פלי יור בודי, ניתרו ריגינג הם יצרנים נוספים אשר ביססו את תוכניותיהן על אותה תוכנית מפורסמת).

אופן הפעולה

טייס חליפת כנפיים נכנס לנפילה חופשית כשהוא לובש גם חליפת כנפיים וגם מצנח. יציאה ממטוס עם חליפת כנפיים דורשת מיומנות שמשתנה עם מיקום וגודל דלת המטוס.
מיומנות זו היא טכניקה אשר כוללת אוריינטציה יחסית למטוס וזרימת האוויר בזמן היציאה, ובדרך שבה הצנחן יפרוש את רגליו וידיו בזמן המתאים על מנת לא לפגוע במטוס או לא להיות לא יציב על הרוח היחסית. החליפה תתחיל מיידית לטוס עם היציאה מהמטוס על הרוח היחסית אשר נוצרת מהמהירות טיסה קדימה של המטוס. יציאה מאתר צניחת בסיס, כגון צוק, מסוק או כדור פורח שונה במהות מיציאה ממטוס מכיוון שהרוח ההתחלתית איננה. במצבים כאלו של נפילה אנכית השימוש בכוח המשיכה כדי לייצר תאוצה הוא הכרחי כדי ליצור את מהירות האוויר הנדרשת שאותה ממירה החליפה לעילוי.

הגובה המתוכנן מעל הקרקע בו צנחן או קופץ בייס יפתחו בו את המצנח הוא אותו הגובה בו טייס חליפת כנפיים יפתח את המצנח שלו, וינווט אותו אל הקרקע בצורה נשלטת ובטוחה. טייס חליפה ישנה את צורת גופו על מנת ליצור עילוי וגרר הרצויים למרות שכל החליפות כבר בנויות ביחס גלישה של 2:1 (על כל רגל שהצנחן נופל הוא מתקדם 2 רגל קדימה). עם צורת גוף מסוימת של הטייס החליפה ומאפייני עיצוב נוספים של החליפה הטייס יכול לשלוט במהירות טיסה קדימה או מהירות נפילתו. כך, יכול טייס החליפה לנסות להאט בצורה מקסימלית את נפילתו כלפי הקרקע או לנסות להשיג מרחק אופקי מקסימלי. הטייס בעצם שולט במאפייני הטיסה הללו על ידי צורת האגן שלו, פלג גוף עליון, הקשתה או כיפוף של הכתפיים, הברכיים ועל ידי שינוי זווית ההתקפה בה טסה החליפה בתוך הרוח היחסית, ועל ידי חוזק המתיחה של בד הכנפיים של החליפה.

אותם טייסים של חליפות כנפיים יכולים למדוד את הישגיהם על ידי שימוש במחשבוני נפילה חופשית אשר מודדים את כמות הזמן שהם בטיסה, גובה פתיחת המצנח, והגובה בו הם נכנסו לנפילה חופשית. מהירות הנפילה יכולה להיות מושוות גם לטיסות קודמות. באמצעות GPS ניתן גם להקליט את מסלול הטיסה עם החליפה, ולחשב את המרחק שאותו עברו. צנחני בייס יכולים לסמן נקודות יציאה. כך, על ידי שימוש במצלמת וידאו מקליטים צוותי הקרקע את הטיסה ומודדים את הישגיהם לעומת טיסות קודמות או צנחנים אחרים באתר.
מהירות ממוצעת של צנחן רגיל היא 180–225 קמ"ש. חליפת כנפיים יכולה להפחית מהירות זו באופן דרמטי למהירות של כ-40 קמ"ש. כיום החליפה מאפשר ללובשיה להגיע ליחס גלישה של 2.5:1.

כיום ישנם 2 סוגי חליפות עיקריות: טרי־ווינג אשר לה 3 כנפיים אינדיבידואליות מתנפחות (שתיים מתחת לידיים ואחת בין הרגליים), ומונו־ווינג אשר עיצובה הופך את כל החליפה לכנף אחת גדולה.

התפתחויות נוספות

מחקר נוסף שנעשה כיום בתחום הוא ה-ווינגפאק אשר מכיל כנפיים לבישות עשויות סיבי פחמן. הווינגפאק הוא שילוב בין גלשן אוויר לבין חליפת כנפיים, יכול להגיע ליחס גלישה של 6:1 ומאפשר נשיאה של בקבוקי חמצן וחומרים נוספים. ההתפתחויות האחרונות מאפשרות לטייס הווינגפאק להרכיב מנועי סילון קטנים על רגליו או כנפיו על מנת לעבור מרחק גדול יותר ואפילו לטפס בגובה.

איב רוסי היה הראשון שהשיג תימרונים של מטוס באמצעות גופו בלבד על הווינגפאק שלו. למרות שאותו וויגפאק אינו מסחרי בשל החומרים היקרים שבהם השתמש בבניתו, עשתה טיסתו מעל האלפים בשווייץ כותרות בעיתונים מסביב לעולם. באמצעות 8 דקות טיסה, הוכיח כי הווינג-פאק הסילוני שלו מאפשר יכולות טיסה נשלטות^{[דרוש מקור]}.

דרישות

ע"פ ה-USPA (ארגון הצניחה האמריקאי) מינימום הצניחות הנדרשות על מנת לעבור קורס מודרך לטיסה בחליפת כנפיים הוא 200. יצרני החליפות מציעים קורסים ומדריכים.

מקורות

• Michael Abrams (2006). Birdmen, Batmen, and Skyflyers: Wingsuits and the Pioneers Who Flew in Them, Fell in Them, and Perfected Them. ISBN 1-4000-5491-5.
• Scott Campos (2005). Skyflying Wingsuits in Motion.
• Justin Shorb/Douglas Spotted Eagle/Taya Weiss (Flock University) (2008). Wingsuits on the Drop Zone.

ראו גם

• ג'ב קורליס
• תעופת האדם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טיסה בחליפת כנפיים בוויקישיתוף

• איגוד הצניחה הישראלי
• איגוד הצניחה האמריקאי
• צניחה חופשית בישראל - אתר המכיל מידע, מאמרים, ותמונות של צניחה חופשית וסגנונותיה
• חברת בירדמן - החברה הראשונה הרשמית לחליפות כנפיים
• הדגמת וידאו של טיסה בחליפת כנף מעל מסביב וליד הצוקים של נורווגיה