חוק שערי חוץ
בכדורגל, חוק שערי חוץ היה שובר השוויון הנפוץ לקביעת הקבוצה המנצחת במפגש כפול בין שתי קבוצות אשר נערך בשיטת בית וחוץ. לפי חוק שערי החוץ, הקבוצה אשר כבשה יותר שערי חוץ תנצח במפגש הכפול אם שתי הקבוצות כבשו את אותו מספר שערים. בחוק שערי חוץ השתמשו לראשונה באופ"א בשנת 1965. החוק בוטל ב-24 ביוני 2021.[1]
שער חוץ אינו בהכרח שער אשר קבוצה כובשת מחוץ לאצטדיונה הביתי, אלא שער אשר קבוצה כובשת כאשר היא מוגדרת כקבוצת החוץ במשחק. במשחקים בהם משחקות שתי קבוצות אשר מגרשן הביתי זהה, כמו הסן סירו בו מארחות אינטר מילאנו ומילאן, הקבוצה אשר מתארחת באופן רשמי באותו המשחק היא קבוצת החוץ.
שימוש בחוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]השימוש בחוק שערי חוץ משתנה בין תחרות לתחרות. יש אשר השתמשו בו לקביעת המנצחת לאחר 90 דקות בלבד (גביע ליברטדורס), לאחר הארכה בלבד (גביע ה-FA) או בשני המקרים (ליגת האלופות).
שימוש נוסף בחוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]לעיתים משתמשים בחוק שערי חוץ בצורה מעט שונה, כדי לקבוע מיקום של קבוצות בתחרויות במבנה ליגה. כאשר שתי קבוצות או יותר חולקות את אותו מספר נקודות, משתמשים בחוק כשובר שוויון נוסף. לדוגמה, לפי חוקי אופ"א באליפות אירופה, אם מתקיים שוויון בנקודות בין שתי קבוצות או יותר, וכן בהפרש השערים ומספר השערים אשר הובקעו, שובר השוויון הבא הוא מספר שערי החוץ.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Abolition of the away goals rule in all UEFA club competitions, באתר אופ"א, 24 ביוני 2021 (באנגלית)