חרקיב
| |||
 | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 חרקיב | ||
| ראש העיר | איהור טרחוב | ||
| רשות מחוקקת |
עיריית חרקיב  | ||
| שפה רשמית |
אוקראינית | ||
| תאריך ייסוד | 1654 | ||
| שטח | 310 קמ"ר | ||
| גובה | 152 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 956,774 (2024) | ||
| ‑ צפיפות | 4,500 נפש לקמ"ר (2010) | ||
| קואורדינטות | 49°59′33″N 36°13′52″E / 49.9925°N 36.231111111111°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| https://www.city.kharkiv.ua/ | |||
  | |||
חַרְקִיב (באוקראינית: Харків – חַרְקִיב; ברוסית: Харьков – חרקוב; ביידיש: חארקאוו[1][2]) היא העיר השנייה בגודלה באוקראינה, אחרי קייב, הבירה. חרקיב היא מרכז מחוז חרקיב, ומצויה בצפון-מזרח אוקראינה; ב-2024 היו בה כ-1,300,000 נפש. חרקיב היא אחד ממרכזי התעשייה, התרבות, החינוך וההשכלה החשובים של אוקראינה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חרקיב נוסדה במאה ה־17, בין 55–1654, כמרכז לחיילים הקוזקים של אוקראינה הסלובודית. בשנת 1765 האיגודים הקוזקים בוטלו וחרקיב התחילה לשמש כבירת-פלך (גוברניה) של חרקיב. פעלה בה אוניברסיטה משנת 1805. בשנים הראשונות של השלטון הסובייטי (1917-1934) שימשה חרקיב כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ונקראה חרקוב, כשמה הרוסי.
אוכלוסיית העיר גדלה משמעותית במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20, שנים בהן הרעב הכבד באוקראינה אילץ כפריים רבים לנטוש את כפריהם ולנדוד לעיר, בה קיוו להשיג עבודה ומזון.
במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה חרקוב במהלך קרב חרקוב הראשון בידי הנאצים ב-24 באוקטובר 1941 על ידי הארמייה השישית של גנרל ולטר פון רייכנאו. אוכלוסייתה פונתה ברובה לאסיה התיכונה. העיר שוחררה על ידי הצבא האדום ונכבשה עוד פעמיים על ידי הנאצים עד לשחרורה הסופי ב־23 באוגוסט 1943. 70% מבתי העיר נהרסו במהלך הקרבות, ועשרות אלפים מתושביה נהרגו. בסמוך לעיר נערך באביב 1942 קרב חרקוב השני, אחד הקרבות החשובים במלחמת העולם השנייה שבו הובס הצבא האדום ונפתחה הדרך לקווקז בפני הצבא הגרמני.
לפני הגעת הנאצים, המפעל על שם מאלישבה הועבר בשלמותו לצ'ליאבינסק ושם המשיך לייצר את טנק ה־T-34 שהיווה את עמוד השדרה של הצבא האדום.
לאחר קבלת העצמאות על ידי אוקראינה בשנת 1991 התפתחה העיר, ושטחה הורחב. שמה של כיכר דזרז'ינסקי במרכז העיר, אחת הכיכרות הגדולות בעולם, שונה ל"כיכר החירות" (Ploshcha Svobody). בשנת 2007 בנה המיעוט הווייטנאמי בחרקיב את המקדש הבודהיסטי הגדול ביותר באירופה ולידו אנדרטה המוקדשת להו צ'י מין.
הפלישה הרוסית לאוקראינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, ניסו הכוחות הרוסיים לכבוש את חרקיב, בירת מחוז חרקיב והעיר השנייה בגודלה באוקראינה, בסערה בימים הראשונים למלחמה. אולם המתקפה הרוסית על חרקיב נקלעה לקשיים מהיום הראשון למלחמה. הכוחות הרוסיים שתקפו מכיוון בלגורוד נתקלו בהתנגדות עזה בפרברים הצפוניים של העיר, והשיגו התקדמות מועטה. בראשית מרץ ויתר הפיקוד הרוסי על כוונתו לכבוש את חרקיב בסערה, או לכתר את העיר. הרוסים הסתפקו בהפגזה של חרקיב מרחוק באמצעות ארטילריה וטילי קרקע קרקע, וריכזו את המאמץ ההתקפי בחלק המזרחי של מחוז חרקיב. בספטמבר 2022 ערכו האוקראינים מתקפת נגד מוצלחת במזרח המחוז שאילצה את הרוסים לסגת מרוב השטח שכבשו שם
לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה בשנת 2022, הוענק לה בצו נשיאותי תואר הכבוד "עיר גיבורה של אוקראינה".
כלכלה ותחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התעשייה והמחקר בחרקיב מתרכזים בתחומי ייצור הנשק והמכונות. ישנם מאות מפעלי תעשייה בעיר והגדולים בהם הם: "זאבוד מאלישבה" המפורסם (בעבר שימש לייצור טנקים), "חרטרון" (תעשייה אווירית ומכשירים לכורים גרעיניים), "חה טה זה", מפעל הטרקטורים של חרקיב ו"טורבאטום" (ייצור טורבינות).
בעיר ישנה מערכת של רכבת תחתית שאורכה 38.1 קילומטר, והיא כוללת 29 תחנות. בתוך תחומי העיר נמצא נמל תעופה בינלאומי.
אתרים חשובים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כיכר החירות - לשעבר כיכר דזרז'ינסקי, אחת הכיכרות הגדולות בעולם.
- פארק מקסים גורקי - ראשיתו בסוף המאה ה-19. בשנת 1938 נקרא על שמו של הסופר מקסים גורקי שנפטר שנתיים לפני כן.
- קתדרלת אוספנסקי - נבנתה בסוף המאה ה-18 בסגנון הבארוק הרוסי. המגדל שלה מתנשא לגובה של כ-90 מטר.
- אנדרטת טאראס שבצ'נקו - אנדרטה לזכרו של הצייר והמשורר האוקראיני בן המאה ה-19.
- בנין "התעשייה הממלכתית" גוספרום - מכונה "דרז'פרום" באוקראינית. נמצא בכיכר החירות.
- בית הכנסת כורל - נבנה בשנת 1913. בית הכנסת הגדול ביותר בעיר.
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]חרקיב, כאחת הערים הגדולות באוקראינה, היא בעלת מספר קבוצות כדורגל מקצועיות, המשחקות בשלוש הליגות הבכירות במדינה. החשובה שבהן היא מטאליסט חרקיב, ואחריה פ.צ. חרקיב, הליוס חרקיב, ארסנל חרקיב והאזוביק חרקיב, שהיא החלשה מבין החמש.
העיר אירחה מספר משחקים במסגרת אליפות אירופה בכדורגל יורו 2012.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במפקד ב-1959 48% מתושבי חרקוב היו אוקראינים, 40% רוסים ו-9% יהודים.[דרוש מקור]
יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות חרקוב
העיר חרקיב לא נכללה בתחום המושב ולכן לא ישבו בה יהודים, אבל החל מהמחצית השנייה של המאה ה-18 פקדו סוחרים יהודים את העיר לרגל הירידים הגדולים שנערכו בה. משנת 1859 התחילו להשתקע בחרקיב יהודים שהותר להם לגור מחוץ לתחום המושב.[3]
בחרקיב התקיימה קהילה יהודית גדולה ומגוונת שכללה משכילים, ציונים, סוציאליסטים וחרדים. בעקבות הפרעות שנה קודם לכן, הוקמה בא' בשבט תרמ"ב (21 בינואר 1882) בחרקיב תנועת ביל"ו ("בית יעקב לכו ונלכה") על ידי קבוצת צעירים יהודים ציונים. ב-1903 נערכה בעיר ועידת חרקוב של מתנגדי תוכנית אוגנדה בקונגרס הציוני. ב-1910 החלה בנייתם של שני בתי כנסת חדשים בעיר. בית הכנסת המרכזי, לפי הפרויקט של גבירץ, הושלם ב-1913. משנת 1906 עד 1936 שימש הרב ישראל משה סלומון כרבה הראשי של העיר, הקים בה ישיבה בשם "יגדיל תורה", ועמד בראשה.
לאחר השתלטות הצבא האדום בדצמבר 1919, הקימו יהודים קומוניסטים את ה"יבסקציה", המחלקה היהודית, שהשתלטה על כל המוסדות היהודיים הקודמים וסגרה רבים מהם. בשנת 1923 הוחרם בית הכנסת המרכזי מהקהילה היהודית והפך למועדון ספורט. בעקבות השלטון הטוטליטרי הקומוניסטי שהגביל את חופש הביטוי היגרו פעילים יהודיים רבים בעיר מחוץ למדינה, ביניהם חתן פרס נובל בכלכלה סיימון קוזנץ שהיגר לארצות הברית, הגביר וולף סויפר, הכנר מ.י. בוקיניק ורבים אחרים. חברי הבונד נאלצו להצטרף למפלגה הקומוניסטית באפריל 1921, ולהתפרק למעשה. בשנות ה-30, כשחרקיב שימשה בירת אוקראינה, גדלה האוכלוסייה היהודית משמעותית ובעיר התגוררו אקדמאים ואנשי תרבות רבים. העיר שימשה מרכז לתרבות היידיש בברית המועצות, פעלו בעיר ארבעה בתי ספר בשפה זאת, תיאטרון ויצאו לאור מספר עיתונים. אולם, בסוף שנות ה-30 רוב הפעילות התרבותית ביידיש עברה לקייב או הופסקה.[4]
בשנת 1939 הגיעה אוכלוסיית העיר ממוצא יהודי ל-135,000 נפש שהיוו 15.9% מהאוכלוסייה הכללית. לפני כניסת הצבא הגרמני ב-1941 רוב תושבי חרקיב פונו לסיביר ולאוזבקיסטן במהלך שנת 1941, ולפי המפקד הגרמני ב-1941 נשארו בעיר רק 10,271 יהודים, שברובם מצאו את מותם בדרוביצקי יאר בין דצמבר 1941 עד ינואר 1942, כ-400 איש, ברובם בגיל מתקדם, ביניהם אנשי אקדמיה ותרבות נשרפו חיים בבית הכנסת ברחוב גרז'דנסקיה. בשנת 1943, לאחר סיום כיבוש העיר, נערך משפט בו מפקדים נאצים הואשמו בהריגת אזרחים סובייטים. מפקד משטרת הביטחון פרידריך קראנביטר הואשם בהריגת 40 אלף אזרחים (בהיעדרו). חלק מהנאשמים הוצאו להורג.
היישוב היהודי בעיר התחדש, וב-1959 מנה יותר מ-84,000 נפש (שהיוו 9 אחוזים מכלל האוכלוסייה).[3]
בשנות ה-70 התקיימה בעיר קהילה יהודית בהנהלת הרב יופה. עם הקמת אוקראינה העצמאית הוחזר בית הכנסת המרכזי לידי הקהילה היהודית בשנת 1990.
מ-1989 עד 1997 עזבו כ-15,000 יהודים את חרקיב וכ-70% מהם עלו לישראל. ב-1989 נבחר אדוארד חודוס, אספן עתיקות מפורסם, כראש הקהילה היהודית ויורי ליאחוביצקי הוציא לאור את עיתון "בשיח". שנה לאחר מכן, הקים זאב אלקין, שהפך לאחר מכן לחבר הכנסת ושר מטעם הליכוד, את איגוד המורים לעברית בברית המועצות שמרכזו בחרקוב. ב-1991 הגיע לעיר הרב משה מוסקוביץ כשליח חב"ד ונבחר כעבור שנתיים לרבה הראשי של חרקיב ומתוקף תפקידו הקים בה ישיבה. לאחר חב"ד הגיע ב-1992 שליח האיגוד האורתודוקסי, עו"ד הרב שלמה אסרף, שהקים קהילה ומועדון סטודנטים ברחוב סומסקיה וכן בית ספר יהודי חדש, "ליציום שעלבים", כסניף של ישיבת שעלבים לילדים יהודים מחרקיב ומהסביבה, שרוב בוגריו עולים לארץ לאחר סיום לימודיהם. בעיר פועלים מוסדות יהודיים נוספים רבים.
לפי נתוני הקונפדרציה היהודית של אוקראינה מראשית שנות ה-2000, האוכלוסייה היהודית מונה כ-45,000 נפש.[3] מקורות אחרים מדברים על 25,000 יהודים.[5]
בין היהודים המפורסמים שנולדו בחרקיב ניתן למנות את הבלרינה אידה רובינשטיין, הפרסומאי יחיאל כגן, המוזיקולוג יוסף שילינגר, הסאטיריקן יורה זויפר, השחמטאי בוריס אלתרמן והטייס מארק דימשיץ, כמו גם את חבר הכנסת והשר זאב אלקין וחבר הכנסת יגאל יאסינוב והכדורגלן מקסים גרצ׳קין.
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
קתדרלת אוספנסקי -
רחוב בעיר -
בניין אוניברסיטת חרקיב -
פארק מקסים גורקי -
מפגש נהרות חרקיב ולופאן -
אנדרטת העצמאות בחרקיב -
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר חרקיב היא עיר תאומה יחד עם הערים הבאות:[6]
כותאיסי, גאורגיה (מ־2005)
ראשון לציון, ישראל (מ־2008)
בלגורוד, רוסיה (מ־2001)
בולוניה, איטליה (מ־1966)
ברנו, צ'כיה (מ־2005)
צטיניה, מונטנגרו (מ־2011)
סינסינטי, ארצות הברית (מ־1989)
דאוגבפילס, לטביה (מ־2006)
גזיאנטפ, טורקיה (מ־2011)
ג'ינאן, הרפובליקה העממית של סין (מ־2004)
קובנה, ליטא (מ־2001)
ליל, צרפת (מ־1978)- מוסקבה, רוסיה (מ־2001)
- ניז'ני נובגורוד, רוסיה (מ־2001)
- סנקט פטרבורג, רוסיה (מ־2003)
נורמברג, גרמניה (מ־1990)
פוזנן, פולין (מ־1998)- טיינג'ין, הרפובליקה העממית של סין (מ־1993)
ורנה, בולגריה (מ־1995)- ורשה, פולין (מ־2011)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חרקיב (באנגלית)
חרקיב, ברשת החברתית פייסבוק
חרקיב, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
חרקיב, ברשת החברתית אינסטגרם
חרקיב (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית- מידע על חרקוב בקטלוג הספרייה הלאומית
- סרט המראה אתרים בעיר במבט מהאוויר
- יום בחיי חרקיב - עיר האורות של מזרח אירופה
- האתר של סומקסקיה 45 בחרקוב(הקישור אינו פעיל) (ברוסית, עברית ואנגלית)
- "חרקיב", באתר JewishGen (באנגלית)
- חן מלול, שירים וסיפורים בעברית שחיברו הילדים היהודים מחרקיב שבאוקראינה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 02.03.2022
ליזה רוזובסקי, קולות פיצוצים ומסעדות מלאות: מסע בחארקוב מגלה עיר הנעה בין ניוון לתקווה, באתר הארץ, 26 בפברואר 2023- פרוטוקול על רצח יהודי חרקוב, באתר יד ושם
- חרקוב (Kharkov), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין, חרקוב, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1767–1771), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- מאמר על תולדות יהודי חרקוב, 1655–2005 (ברוסית)
- חרקיב, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- חרקיב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משה נחום ירושלימסקי, ספר באר משה: Sefer Kevod ḥakhamim. Sefer Binyan Yerushalayim, מפעל תורת חכמי פולין, מכון ירושלים, 2002. (בiw)
- ^ קלמן שולמן, מחקרי ארץ רוסיא: כולל תכונת ארץ רוסיא לפלגותיה, תועפות הריה, חקר ימיה ומשטרי אוריה ונהרותיה, יבול אדמתה וצאצאיה, תולדותיה והעתים אשר עברו עליה, משפטי עמיה הרבים והשונים, מחלקות מדינותיה, נפותיה ועריה, סגלותיהן, חין ערכן וכל הליכותיהן, יוסף ראובן מאן, 1870, עמ' 89. (בiw)
- ^ 1 2 3 קהילת יהודי חרקוב, מאגרי המידע הפתוחים של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות. 3-4-2019
- ^ נדב מנוחין, האדמה עדיין זועקת: העבר המדמם של סמלי המלחמה באוקראינה, באתר וואלה, 27 באפריל 2022
- ^ חנן גרינווד, אריאל כהנא, דן לביא, רב העיר חרקוב: "אנשים מסתערים על החנויות, מקווים לטוב", באתר ישראל היום, 24 בפברואר 2022
- ^ רשימת הערים התאומות של חרקוב באתר העיר חרקוב (באוקראינית)
| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 קייב | |||||||||
| 1 | קייב | קייב | 2,952,301 | 11 | מריופול | דונצק | 425,681 |  אודסה  דניפרו | |
| 2 | חרקיב | חרקיב | 1,421,125 | 12 | לוהנסק | לוהנסק | 397,677 | ||
| 3 | אודסה | אודסה | 1,010,537 | 13 | ויניצה | ויניצה | 369,739 | ||
| 4 | דניפרו | דניפרופטרובסק | 968,502 | 14 | סימפרופול | ה הפדרלי של קרים | 340,540 | ||
| 5 | דונצק | דונצק | 901,645 | 15 | מקייבקה | דונצק | 338,968 | ||
| 6 | לבוב | לבוב | 717,273 | 16 | צ'רניהיב | צ'רניהיב | 282,747 | ||
| 7 | זפוריז'יה | זפוריז'יה | 710,052 | 17 | פולטבה | פולטבה | 279,593 | ||
| 8 | קריבי ריה | דניפרופטרובסק | 603,904 | 18 | חרסון | חרסון | 279,131 | ||
| 9 | סבסטופול | סבסטופול | 485,386 | 19 | חמלניצקי | חמלניצקי | 274,452 | ||
| 10 | מיקולאייב | מיקולאייב | 470,011 | 20 | צ'רקאסי | צ'רקאסי | 269,836 | ||