יום ולנטיין
יום ולנטיין או יום ולנטינוס הקדוש (בלטינית: Dies sancti Valentini; באנגלית: St. Valentine's Day), החל ב-14 בפברואר, הוא חג אהבה שמקורו במסורת הנוצרית, המצוין במדינות רבות ברחבי העולם.
יום ולנטיין החל כציון נוצרי לזכרו של ולנטינוס הקדוש - למעשה, לזכר שלושה קדושים, משום שבנצרות משויכים שלושה קדושים בשם זה לתאריך 14 בפברואר. מסופר כי אחד מקדושים אלה השיא חיילים רומים נוצרים שנרדפו מפאת דתם בתקופת הקיסר קלאודיוס השני גותיקוס, ובעקבות כך הוצא להורג. לפני מותו כתב מכתב לבת סוהר, שעמה היה מיודד, לאחר שריפאהּ מעיוורון, וחתם "שלך, ולנטינוס". במשך השנים נעשה ולנטינוס לפטרון האוהבים. עם השנים התחזק מעמדו של היום המוקדש לקדוש זה כיום חג. הוא נחוג באמצעות העברת מסרי אהבה (שירים, פרחים וכו').
בעברית, חדר שם החג מאנגלית ולכן נהגה בצורתו זו - "ולנטיין". זאת על אף שבעברית נהוג לתעתק שמות קדושים משפת המקור, במקרה זה, "ולנטינוס" מלטינית.
הקדוש ולנטינוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]עובדות היסטוריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קדושים נוצריים קדומים רבים נקראו בשם ולנטינוס.[1] לשני קדושים בשם זה חולקים כבוד ב-14 בפברואר - ולנטינוס של רומא וולנטינוס של טרני.[2] ולנטינוס של רומא היה כומר אשר מת מות קדושים בסביבות שנת 496, ונקבר בוויה פלמיניה. שרידיו של הקדוש ולנטינוס הוחזקו בכנסייה, והקטקומבות של סן ולנטינו ברומא נשארו אתר עלייה לרגל חשוב לאורך כל ימי הביניים, עד ששרידיו של ולנטינוס הקדוש הועברו לכנסיית סנטה פרסדה, במהלך כהונתו של האפיפיור ניקולאוס הרביעי.[3][4] גולגולתו עטורת הפרחים של ולנטינוס הקדוש מוצגת בבזיליקה של סנטה מריה בקוסמדין שברומא. שרידים אחרים נמצאים בכנסיית דרך וייטפריאר הכרמליטית בדבלין (Whitefriar Street Carmelite Church), אירלנד.[5]
ולנטינוס של טרני היה לבישוף של אינטרמנה (טרני המודרנית) סביב שנת 197, ונאמר כי מת מות קדושים בזמן הרדיפות תחת הקיסר אורליאנוס. גם הוא נקבר בוויה פלמיניה, אך במיקום שונה מוולנטינוס של רומא. שרידיו נמצאים בבזיליקה של ולנטינוס הקדוש בטרני (Basilica di San Valentino).[6] החוקר ג'ק ב. אורוץ' (Jack B. Oruch) טוען כי תקצירים של המעשים של שני הקדושים היו כמעט בכל כנסייה ומנזר של אירופה. באנציקלופדיה הקתולית כתוב גם על קדוש שלישי בשם ולנטינוס, שהוזכר בכתבי מרטירולוגיה (מקבץ קטעים ביוגרפיים של קדושים מעונים נוצריים) מוקדמים, בתאריך ה-14 בפברואר. הוא מת מות קדושים באפריקה עם מספר בני לוויה, אולם לא ידוע עליו יותר מכך.[7] ראשו של ולנטינוס הקדוש נשמר במנזר של ניו שר, וינצ'סטר.
14 בפברואר נחגג כ"יום ולנטינוס הקדוש" בזרמים נוצריים שונים. למשל, בקרב האנגליקנים בדרגת 'הנצחה' בלוח השנה של קדושיהם. יום חגו של הקדוש ולנטינוס מצוין גם בלוח הקדושים של הכנסייה הלותרנית. עם זאת, בגרסה מ-1969 של לוח ימי הקדושים הקתולי, יום חגו של קדוש ולנטינוס ב-14 בפברואר הוסר מהלוח הרומי הכללי לטובת לוחות שנה מסוימים (מקומיים או לאומיים) תוך נימוק ש"על אף שזיכרון ולנטינוס הקדוש הוא עתיק, יצוין רק בלוחות מסוימים, שכן, מלבד שמו, מקום ומועד פטירתו, דבר אינו ידוע עליו".[8]
בבלצן (מלטה), המקום בו מספרת המסורת שנמצאו שרידיו של הקדוש, וכן אצל קתולים מסורתיים מכל העולם בכנסייה האורתודוקסית המזרחית שמקפידים על לוח השנה הישן, נחגג יום ולנטינוס הקדוש ב-6 ביולי. מקור המסורת הזאת לפני קביעת לוח המועדים בידי מועצת הוותיקן השנייה. הכנסייה האורתודוקסית המזרחית מציינת את חג האהבה של הקדוש המעונה ולנטינוס, הבישוף של אינטרמנה, ב-30 ביולי.[9][10][11]
אגדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרו "המילון לנצרות" (The Dictionary of Christianity), כותב ג'יי סי קופר כי ולנטינוס היה בישוף ברומא שנכלא בעוון סיוע לנוצרים נרדפים. רשומות אודות ולנטינוס ככל הנראה הושמדו בעת רדיפות הנוצרים הגדולות במאה ה-4 לספירה באימפריה הרומית.[12] במאה ה-5 או ה-7 פורסמה עבודה בשם Passio Marii et Marthae, ובה סיפור מות הקדושים של הקדוש ולנטינוס מרומא. אולי תוך השראה מפרקטיקות עינויים שנעשו לקדושים אחרים, כנהוג בספרות אותה התקופה. אותם אירועים מתוארים גם במרטירולוגיה של בדה ונרביליס, שנכתבה במאה ה-8. לפי כתבים אלה, הקדוש ולנטינוס הוצא להורג כנוצרי ונחקר על ידי הקיסר הרומי, קלאודיוס השני, בכבודו ובעצמו. קלאודיוס התרשם מוולנטינוס, שוחח עמו, וניסה לשכנעו להמיר את דתו לדת הרומית הפגאנית כדי להציל את חייו. השני סירב, וניסה להמיר את דתו של קלאודיוס לנצרות - ועל כן הוצא להורג. לפני ביצוע הגזירה, מסופר על נס שביצע, ריפויה של יוליה, בתו העיוורת של סוהר בשם אסטריוס. יוליה, יחד עם שאר בני המשפחה ועובדי משק הבית החלו להאמין בישו והוטבלו לנצרות.[13]
רשומה מאוחרת יותר, חזרה על האגדה, והוסיפה כי האפיפיור יוליוס הראשון בנה כנסייה מעל קברו (אולם מתברר כי מדובר בבלבול, ולמעשה הקבר הוא של קצין רומי בשם ולנטינוס שתרם קרקע, כדי לבנות כנסייה בעת שיוליוס היה האפיפיור). האגדה נתפסה כעובדה, עם כתיבת המרטירולוגיה של בדה ונרביליס במאה ה-8. אותה אגדה מסופרת גם במאה ה-13 במקראת הזהב (Legenda Aurea).[14] ישנה תוספת למקראה, שעל פי הנרי אנסגר קלי, חוקר אמריקאי, נוספה שנים לאחר כתיבתה במאה ה-13, וסופרה שוב ושוב.[15] בערב לפני הוצאתו להורג של ולנטינוס, הוא כתב את "איגרת ולנטינוס" הראשונה לבתו של הסוהר אסטריוס, שלא הייתה עוד עיוורת, חתומה "מוולנטינוס שלך". המושג "מוולנטינוס שלך" אומץ בתקופה מאוחרת יותר בקרב איגרות ולנטיין מודרניות.[16]
ג'ון פוקס, היסטוריון אנגלי בן המאה ה-16 וחבר במסדר הכרמליטי, קבע כי ולנטינוס נקבר בכנסיית סנטה פרסדה ברומא, בסמוך לבית הקברות של הקדוש היפוליטוס. על פי המסדר, האגדה מספרת כי יוליה נטעה שקדייה בעלת פריחה ורודה ליד קברו, וכיום השקדייה היא סמל לידידות ולאהבה נצחית.[17][18]
על פי גרסה אחרת לסיפור, ערך ולנטינוס נישואים נוצריים חשאיים לחיילים שנאסר עליהם להינשא, מתוקף דעתו של הקיסר קלאודיוס השני, ששאף להגדיל את הצבא הרומי, והאמין כי נישואים אינם מיטיבים עם גברים כחיילים.[19] אולם איסור נישואים זה מעולם לא הוכרז באופן רשמי, ולמעשה קלאודיוס השני אף אמר בפני חייליו לקחת שתיים או שלוש נשים לאחר הניצחון על הגותים.[20] על פי האגדה, על מנת להזכיר לגברים אלה את שבועתם ואת אהבת האל, נאמר כי ולנטינוס גזר לבבות מקלף, ונתן אותם לחיילים אלה ולנוצרים נרדפים. ייתכן שזהו מקור לשימוש הרחב בלבבות ביום ולנטינוס.[21]
משערים כי ולנטינוס ענד טבעת אחלמה סגולה, שבאופן מסורתי עונדים בישופים עם דמותו של קופידון,[22][23] סמל המזוהה עם אהבה שהיה חוקי תחת האימפריה הרומית. חיילים רומים זיהו את הטבעת וביקשו אותו להשיאם.[22] ככל הנראה, עקב הזיהוי עם הקדוש ולנטינוס, אחלמה הפכה אבן הולדת של חודש פברואר, והיא נחשבת למושכת אהבה.[24]
מסורות עממיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסורות אירופאיות עממיות הקשורות בקדוש ולנטינוס וביום המוקדש לו הפכו שוליות בהקשר המודרני, האנגלו-אמריקני, בעיקר עקב אופן הציון הקושר את היום עם אהבה רומנטית. ואולם יש גם כמה קישורים של היום בינו ובין בוא האביב.
מנהגים מודרניים של שליחת כרטיסי ברכה, פרחים, שוקולדים ומתנות אחרות מקורם בממלכה המאוחדת. אולם מנהגים אזוריים עדיין מתקיימים במקומות שונים באנגליה. בנורפוק, דמות בשם "ג'ק ולנטיין" דופקת על הדלת האחורית ומשאירה ממתקים ומתנות לילדים. על אף שהשאיר דברי חמדה, ילדים רבים פחדו מהדמות המסתורית.[25][26]
בסלובניה, הקדוש ולנטינוס או "זדרבקו" היה אחד מקדושי האביב, קדוש הבריאות, הדבוראים והצליינים.[27] פתגם אומר שהקדוש ולנטינוס מביא עמו את המפתח לשורשים - צמחים ופרחים מתחילים לצמוח ביום הזה. הוא נחגג כיום שבו העבודה בכרמים ובשדות מתחילה. נאמר גם כי הציפורים מציעות זה לזה להינשא באותו היום. פתגם אחר אומר: "Valentin – prvi spomladin" (ולנטינוס -קדוש האביב הראשון), ובמקומות מסוימים (במיוחד בקרניולה הלבנה), הקדוש ולנטינוס מסמן את תחילת האביב.[28] רק לאחרונה החל להיחגג בסלובניה יום ולנטינוס כיום האהבה. יום האהבה באופן מסורתי היה ה-12 במרץ, יום הקדוש גרגורי, או ה-22 בפברואר, יום הקדוש וינסנט. פטרון האהבה היה הקדוש אנתוני, שיומו נחגג ב-13 ביוני.[27]
בישראל רבים מציינים את המועד כיום אהבה, בנוסף לחגיגות ט"ו באב.[29]
קישור המועד עם אהבה רומנטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לופרקליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין עדות לקשר בין יום הקדוש ולנטינוס ובין חג פולחן רומי כלשהו, מלבד טענות של כותבים רבים.[30][א][31] לחגיגות לא היה הקשר של אהבה רומנטית עד שירתו של ג'פרי צ'וסר במאה ה-14.[32]
מקורות מודרניים פופולריים נוהגים לקשר בין חגי פברואר הגרקו-רומים, שלכאורה מוקדשים לפיריון ולאהבה, ובין יום ולנטינוס, ואולם לפני צ'וסר במאה ה-14, כלל לא היה קשר בין קדוש בשם ולנטינוס ובין אהבה רומנטית.[32] קישורים כמו אלה שתוארו לעיל, התמקדו יותר בהקרבה מאשר באהבה רומנטית. בלוח השנה האטי, התקופה בין אמצע ינואר ובין אמצע פברואר נקראה החודש גמליון, שהוקדש לנישואיהם הקדושים של זאוס ושל הרה.
ברומא העתיקה, לופרקליה, היה חג פולחן הקשור בפוריות, ונחגג בין ה-13 בפברואר ל-15 בו. היה זה חג מקומי בעיר רומא. חג כללי יותר היה יוּנוֹ-פבּרוּאָה, שמשמעו "יונו המטהר" או "יונו הטהור", שנחגג ב-13–14 בפברואר. האפיפיור גלסיוס הראשון (492-496) ביטל את לופרקליה. מספר חוקרים העלו השערה שגלסיוס הראשון החליף את לופרקליה עם חגיגת טיהורה של מריה ב-14 בפברואר, וטענו שזה מקור הקשר האהבה הרומנטית של המועד, ואולם אין לכך אינדיקציה היסטורית.[33][ב] כמו כן, התאריכים אינם תואמים, שכן בתקופת גלסיוס הראשון, החג נחוג רק בירושלים, בתאריך ה-14 בפברואר, משום שבעיר זו, נחגג חג המולד ב-6 בינואר.[ג] על אף שנקרא "טיהורה של מריה", התמקד נושאו של יום זה בעיקר בהופעת ישו בבית המקדש.[34] יום חג הטיהור בירושלים ב-14 בפברואר הפך לחג המציין את הופעת ישו בבית המקדש ב-2 בפברואר, כפי שהוצג לרומא ולמקומות אחרים במאה ה-6, לאחר זמנו של גלסיוס הראשון.[34]
אלבן באטלר בספרו Lifes of the Principal Saints - "חייהם של קדושים עיקריים", העוסק בקדושים בשנים 1756–1759, טוען ללא הוכחה כי בלופרקליה שלפו גברים ונשים שמות מכד כדי למצוא זיווגים, ושמקורם של מכתבי ולנטינוס הוא מנוהג זה. במציאות, המנהג צמח בימי הביניים, ללא קשר ללופרקליה, כשגברים שלפו שמות של נשים לזיווג. אנשי דת נוצריים נאבקו בנוהג זה. כך למשל, פרנציסקוס מסאל, סביב 1600, החליף נוהג זה באחר, שבו נשים היו שולפות שמות של שליחים נוצריים מוקדמים מהמזבח. עם זאת, מנהג דתי זה תועד כבר במאה ה-13, במהלך חייה של הקדושה אליזבת מהונגריה, ולכן ייתכן כי מדובר במקור אחר.[31]
ציפורי האהבה של צ'וסר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ק ב. אורוץ' כותב כי הקישור המתועד הראשון בין יום ולנטינוס ובין אהבה רומנטית הוא בשיר 'פרלמנט הציפורים' (Parlament of Foules) מ-1382 של ג'פרי צ'וסר.[35] בשיר זה כתב:
For this was on seynt Volantynys day
Whan euery bryd comyth there to chese his make.
(מאנגלית תיכונה, בתרגום חופשי: כי היה זה ביום הקדוש ולנטין, אשר בו כל ציפור באה לבחור לה מאהב)
השיר נכתב לכבוד יום השנה לאירוסיהם של ריצ'רד השני, מלך אנגליה ושל אן מבוהמיה.[36] חוזה נישואין נחתם ב-2 במאי 1381.[37]
קוראים רבים הניחו כי צ'וסר התייחס ל-14 בפברואר כיום ולנטינוס הקדוש, ואולם אמצע פברואר הוא מועד בלתי סביר להזדווגות ציפורים באנגליה. הנרי אנסגר קלי ציין כי ייתכן שצ'וסר חשב על יום החג לוולנטינוס מגנואה, בישוף מעיר זו שמת בסביבות שנת 307; מועד זה צוין כנראה ב-3 במאי.[36][38][39]
כמו כן, מציין אורוץ' כי יום תחילת האביב השתנה מאז זמנו של צ'וסר כתוצאה מתופעת הנקיפה, שמשנה את תאריך יום השוויון. יתרה מזו, החלתו של הלוח הגרגוריאני המדויק יותר החלה רק ב-1582. בלוח היוליאני, ששימש בתקופתו של צ'וסר, ה-14 בפברואר נופל בתאריך שבלוח הגרגוריאני הוא ה-23 בפברואר, זמן שבו חלק מהציפורים מתחילות להזדווג ולקנן באנגליה.[35] פרלמנט הציפורים מתייחס למסורת כאל מבוססת, אולם אין עדות לכזו מלפני תקופתו של צ'וסר. ההסקה המשוערת של קיום מנהגים לבביים ביום זה החלה כחלק מאספנות עתיקות במאה ה-18, במיוחד בהובלת אלבן באטלר, מחבר הספר Butler's Lives of Saint, וזו המשיכה גם בקרב מלומדים משכילים עד ימינו. במיוחד רווח הרעיון שנוהגי יום ולנטינוס הקדוש המשיכו כאמור את נוהגי החג הרומי לופרקליה. רעיון זה התקבל ללא ביקורת, והועלה שוב ושוב, בגרסאות שונות עד היום.[40][41]
שלושה משוררים נוספים כתבו שירים על חיזור ציפורים בהקשר יום ולנטינוס הקדוש: אוטון הנכד (~1238–1328) מסאבוי, ג'ון גואואר מאנגליה, ואביר בשם פארדו מוולנסיה. צ'וסר כנראה הקדים את כולם, ואולם מפאת הקושי בתארוך יצירות מימי הביניים, לא ניתן לקבוע מי מבין הארבעה הגה את הרעיון, והשפיע על האחרים.[42]
חצר האהבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיאור הראשון של ה-14 בפברואר כחגיגה שנתית של אהבה מופיע לראשונה ב"אמנת חצר האהבה". האמנה, שנכתבה כביכול על ידי שארל השישי, מלך צרפת, במונט-לה-ז'ולי ב-1400, מתארת מסיבות פזרניות בנוכחות מספר חברים בחצר המלכותית, שכללו משתים, תחרויות הפלה ברומח ותחרויות שירה, שירי אהבה וריקודים.[43] כחלק מהאירוע, הנשים הנוכחות הקשיבו והכריעו בוויכוחים בין אוהבים.[44] לא בנמצא תיעוד נוסף של אירועים אלה, ואף אחד מן האנשים המצוינים בכתב לא הופיע במונט-לה ז'ולי, מלבד מלכתו של שארל, איזבו מבוואריה, שייתכן כי בדתה הכול בזמן שחלתה.[43]
שירת ולנטינוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיר המוקדם ביותר ששרד הוא רונדל מהמאה ה-15 שנכתב בידי שארל הראשון, דוכס אורליאן לאשתו שהתחיל כך:
Je suis desja d'amour tanné
Ma tres doulce Valentinée.— שארל, דוכס אורליאן, רונדל 6, שורות 1-2
באותו הזמן, הוחזק הדוכס במצודת לונדון לאחר שְׁבִיָּתוֹ בקרב אז'נקור ב-1415.[46]
השירים המוקדמים ביותר באנגלית הופיעו כנראה במכתבי פסטון, שנכתבו ב-1477 על ידי מרג'רי ברואואס לאישהּ לעתיד, ג'ון פסטון, "ולנטיין הטוב והאהוב שלי" ("my right well-beloved Valentine").[47]
כמו כן, יום ולנטינוס מוזכר בעיצבון על ידי אופליה במחזה המלט (1600-1601)):
To-morrow is Saint Valentine's day,
All in the morning betime,
And I a maid at your window,
To be your Valentine.
Then up he rose, and donn'd his clothes,
And dupp'd the chamber-door;
Let in the maid, that out a maid
Never departed more.— ויליאם שייקספיר, המלט, מערכה 4, תמונה 5
בתרגום לעברית[48]:
מחר יום האהבה הקדוש,
מהבוקר, מהזריחה,
ואני אהיה הבתולה בחלון,
אהובתך שלך.
אז הוא קם לבוש למשעי,
פתח את הדלת שלו
והכניס ת'בתולה, כדי שהיא
לא תצא בתולה, לא לא לא.— ויליאם שייקספיר, בתרגומו של דורי פרנס, המלט, מערכה 4, תמונה 5
המשורר המטאפיזי ג'ון דאן השתמש במעשיית נישואי הציפורים כנקודת התחלה לאפיטלמיום (שיר שבח והלל ליום החתונה ולכבוד הזוג הצעיר) של חגיגת נישואיהם של אליזבת, בתו של ג'יימס הראשון, מלך אנגליה ופרדריק החמישי ביום הקדוש.
Hayle Bishop Valentine whose day this is
All the Ayre is thy Diocese
And all the chirping Queristers
And other birds ar thy parishioners
Thou marryest every yeare
The Lyrick Lark, and the graue whispering Doue,
The Sparrow that neglects his life for loue,
The houshold bird with the redd stomacher
Thou makst the Blackbird speede as soone,
As doth the Goldfinch, or the Halcyon
The Husband Cock lookes out and soone is spedd
And meets his wife, which brings her feather-bed.
This day more cheerfully than ever shine
This day which might inflame thy selfe old Valentine.— ג'ון דאן, Epithalamion Vpon Frederick Count Palatine and the Lady Elizabeth marryed on St. Valentines day
ניתן לעקוב אחר מקורות השיר "ורדים הם אדומים" (Roses are Red), הנפוץ בימינו עד מאוד בהקשר יום ולנטיין, עד לאפוס "המלכה הקסומה" (The Faerie Queene) של אדמונד ספנסר מ-1590:
She bath'd with roses red, and violets blew,
And all the sweetest flowres, that in the forrest grew.[49]
בתרגום חופשי:
היא רחצה בוורדים אדומים ובסיגליות כחולות
ובפרחים המתוקים ביותר אשר ביער צמחו
את הקלישה המודרנית של יום ולנטינוס הקדוש ניתן למצוא באוסף שירי ערש באנגלית של גמר גורטון (Gammer Gurton) מ-1784:
The rose is red, the violet's blue,
The honey's sweet, and so are you.
Thou art my love and I am thine;
I drew thee to my Valentine:
The lot was cast and then I drew,
בעידן המודרני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1797 מוציא לאור בריטי הוציא ספר בשם 'משורר הוולנטיין לגבר הצעיר' (The Young Man's Valentine Writer), שכלל עשרות שירי חיזור ואהבה למחזר הצעיר שאינו מסוגל לכתוב בעצמו. בתי דפוס החלו לייצר מספר מוגבל של כרטיסים עם שירים שכונו "גלויות ולנטיין מכניות" Mechanical Valentines. ירידה בעלות שילוח הדואר, במאה ה-19 לוותה במסירה פחות אישית של כרטיסי היום, אך הפכה אותה לקלה יותר. כמו כן, התאפשרה לראשונה שליחה אנונימית של גלויות. אפשרות זו מוצעת כסיבה להופעה הפתאומית של שירים מלאי חיים בתקופה הוויקטוריאנית שנחשבת לחסודה.[52]
מוצרי ולנטיין נעשו כה פופולריים באנגליה בתחילת המאה ה-19 עד שייצורם עבר למפעלים. המוצרים המהודרים עוטרו בתחרה אמיתית ובסרטים הוצגו באמצע המאה ה-19, וגם מתחרת נייר לכשהומצאה.[53] ב-1835, 60,000 כרטיסי ולנטיין נשלחו בדואר בבריטניה על אף דמי הדואר הגבוהים.[54] באוסף כרטיסי הברכה של לאורה סדון באוניברסיטת מטרופולין מנצ'סטר ישנן 450 גלויות ולנטיין המתוארכות לתחילת המאה ה-19, והם הודפסו על ידי המוציאים לאור הגדולים של התקופה. האוסף מוין ונרשם בקטלוג בספרה של לאורה סדון מ-1996, "כרטיסי ולנטיין ויקטוריאניים" (Victorian Valentines).[55]
בארצות הברית, החל לראשונה ייצור המוני של תבליטי תחרה למכירה זמן קצר לאחר 1847 על ידי אסתר האולנד (1828-1904) מווסטר, מסצ'וסטס. אביה ניהל חנות ספרים ומכשירי כתיבה גדולה, אבל האולנד קיבלה השראתה מכרטיס ולנטיין אנגלי שקבלה משותף עסקי של אביה.[56][57] מסוקרנת מרעיון ייצור גלויות דומות, הניעה האולנד את עסקהּ באמצעות ייבוא תחרה ועיטורים פרחוניים מאנגליה.[56][58] כתב בירחון האמריקאי גרהמ'ס (Graham's American Monthly) חזה ב-1849 בכתבו: "יום ולנטיין הקדוש הופך להיות... לא, בעצם הפך להיות, חג לאומי."[59] הנוהג האנגלי של שליחת כרטיסי ולנטיין היה מבוסס מספיק על מנת שישמש מקדם עלילה בנובלה "וידויי מר האריסון" (Harrison's Confessions) מ-1851. מאז 2001 איגוד כרטיסי הברכה (Greeting Card Association) מעניק את פרס אסתר האולנד ל"בעלי חזון בתחום הגלויות" (Esther Howland Award for a Greeting Card Visionary).[60]
מאז המאה ה-19 החל ייצור המוני של כרטיסי ברכה לכתיבה בכתב יד.[61] בממלכה המאוחדת, חצי מהאוכלוסייה מוציא כ-1.3 מיליארד לירות שטרלינג בשנה על כרטיסים, פרחים, שוקולדים ומתנות נוספות. מוערך כי 25 מיליון כרטיסים נשלחים בשנה.[62] באמצע המאה, המסחר ביום ולנטיין נראה כמבשר את מסחורם הקרב של חגים נוספים בארצות הברית.[63] במחצית השנייה של המאה ה-20, נוהג החלפת הכרטיסים הורחב לכל סוגי המתנות - ורדים, שוקולדים עטופים בסאטן אדום, קופסאות בצורת לב.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אמנון ז'קונט, "בית הדפוס שהמציא את חג האהבה", כותרת, פברואר 2005
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בלדד השוחי, האם ולנטיין הוא חג אנטישמי?, באתר ערוץ עשר(הקישור אינו פעיל, 21.8.2021)
- אסף זגריזק, חכם ברגע: מה הסיפור מאחורי ולנטיין, באתר ynet, 14 בפברואר 2017
- יום ולנטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יום ולנטיין, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ למשל, מקור אחד טוען בטעות כי "האפיפיור גלסיוס הראשון ערבב בין חג הקדוש ולנטינוס ובין חג הלופרקליה, כדי להרחיק פולחנים פגאניים".
Seipel, Arnie, The Dark Origins Of Valentine's Day, Nation Public Radio, February 13, 2011
- ^ Ansgar, 1976, pp. 60–61. The replacement of Lupercalia with Saint Valentine's celebration was suggested by researchers Kellog and Cox. Ansgar says "It is hardly credible, then, that Pope Gelasius could have introduced the feast of the Purification to counteract the Lupercalia, and in fact the historical records of his pontificate give no hint of such an action."
- ^ Ansgar, 1976, pp. 60–61. This feast is celebrated 40 days after the Nativity. In Jerusalem the Nativity was celebrated on January 6, and this feast in February 14. But, in the West and even in Eastern places such as Antioch and Alexandria, Nativity was celebrated on December 25, and this Purification was not celebrated. When this feast was introduced to Rome, it was directly placed in February 2. Around that time, Jerusalem adopted the Nativity date of December 25 and moved the Purification to February 2.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Henry Ansgar Kelly, in Chaucer and the Cult of Saint Valentine (Leiden: Brill) 1986, accounts for these and further local Saints Valentine (Ch. 6 "The Genoese Saint Valentine and the observances of May") in arguing that Chaucer had an established tradition in mind, and (pp. 79 ff.) linking the Valentine in question to Valentine, first bishop of Genoa, the only Saint Valentine honoured with a feast in springtime, the season indicated by Chaucer. Valentine of Genoa was treated by Jacobus of Verazze in his Chronicle of Genoa (Kelly p. 85).
- ^ Oxford Dictionary of Saints, s.v. "Valentine": "The Acts of both are unreliable, and the Bollandists assert that these two Valentines were in fact one and the same."
- ^ Matilda Webb, The Churches and Catacombs of Early Christian Rome, 2001, Sussex Academic Press.
- ^ "Saint Valentine's Day: Legend of the Saint". novareinna.com.
- ^ Meera, Lester (2011). Sacred Travels. Adams Media. ISBN 1440525463.
- ^ Alison Chapman. Patrons and Patron Saints in Early Modern English Literature. Routledge. pg. 122.
- ^ "Catholic Encyclopedia: St. Valentine". newadvent.org.
- ^ Calendarium Romanum ex Decreto Sacrosancti Œcumenici Concilii Vaticani II Instauratum Auctoritate Pauli PP. VI Promulgatum (Typis Polyglottis Vaticanis, MCMLXIX), p. 117.
- ^ "St. Valentine". pravmir.com.
- ^ Coptic Orthodox Church – From Where Valentine's Day Comes From
- ^ "Happy Valentine's Day History And Myths Behind It". אורכב מ-המקור ב-2015-10-17. נבדק ב-2016-01-11.
- ^ J.C. Cooper, Dictionary of Christianity, 2013, Routledge.
- ^ http://www.jstor.org/stable/2847741?seq=1#page_scan_tab_contents, 56 (1981): 534–65
- ^ Legenda Aurea, "Saint Valentine"(הקישור אינו פעיל, 21.8.2021), catholic-forum.com.
- ^ Ansgar, 1986, p. 59. It originated in the 1797 edition of Kemmish's Annual, according to Frank Staff, The Valentine and Its Origins (London, 1969), p. 122. Ansgar was unable to corroborate this.
- ^ Ruth Webb Lee, A History of Valentines, 1952, Studio Publications in association with Crowell.
- ^ John Foxe. Voices of the Martyrs. Bridge Logos Foundation. pg. 62.
- ^ Shrine of St Valentine, Whitefriar Street Church(הקישור אינו פעיל, 21.8.2021)
- ^ David James Harkness, Legends and Lore: Southerns Indians Flowers Holidays, vol. XL, No. 2, April 1961, University of Tennessee Newsletter (bimonthly), p. 15.
- ^ George Monger (9 באפריל 2013). Marriage Customs of the World: An Encyclopedia of Dating Customs and Wedding Traditions, Expanded Second Edition [2 Volumes]. ABC-CLIO. pp. 665–671. ISBN 978-1-59884-664-5.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Frank Staff, The Valentine & Its Origins, 1969, Frederick A. Praeger.
- ^ 1 2 Max L. Christensen, Heroes and Saints: More Stories of People Who Made a Difference, 1997, Westminster John Knox Press. Chapter "The First Valentine", p. 25 ISBN 066425702X
- ^ The Illustrated Library of the Natural Sciences, Volume 1, 1958, Simon and Schuster. p. 85 "The amethyst is the birthstone for February, and Saint Valentine is supposed to have worn an amethyst engraved with a figure of Cupid"
- ^ Rayner W. Hesse (1 בינואר 2007). Jewelrymaking Through History: An Encyclopedia. Greenwood Publishing Group. p. 21. ISBN 978-0-313-33507-5.
It appears as the birthstone from February probably due to its association with Saint Valentine; therefore, amethyst has often been worn to attract love.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "British Folk Customs, Jack Valentine, Norfolk". information-britain.co.uk.
- ^ http://www.visitnorwich.co.uk/valentines-romantic-norfolk.aspx(הקישור אינו פעיל, 21.8.2021)
- ^ 1 2 Kliner, Pavla (15 בפברואר 2008). "Sv. Valentin, prvi spomladin" [St Valentin, the First Spring Saint]. Gorenjski glas (בסלובנית). אורכב מ-המקור ב-2013-01-18. נבדק ב-2016-01-18.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Vreme kot nalašč za izlete" [Weather As On Purpose for Trips]. Dnevnik.si (בסלובנית). 9 בפברואר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ חנן גרינווד, מחקר בחן: מה חוגגים יותר - ולנטיינס או ט"ו באב?, באתר ישראל היום, 12 בפברואר 2019
- ^ Michael Matthew Kaylor (2006). Secreted Desires: The Major Uranians: Hopkins, Pater and Wilde (electronic ed.). Masaryk University Press. p. footnote 2 in page 235. ISBN 80-210-4126-9.
- ^ 1 2 Ansgar, 1986, pp. 58–63
- ^ 1 2 Oruch, Jack B., "St. Valentine, Chaucer, and Spring in February", Speculum, 56 (1981): 534–65. Oruch's survey of the literature finds no association between Valentine and romance prior to Chaucer. He concludes that Chaucer is likely to be "the original mythmaker in this instance." Colfa.utsa.edu
- ^ Jack B. Oruch, "St. Valentine, Chaucer, and Spring in February" Speculum 56.3 (July 1981:534–565)
- ^ 1 2 Ansgar, 1976, pp. 60–61.
- ^ 1 2 Oruch, Jack B., "St. Valentine, Chaucer, and Spring in February", Speculum, 56 (1981): 534–65. Oruch's survey of the literature finds no association between Valentine and romance prior to Chaucer. He concludes that Chaucer is likely to be "the original mythmaker in this instance." Colfa.utsa.edu
- ^ 1 2 Meg Sullivan (1 בפברואר 2001). "Henry Ansgar Kelly, Valentine's Day". UCLA Spotlight.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Chaucer: The Parliament of Fowls"., wsu.edu
- ^ Kelly, Henry Ansgar, Chaucer and the Cult of Saint Valentine (Brill Academic Publishers, 1997), ISBN 90-04-07849-5. Chapter 6 The Genoese St. Valentine, p. 80–83.
- ^ "Take heart, Valentine's every other week". Independent Online. 9 בפברואר 2001. אורכב מ-המקור ב-5 בפברואר 2009. נבדק ב-14 בפברואר 2012.
Kelly gives the saint's day of the Genoese Valentine as May 3 and also claims that Richard's engagement was announced on this day.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ansgar, 1986, pp. 58–63
- ^ Oruch 1981:539.
- ^ Ansgar, 1986, Chapter 5, Grandson, Pardo and Gower, pp. 64–76
- ^ 1 2 Ansgar, 1986, Chapter 8, The Hibermantino of the Mating Season, pp. 131–138
- ^ Goodrich, Peter (1996) Law in the Courts of Love
- ^ A Farewell to Love בוויקישיתוף
- ^ History Channel, historychannel.com.
- ^ Davis, Norman. The Paston Letters: A Selection in Modern Spelling. Oxford University Press, 1983. pp. 233–5.
- ^ דורי פרנס, המלט - מערכה 4, תמונה 5
- ^ Spenser, The Faery Queene iii, Canto 6, Stanza 6: on-line text
- ^ Gammer Gurton's Garland (London, 1784) in I. Opie and P. Opie, The Oxford Dictionary of Nursery Rhymes (Oxford University Press, 1951, 2nd ed., 1997), p. 375.
- ^ Gammer Gurton's Garland, original 1810 version. Also 1810 version reprinted in 1866 that uses more modern grammar like "should" instead of "shou'd".
- ^ Charles Panati (1987). Extraordinary origins of everyday things. p.57. Perennial Library, 1987
- ^ Vivian Krug Hotchkiss, Emotions Greeting Cards, VH Productions, mailbag@emotionscards.com (14 בפברואר 1910). "Emotionscards.com". Emotionscards.com. נבדק ב-6 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ "Valentine cards reveal Britain’s relationship history", Manchester Metropolitan University, Retrieved February 8, 2014
- ^ Laura Seddon (1996). Victorian Valentines: A Guide to the Laura Seddon Collection of Valentine Cards in Manchester Metropolitan University Library. Manchester Metropolitan University. נבדק ב-8 בנובמבר 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Vivian Krug Hotchkiss, Emotions Greeting Cards, VH Productions, mailbag@emotionscards.com. "Esther Howland". Emotionscards.com. נבדק ב-6 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Hobbies, Volume 52, Issues 7–12 p.18. Lightner Pub. Co., 1947
- ^ Dean, Dorothy (1990) On the Collectible Trail p.90. Discovery Publications, 1990
- ^ Quoted in Schmidt 1993:209.
- ^ Eve Devereux (2006). Love & Romance Facts, Figures & Fun (illustrated ed.). AAPPL. p. 28. ISBN 1-904332-33-1.
- ^ Leigh Eric Schmidt, "The Fashioning of a Modern Holiday: St. Valentine's Day, 1840–1870" Winterthur Portfolio 28.4 (Winter 1993), pp. 209–245.
- ^ "Valentine's Day worth £1.3 Billion to UK Retailers". British Retail Consortium. אורכב מ-המקור ב-2012-01-18.
- ^ Leigh Eric Schmidt, "The Commercialization of the calendar: American holidays and the culture of consumption, 1870–1930" Journal of American History 78.3 (December 1991) pp 890–98.
